העשרה סביבתית על קצה המזלג שני דורון ביולוגית, צוות "חיות וחברה" מאמר זה מיועד לכל מי שמגדל או מתכנן לגדל בעל חיים כלשהו: חיית מחמד, חיית משק או חיית בר. אין זה משנה אם גידול בעל החיים נעשה בביתו של האדם, במשקו, בחוותו או בפינת חי או גן חיות שבהם הוא עובד; בכל מקרה, הדברים הנאמרים במאמר נוגעים אליו ישירות. כמי שגידלה בעלי חיים משחר ילדותה, וכמי שבילתה שעות בגני חיות ובפינות חי, חייבת אני להודות כי בעבר לא נתתי את דעתי לרווחתם של בעלי החיים, ובעיקר לרווחתם הפסיכולוגית, והמודעות לכך נעורה בי בהדרגה. מרגע שחדרה לתודעתי, החלטתי כי ראוי להפיץ ברבים את דבר חשיבות הנושא. מבין ההיבטים השונים הנוגעים לרווחת בעלי החיים בחרתי לעסוק במאמרי בהיבט אחד העשרה סביבתית. כמנהלת לשעבר של פינת חי בקיבוץ, יודעת אני כי העבודה הכרוכה בגידול בעלי חיים ובטיפול בהם היא רבה מאוד, וכי חלק מן הנקודות העולות ממאמר זה דורשות השקעת זמן ומשאבים. יחד עם זאת, אני מקווה כי אצליח לשכנע את הקוראים בנחיצות העניין ובחשיבותו. פתח דבר, או: הקלות שבה מתחולל שינוי מאז שפגשתי לראשונה בילדותי באחד מהיצורים המוזרים ביותר שראיתי מעודי, רחשתי לו חיבה רבה. יצור זה, על עיניו הבולטות, המתגלגלות בחוריהן, גבו המקושת, כרבולתו העדינה, אצבעות רגליו המאוחות, הליכותיו הגמלוניות ולשונו הנשלפת בבזק, הקסים אותי בתור ילדה והמשיך לרתק אותי גם בבגרותי. כוונתי לזיקית המובהקת chamaeleon) (Chamaeleo שהיא, בוודאי, אחד מהיצורים המופלאים ביותר המאכלסים את ארצנו. הזיקית, כמו כל חיית בר אחרת, מוגנת על פי חוק הגנת חיית הבר ואין לאוספה או לגדלה, אלא אם ניתן היתר מיוחד לכך מטעם רשות הטבע והגנים. בנוסף, מהיותה ניזונה מחרקים, קשה מאוד לגדלה אף עם היתר. אם כך, הסיפור המובא כאן אינו מעודד גידולן של זיקיות, מטרותיו אחרות לגמרי. איני חוקרת זיקיות, והידע שלי על התנהגותן ועל הנסיבות שבהן מתחלפים צבעיהן, אינו רב ביותר. יחד עם זאת, נראה כי הצלחתי לזהות מתי זיקית "מדוכאת" ומתי "מאירים לה החיים". הזיקית "שלי" שכנה בטרריום גדול שאורכו כ- 2 מטרים, גובהו כ- 60 ס"מ ועומקו כ- 40 ס"מ, ורצפתו הייתה מכוסה חול. כיאה לחיה סוליטרית, הייתה הזיקית לבדה בטרריום. לכאורה, מולאו כאן שני תנאים חשובים: כלוב גדול יחסית ורצפה מכוסה בחול. אולם מבט נוסף בכלוב גילה כי למעט כמה ענפים קטנים ונטולי עלים, שנחו על הקרקעית, לא היה בו כלום! הזיקית התכרבלה לה בפינת הכלוב, כשצבעה אפור. במצב זה מצאתיה כל אימת שביקרתי אותה. בתוך תוכי חשתי, כי היא, הזיקית, זקוקה ליותר, ואם רק אספק לה את ה"יותר" הזה היא תתחיל להתנהג כמו בני מינה החיים בטבע. הרעיון היה למצוא פתרון פשוט, זול יחסית וקל להכנה; פתרון שיוכל להתקיים זמן רב ולא יסכן את הזיקית. הבחירה נפלה על יצירת ענפים עם עלים מלאכותיים. כמה ענפים יבשים, בעלי עובי שונה, נאספו, ועליהם נכרכו גבעולים מכוסי עלים מלאכותיים. הכנת המתקן הייתה פשוטה ביותר, הודות לעובדה שהגבעולים והעלים המלאכותיים היו מורכבים על חוט ברזל מצופה פלסטיק, דבר שאפשר את כריכתם המהירה סביב הענפים היבשים. הענפים המוכנים הוכנסו לכלוב בצורה, שמדמה צמיחתו של עץ. עזבתי את הטרריום כדי לתת לזיקית להתרגל לעיצוב החדש של ביתה. כעבור חצי שעה חזרתי לבקרה. המראה שהתגלה לעיני היכה אותי בתדהמה: הזיקית כבר לא הייתה ספונה בפינתה, ועתה התקשיתי לאתרה. לבסוף, מצאתיה מהלכת על אחד הענפים מכוסי העלים המלאכותיים, וגון עורה, שהיה תמיד אפור, התחלף לירוק. השינוי הפתאומי והמהיר בהתנהגותה ובצבע גופה הבהירו לי, יותר מכל ספר או מאמר שקראתי, מה פירושו של צמד המילים "העשרה סביבתית".
