אוניברסיטת חיפה החוג לפסיכולוגיה המגמה לפסיכולוגיה קלינית חינוכית Sarnath, India, 2009 עבודות 1( אובדנות בקרב בני נוער 2( השפעת הגירושין על הסתגלות ילדים, גורמי סיכון ותיאור מקרה אובדן, שכול וטראומה - כאשר ילד )3 מאבד הורה
אוניברסיטת חיפה החוג לפסיכולוגיה המגמה לפסיכולוגיה קלינית חינוכית אובדנות בקרב בני נוער עבודה מסכמת בקורס: פסיכותרפיה של הילד מרצה: פרופ' שמשון רובין מגישות: אניה גורביץ' נילי טלמור שרון יעקובי יולי 2010 2
תוכן עניינים 3 4 4 5 6 9 11 12 התאבדות מהי? הגורמים להתאבדות אובדנות בראי הגישה הסוציולוגית אובדנות בראי הגישה האקזיסטנציאליסטית אובדנות בראי הגישה הפנומנולוגית המתבגר האובדני עקרונות הטיפול באובדניים ביבליוגרפיה 3
התאבדות מהי? תופעת האובדנות מוכרת לנו מימים ימימה וכבר בתנ"ך נוכל למצוא אזכורים לתופעה. יונה הנביא מבקש מה' "קח נפשי ממני כי טוב מותי מחיי" )יונה ד' 3(. בפרק זה יונה מביע משאלת מוות הנובעת מתחושות כעס, תסכול ואכזבה גדולים שאינו מצליח לשאתם. אזכור נוסף לתופעת ההתאבדות מופיע בסיפורו של שמשון הגיבור. שמשון היה עיוור וכלוא בידי הפלשתים. הם הביאו אותו למקדש דגון כדי להתעלל בו בחולשתו, ולהשפיל אותו. מתוך רצון לשמור על כבודו ולפגוע בפלשתים שמשון מכריז "תמות נפשי עם פלשתים" )שופטים ט"ז 30( וממית אותם ואת עצמו. שני הסיפורים הללו מייצגים תמות שונות ומניעים שונים למעשה האובדני ועל כך נרחיב בהמשך. בעבר היו במדינות המערב, ובכללן בישראל, חוקים שלפיהם היוותה ההתאבדות עבירה פלילית. חוקים אלו בוטלו, באשר אין הם הולמים את ההשקפה המודרנית המקנה לאדם אוטונומיה על גופו ונפשו. על פי נתוני משרד הבריאות אחוז המתאבדים בישראל נמוך יחסית למדינות אירופה ברוב קבוצות הגיל, אולם בקבוצת הזכרים, גילאי 15-29, שיעור דומה לממוצע במדינות האיחוד האירופי. בין השנים 1996-2006 נרשמו כ- 400 התאבדויות בישראל מדי שנה, כשלושה רבעים מתוכם של זכרים. מספר ניסיונות ההתאבדות גדול פי עשרה משיעור ההתאבדויות בפועל. על פי משרד הבריאות, בשנים 1996-2002 נרשמו בממוצע לשנה כ- 3,600 ביקורים במיון עקב ניסיון התאבדות, כ- 1,500 גברים וכ- 2,100 נשים. בספרות המקצועית קיימות הגדרות שונות לתופעת האובדנות. אורבך ( 2001( הגדיר התאבדות כמעשה של גרימת נזק עצמי, שיש בו כוונה תחילה לגרימת מוות, ואשר נעשה מתוך הכרה והבנת טבע המעשה. ( Shneidman 1985( מתייחס להתאבדות כאל מוות של יחיד, כתוצאה ממעשה, מכוון, רצוני, הפועל כנגד הקיום של היחיד. מעשה מודע של פגיעה עצמית, של יחיד נזקק, המגדיר התאבדות כפתרון הטוב ביותר לבעייתו ולכאבו, על ידי הפסקת מודעותו. אפטר ופרוידנשטיין )2001( כוללים בהגדרתם את קשת ההתנהגויות האובדניות : מחשבות אובדניות ideation( )suicide הנעות על רצף שבין מחשבות חולפות