רבי יוסי בן קיסמא, רבי חנינא בן תרדיון, וספר תורה בחסדי ה' כי לא תמו זכינו לקיים את מצוות כתיבת ספר תורה, המצווה האחרונה בסדר תרי"ג מצוות. מצוות כתיבת ספר תורה היא מיוחדת מאד ישנן מצוות רבות שנעשות בחפץ מסוים, אלא שבכולם נעשית פעולה עם החפץ עצמו: את הלולב מנענעים, תפילין מניחים, ציצית לובשים וכו'. לעומת זאת ספר תורה פשוט מונח במקומו, המצווה היא עצם קיומו, שפשוט יהיה שם אותו חפץ שעשוי מעור בהמה גסה ואותיות דיו. בעיון קצר זה, נברר את מהותו של ספר התורה וממילא את מצוות הכתיבה הייחודית. 1 מפגש בין שני גדולי באחד מהסיפורים הקשים והמכוננים ביותר בתקופת השלטון הרומי, מביאה הגמרא דור ר' יוסי בן קסמא ור' חנניא בן תרדיון: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו(רומא) מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר (ג"א תורה) מונח לך בחיקך?! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו?! תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! ויכוח קשה. שני גדולי עולם אוחזים בשתי תפיסות קיצוניות והפוכות באשר למקומה של מלכות רומי. ר' יוסי בן קסמא סבור כי צריך 'להתיישר' לתהליך השמימי שהוליד את מלכותה של רומי, וממילא גזירותיה הן גזירות שמיים וחובת המנהיגים להוות דוגמא לעמידה בכללים אלו. ר' חנינא עונה במשפט מעט ירחמו', אותם השמים שלדעת ר' יוסי מצדיקים את קיומה של רומי, הם ירחמו. השמים "מעצבן" 'מן יהיה בסדר. זה לא הוויכוח הראשון שאנו עדים לקיומו באשר ליחס של חכמים אל רומי ופעולותיה. בסיפור 2 על רשב"י שברח מפני הרומאים למערה הכל התחיל בדיון בין רשב"י לר' יהודה ור' יוסי, המפורסם 1 בבלי עבודה זרה דף י"ח עמוד א'
שלושתם דנו האם גשריה ומרחצותיה של רומי יכולים לשמש לדברים טובים או שמא כל מטרתם וייעודם היא להחטיא ולהרע. אולם בניגוד לשם כאן ר' יוסי בן קסמא חריף בתגובתו 'תמה אני, אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש'. על מה הויכוח? מדוע ר' יוסי בן קסמא מסרב בחריפות גדולה כל כך לקבל את דעתו של ר' חנינא, שעל אף דבריו הקשים של ר' יוסי נשאר איתן בדעותיו והתנהגותו? הסיפור ממשיך, הולך ומתחדד, ומגלה שתפיסות אלו לא נשארות בגדר דיבור בלבד, אלא מכוונות את מעשיהם ופעולותיהם של ר' יוסי ור' חנינא, אבל לפני כן צריכים להבין במעט את אומר חייהם ותפיסת עולמם של שני ענקים אלו. במסכת אבות, 3 מובא המעשה בר' יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: 'רבי, מאיזה מקום אתה?' אמרתי לו: 'מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני'. אמר לי: 'רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?' אמרתי לו: 'בני! אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה! לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך" בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך בקבר. והקיצות היא תשיחך לעולם הבא. וכן כתוב בספר תהילים על ידי דוד מלך ישראל: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואומר: "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות" גם אם בעקבות הסיפור הקודם היה ניתן "לחשוד" בר' יוסי בן קסמא שלימוד התורה נמצא אצלו בתחתית סולם סדר העדיפויות ונדחה מפני גורמים שונים, הרי שהמשנה הזו מבטלת כל חשש שכזה. ר' יוסי מדבר על הטוטאליות של לימוד התורה, על כך ששום סכום של כסף וזהב, רב ככל שיהיה, לא ישתווה לרגע אחד של לימוד תורה. התורה היא הדבר היחיד שיישאר עם האדם לנצח וילווה אותו גם בדרכו האחרונה אל הקבר, כל השאר בטל ומבוטל. והנה בשעה שהוא עצמו חולה, קרוב לשעת פטירתו, דווקא ר' יוסי הוא זה שמוכיח את ר' חנינא על להיטותו חסרת הפשרות ללמוד תורה. מדוע? 4 עוסקים בלימוד תורה: גם דבריו של ר' חנינא בן תרדיון במסכת אבות רבי חנינא בן תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר: "ובמושב לצים לא ישב". אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". אין לי אלא שנים, מנין 2 3 4 בבלי שבת דף ל"ג עמוד א' פרק ו' משנה ט' פרק ג' משנה ב' 2
