השפעת מתן מקדים של סטרואידים לפני מתן אינפליקסימאב לתוך הווריד: השוואה בין חולי מחלות מעי דלקתיות לחולי מחלות ריאומטיות Diseases( )Rheumatic תקציר: הקדמה: טיפול בעירוי לתוך הווריד אינפליקסימאב, חלבון עם פעילות,anti TNF-α הניתן כטיפול במחלות המפרקים הדלקתיות ומחלות המעי הדלקתיות, יכול לגרום לאירוע של רגישות יתר. מתן טיפול מקדים בסטרואידים לפני התחלת עירוי האינפליקסימאב עשוי למנוע את התגובה. מטרות: המטרות היו: )1( להעריך את היארעות תגובתיות במטופלי מחלות מעי דלקתיות ומטופלי מחלות ריאומטיות המטופלים באינפליקסימאב, עם או בלי מתן מקדים של סטרואידים, בהתאמה; )2( לבחון האם יש הפחתה של היארעות אירועי תגובתיות יתר בקרב המטופלים עם טיפול מקדים. שיטות מחקר: מחקר קוהורט רטרוספקטיבי שנערך בבית החולים סורוקה, הכולל 92 תיקי מטופלים. קבוצה א' כללה 70 מטופלים הלוקים במחלות ריאומטיות אשר טופלו באינפליקסימאב ללא טיפול מקדים. קבוצה ב כללה 22 מטופלים עם מחלות מעי דלקתיות אשר טופלו באינפליקסימאב לאחר טיפול מקדים בסטרואידים. הוערכו היארעות וחומרת תגובות התגובתיות. הסטרואידים שניתנו כטיפול מקדים היו הידרוקורטיזון. תוצאות: מצאנו כי היארעות תגובתיות בקבוצה אשר קיבלה אינפליקסימאב ללא טיפול מקדים הייתה )18/69(, 26.1% בעוד שההיארעות בקבוצה אשר קיבלה אינפליקסימאב עם טיפול מקדים הייתה )3/22(. 13.6% התוצאות אינן משמעותיות מבחינה סטטיסטית, אך מייצגות מגמה. רוב התגובות התרחשו בטיפול השני ורובן היו בדרגת חומרה בינונית. מסקנות: נראה כי קיימת מגמה לטובת יתרון לטיפול מקדים בהידרוקורטיזון לפני מתן עירוי אינפליקסימאב, במיוחד בהתחשב בהשלכות המזעריות שיש לטיפול כזה, במינון ובתדירות שנבדקו. דפנה אשרי 1 דורון שוורץ 4,1 אלינה וודנוב 3 נועה שימחוני 3,1 מחמוד אבו שקרה 2,1 ליאור זלר 2,1 1 הפקולטה לרפואה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע 2 החטיבה לרפואה פנימית, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע 3 המרכז למחקרים קליניים, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע 4 המחלקה לגסטרואנטרולוגיה והפטולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, באר שבע *המחקר בוצע כחלק מדרישות הגמר של הפקולטה לרפואה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב תגובתיות ; אינפליקסימאב; מחלות מעי דלקתיות; מחלות רימטולוגיות..Infusion reaction; Infliximab; Pre-medication; Inflammatory bowel disease; Rheumatic disease מילות מפתח: :KEY WORDS הקדמה )TNFa( Tumor Necrosis Factor alpha הוא ציטוקין המעורב בתהליכי דלקת בגוף הממלא תפקידי מפתח במחלות ריאומטיות )דלקת מפרקים שיגרונתית, דלקת חוליות מיקשחת, דלקת מפרקים ספחתית( ובמחלות המעי הדלקתיות )דלקת כרכשת מכייבת - colitis,ulcerative ומחלת קרוהן(. אינפליקסימאב הוא נוגדן חד שבטי כימרי בעל פעילות נוגדת,TNF-α אשר ניתן בעירוי לתוך הווריד, ונמצא בשימוש מרכזי בטיפול - הן במחלות המפרקים הדלקתיות והן במחלות המעי הדלקתיות ]1[. מתן חלבון בעירוי לתוך הווריד גורם לעיתים להשפעות לוואי שונות כתגובה למתן זה, ותופעות אלו מכונות תגובתיות ]1[. תגובתיות המתרחשת בזמן מתן התרופה או עד שעתיים מסיום המתן נקראת תגובתיות מיידית, ונהוג לסווגה לרמות חומרה על פי הערכת הרופאים ]2[. היארעות תגובתיות אינפליקסימאב במחלות המעי הדלקתיות ובמחלות ריאומטיות משתנה בין המחקרים ללא אחידות בנתונים. היארעות תגובתיות המדווחת במחלות ריאומטיות היא 8.6%-21% ]4,3[, בעוד שההיארעות המדווחת במחלות המעי הדלקתיות היא 9.9%-23% ]6,5[. דרכי מניעת התגובתיות אינן אחידות בהשוואה בין מרכזי הטיפול השונים, וכך גם ההמלצות במחקרים השונים שנעשו, שלעיתים אף סותרות זו את זו. מעט ספרות קיימת לגבי טיפול תרופתי מקדים כלשהו לפני מתן אינפליקסימאב כדרך מניעה של תגובתיות ובפרט מעט ספרות קיימת לגבי יעילות טיפול מקדים בסטרואידים ובמחקרים הקיימים 571
572 התוצאות מבלבלות. במרכז הרפואי סורוקה נהוג לתת טיפול מקדים בסטרואידים לפני מתן אינפליקסימאב לחולי מחלות מעי דלקתיות אך לא לחולי מחלות ריאומטיות ולפיכך ניתן להשוות בין שני המצבים. מטרות להעריך את היארעות התגובתיות אינפליקסימאב עם וללא טיפול מקדים בסטרואידים. לבחון האם בקרב המטופלים בטיפול מקדים יש הפחתה של היארעות אירועי התגובתיות. שיטות מחקר נערך מחקר קוהורט רטרוספקטיבי. אוכלוסיית המחקר כללה מטופלים בני 18 שנים ומעלה שאובחנו כלוקים בדלקת כרכשת מכייבת colitis(,)ulcerative במחלת קרוהן, בדלקת מפרקים שיגרונתית, בדלקת חוליות מיקשחת, או בדלקת מפרקים ספחתית, אשר ביקרו במחלקת אשפוז יום או במכון לגסטרואנטרולוגיה בבית החולים סורוקה בבאר שבע לצורך קבלת אינפליקסימאב, בין השנים 2014-2004. לא היו מדדים לאי הכללה. המטופלים קיבלו מינון אינפליקסימאב של 10-3 מ"ג/ק"ג )טווח של 500-200 מ"ג לטיפול(. מטופלי מחלות המעי הדלקתיות קיבלו בנוסף הידרוקורטיזון במינון של 100 מ"ג לפני תחילת מתן עירוי האינפליקסימאב. תגובות חריגות למתן התרופה תועדו על ידי הצוות המטפל בתיק הרפואי. התגובות סווגו על ידינו לפי סולם חומרה של שלוש דרגות )קל, בינוני, חמור( על פי הסיווג המקובל של ה- NIH/NCI לתגובתיות מיידית : קל - תפרחת / הסמקה חולפים, חום < 38 מעלות, גרד; בינוני - תפרחת, הסמקה, חרלת )אורטיקריה(, קוצר נשימה, חום 38 מעלות, חוסר נוחות בבית החזה, כאב שרירים, בחילות, כאב ראש, סחרחורות; חמור -ברונכוספאזם, אנגיואדמה, תת לחץ דם, יתר לחץ דם. התוצאות מוצגות באמצעות סטיית תקן למשתנים רציפים בעלי התפלגות נורמלית )גיל, גיל בקבלת עירוי ראשון של אינפליקסימאב, משקל, גובה(, בעוד שמשתנים שאינם מתפלגים נורמלית מוצגים באמצעות חציון וטווח. משתנים קטגוריים מוצגים באמצעות שכיחות ואחוזים. לצורך הערכת ההבדלים והשוואה בין המטופלים שלא טופלו בטיפול מקדים )קבוצה א'( והמטופלים שטופלו בטיפול מקדים )קבוצה ב'(, ביצענו ניתוח סטטיסטי של משתנה יחיד - מבחן t-test להשוואת משתנים בעלי התפלגות נורמלית, ומבחן כי בריבוע למשתנים שאינם מתפלגים נורמלית ולמשתנים קטגוריים. בנוסף, ביצענו ניתוח סטטיסטי של משתנה יחיד באותה הצורה לצורך השוואה בין מטופלים שפיתחו תגובתיות לבין מטופלים שלא פיתחו תגובתיות יתר. תוצאות סך הכול, 220 מטופלים המסווגים כחולי דלקת מפרקים שיגרונתית, דלקת חוליות מקשחת, דלקת מפרקים ספחתית ומחלות מעי דלקתיות, ביקרו במחלקת 'אשפוז יום' או במכון לגסטרואנטרולוגיה בבית החולים סורוקה בין השנים 2014-2004. מתוכם נאספו נתונים על 92 מטופלים אשר הגיעו למטרת טיפול באינפליקסימאב, שאר המטופלים הגיעו מסיבות מגוונות, לדוגמה קבלת עירוי ברזל, ולכן מידע לא נאסף לגביהם. קבוצה א' כללה 70 מטופלים שלא קיבלו טיפול מקדים לפני קבלת עירוי אינפליקסימאב, וקבוצה ב' כללה 22 מטופלים שקיבלו טיפול מקדים לפני קבלת עירוי אינפליקסימאב )תרשים 1(. למטופל אחד מקבוצה א' לא היה תיעוד באשר לקיום או חוסר קיום תגובתיות ולכן הוא לא נכלל בעיבוד הסטטיסטי להיארעות תגובתיות. בטבלה 1 מוצגים נתוני הבסיס של קבוצה א' וקבוצה ב'. הקבוצות היו דומות מלבד משקל ממוצע, עישון וטיפול תרופתי נוסף. משקל ממוצע היה נמוך בצורה מובהקת בקבוצה ב' )קבוצה א' - 75.8 ק"ג, ס«ת 15. קבוצה ב' - 57.4 ק"ג ס ת 0.001=P( 23.6. ושיעור העישון היה גבוה בצורה מובהקת בקבוצה א' )41.8% בקבוצה א' לעומת 4.8% בקבוצה ב'( )0.002=P(. בדבר טיפול תרופתי נוסף, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור הטיפול בסטרואידים או תרופות אימונומודולטוריות. באשר לטיפול תרופתי בעבר, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור הטיפול בתרופות ביולוגיות )תרשים 2(. מתוך 69 המטופלים שטופלו באינפליקסימאב ללא טיפול מקדים )קבוצה א'( 18 חוו תגובתיות, מתוך 22 המטופלים אשר טופלו באינפליקסימאב עם טיפול מקדים )קבוצה ב'( שלושה חוו תגובתיות )26.1% ו 13.6%, בהתאמה( )0.227=P(, הבדל שאינו מובהק סטטיסטית. רוב התגובות אירעו במהלך העירוי השני של אינפליקסימאב, אך היו תגובות שאירעו מאוחר יותר, התגובה המאוחרת ביותר נצפתה בעירוי ה 16. מתוך 22 אירועי תגובתיות יתר, שבעה תרשים 1: מטופלים שהוכללו במחקר מטופלים עם מחלות מעי דלקתיות או 220 מחלות ריאומטיות שביקרו באשפוז יום או במכון לגסטרואנטרולוגיה בשנים 2014-2004 מטופלים שהגיעו מסיבות שונות 128 מקבלת טיפול באינפליקסימאב )כגון לקבלת עירוי ברזל( ולכן לא נאסף לגביהם מידע קיבלו טיפול מקדים עם 22 הידרוקסיקורטיזון )קבוצה ב( הגיעו לצורך קבלת 92 עירוי של אינפליקסימאב לא קיבלו טיפול מקדים 70 עם הידרוקסיקורטיזון )קבוצה א( מטופל 1 לא נכלל עקב 69 חסר נתונים בתיק הרפואי