חשוב לי לציין, שהיום, שנה וחצי אחרי הכנסת הענפים עם העלים המלאכותיים לכלוב, ממשיכה הזיקית להתהלך ולרבוץ עליהם כאוות נפשה. היא כבר אינה מבלה את זמנה כשהיא מכורבלת בפינת הכלוב, והענפים לא נפגמו בשום צורה שהיא. שיפור כלובה של הזיקית, בדרך האמורה לעיל, הוא רק דוגמה לפעולה נקודתית של העשרה סביבתית. כפי שאראה להלן, העשרה סביבתית היא תהליך מתמשך, המורכב מפעולות רבות. העשרה סביבתית מהי? בשנת 1999, קבעה האגודה האמריקנית לגני חיות ואקווריומים (AZA) כי: "העשרה סביבתית היא תהליך של שיפורה וטיפוחה של סביבת בעל החיים ]החי בשבי ש"ד[ ושל הטיפול בו, בהקשר של ההתנהגויות הטבעיות והאקולוגיה של בעל החיים. זהו תהליך דינמי, שבו נעשים שינויים במבנים ובאופן הגידול וההחזקה של בעל החיים, במטרה להגדיל את מגוון הבחירות וההתנהגויות הפתוחות בפניו ולתת ביטוי ליכולות ולהתנהגויות המתאימות של המין, ובכך לשפר את רווחת בעל החיים המוחזק בשבי".(BHAG, 1999) מהגדרה זו עולה, שהעשרה סביבתית, המתייחסת לשינוי או לשיפור תנאי הסביבה שבה מוחזק בעל החיים, צריכה, בראש ובראשונה, להיות מותאמת למין (species) של בעל החיים. שומה עלינו להכיר היטב את ההיבטים הביולוגיים והאקולוגיים הקשורים בבעל חיים זה: מבנה חברתי, נישה אקולוגית, רפרטואר ההתנהגויות הטבעיות ועוד. מטרות ההעשרה הסביבתית )על פי,young 2005( 1. הגדלת המגוון והטווח של ההתנהגויות הנורמליות המבוצעות על ידי בעל החיים. 2. הפחתת התדירות של התנהגויות לא-נורמליות, לדוגמה: התנהגויות סטריאוטיפיות, שאחת הנפוצות שבהן היא הליכה הלוך ושוב בקטע דרך קצר יחסית. ההליכה מבוצעת, לרוב, לאורך גדר הכלוב או המתחם, ללא מטרה ברורה הנראית לעין. 3. הגדלת הניצול המרבי של מרחב הכלוב על ידי בעל החיים. 4. הגדלת יכולתו של בעל החיים להתמודד עם אתגרים בצורה טובה יותר, לדוגמה: מתן מקומות מסתור במידה מספקת, כך שבעל החיים יוכל להימנע מגירויים לא רצויים. ההעשרה סביבתית: למי? המונח העשרה סביבתית מתייחס להעשרת חייהם של כל בעלי החיים שהאדם מגדל. הדבר נכון לגבי חיות מחמד, חיות משק וחיות בר. לא משנה אם בעל החיים גדל בפינת חי, בבית, במעבדה, במשק או בגן חיות; בכל מקרה, מטרותיה ועקרונותיה של ההעשרה הסביבתית דומים. העשרה סביבתית: למה? הרציונל העומד מאחורי העשרה סביבתית הוא רחב ומורכב. בחרתי להרחיב מעט על שניים מהעיקריים שבהיבטיו. 1. רווחת בעלי החיים כשאני עובדת עם תלמידים בכיתות ז' ומנסה להמחיש להם את משמעות המושג "העשרה סביבתית" ואיך היא יכולה להשפיע על חייהם של בעלי החיים, אני עושה זאת על ידי השוואה לחייהם של התלמידים עצמם. תחילה אני מבקשת מכל תלמיד לתאר את חדרו: אלו רהיטים וחפצים נמצאים בו, כולל צעצועים שונים, והאם גרים אתו בחדר עוד אחים או בני משפחה אחרים. אחר כך מתפתח דיון, שמטרתו להבין מדוע קיימים חפצים שונים ו/או אחים בחדר, ומה היה קורה אם החדר היה ריק לגמרי. מכאן קצרה הדרך להזדהות עם מה שחווים בעלי חיים הנמצאים בכלוב דל בגירויים.