בתורה ועוסק שיושב אחד שאפילו שהקדוש שכר? לו קובע הוא ברוך שנאמר: "ישב נטל כי וידום בדד עליו". ר' חנינא מדבר על חשיבות לימוד התורה ויותר מכך, על חשיבות הלימוד בצוותא. גם בלימוד יחידי הקב"ה קובע שכר, אבל היחיד לא יכול לגלות שכינה ע"י לימודו, בניגוד לשנים שלומדים ששכינה ביניהם. ר' חנינא לא מקל איתנו. הוא לא אומר ששנים שיושבין ומדברים דברים אסורים הרי זה מושב הם כבר נכנסים להגדרה של 'מושב לצים'. יתרה מזאת, מדברים דברי תורה לא לצים, אלא ברגע שהשנים יכול להיות שכל אחד מהם לומד תורה לבד, אבל אם דברי התורה לא ביניהם הרי זה מושב לצים. זו נקודה שצריך להבין היטב מדוע ר' חנינא מתייחס בחריפות רבה כל כך לשניים שלא עושים שום מעשה רע, אלא בסה"כ אין ביניהם לרגע דברי תורה? ר' יוסי חולה את חוליו האחרון כפי שיתברר בהמשך. ר' חנינא בא לבקרו ור' יוסי שואל אותו שאלה קשה על כל ההתנהלות שלו אתה לא חושב שאתה קצת מגזים? אתה לא מצליח להבין שאם השמים המליכו את האומה הזו אי אפשר ללכת 'ראש בקיר' ולהמשיך להקהיל קהילות ברבים? אולי ר' יוסי מבקש להקשות עליו אפילו מההיבט ההלכתי איזה היתר מצאת לסכן אותך, את תלמידיך, את ספר התורה שבחיקך ללא סיבה? נראה שר' יוסי הוא המציאותי, ההגיוני בסיפור ואם היינו מתבקשים לקחת צד בשיח הזה נראה לי שהיינו מזדהים יותר עם דבריו. ר' חנינא לא עונה לו תשובה עניינית, הוא יכול לענות ממין הטענה, לשטוח את שיטתו המצדיקה את קהילות התורה שהוא מקהיל אבל הוא בוחר בתשובה שנראית מתחמקת 'מן השמים ירחמו'. תגובתו של ר' יוסי ברורה 'אני אומר לך דברים של טעם', אני מדבר איתך על חיים ומוות, הרחוב כולו מלא בסכנות מוחשיות, 'ואתה עונה לי מן השמים ירחמו'?! איפה האחריות והשכל הישר? עוד יותר יוקשה כיצד שני הצדדים הללו מסתדרים עם אמירותיהם במסכת אבות? תשובותיו של ר' יוסי להצעת קבלת המשרה מגלות מה חושב ר' יוסי על "המציאות". ר' יוסי אומר לאותו האיש: כל כסף וזהב שבעולם, הרבה ככל שתציע, לא יהוו שיקול בבחירה איפה לדור, התורה היא הכל. וא"כ מדוע לפתע ר' יוסי, שכ"כ מאמין שכל חפציך לא ישוו בה, מוכיח את ר' חנינא שלכאורה פועל לפי השקפת עולמו של ר' יוסי. בין 'דברים של טעם' ל'מן השמים ירחמו' עד כאן עסקנו בניתוח פשוט של הסיפור, כעת ננסה לגעת מעט בעומק ליבו של הסיפור. לא סתם ר' יוסי הוא זה שמדגיש לר' חנינא שרומא הומלכה מהשמיים. ר' יוסי בסיפור נראה כאיש שרואה את המציאות עם שורשיה הנעלמים, הוא מבין שגם זה שרומא עכשיו בשלטון זה מלמעלה, וצריך לדעת לקבל את זה. אי אפשר להתעלם מאומות העולם, חייבים להתייחס אליהם כי גם הם יכולים להופיע את רצונו של הקב"ה בעולם. 3
מתואר חנינא ר' בסיפור כמי שספר התורה מונח תמיד בחיקו, לא משנה אם השעה היא שעת גזירה או יום רגיל ספר התורה תמיד נמצא בחיקו. ובאמת לפי המשך הסיפור נוכל להבין יותר טוב כיצד באמת ספר התורה מבטא את כל מהותו של ר' חנינא. גם אם אולי הצלחנו להבין את ולעכל את תחילת דבריו של ר' יוסי, סיומם צורם וקשה לקבלו. כשר' יוסי אומר לר' חנינא: 'תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש', הוא בעצם "מנבא" את מותו של ר' חנינא, כך בדיוק הוא הוצא להורג, עטוף כולו בספר התורה. הסיפור לא נגמר, וחז"ל ממשיכים לספר: אמר לו של מעות לו: (ר' חנינא בן תרדיון לר' יוסי בן קיסמא): רבי, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר פורים ומגורלך יהי גורלי. צדקה של במעות לי נתחלפו וחלקתים חלקי יהי מחלקך כן, אם לו: אמר לעניים, המקרה הוא מקרה מופלא. ר' חנינא זוכה להיות בן העולם הבא רק בזכות מעשה אחד פשוט במקרה וללא כוונה בכלל, הוא הביא את מעות הפורים שלו לעניים. ורש"י מסביר: שנעשה מעות של פורים - שהנחתים לסעודת פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא ולא נפרעתי מארנקי של צדקה. השאלה זועקת וחייבת להישאל ר' חנינא היה גדול