טבלה 1: מאפייני בסיס של הנחקרים קבוצה א - בלי טיפול מקדים )מספר= 70 ( קבוצה ב - עם טיפול מקדים )מספר= 22 ( קבוצה א* - ללא תגובתיות )מספר= 70 ( קבוצה ב* - עם תגובתיות )מספר= 21 ( P value P value מאפיין 0.214 23.8 38.6 מין )%( זכר 22.7 38.6 0.173 נקבה 76.2 61.4 77.3 61.4 0.158 78.5 )ס ת )18 68.8 )ס ת )19.6 0.001 57.4 )ס ת )23.6 75.8 )ס ת )15 משקל ממוצע )ק ג( 0.716 24.4 30.6 0.002 4.8 41.8 עישון )%( 0.7 52.4 57.1 0.83 54.5 57.1 קיום מחלות רקע )מכלול המחלות( )%( 0.227 18 )26.1( 51 )73.9( - )100( 70 סך הכל מחלות ראומטיות 0.678 9 )50( 22 )43.1( - )45.7( 32 דלקת מפרקים שיגרונתית )%( 5 )27.8( 12 )23.5( - )24.3( 17 דלקת מפרקים ספחתית 4 )22.2( 17 )33.3( - )30( 21 דלקת חוליות מקשחת 0.227 3 )13.6( 19 )86.4( 22 )100( - סך הכל מחלות מעי 0.532 3 )100( 13 )68.4( 16 )72.7( - קוליטיס כיבית דלקתיות )%( 0 6 )31.6( 6 )27.3( - מחלת קרוהן 0.1 93.2 )6-264( )14-396( 126.4 0.382 107.4 )22-396( )6-384( 122.9 משך מחלה )חודשים( 0.706 42.6 )ס ת 14.6( 43.9 )ס ת 13.3( 0.288 41 )ס ת 16.5( 44.5 )ס ת 12.5( גיל ממוצע בקבלת טיפול ראשון של אינפליקסימאב )שנים( 0.034 21.6 )0-85( )1-158( 39.5 0.115 21.8 )1-70( )0-158( 40.2 משך תקופת הטיפול )חודשים( 0.072 14.4 )2-48( )3-109( 25.6 0.339 16.5 )3-42( )2-109( 25.5 מספר טיפולים - )2-16( 6.9-0.638 4.5 )1-5( )2-16( 7.4 מספר טיפולים עד הופעת תגובתיות )32%( סווגו כקלים, )54%( 12 כבינוניים ושלושה )14%( כחמורים. כאשר סיווגנו את המטופלים לשתי קבוצות על פי קיום תופעת תגובתיות )קבוצה א* - ללא תגובתיות, 70 מטופלים, קבוצה ב* - עם תגובתיות, 21 מטופלים )טבלה 1(, הקבוצות היו דומות, מלבד משך הטיפול, שהיה קצר יותר בקבוצה ב* )39.5 חודשים בקבוצה א* לעומת 21.6 חודשים בקבוצה ב*( )0.034=P(, ושיעור המטופלים שקיבלו בעבר טיפול ביולוגי אחר היה גבוה בצורה מובהקת בקבוצה ב*. לא נמצא הבדל מובהק בשיעור הטיפול המקביל בסטרואידים או בתרופות אימונומודולטוריות )תרשים 2(. דיון ההיארעות המדווחת בספרות של תגובתיות אינפליקסימאב היא 8.6%-21% במחלות הריאומטיות ]9-7,4,3[, ו 23%-9.9% במחלות המעי הדלקתיות ]12-10,6,5[. במחקרים שנערכו בחולי דלקת מפרקים שיגרונתית שנבדקה בהם שכיחות תגובתיות אינפליקסימאב, עם או ללא טיפול מקדים בבטאמתאזון, נמצא כי 16.8% מהמטופלים שקיבלו טיפול מקדים פיתחו תגובתיות לעומת 10.2% מהמטופלים שלא קיבלו טיפול מקדים, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית ]13[. במחקרים דומים שנערכו בחולי מחלת קרוהן נמצא,כי 15% מהמטופליםשקיבלוטיפולמקדיםבהידרוקורטיזון פיתחו תגובתיות לעומת 24% מהמטופלים שלא קיבלו טיפול מקדים, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית ]14[. שיעור התגובתיות אינפלקסימאב שנמצא במחקר שלנו מתאים לשיעור המדווח בספרות, הן במחלות מפרקים דלקתיות והן במחלות מעי דלקתיות. בהתייחס לשיעור התגובתיות אינפליקסימאב עם טיפול מקדים, ניתן לומר כי הממצאים שלנו תואמים לדיווחי הספרות המופיעים במחלות המעי הדלקתיות, אך אינם תואמים לדיווחים המופיעים בדלקת מפרקים שיגרונתית. ייתכן שההבדל נעוץ בסוג ובמינון הסטרואידים שניתנו. ההבדלים בין הקבוצות