בקסטון ועמיתיו )אצל: זיו וזיו, 2001( ערכו, בשנת 1954, ניסוי בקרב סטודנטים, שבו בחנו את תגובתם לחסך מוחלט כמעט בגרייה חושית. בניסוי זה סופקו כל צורכיהם הפיזיולוגיים של הסטודנטים )מזון, שתייה, טמפ' נוחה(, אך נמנעו מהם כל גירויים חושיים. נמצא, כי החסך בגרייה חושית יצר שעמום ותנאים שקשה לעמוד בהם. על אף שהסטודנטים קיבלו תשלום בעבור כל יום של השתתפות בניסוי, אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר משלושה ימים. 1 אף האתולוג הנודע קונרד לורנץ נדרש לנושא רווחת בעלי חיים בשבי. בספרו טבעת המלך שלמה )1975( הוא כותב: "רבות הגברות הזקנות והרגשניות, שהן עסקניות נלהבות של חברות צער בעלי חיים, ועם זאת 2 הן עצמן כולאות תוכי אפור או קאקאדו בכלוב קטן בערך, או אף כובלות אותם בשלשלת בלי כל מוסר כליות. והנה עופות אלה, הגדולים שבתוכיים, פיקחים הם ולא עוד, אלא שהם גם עירניים ברוחם ובגופם במידה שאינה מצויה; יחד עם הגדולים שבעורבים אלה הם אולי העופות היחידים העלולים לסבול אותו סבל נפשי שבני אדם כלואים קוראים לו שעמום. ואולם איש לא יחמול על יצורים פעלתניים אלה המתענים בכלוביהם דמויי הפעמון". ולגבי חיות משק: לוי ולוי )2002( טוענים, כי "הבעיה המוסרנית העיקרית הקשורה לצריכת בשר איננה אפוא הריגת בעלי חיים כדי לספק מזון לאדם, ולא עצם אכילת הבשר אלא הסבל העצום הנגרם לבעלי החיים על ידי השיטות הנוראות הנהוגות כיום בשטח זה כדי להפיק את מרב הרווחים". בשיטות אלה מגודלים בעלי החיים, במקרים רבים, בצפיפות רבה, תוך מניעת האפשרות להתנהג באופן טבעי. במקרים אחרים הם מוחזקים במתקנים שבהם האור מלאכותי, והמזון קבוע, תעשייתי ואינו משתנה. בצד החקלאות התעשייתית מתפתח ענף, שמטרתו גידול בעלי חיים בשיטות ובדרכים הומניות, מתוך התחשבות בהתנהגותם הטבעית של בעלי החיים. במקרים רבים מתבצעת, הלכה למעשה, העשרה של סביבת חייהם של בעלי חיים אלה. במדינות מסוימות חוקקו חוקים, המחייבים גידול חיות משק בתנאים נאותים. התחיקה המתקדמת ביותר התקבלה בשוודיה, ומטרתה לבטל את החקלאות התעשייתית במהלך כמה שנים. )לוי ולוי, 2002(. דוגמה לגידול חיות משק באופן המתחשב ברווחתן היא גידולן של תרנגולות מטילות, באופן שהביצים שהן מטילות מכונות "ביצי חופש". תרנגולות אלה מגודלות בלולים גדולים, מקורים, באופן המאפשר להן להסתובב בלול כאוות נפשן. אזורים מיוחדים בלול, מוגבהים יחסית, מיועדים להטלה. כמו כן, בצמוד ללול יש אזור חיצוני טבעי, מגודר אך לא מקורה, שבו יכולות התרנגולות לטייל ולבצע את אחת מהתנהגויות חיפוש המזון האופייניות להן בטישה בקרקע. חשיבות ההעשרה הסביבתית לתרנגולות, המיועדות לבשר ומגודלות בלול, באה לידי ביטוי במחקר שנערך על תרנגולות אלה. במחקר זה נמצא כי די בהוספת בלות קש כדי להעלות את רמת פעילותן של התרנגולות. הכנסת בלות הקש גרמה לעלייה במשך הזמן שהתרנגולות בילו בהליכה או בעמידה ולירידה במשך הזמן שהן בילו בישיבה או במנוחה (2001 al.,.(kells,. et. במחקרים רבים נמצא, כי העשרה סביבתית משפיעה על התנהגות בעלי החיים, בכך שהיא גורמת לעלייה במספר ההתנהגויות הנורמליות המבוצעות על ידי בעל החיים ובמשכן Christensen, Hudson, ;2002 (2004 Egli, ;2004. Wells, & כמו כן נמצא, כי העשרה סביבתית גורמת לירידה במספר ההתנהגויות הסטריאוטיפיות ובמשכן (2002 Schmid,.(McPhee, ;2002 Jenny& שינויים התנהגותיים אלה, טוענים החוקרים, מעידים על עלייה ברווחת חייהם של בעלי החיים. רווחת בעלי החיים, חשובה ככל שתהיה, אינה הסיבה היחידה לצורך ליישם את ההעשרה הסביבתית. סיבה חשובה לא פחות היא הסיבה החינוכית. 1 במאמר זה אני משתמשת בביטוי "בעלי חיים בשבי", כשהכוונה היא לבעלי חיים שמגדל האדם, להבדיל מבעלי חיים החיים בטבע. 2 כך במקור