עצום, ספר תורה מונח בחיקו בכל שניה וגם במצבים הכי קשים הוא לא מוותר על לימוד תורה, ועם כל זה הזכות היחידה שעמדה לו לזכותו בחיי העולם הבא זה מעשה אחד של נתינת צדקה במקרה? ואם המעשה הזה לא היה קורה הוא לא היה זוכה בחיי העולם הבא? שאלה זו רק הולכת ומתעצמת בעקבות תשובתו של ר' יוסי: 'אם כן, מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהי גורלי'. כלומר, ר' יוסי מתפלל שגורלו יהיה כמו גורלו של ר' חנינא אך ורק בגלל שר' חנינא היה ותרן בממונו? אולם יש כאן שתי נקודות שיש לשים לב אליהן- ר' יוסי לא הסכים ללכת ללמד תורה גם בעבור כסף רב ואבנים טובות, והוא מתפעל מקצת כסף שר' חנינא נתן לצדקה במקרה? עוד, האם ר' יוסי לא רוצה שגורלו יהיה כמו של ר' חנינא בזכות לימוד התורה שלו ובזכות זיכוי הרבים והקהילות הרבות שהוא 5 הקהיל ברבים? המשך הסיפור רק מחזק את הקושי ומראה את גדולתו המופלאה של ר' חנינא: אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים 5 קושי זה הביא את המהרש"א להסביר את דבריו של ר' יוסי כך: וא"ל מעות של פורים כו' וא"ל א"כ מחלקך בתורה יהא חלקי, ומגורלך במעשים יהא גורלי דאין מעשה גדול מזה. 4
וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא, אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גליון (ג"א גוילין) נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש! אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי (התליין): רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים. ר' יוסי בן קיסמא נפטר והחידוש העצום הוא שכל גדולי רומי הולכים להלוויה שלו, ואם לא די בכך הם אף מספידים אותו הספד גדול. כך שנראה שר' יוסי היה בקשר עם המלכות, שכן חשובי רומא כיבדו והעריכו אותו. עד שהוא נפטר ר' חנינא המשיך להקהיל קהילות ברבים ולעסוק בתורה מבלי שהרומאים יתפסו אותו, אך מיד כאשר הם חזרו מההלוויה של ר' יוסי הם תפסו אותו. אך ר' חנינא מצדו ממשיך למלאות את ייעודו כאן בעולם להקהיל קהילות ברבים ולמסור שיעורי תורה לציבור. הם תופסים אותו ועוסק בתורה, מניין שיושב ועוסק בתורה, כי זה היה ה'אומר' שלו, ש'אפילו אחד יושב דווקא כשהוא שהקב"ה קובע לו שכר'. - התלמידים; - בסיפור עצמו ניתן לראות שלושה מעגלים: המעגל הראשון השני ברוריה; בתו, השלישי התליין המוציא להורג. במעגל הראשון בתו של ר' חנינא, ברוריה, שמוכרת לנו גם מהסיפורים עליה כאשת ר' מאיר, מגיעה לאביה בשעות הכי קשות לפני מותו ושואלת אותו: 'אראך בכך?'. פשט כוונת שאלתה הוא האם היא יכולה להסתכל על אביה כשהוא נמצא במצב כ"כ קשה לפני מותו. ורש"י מסביר: "כלומר, זו היא שכרה של תורה?!". אך לפי הסבר זה תשובתו של ר' חנינא אינה מובנת: 'אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני'. הרי ברוריה לא שאלה אותו מי יבקש את עלבונו או של ס"ת? ובכלל יש להבין, הרי הביזיון והעלבון של אדם לא קודם לעלבונה של תורה, וא"כ על מה מסתמך ר' חנינא? במעגל השני מגיעים התלמידים, הם רואים אותו במצב הקשה בו הוא נמצא ושואלים אותו: 'רבי, מה אתה רואה?' והוא עונה להם: 'גוילים נשרפים ואותיות פורחות באויר'. המשפט הזה של ר' חנינא הפך לביטוי ידוע, ויש להבין מה הוא אומר. בספר התורה הראשון של עם ישראל גם האותיות פרחו באוויר: 5
ו א ת ה יד ם ו א ת קו ל ה פ ר ו א ת ה ה ר ע ן ו ר א ה ע ם ו נ ע ו ע מ ד מ ר ח ק". 