שדווחו קודם באשר למשקל הממוצע ולטיפול התרופתי הנוסף אינם מפתיעים, בהתחשב במחלת הבסיס השונה בין שתי הקבוצות. סביר כי משקל הגוף הממוצע של החולים במחלות מעי דלקתיות יהיה נמוך מזה של הלוקים במחלות ריאומטיות. מצב זה לא יכול היה להשפיע על התוצאות, כיוון שמינון האינפליקסימאב שניתן חושב על פי משקל גוף. ההבדלים הטיפול תרופתי נוסף אינם מפתיעים גם הם ומייצגים את דרכי הטיפול המקובלות במחלות מעי דלקתיות ומחלות ראומטיות. לממצאים במחקר שלנו קיימות השלכות מעשיות. החשיבות האפשרית בצמצום המטופלים החווים תגובתיות, גם אם תגובתיות קלה, היא בכך שלרוב לאחר אירוע התגובתיות מפסיקים את הטיפול באינפליקסימאב ועוברים לקו הטיפול הבא - עובדה המצמצמת את אפשרויות הטיפול העתידיות. בנוסף, החסרונות האפשריים למתן סטרואידים בתדירות ובמינון המדוברים הם מינוריים. אפשרות הופעת השפעות הלוואי הידועות של טיפול ארוך טווח בסטרואידים היא זניחה עד לא קיימת בתדירות ובסוג הסטרואידים הניתנים: 100 מ"ג הידרוקורטיזון פעם בחודש חודשיים הוא מינון שנתי של 1,200-600 מ"ג בלבד, מינון השווה לערך לזה הניתן בשלושה ימי טיפול בהחמרה של מחלת מעי דלקתית או בשבוע של טיפול מגשר בדלקת מפרקים שיגרונתית. 573
תרשים 2: טיפול תרופתי נוסף לאינפליקסימאב בתקופת הטיפול ובעבר, מוצג כאחוז מכלל המטופלים P=0.03 טיפול נוסף בתקופת הטיפול P<0.001 7 P<0.001 P=0.004 ההבדל בין קבוצה א' )ללא טיפול מקדים( לקבוצה ב' ב - עם טיפול מקדים א - ללא טיפול מקדים טיפול נוסף בעבר P=0.03 טיפול נוסף בתקופת הטיפול טיפול נוסף בעבר ההבדל בין קבוצה א* )ללא תגובתיות ( לקבוצה ב* )עם תגובתיות ( קבוצה א* - ללא תגובתיות קבוצה ב* - עם תגובתיות 8 7 P=0.033 574 חיסרון נוסף שיש להתייחס אליו הוא עלות הטיפול המקדים בסטרואידים, שהיא נמוכה בסוג ובמינון הסטרואידים המדוברים. לסיכום, ייתכן שקיים יתרון לטיפול טרום תרופתי )pre-medication( בסטרואידים לפני מתן אינפליקסימאב במחלות המעי הדלקתיות ובמחלות ריאומטיות. המחקרים שנעשו בשאלת מתן טיפול מקדים עם סטרואידים לפני מתן אינפליקסימאב הם מעטים ומראים תוצאות סותרות ]15[. המחקר שלנו מראה כי קיימת מגמה, על אף שאינה מובהקת, לכיוון שכיחות פחותה של תגובתיות לאחר מתן טיפול מקדים עם הידרוקורטיזון, ומציע כי מתן טיפול מקדים יכול להפחית ב- את היארעות התגובתיות )26% אירועי תגובתיות ללא טיפול מקדים לעומת 13% אירועי תגובתיות יתר עם טיפול מקדים(. הממצא עומד בקנה אחד עם ההנחה, כי הרקע המשוער להתפתחות תגובתיות יתר הוא מנגנון מטווח מערכת החיסון.]17,16[ נקודות תורפה ונקודות חוזק במחקר נקודת התורפה במחקר נובעת בראש ובראשונה מהעובדה שהוא מחקר רטרוספקטיבי. בנוסף, גודל המדגם אשר היה זמין לנו לא היה גדול וכך גם מספר המטופלים שחוו תגובתיות בכל קבוצה. לבסוף נזכיר, כי מדובר בקבוצות מטופלים שמחלת הבסיס שלהם שונה. יחד עם זאת, נקודת החוזק במחקרנו היא בקיום שתי קבוצות מטופלים שטופלו באינפליקסימאב