היבטים חינוכיים של העשרה סביבתית 2. ( Sommer 1972 אצל:,)Coe, 1996 בהתייחסו לגני חיות ולמסרים שהם רוצים להעביר לציבור, טוען כי: "למרות כוונות מצוינות, אפילו גני החיות הטובים ביותר יכולים ליצור דעות וסטריאוטיפים כלפי בעלי חיים, שלא רק שאינם נכונים, אלא יכולים לפעול כנגד האינטרסים של שמירה על חיית הבר. מראה של בעל חיים בכלוב אינו מפתח יחס של כבוד כלפי בעל החיים". איני מתכוונת להיכנס לנושא האם יש הצדקה לגדל בעלי חיים בשבי, שאלה כבדת משקל המעוררת מחלוקות רבות. בחרתי להביא את דבריו של Sommer כדי להוביל לשאלה: כיצד ניתן לגרום לכך שגידול והחזקה של בעלי החיים, באשר הם, תעורר כבוד כלפיהם, תעקור דעות שגויות לגבי אופיים והתנהגויותיהם ותיטע ידע נכון? לשם הבהרת דבריי, בחרתי בנקודה זו להבחין בין גני חיות ופינות חי שבהם מגדלים חיות בר לבין פינות חי חינוכיות או טיפוליות, שבהן, לרוב, מגדלים חיות מחמד קטנות. חשוב לי להדגיש, שנקודות מסוימות, שעולות לגבי גני חיות נכונות גם לגבי פינות חי - ולהיפך. 2.1 גני חיות ופינות חי המגדלות חיות בר גני חיות הם מוקד משיכה לקהל אנשים רב. האגודה האמריקנית לפארקים זואולוגיים ולאקווריומים העריכה, כי בשנת 1991 ביקרו במוסדות החברים בה כ- 104 מיליון בני אדם )1992 AAZPH, אצל: Coe, 1996(. מכאן טוענת )1996( Coe כי, בהנחה שכל אחד מהמבקרים ביקר בפארקים אלה במשך כשעתיים בממוצע, הרי שזמן החשיפה שלו זוכה נושא חיית הבר בקרב הציבור הוא עצום, ולכן, הפוטנציאל של גני החיות ללמד על חיית הבר הוא רב ביותר. חלק גדול מגני החיות בעולם שינו במהלך השנים את מטרתם העיקרית, מהצגת בעלי חיים לשם שעשוע הקהל אל מטרות אחרות, שאחת מהעיקריות בהן היא חינוך. (1966,Bridges, אצל: (Forthman-quick, Altman, 1998 ;1984. על מנת להשיג מטרה זו עברו גני חיות אלה להצגת בעלי החיים, בדרך כלל, בתצוגות המדמות את הנישה האקולוגית שבה הם חיים בטבע. תצוגות אלה עשירות בגירויים, המהווים העשרה סביבתית לבעלי החיים החיים בהן. בנוסף, גני חיות שונים מבצעים העשרה סביבתית נוספת על בסיס יומיומי )ראו להלן בפירוט סוגי ההעשרה הסביבתית(. ההשקעות הנדרשות לשינוי מראהו של גן החיות, להקמת תצוגות חדשות ולביצוע העשרה סביבתית על בסיס יומיומי, הן עצומות. האם שינויים אלה משפיעים על קהל המבקרים? האם הם משיגים את התוצאה המבוקשת של לימוד על חיות הבר ופיתוח יחס של כבוד כלפיהן? מחקרים שונים מראים, כי לא רק שהעשרה סביבתית תורמת לכך שבעל החיים יהיה פעיל יותר ויראה התנהגויות נורמליות יותר, אלא שהיא גם מעוררת עניין בקרב המבקרים בגני חיות. Margulis ועמיתיה )2003( ערכו מחקר על השפעת רמת פעילותם של חתוליים שונים על העניין שמגלים בהם מבקרים בגן חיות. החוקרים מצאו, כי מספר המבקרים שצפו בתצוגה כשבעלי החיים היו פעילים היה גבוה ממספר המבקרים שצפו כשבעלי החיים לא היו פעילים. )1990( Lessow מצאה, שמבקרים נמשכו לתצוגות גדולות יותר, שבהן האפשרות לראות את בעלי החיים מקרוב היא טובה יותר ושבעלי החיים החיים בהן פעילים יותר. אם בעקבות העשרה סביבתית יהיה בעל החיים פעיל יותר, באופן שהתנהגויותיו תהיינה דומות יותר להתנהגויותיהם של בני מינו החיים בטבע, נוכל לצפות לקבלתן של שתי התוצאות הרצויות הבאות: יותר מבקרים יתעכבו זמן רב יותר מול התצוגה של בעל חיים זה, והידע שיקלוט ציבור המבקרים לגבי אותו בעל חיים יהיה נכון ולא מסולף. מכאן, יתרחבו אפשרויותינו להטמיע את המסר של לימוד ושמירה על חיות הבר. 2.2 פינות חי חינוכיות או טיפוליות במבוא לספרם "מדריך להקמה, אחזקה וטיפול בבעלי חיים בפינות חי ומוסדות חינוך" ועמיתיו )2001( את הדברים הבאים: כותבים רדו