6 ו ת ה א את את את ת ים ר א "ו כ ל ה ע ם בספר התורה הראשון שעם ישראל מקבל, ובספר התורה איתו נשרף ר' חנינא האותיות פורחות באוויר. על כן יש להבין את החלוקה בין הקלף של ספר התורה לבין האותיות. מה כ"כ מיוחד באותיות? ומה מבטא הביטוי שהם פורחות באוויר? בנוסף לשאלת התלמידים, הם גם נותנים עצה לר' חנינא: 'אף אתה פתח פיך ויכנס בך האש'. כלומר, ברגע שידליקו את האש ר' חנינא יפתח את פיו וכך הוא ימות מהר יותר. אך ר' חנינא מסרב ומנמק: 'מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו'. כל הדיון סביב זירוז תהליך המוות בנוי על הסיפור זה של ר' חנינא, אך ר' חנינא מסרב לגרום לעצמו למות יותר מהר ובכך לחבול בנשמה הטהורה שהקב"ה נתן לו. מכאן אנו מגיעים אל המעגל השלישי של הסיפור הקשה הזה: ה'קלצטונירי' התליין. אם תציירו לעצמכם את דמותו של אותו איש בוודאי תתגלה תמונה של אדם עם דם קר שזה העבודה שלו ובוודאי הוא כבר עשה זאת כמה פעמים באותו יום. מה שבטוח הוא שלא כ"כ משנה לו כמה אנשים הוא הורג, ואת מי הוא הורג. אבל בסיפור של ר' חנינא הציור במציאות שונה לגמרי מכל מה שעולה בדמיוננו. דווקא התליין האכזרי מציע לר' חנינא להוריד את ספוגי הצמר שמטרתם לעכב את יציאת הנשמה של ר' חנינא ולגרום לו לסבול יותר, ואם לא די בכך הוא גם יגביר את להבת האש בכדי שהוא ימות יותר מהר. ר' חנינא, שלא כמו בהצעה של תלמידיו, לא חושב פעמיים ומסכים להצעתו, ובתמורה לכך הוא מבטיח לו את חיי העולם הבא. ניתן לראות את החלוקה בין בקשתם של התלמידים שר' חנינא יפעל באקטיביות לזירוז תהליך המוות, לבין בקשת התליין שר' חנינא יהיה פסימי ויתן לו לפעול. ובאמת כיצד ר' חנינא יכול להעניק לתליין את הזכות להגיע לעולם הבא רק בגלל שהוא הקל מעליו את הספוגים, הרי אותו תליין בוודאי היה רשע מרושע שכל חייו רק הוציא להורג אנשים, וא"כ מדוע הוא מזומן לחיי העולם הבא רק בגלל המעשה הקטן הזה? השאלה רק מתעצמת כשמדפדפים דף אחד אחורה בגמרא, 7 שם מסופר הסיפור הידוע על ר' אלעזר בן דורדיא שעשה תשובה בסוף ימיו ולאחר מותו יצאה בת קול ואמרה: "ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא". שם לפחות אפשר להבין מדוע הוא זוכה לחיי עולם הבא הוא השתדל ועשה תשובה בסוף ימיו. אבל התליין לא עשה שום דבר מלבד זה שהוא גרם לר' חנינא שימות מהר. 6 7 שמות פרק כ' פסוק יד' בבלי עבודה זרה דף י"ז עמוד א' 6
אני נשרף וס"ת עמי נתחיל לברר את הדברים כסדרם, ובירור המעגל הראשון יפתח צוהר להבנת שאר המעגלים. כשברוריה שואלת את אביה: 'אבא אראך בכך?' היא בעצם שואלת את אביה: 'אבא, אולי אני יכולה להבין שהם רוצים לשרוף אותך כי יש להם מלחמה עם מה שאתה מגלה בעולם, יש להם בעיה עם אנשים שמגלים שה' אחד ושמו אחד גם כאן בעולם, אני מבינה מדוע הם נלחמים על הנשמה והנפש שלך. אבל אולי תוכל להסביר לי אבא, הרי אתה יהודי זקן, אז מדוע הם רוצים לשרוף אותך איבר איבר? מדוע הם מתעללים בך כ"כ? מהיכן נובעת הרשעות הזו? הרי המטרה שלהם היא רק שאתה לא תהייה כאן בעולם ותבצע את מלאכתך'. ר' חנינא עונה לבתו: 'אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני', "נבואתו" של ר' יוסי בן קיסמא מגשימה את עצמה. בעצם ר' יוסי אמר לר' חנינא שאם הוא נמצא במעלה כ"כ גדולה שהוא ממשיך להופיע את האלוקות גם בשעות הכי קשות ולהגיד 'מן השמים ירחמו' אז גם מותו יהיה קידוש השם גדול, מיתה ע"י ספר התורה. ספר התורה שאותו לקח ר' חנינא ואתו הוא הקהיל קהילות ברבים, ילווה אותו גם בשעות האחרונות שלו ויראה לכולם שאת הגוף אולי אפשר להוציא מן העולם, אבל התורה היא נצחית ואינסופית והאותיות תמיד יפרחו באויר. האידאולוגיה של הרומאים הייתה שהכל עובד ע"פ הטבע, ולכן צריך לפתח רק את הטבע. ממילא הם חשבו שאפשר לנצח את התורה ואת ר' חנינא בעזרת הטבע - הם עטפו אותו ב'חבילי זמורות' צומח, 'והציתו אור' אש, 'ספוגין של צמר' מן החי, 'ושראום במים' מים. טעותם הייתה שהם חשבו שגם התורה מתנהלת בדרך הטבע, ואז הם יוכלו לנצח אותה גם בדרך הטבע. אבל באמת התורה עומדת מעל הטבע, היא הופעת האינסוף כאן בעולם ממילא שום דבר לא יוכל לה. כשר' חנינא אומר לבתו: 'היה הדבר קשה לי?' הוא מסביר לה שאם הוא היה נשרף ללא ספר התורה אז הוא לא היה יודע מה לענות לה, כי אם אדם נשרף לבדו באמת אין שום סיבה לייסר אותו בעינויים קשים. אבל כשיש אתו משהו גדול ונשגב מובן מדוע מגיעים הייסורים. הם יודעים שהתורה היא נצחית ואינסופית, לכן הם ינסו הכול - כולל הכול, לנסות בכל דרך אפשרית להשמיד אותה. ר' חנינא אומר לבתו שלא אכפת לו מהייסורים הקשים שהוא עובר כי לבסוף מי שיתבע את עלבונה של תורה ואת הבזיון שהיא עוברת, יתבע גם את עלבונו של ר' חנינא. וזאת משום שעלבונו של ר' חנינא הוא עלבונה של תורה! כי מי שחי בביטול גמור לקב"ה ולתורה הקדושה, אז העלבון היחיד שהוא חווה חייב להיות עלבונה של תורה. 7