בפרוטוקולים שונים, אך באותו המוסד ועל ידי אותו צוות מטפל. עובדה זו מבטיחה כי דרך מתן התרופה ופרשנות תוצאות הטיפול )הייתה או לא הייתה תגובתיות ( הייתה זהה. מחקר זה אינו עומד בזכות עצמו ואינו יכול להוות בסיס לניסוח קווים מנחים לטיפול או פרוטוקולים, אך הוא מחזק את הספרות הדלה יחסית הקיימת כיום לגבי הצורך בטיפול מקדים לפני מתן אינפליקסימאב. יש להמשיך במחקר פרוספקטיבי אשר יכלול מספר רב יותר של מטופלים ויאפשר הסקת מסקנות מוצקות יותר. מחבר מכותב: ליאור זלר הנהלת המחלקה לרפואה פנימית ג' מרכז רפואי סורוקה, באר שבע טלפון: 08-6403418 פקס: 08-6768774 דוא"ל: zellerl@bgu.ac.il
ביבליוגרפיה 1. De Vries HS, Van Oijen MGH, Driessen RJB & al, Appropriate infliximab infusion dosage and monitoring: Results of a panel meeting of rheumatologists, dermatologists and gastroenterologists. Br J Clin Pharmacol. 2011;71:7-19. 2. Cheifetz A, Smedley M, Martin S & al, The incidence and management of infusion reactions to infliximab: A large center experience. Am J Gastroenterol. 2003;98:1315-24. 3. Augustsson J, Eksborg S, Ernestam S & al, Lowdose glucocorticoid therapy decreases risk for treatment-limiting infusion reaction to infliximab in patients with rheumatoid arthritis. Ann Rheum Dis. 2007;66:1462-6. 4. Kapetanovic MC, Larsson L, Truedsson L & al, Predictors of infusion reactions during infliximab treatment in patients with arthritis. Arthritis Res Ther. 2006;8:R131. 5. Rutgeerts P, Sandborn WJ, Feagan BG & al, Infliximab for induction and maintenance therapy for ulcerative colitis. N Engl J Med. 2005;353:2462-76. 6. Hanauer SB, Feagan BG, Lichtenstein GR & al, Maintenance infliximab for Crohn s disease: The ACCENT I randomised trial. Lancet. 2002;359:1541-9. 7. Wasserman MJ, Weber DA, Guthrie JA & al, Infusion-related reactions to infliximab in patients with rheumatoid arthritis in a clinical practice setting: Relationship to dose, antihistamine pretreatment, and infusion number. J Rheumatol. 2004;31:1912-7. 8. Kelsall J, Rogers P, Galindo G & De Vera MA, Safety of infliximab treatment in patients with rheumatoid arthritis in a real-world clinical setting: Description and evaluation of infusion reactions. J Rheumatol. 2012;39:1539-45. 9. Lequerré T, Vittecoq O, Klemmer N & al, Management of infusion reactions to infliximab in patients with rheumatoid arthritis or spondyloarthritis: Experience from an immunotherapy unit of rheumatology. J Rheumatol. 2006;33: 1307-14. 10. Sands BE, Anderson FH, Bernstein CN & al, Infliximab maintenance therapy for fistulizing Crohn s disease. N Engl J Med. 2004;350:876-85. 