"בעלי חיים הם משאב לימודי, ערכי, חברתי ורגשי בבית הספר. בעזרת בעלי חיים ניתן לפתח בלומד מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות למידה ולחזק את האינטליגנציה הרגשית. בעלי חיים הם אמצעי לעידון רגשות, שחרור מפחדים ובלימת אלימות. דרך קשר עם בעלי החיים לומד התלמיד להבין ולפתח כישורי חיים רגשיים וחברתיים. כדי לקבל למידה משמעותית עלינו לשים את הדגש על רווחת בעלי החיים, רווחת הלומד ורווחת המטפל." חלק חשוב מהכישורים החברתיים היא היכולת לאמפתיה. "אמפתיה היא הכרה והבנה של הלכי הרוח של אחרים, כולל אמונות, שאיפות ובעיקר רגשות, מבלי להשליך עליהם משלך. המונח לרוב מאופיין כיכולת "לשים את עצמך בנעליו של האחר". )2005.)Vikipedia, האם מראה של ארנבון, חיה חברתית, המגודל לבדו בכלוב באופן המונע ממנו מגע עם בני מינו, זו הדרך הנכונה לפתח בתלמידים את היכולת להכיר ברגשות ובצרכים של האחר? האם מניעת מקומות מסתור מבעלי חיים שונים, רק כדי שניתן יהיה לצפות בהם בקלות היא הדרך? או אולי הוצאתם מהכלוב של בעלי חיים לשם ליטופם, לעתים שלא מרצונם, תפתח אמפתיה בקרב התלמידים? משאלות קשות אלה עולה, כי לפעמים אנו נמצאים במצבים שבהם צורכי התלמיד מתנגשים באלה של בעל החיים. כיצד ניתן לפתור מצבים אלה? התשובה לכך אינה פשוטה! אך, אם נקפיד על גידול בעלי חיים באופן נאות, על פי כללי ההעשרה הסביבתית, אם נשתדל למזער את העקה בקרב החיות שאנו מבקשים ללטף ואם נפנה את תשומת לבם של תלמידינו להכרה בחשיבות הנושא ונפעל להטמיעו בקרבם, אזי אנו בדרך הנכונה. ומה חשיבותה של ההעשרה הסביבתית בהקשרים טיפוליים? אנשים העוסקים בקידומן של אוכלוסיות מיוחדות בעזרת בעלי חיים טוענים, כי בעלי החיים והתנהגותם הטבעית יכולים "להביא לחדר הטיפולים" נושאים ותכנים, שלעתים קשה לדון בהם או אף להעלותם. מעין )2005( אומרת, כי אחד מסודות הקסם של שיטת הטיפול בעזרת בעלי חיים הוא העובדה, שבעלי החיים אינם "כלי טיפולי פסיבי", אלא יוזמים מצבים וסיטואציות שונות, המעוררים תכנים רגשיים שונים. בהתייחסה לאחד ממטופליה, מראה מעין )2005(, כיצד המציאות החיצונית בפינת החי, ובעיקר התנהגותם של בעלי החיים, יכולים לעזור למטופל להביע את המציאות הפנימית שלו. אם נוכל לדאוג לכך שבעלי החיים יבצעו מגוון רחב של התנהגויות ייתכן שתתאפשר הרחבתם של נושאים ותכנים היכולים לשמש בטיפול. סוגי ההעשרה הסביבתית עקרונות ההעשרה הסביבתית ושיטותיה רבות ומגוונות. אני חוזרת ומדגישה, כי יש לבצע את ההעשרה הסביבתית באופן המתאים למין בעל החיים. חשוב לציין, כי תכנונה של העשרה סביבתית חייב להיעשות בקפידה, תוך מתן דגש על כללי בטיחות )ראו הרחבה להלן בפירוט סכנות ואזהרות(. להלן פירוט המרכיבים העיקריים שבהם יכולה להתבטא העשרה סביבתית. 3 המתחם שבו נמצא בעל החיים 1. גודל המתחם: גודל המתחם הוא כמעט תמיד גורם מגביל בגידול בעלי חיים. רדו ועמיתיו )2001( מציינים, לגבי כל מין של בעל חיים, את גודל המתחם המינימלי הדרוש לגידול מספר מסוים של פרטים. 2. מידת מורכבות המתחם: רק מסיפורה של הזיקית ניתן ללמוד כי, מתחם גדול, ריק מאביזרים, אינו מהווה העשרה סביבתית. את האביזרים שיש להכניס למתחם ניתן לחלק לשניים: 3 בהמשך מאמרי אשתמש במלה מתחם במקום המלה הנפוצה "כלוב". גני חיות רבים קוראים למתחמים המוצגים לקהל בשם תצוגות.