ספר תורה מונח לך בחיקך מצוות כתיבת ספר תורה היא מצוה המוטלת על כל אחד מישראל. ישנן דעות רבות בנוגע לאופן קיום המצוה, אבל בוודאי שעדיף שלכל אחד יהיה ספר תורה שלו, ואם אפשר שהוא בעצמו יכתוב את הספר בוודאי שעדיף. והנה לעומת אדם פרטי שיכול להניח את הספר בבית גנזיו או בבית הכנסת ולקרוא בו מתי שהוא רוצה למלך ישראל יש דין שונה, וכך כותב הרמב"ם : 8 בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד, אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שיכנס לבית הכסא, או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה, יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. המלך מצווה לכתוב שני ספרים, אחד הוא מניח בבית גנזיו התנהלותו של ר' חנינא תואמת התנהלות של מלך, ומדוע? ואחד צריך להיות אתו כל היום. והנה 9 דורשת: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו, דכתיב: "בי מלכים ימלוכו". הגמרא הגמרא במסכת גיטין מחדשת שתלמידי חכמים מכונים גם מלכים, ואם הם מלכים הם צריכים להתנהג בהתאם. לכן ר' חנינא הלך עם ספר התורה בחיקו, ר' חנינא מתנהג כמו מלך כי מעל המלך אין אף אחד חוץ ממלך מלכי המלכים. ר' חנינא יושב ועוסק בתורה ורק השכינה נמצאת מעליו. עור בהמה גסה שאלת הבסיס לפני הכל היא מה זה בכלל ספר תורה? בפשטות ס"ת עשוי מעור בהמה גסה. הדבר הכי מסואב שיכול להיות. עיבוד עורות היא מלאכה שגורמת לריחות רעים ולא נעימים, ולכן צריך להרחיק מלאכה זו מן העיר. 10 בתהליך העיבוד עושים עבודה קשה בכדי להפוך את העור לדבר הכי פשוט שיכול להיות, ורק בסוף התהליך הארוך והמייגע הוא מקבל את הצורה של הקלף שאנו מכירים היום. לאחר מכן הסופר כותב על הקלף את התוכן בעזרת דיו ומחיל את הקדושה על ספר התורה. המילה 'עיבוד' היא מילה מדהימה, מילה זו מגיעה מן המילה עבודה אבל היא שונה ממנה לגמרי. כשאדם הולך לעבודה בבוקר וחוזר בערב יכול להיות שהתחדש לו משהו בעבודה והוא הרגיש שהוא התקדם במשהו, אבל יכול להיות גם שהוא יחזור מתוסכל וירגיש שהוא לא עשה כלום. לעומת זאת כשמעבדים משהו כל מהותו השתנתה לגמרי, קרה לו משהו משמעותי. 8 9 10 הלכות מלכים פרק ג' הלכה א', וכך מופיע גם בגמרא במסכת סנהדרין דף כ"א עמוד א' דף ס"ב עמוד א' משנה בבא בתרא פרק ב' משנה ט' 8
לאחר שהבנו כיצד מתנהל התהליך הטכני, נותר להבין מה קדוש בס"ת? לא האותיות ולא העור, אלא שניהם ביחד. לאחר שנכתבו האותיות על הקלף הם כבר דבר אחד ספר תורה! הם לא אותיות ולא קלף הם כבר מקבלים משמעות אחרת, מרוממת יותר, של ספר תורה שמקודש בקדושה עליונה. אם לספר תורה יש עלבון, אז בוודאי שיש לו גם כבוד. כבודו של ספר תורה הוא המהות שלו לקחת את הדבר הכי נמוך ולהעלות אותו למקום הכי גבוה. לקחת את העור של הבהמה הגסה ביותר ולהחיל עליו בעזרת מלאכת העיבוד והאותיות את הקדושה הכי גבוהה. כל יהודי שמחבק ומנשק את ספר התורה בפועל הוא מחבק עור של בהמה גסה שכתוב עליו בדיו אבל בעומק הוא מחבק את הקדושה האינסופית. כשר' חנינא נשרף עם ספר התורה הוא מבין שהמלחמה היא לא בו, אלא ביכולת של עם ישראל להפוך עור של בהמה גסה לספר תורה. זה היכולת להפוך כל דבר מהמקום הכי נמוך למקום הכי גבוה. את היכולת הזו אומות העולם רוצים תמיד לאבד ולגדוע, אבל התורה האינסופית תמיד תתבע עלבונה ותראה להם שהיא תישאר לעד ולעולמי עולמים. זה הדבר האחרון שר' חנינא מעביר לבתו, אומות העולם תמיד עומדות עלינו לכלות את יכולת ה"היפוך", אבל הקב"ה מצלינו מידם ותובע את עלבונה של התורה. אותיות פורחות כשתלמידיו של ר' חנינא מגיעים אליו ושואלים אותו: 'רבי, מה אתה רואה?' הם חושבים שרבם בוודאי נמצא כעת בעולמות עליונים, לעיניו נגלים