11. Colombel JF, Sandborn WJ, Reinisch W & al, Infliximab, azathioprine, or combination therapy for Crohn s disease. N Engl J Med. 2010;362:1383-95. 12. Hyams J, Crandall W, Kugathasan S & al, Induction and Maintenance Infliximab Therapy for the Treatment of Moderateto-Severe Crohn s Disease in Children. Gastroenterology. 2007;132:863-73. 13. Sany J, Kaiser MJ, Jorgensen C & Trape G, Study of the tolerance of infliximab infusions with or without betamethasone premedication in patients with active rheumatoid arthritis. Ann Rheum Dis. 2005;64:1647-9. 14. Farrell RJ, Alsahli M, Jeen YT & al, Intravenous hydrocortisone premedication reduces antibodies to infliximab in Crohn s disease: A randomized controlled trial. Gastroenterology. 2003;124(4):917-24. 15. Lichtenstein L, Ron Y, Kivity S & al, Infliximab- Related Infusion Reactions: Systematic Review. J Crohns Colitis. 2015;9:806-15. 16. Pichler WJ, Adverse sideeffects to biological agents. Vol. 61, Allergy: European Journal of Allergy and Clinical Immunology. 2006. p. 912-20. 17. Maggi E, Vultaggio A & Matucci A, Acute infusion reactions induced by monoclonal antibody therapy. Expert Rev Clin Immunol [Internet]. 2011;7(1):55-63. Available from: http:// www.ncbi.nlm.nih.gov/ pubmed/21162650. כרוניקה עמידות קלוסטרידיום דיפיצילה לחיטוי על משטחים בבתי חולים החיידק קלוסטרידיום דיפיצילה הוא גורם מזהם נפוץ בבתי חולים, וגורם לשלשולים קשים בעיקר לאחר טיפול באנטיביוטיקה. נבגים של חיידק זה שורדים בסביבה זמן רב ועמידים לחומרי חיטוי נפוצים. דייר וחב' 10.1128/( DOI: Appl Environ Microbiol )AEM.01090-19 הוכיחו בניסויים קודמים, כי לנבגים אלה כושר היצמדות למשטחים בתסריטים רפואיים. יתרה מכך, טיפול בחומר חיטוי מומלץ אך בריכוז נמוך, מגביר את ההיצמדות למשטחים. במחקר הנוכחי, זיהמו החוקרים משטחי פלב"מ וציפויי ויניל של רצפות, בתמיסות נבגים של החיידק, בריכוז של מיליון נבגים למ"ל. תחילה קבעו החוקרים את יכולת המיצוי של הנבגים בעזרת זריעה על צלחות פטרי ובמיקרוסקופ אלקטרון. לאחר מכן, חשפו את המשטחים לתמיסת נתרן דיכלורואיזוציאנוראט בריכוז של 1,000 חל"מ בזמן המומלץ של 10 דקות. הממצאים הצביעו על כך שהחיטוי לא היה מושלם, וחלק משמעותי מהנבגים נשארו צמודים למשטחים ושמרו על חיוניותם. תכניות לבקרת זיהומים בבתי חולים מחויבות להתייחס לממצאים אלה. כלומר, יש לנקות משטחים תוך ניגוב עם חומר החיטוי כדי להסיר פיסית את המזהמים, ואין להסתפק בהצפה, בריסוס וכדומה. כמו כן, יש להאריך את זמן המגע או להגדיל את ריכוז החומר הזמין כדי להשיג חיטוי מושלם. במחקרים אחרים הומלץ להשתמש למטרת חיטוי משטחים מזוהמים בנבגי קלוסטרידיום בריכוז כלור חופשי של 6,000-5,000 חל"מ למשך 10 דקות, או במי חמצן בריכוז של 7%. איתן ישראלי 575