ריהוט קבוע האביזרים הנמצאים במתחם, בדרך כלל, באופן קבוע ולאורך זמן. כאמור, כיום נטייתם של גני חיות רבים היא לרהט את המתחם בהתאם לנישה האקולוגית שבה חי בעל החיים בטבע. כחלק מן הריהוט יש לדאוג למקומות מסתור, מקומות להטלה או המלטה, מקומות לסימון טריטוריה, מקומות להפרשת צרכים, מקומות להליכה-קפיצה-טיפוס ועוד, בהתאם למין בעל החיים, כמובן. כשמתכננים את ריהוט המתחם, ובמיוחד מתחם עם גג, חשוב לנסות לנצל את הגובה, דבר המגדיל את שטח הפנים הפנימי של המתחם, ומכאן מגדיל את השטח הפוטנציאלי שבעל החיים יכול לנצל. "אנו צריכים לחשוב על המרחב שבו חי בעל החיים כעל מרחב תלת-ממדי, אפילו לגבי פרסתנים כמו פילים, שנראה שהם חיים במרחב דו-ממדי. רק מעט מבעלי החיים שוכני הקרקע חיים בעולם שטוח לחלוטין".(Young,2005) כמו כן, עדיף לתכנן את ריהוט המתחם כך, שניתן יהיה להחליף או לשנות מדי פעם את מיקומם של האביזרים השונים. אביזרים זמניים אביזרים שמוכנסים למתחם על בסיס ארעי. תפקידם של אלה הוא ליצור גירויים חדשים ומשתנים לבעל החיים, והם יכולים לפעול על אחד מהחושים או על כולם. ניתן להגדיר אביזרים אלה כ"צעצועים". אחת הסיבות העומדות בבסיס הכנסת אביזרים זמניים היא העובדה, שבעלי החיים בטבע אינם חיים בסביבה סטרילית ולא משתנה. גם אם הם שוכנים בטריטוריה קבועה, עדיין חלק גדול מהגירויים בה הם משתנים. לדוגמה: חדירה של פרט חדש מאותו המין לשטח, חדירה של טורף ואפילו נשירת עלה או נפילתו של פרי בשל. ייתכן, שהאביזר שיוכנס למתחם "יטופל" על ידי בעל החיים באופן שבסופו של דבר יגרום לכך שייהרס. אין בכך כל פסול! להיפך, מה שנראה לנו כניצול קצר מועד ואולי לא יעיל של האביזר, יכול להוות העשרה משמעותית בעבור בעל החיים. מגוון האביזרים הזמניים הוא רב ביותר, לדוגמה: תליית שק מתקרת המתחם ובתוכו אוכל, הכנסת בול עץ למטרות כרסום או סימון, הכנסת כדורי כוח balls) (boomer לשם משחק ועוד. העשרה על בסיס חברתי היבט זה של העשרה סביבתית מתייחס לשאלה: מהו המבנה החברתי של בעל החיים? האם בעל החיים הוא סוליטרי? האם הוא חי בזוגות? במשפחות? בלהקות גדולות? הקו המנחה בהעשרה על בסיס חברתי הוא, שיש לספק לבעל החיים את האפשרות לחיות במבנה החברתי הטבעי שלו. חשיבותו של המבנה החברתי הטבעי לבעל החיים עולה ממחקר שנערך על ארנבונים, שהם בעלי חיים חברתיים )חיים בלהקות(. במחקר זה מצאה )2002(, Seamen שפרטים שהוחזקו לבדם בכלוב השקיעו מאמץ על מנת להגיע לקשר עין ולמגע מינימלי עם פרטים שהוחזקו בכלובים אחרים. במחקר זה נמצא, שמגע חברתי נמצא כשווה בחשיבותו לחשיבות של מזון. העשרה באמצעות מזון שניים מדפוסי ההתנהגות העיקריים, שקובעים את יכולת ההישרדות המיידית של בעל חיים, הם התנהגות הימנעות מטריפה והתנהגות מציאת מזון (2005 (Young,. שיטות השגת המזון שונות ממין למין וכך גם משך הזמן שמבלה בעל החיים בהתנהגויות הקשורות לאכילה: חיפוש מזון, איתורו, תפיסתו ואכילתו. כדי לתכנן העשרה סביבתית הקשורה למזון בעבור בעל חיים ממין מסוים חשוב מאוד להכיר את התנהגויותיו בהקשר זה. לדוגמה: אוכלי עשב החיים בשבי מפתחים התנהגויות סטריאוטיפיות הקשורות לפה, כמו, למשל, גלגול לשון. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בעובדה, שאוכלי עשב החיים בטבע מבלים שעות רבות באכילה ובעיכול מזון דל מבחינה אנרגטית, ואילו בשבי הם מואכלים במזון מרוכז, שנאכל במהירות. פתרון לבעיה זו באמצעות העשרה סביבתית הקשורה למזון, יכול להיות מתן גזם של עצים או שיחים, שיגרום לבעלי החיים לבלות זמן רב יותר באכילה. בבואנו לחשוב על העשרה סביבתית באמצעות מזון אנו צריכים להתמקד בשני נושאים עיקריים: התנהגויות הקשורות באכילה אופן השגת המזון ומגוון סוגי המזון.