מלאכי השרת וכל צבא השמים. אבל ר' חנינא מפתיע ואומר להם שהוא רואה: 'גוילין נשרפין ואותיות פורחות', במציאות הוא רואה באמת שהגויל נשרף, אבל אל תחשבו שהרשעים הללו הצליחו לממש את זממם. האינסופיות של התורה האותיות, פורחות וממשיכות להופיע כאן בעולם. הם מצדם יכולים לשרוף ולהשחית רק את הגוף, האותיות רק יפרחו מזה. ככול שהגווילים ישרפו יותר, כך האותיות יעלו עוד יותר למעלה. כי כל מהותו של ספר התורה היא איך הדרך מהמקום הכי נמוך אל המקום הכי עליון, וככול שמתחילים ממקום נמוך יותר כך אפשר להגיע בסוף אל מקום גבוה יותר. את הביטוי "אותיות פורחות" אפשר להסביר שהאותיות פורחות כמו פרח. ר' חנינא ביחד עם ספר התורה נשרפים ועולים באש, אבל דווקא מתוך השריפה הוא מצליח לראות את הפריחה. ברגעים האחרונים של חייו אומר ר' חנינא לבתו, תלמידיו ולכל העולם כל אחד יכול להיות אות פורחת, להופיע ולגלות את האות שלו בתורה, כל אחד יכול לכתוב לעצמו בעצמו ספר תורה בתוכו. זו לא חכמה לחיות חיים של ספר תורה רק כשקל או נוח, אלא דווקא כשקשה לך מתוך השריפה דווקא אז התורה צומחת ועולה למקומות הכי עליונים. המלחמה של אומות העולם היא לא רק על האותיות, אלא על האותיות שבגווילים. המלחמה על המציאות שבה מתאפשר לגוף של היהודי להופיע את התורה, ושאפשר להפוך את הדברים הכי נמוכים לדברים הכי גבוהים. 9
עכשיו מובנת תשובתו של ר' חנינא לתלמידיו שביקשו ממנו לפתוח את פיו ולזרז את מיתתו, כי הרי לא יכול להיות שאדם יפגע בגוף שהקב"ה נתן לו. אם הקב"ה הביא אותו לעולם שלם ובריא זה כדי שהוא ישרה את שכינתו כאן בעולם הזה מהמקום שלו, והתפקיד שלו לא נגמר עד שהקב"ה יקבע, משום שגם בזמן המיתה אדם יכול לגרום להופעת אלוקות ולקידוש ה' עצום. רק ר' חנינא מסוגל לענות תשובה כזו, דווקא הוא שאומר במסכת אבות שזה לא משנה אם אתה נמצא עם חבר או אם אתה לבד, השאלה היא האם המגמה שלך היא להופיע שכינה בעולם או לא, רק הוא יכול באמת להבין מה המשמעות של עוד שניה אחת שהנשמה נמצאת בגוף. רק מי שנמצא במדרגה הזו יכול להגיד: 'מוטב שיטלנה מי שנתנה'. יש קונה עולמו בשעה אחת בסופו של דבר אנו מגיעים לתליין שאומר לר' חנינא:: 'רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא?', לכאורה אפשר להבין שהתליין יוצא מנקודת הנחה שלר' חנינא יש מפתח כניסה לעולם הבא והוא יכול להכניס את מי שהוא חפץ. אבל לאחר שהבנו את המהלך שמסתתר מאחורי כל הסיפור גם דברי התליין מוארים באור אחר. התליין שרואה את ר' חנינא עם ספר התורה רואה גם את יכולת ההיפוך של ר' חנינא, הוא מבין שר' חנינא יכול להפוך כל דבר מרע לטוב, אפילו את האדם הכי רשע בעולם הוא מסוגל להעלות למקומות העליונים ביותר. פתאום הוא תופס שגם הוא, התליין שהרג לא מעט אנשים בחייו, יכול לשנות את חייו ברגע אחד של התעלות ולהגיע לחיי העולם הבא. אז עומד התליין שואל את ר' חנינא אם גם הוא יכול להצטרף לעולם הזה, להיות ספר תורה שהופך הכל? האם כל אחד יכול להגיע למדרגה הזו? האם גם מי שנמצא הכי נמוך ושקוע במקומות האפלים של העולם יכול להתעלות ולזכות בחיי העולם הבא? ור' חנינא עונה לו שאכן כל אחד יכול, אפילו אתה, רק תאמין! קלצטונירי איני יודע מהיכן מגיעה המילה - 'קלצטונירי'. אבל הסיומת הזו של 'נירי' היא סיומת נפוצה בקרב הרומאים. הדוגמא הכי מוכרת לכך היא סיפורו של נירון קיסר : 11 שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי, שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים, למערב - אתא נפל בירושלים, לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים. א"ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך, אמר ליה: ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו', אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה, ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא! ערק ואזל ואיגייר, ונפק מיניה ר"מ. 11 בבלי גיטין דף נ"ו עמוד א' 10