התנהגויות הקשורות באכילה - אופן השגת המזון: הנטייה הרווחת היא להגיש לבעל החיים מזון פעם או פעמיים ביום, בכלי מוגדר, הניתן להוצאה ולניקוי. ייתכן שאופן האכלה זה אינו יכול להשתנות לגמרי, מאחר שיש לו גם יתרונות: שמירה על ניקיון המתחם, זמן הגשת המזון הוא קצר יחסית והמטפל יכול לדעת בביטחון רב יחסית שהמזון אכן נאכל על ידי בעל החיים. הבעיה בהגשת מזון בדרך זו היא שלבעל החיים אין עניין ואתגר בהשגת המזון. בגני חיות שונים מנסים להתגבר על בעיה זו בדרכים אלה )על פי רדו ועמיתיו, 2001(: א. מתן מזון בכמויות קטנות, וכמה פעמים ביום. ב. פיזור המזון במתחם ובאזורים שיגרמו לבעל החיים "לעבוד" בשביל להשיגו. ג. הטמנת המזון בתוך מתקן, שיגרום לבעל החיים להתעסק בו זמן רב עד שיגיע למזון המוטמן. מגוון סוגי המזון: ניקח לדוגמה בעל חיים הנחשב לידידנו הנאמן ביותר הכלב. הזאב lupus),(canis אביו הקדמון של הכלב, ניזון בטבע בארץ מ"יונקים שונים כצבאים, ארנבות, מריונים ומכרסמים אחרים, ובחרקים וכן בפירות" )מנדלסון ויום-טוב,1987(. אך במה אנחנו מאכילים, בדרך כלל, את כלבנו? במזון כופתיות יבש! במקרים רבים אנו מזינים אותו בסוג קבוע של מזון, יום יום, לאורך שנים...לא ממש גיוון! )רדו, מידע שבעל פה(. כיום, קיים מגוון מוצרי מזון נלווים שיש באפשרותנו לספק לכלבים, החל ממזון רטוב וכלה במוצרים המוגדרים כ"פרסי מזון". חשוב לזכור, כי על מנת להעשיר את מזונו של הכלב יש לפעול בעצה אחת עם הווטרינר המטפל בו. סכנות ואזהרות כאשר בונים תוכנית להעשרה סביבתית לבעלי חיים יש להתייעץ עם הווטרינר המטפל. בנוסף, חיוני לשתף ולהתייעץ עם המטפלים הראשיים בגני חיות או פינות חי, ועם המטפלים האישיים של בעלי החיים. הכלל הוא, שכל פריט המוכנס למתחם צריך להיות בטוח לשימוש, הן לבעל החיים והן למטפל. בנוסף, מינים שונים של בעלי חיים יכולים להיכנס למצב של עקה עקב הכנסת חפצים חדשים בלתי מוכרים למתחמם, ולכן חשוב לעשות זאת בהדרגתיות. בחרתי להביא להלן כמה אזהרות כלליות, לגבי דברים שעליהם יש להקפיד. אך חשוב לזכור תמיד, כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו. יש לבחון את החומרים שמהם עשויים חפצי הריהוט: יציבותם ורעילותם. יש לבחון את רעילות הצבעים שבהם משתמשים לשם צביעת המתחם והריהוט שבו. יש להימנע מהכנסת חפצים העלולים לגרום להסתבכות של חלק גוף כזה או אחר. יש להימנע מהכנסת ריהוט ש"יטופל" על ידי בעל החיים באופן שיסכן אותו או את המטפל הנכנס למתחם. כאשר מכניסים למתחם חפצים המכילים ריחות של בעלי חיים )למשל: ריח שתן או ריח צואה(, כדרך להעשרה סביבתית באמצעות ריח, יש לוודא שבעלי החיים, שמהם נלקחו השתן או הצואה, אינם נגועים במחלות. הכנסת פרטים נוספים מאותו מין למתחם לשם העשרה חברתית צריכה להיעשות באופן הדרגתי ביותר, וזאת כדי למנוע מקרי תקיפה בין הפרטים. בטרם הכנסת גזם כדרך להעשרת המזון, יש לבדוק את מידת רעילותם של העצים או השיחים למיני בעלי החיים האמורים לקבל העשרה זו. יש להימנע משינוי דרמטי במזון. הערה זו נכונה במיוחד לגבי מעלי גירה. לסיכום: שיפור סביבת חייהם של בעלי החיים על ידי העשרה סביבתית הוא תהליך דינמי המורכב מפעולות רבות. התהליך דורש תכנון מדוקדק, שיכלול איסוף הידע הנדרש על בעלי החיים, התייעצות עם וטרינר והתייעצות עם המטפלים האישיים. רצוי לפנות למקומות שבהם מיושמת העשרה סביבתית וללמוד מהם. סוף דבר לסיום בחרתי בשירו הנפלא של אהוד מנור, שיר שהושר על ידי "הנשמות הטהורות" נאום היונה:
"איני יודעת אם השחר כבר הפציע איני שומעת את המיית אחיי ואחיותיי איני יודעת אם החורף כבר הגיע בכלוב אני יושבת כדרך אבותיי. הניחו לי לעוף על פני שדות ואילנות על אפיקי מים על אגמים ומעיינות שלחו אותי אולי אני יונה מבשרת שאגרת קטנה אל כנפה מחוברת. אני יונה בת יון לבית פורשי כנפיים שושלת ארוכה מאד של אסירי הדרור אני לבנת כנף ואדומת עיניים בתוך הכלוב בלי הרף סובבת סחור סחור". אם החלטנו, אנו, בני האדם לגדל יונה זו בתוך ביתנו, משקנו או בפינת החי שלנו, חובה עלינו לאפשר לה לדעת מתי השחר מפציע, לשמוע את קולותיהם של בני מינה, לדעת את עת חילופי העונות ולהעשיר את חייה בדברים נוספים, שימנעו ממנה מלהסתובב סחור סחור, בלי הרף, בכלובה. תודות ברצוני להודות לד"ר אמליה טרקל, הזואולוגית והאוצרת של הספארי תל אביב-רמת גן על הידע הרב שסיפקה לי בשיחותינו. ב י ב ל י ו ג ר פ י ה ארבל, א. )1984(. החי והצומח של ארץ ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאוירת. כרך 5: זוחלים ודוחיים. הוצאת החברה להגנת הובע ומשרד הביטחון ההוצאה לאור. עמ' 81-79. זיו, א. וזיו, נ. )2001(. פסיכולוגיה בחינוך. הוצאת יחדיו. עמ' 61-62. לוי, ז. ולוי, נ. )2002(. אתיקה, רגשות ובעלי-חיים: על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים. הוצאת ספריית פועלים והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה. עמ' 329. 327, מעין א. )2005(. פנים-וחוץ בטיפול בעזרת בעלי חיים: המפגש בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית בפינת החי. חיות וחברה, גיליון 27 )אביב(. עמ' 57-66. מנדלסון, ה. ויום-טוב, י. )1987(. החי והצומח של ארץ ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאוירת. כרך 7: יונקים. הוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון ההוצאה לאור. עמ'.185 לורנץ,ק.ז. )1975(. טבעת המלך שלמה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמ' 57. רדו ר. )2001( רווחת בעלי חיים. אצל: טסלר א. טרקל י. ומגד ע. )עורכים( חיות, חברה ומה שביניהן: אחריות ומחויבות כלפי בעלי חיים. הפקת המשרד לאיכות הסביבה יחידת הפרסומים. עמ' 63-65.
רדו ר., דבש ב., ברמן ד., ויסנשטרן י. וסבר צ. )2001(. מדריך להקמה, אחזקה וטיפול בבעלי חיים בפינות חי ומוסדות חינוך. הוצאת משרד החינוך, המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער. AAZPH (1992) in Coe, J.C. (1996). What's the message? Education through exhibit design. In: Wild mammals in captivity: principles and techniques Altman,J.D. (1998). Animal activity and visitor learning at the zoo. Anthrozoos 11(1), 12-21. BHAG (1999) in Young, R.J. (2005) Environmental enrichment for captive animals. Blackwell Publishing. Christensen,J.W. (2004). Environmental enrichment for ostrich, Struthio camelus, Chicks. Animal Welfare. 13(2), 119-124 (abstract) Coe, J.C. (1996). What's the message? Education through exhibit design. In: Wild mammals in captivity: principles and techniques Forthman-Quick,D.L. (1984) An integrative approach to environmental engineering in zoos. Zoo Biology 3(1). Hudson,C. (2002). The captive behaviour of the Felis caracal with an environmental enrichment study. Ratel 29(3), 94-99. Jenny,S. & Schmid,H. (2002). Effect of feeding boxes on the behavior of stereotyping Amur tiger (Panthera tigris altaica) in the Zurich zoo, Zurich, Switzerland. Zoo Biology. 21, 573-584. Kells,A., Dawkins,M.S.& Borja,M.C. (2001) The effect of a 'freedom food' enrichment on the behaviour of broilers on commercial farms. Animal Welfare 10(4). 347-356. Lessow,D.E. (1990). Visitor perceptions of natural habitat zoo exhibits. (abstract of dissertation, Indiana university) a Margulis,S.W., Hoyos,C. & Anderson,M. (2003). Effect of felid activity on zoo visitor interest. Zoo Biology 22. 587-599. McPhee,M.E. (2002). Intact carcasses as enrichment for large felids: effects on On- and Off-exhibit behaviors. Zoo Biology. 21, 37-47. Newberry,R.C. (1995). Environmental enrichment: increasing the biological relevance of captive environments. Applied Animal Behaviour Science. 44,229-243 Seaman,S.C. (2002) Laboratory rabbit housing: an investigation of the social and physical environment: a summary of the report to the UFAW/Pharmaceutical Housing and Husbandry Steering Committee (PHHSC) based on a Ph.D. thesis (Seaman 2002).
Sommer (1972) Coe, J.C. 1996. What's the message? Education throuth exhibit design. In: Wild mammals in captivity: principles and techniques. Wells,D.L. & Egli,J.M. (2004). The influence of olfactory enrichment on the behaviour of captive black-footed cats, Felis nigripes. Applied Animal Behaviour Science. 85, 107-119. Wikipedia (2-11-2005) http://en.wikipedia.org/wiki/ Woods,B. (2002). Good zoo/bad zoo: visitor experiences in captive settings. Anthrozoos 15(4), 343-360 Young, R.J. (2005). Environmental enrichment for captive animals. Blackwell Publishing.