נירון קיסר מגיע להחריב את ירושלים לאחר המעשה של קמצא ובר קמצא. לפתע הוא רואה 'ינוקא' אחד ואומר לו: פסוק לי פסוקך. אמר לו הינוקא: "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל". נירון קיסר הבין מיד שאולי הקב"ה רוצה שהוא יפגע בעם ישראל עכשיו, אבל זה לא אומר שהוא לא יתנקם בו אח"כ על מה שהוא עשה. לכן נירון מחליט להתגייר ולימים יצא ממנו ר' מאיר. מנירון קיסר יצא ר' מאיר שהוא חותנו של ר' חנינא ובעלה של ברוריה, שעליהם מסופר : 12 הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא (לרבי מאיר היו שכנים בריונים שהיו מצערים אותו) הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: (תהלים ק"ד) יתמו חטאים "יתמו חטאים?), מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! (היה מתפלל עליהם רבי מאיר שימותו) (הרי כתוב חטאים ולא חוטאים) אמרה ליה ברוריא (אמרה לו אשתו ברוריה- מדוע אתה עושה כן כי כתוב ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה (ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה). ברוריה עומדת מול בעלה הקדוש ר' מאיר ואומרת לו: אתה חושב שהבריונים האלו מצערים אותך זה נקרא צער? אתה יודע איזה צער אבא שלי נשמתו? תלמד מאבא שלי! הצטער?! אתה יודע באיזה ייסורים נטלו הרומאים תבין שהמטרה היא לא להשמיד את החוטאים גם אם זה קשה לך, תשמיד את החטאים, רק אז אפשר להמשיך ולומר "ברכי נפשי את ה' הללויה". את אלא ברוריה בעצם מקיימת את צוואת אביה, היא אומרת לר' מאיר ולנו שכל אחד, ואפילו הרשע הגדול ביותר, יכול לחזור בתשובה. אבל הרי הוא לא רק יכול, אלא אנחנו צריכים לדאוג לכך ולהתפלל שהוא יחזור בתשובה. אנחנו צריכים לדאוג ללמד את כולם מה זה ספר תורה, ואיך אפשר להפך כל דבר מהשורש הרע שלו אל השורש העליון הכי גבוה שלו. גם נירון קיסר וגם ה'קלצטונירי' הבינו שאפילו הם יכולים לשנות ברגע אחד את כל עולמם. רק צריך לחיות במציאות של ספר תורה. לכן 'הכנסת ספר תורה' נקראת כך, כי כולנו לא במדרגה של נכניס את התורה אל תוכנו. ר' אל אחד ושני עולמות חנינא שספר התורה מונח בחכינו, לפחות נעשה אז תורה", ספר "הכנסת לאחר שקפצו ר' חנינא והקלצטונירי לאש יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים. לכאורה נראה שאכן ישנם שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא שמעבר לעולם הזה. אולם בהתבוננות מעמיקה יותר הדברים מקבלים נופך נוסף. 12 בבלי ברכות דף י' עמוד א' 11
מסופר על הרבי הריי"צ בתקופת מאסרו, במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: 'הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים'. השיב לו הרבי: 'הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל. ישנה אפשרות לחיות בשני העולמות גם יחד, לא רק לחיות בעולם הזה ואח"כ להגיע לעולם הבא. בכל שניה בעולם הזה ניתן לחיות במציאות של עולם הבא. רק המציאות היא העולם הזה, אבל המהות והתוכן שייכים לעולם הבא. לכל אחד באמת יש בנסתר שני עולמות ואלוקים אחד, אצל הרבי הריי"צ זה היה בנגלה. 'הצעצוע' הזה יכול לעזור רק למי שיש לו עולם אחד. לכן כשהדברים לא מסתדרים כמו שהוא תכנן, אז הוא פשוט מחליף אלוקים. אבל מי שיש לו שני עולמות - יש לו אלוקים אחד. ר' חנינא הוא הדוגמא למי שיודע לחיות בשני העולמות, אם הוא היה חי רק בעולם אחד אז כשהרומאים גזרו את הגזירה על לימוד התורה הוא היה צריך למעט בלימודו. אבל רבי חנינא חי בשני עולמות ולכן גם אם בעולם הזה קצת קשה ללמוד תורה, אז צריך להופיע את בחינת עולם הבא בעולם הזה. דווקא מתוך הקושי אפשר להגיע למדרגות הכי גבוהות ולהתעלות למקומות רוחניים נשגבים. לכן שנים שיושבים ולומדים תורה אבל התורה לא ביניהם אז ממילא זה מושב לצים, כי האדם צריך תמיד לעלות ולהוסיף ולהופיע עוד אלוקות בעולם, וברגע שהוא לא עושה את זה ונשאר במקום הקבוע שלו השכינה לא שורה. וכשהשכינה לא שורה אין כזה דבר שיש ריק, ממילא זה נהיה למושב לצים. מעות של פורים כשר' חנינא בא ושואל את ר' יוסי: 'מה אני לחיי עולם הבא?', בוודאי שהוא לא שואל אם יהיה לו חלק לעולם הבא, אלא הוא שואל את ר' יוסי, שחי במדרגה כ"כ גבוהה, איזה חלק בדיוק יש לו שם? כלומר, האם באמת הגעתי למדרגה הזו של ההיפוך? האם הצלחתי לחיות את העולם הבא בעולם הזה? ענה לו ר' יוסי: 'כלום מעשה בא לידך?', ר' יוסי מבקש מר' חנינא סיפר לו סיפור שקרה לו, כך יהיה אפשר לבחון את מדרגתו. ר' יוסי יודע ששר' חנינא יודע ללמוד תורה, אבל עכשיו הוא מבקש דווקא סיפור על מעשה. כי בשעת מותו של אדם אין לו אלא 'תורה ומעשים טובים בלבד', ור' יוסי רוצה לבדוק האם לר' חנינא יש גם מעשים טובים? תשובתו של ר' חנינא מופלאה: 'מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים'. עד עכשיו דברנו במושגים גבוהים - לחיות במציאות של היפוך, לחיות את העולם הבא כאן בעולם הזה. אבל בפועל, כל אחד מאתנו צריך לשאול: איך אני - האדם הפשוט - מגיע למדרגה הזאת? או אז בא ר' חנינא ומלמד שאפילו במעשים הכי פשוטים אנחנו יכולים לחיות את העולם הבא בעולם הזה, אפילו כשנותנים בטעות את הכסף של האוכל לעניים, אפשר לחיות במציאות של ספר תורה! לכן זה בכלל לא מעשה פשוט, זה מעשה עצום! לא צריך להיות ר' יוסי או ר' חנינא כדי לחיות במציאות של ספר תורה, המעשים הפשוטים הם מה שקובעים. זה הפשט של "יש קונה עולמו בשעה אחת". 12
אמר לו ר' יוסי: 'אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי', כי לא במושגים גדולים ולא במילים מפוצצות אפשר לחיות עולם הבא בעולם הזה. אלא בנקודות הכי פשוטות ובעבודת המידות של האדם אפשר לקנות את את העולם בשעה אחת. חוקה חקקתי נחזור מעט אחורה, כשר' יוסי הוכיח את ר' חנינא על כך שהוא לומד תורה ובכך הוא מסכן את הציבור, אמר לו ר' חנינא: 'מן השמים ירחמו', אך ר' יוסי התקשה לקבל את התשובה הזאת ואמר לו: 'אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו?!'. בוודאי שר' יוסי לא בא להגיד לר' חנינא שזה לא בסדר שהוא לומד תורה, הרי הוא היה זה שאמר: 'שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד', אלא הוא אמר לר' חנינא שבדברים של טעם, ע"פ ההיגיון הבריא, הוא טועה, כי זה מנוגד לכל המציאות העכשווית, אבל אם המציאות היא מציאות של חוקה - הוא צודק. לחיות במציאות של חוקה זה לחיות במציאות של ספר תורה של היפוך, כי "והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות", 13 ספר התורה באמת נכתב עם דיו על עורות מעובדים, אבל כשהם חרוטים על הלוחות מדובר במשהו אחר לגמרי. זה הפשט של "זאת חוקת התורה אדם כי ימות באוהל", חוקת התורה זה לא רק דברים גבוהים ויפים, אלא זה אפילו בדברים הכי פשוטים ונמוכים כמו טומאה וטהרה. בכל מצווה יכול להיות קיים רובד של הבנה, אבל יש גם רובד עמוק של חוקה. לכן חייבים את אומות העולם. כי מול אומות העולם אנחנו צריכים לדעת לענות את התשובות, קודם כל לעצמנו ואח"כ גם להם. אך גם לאחר הבנה זו השאלה על רש"י עומדת במקומה - מדוע כתוב 'ואין לך עליה'? לערער אחריה' ולא 'ואין לך רשות להרהר רשות בשאלה זו נוגע הרב חרל"פ ומסביר(כדאי למצוא מקור) שאסור להרהר אחר החוקה, כי אם מהרהרים מתחילים למצוא טעם, ואם כבר יהיה טעם המצוה כבר לא תהיה חוקה. התוצאה הישירה של התהליך הזה הוא שהקשר לתורה יהיה רק בגלל הסברא, האדם כבר לא יעבוד את ה' אלא את השכל שלו. - לכן אסור אפילו להרהר בכך, אלא פשוט צריך להישאר תמיד באמונה תמימה חוקה חקקתי לך ואין רשות להרהר אחריה. כל אדם יכול להיות ספר תורה בפני עצמו, כל אחד בכל שניה מחייו יכול להפך את המציאות מהמקומות הכי נמוכים אל המקומות הכי גבוהים. הכול מתחיל מהאמונה ב"חוקת התורה". אם האדם מאמין בקב"ה בלב שלם, ועושה בלב שלם גם את החוקות, אז גם ברגעים האחרונים של החיים הוא יוכל לחיות 13 שמות פרק ל"ב פסוק טז'. 13
במציאות של ספר תורה. בכל יום שאנו קוראים בתורה, לומדים את התורה, מנשקים את התורה, עלינו לקחת תמיד ממנה את הכוחות הללו ומהם לחיות את העולם הבא בעולם הזה. שנזכה. 14