כי לא ראוי לחיות ועד למחשבות קונקרטיות על מוות והרס עצמי. ניסיונות התאבדות ( )parasuicde מעש י הרס עצמי לא פטאליים. לרוב האדם יוזם מרצונו ומכוון התנהגות המזיקה לעצמו למטרות שונות וביניהן השגת שינוי ותחושת שליטה. התאבדות )suicide( - מעשים מכוונים ועקיפים אשר מביאים למותו של האדם. יש התומכים בגישת הרצף וטוענים שקשת זו של התנהגויות אובדניות מייצגת רצף הדרגתי בחומרת ההרס העצמי. כלומר ההבדלים בין ההתנהגויות השונות הינם כמותיים בלבד. לעומתם, התומכים בגישה מבחינה טוענים שההתנהגויות שונות זו מזו באופן איכותי. מנקודת מבט זו ניתן למצוא הבדלים אישיותיים בין אנשים שינקטו בכל אחת מההתנהגויות הללו. לדוגמא, אנשים מניפולטיביים ותלותיים יאיימו בהתאבדות אך לא יבצעו ואילו חולי נפש יממשו את המחשבות האובדניות שלהם )אפטר ופרוידנשטיין, 2001 (. 4
הגורמים להתאבדות חוקרים רבים מדיסיפלינות שונות ניסו לעמוד על הסיבות הגורמות לאדם לפעול בניגוד לאינסטינקט הבסיסי ביותר ולרצות לכלות את עצמו. בין היתר גם גישות פסיכולוגיות הציעו הסברים שונים לבחירה במוות. לדוגמא, פרויד במאמרו מ- 1917 'אבל ומלנכוליה ' כותב כי אובדנות נגרמת כתוצאה מאבדן של אובייקט מופנם אהוב וקשורה לחוסר יכולתו של המתאבל לכעוס על האובייקט האהוב. בשל כך נוצרת עמדה אמביוולנטית כלפי האובייקט, מצד אחד קיים רצון לאיחוד מחודש עימו ומצד שני, בשל הנטישה, האובייקט הופך להיות רע ושנוא ומופנים כלפיו רגשות כעס ורצון להרוג. יחד עם זאת הסופר אגו מעלה תחושה של אשמה על תחושות אלו ובעקבות זאת מתבצעת הפנמה של הכעס כלפי העצמי ובסופו של התהליך מתבטא הכעס המופנם )Eros באובדנות. פרויד אף הסביר התאבדות כתוצאה של מאבק אינטראפסיכי בין יצר החיים ( לבין יצר המוות (.)Thanatos האגו מוותר על עצמו על-ידי יצירת רגשי אשמה ודחף לא מודע למוות, וזאת מכיוון שהוא חש נרדף על-ידי הסופר-אגו המעניש את המתאבל )אשר אוהב-שונא את המת(. )1979( Adler טוען כי התאבדות נגרמת כתוצאה מרגשי נחיתות וחוסר שליטה הנובעים מהפער שבין האני האידיאלי לאני המצוי. ההתאבדות היא ניסיון להוכיח את חוסר הערך ולהחזיר תחושה של שליטה על החיים והמוות. במסגרת עבודה זו נתמקד ב- 3 גישות תיאורטיות שתיארו את הגורמים והתהליכים המקדימים את המעשה האובדני: הגישה המבנית סוציולוגית אמיל דורקהיים. הגישה האקזיסטנציאליסטית סרטר. הגישה הפנומנולוגית ישראל אור-בך. אובדנות בראי הגישה הסוציולוגית "אנשים רבים יותר היו בוחרים להתאבד אילולא חששו מפני מה שיגידו עליהם השכנים. " הגישה הסוציולוגית מתמקדת בהבנת האקלים החברתי המהווה רקע להתאבדות )סיריל קונולי( אמיל. דורקהיים )1897(, סוציולוג צרפתי יהודי הנחשב לאחד מאבות הסוציולוגיה ומדעי החברה, עסק רבות בניסיון למצוא את המניעים לתופעת ההתאבדות מנקודת מבט חברתית. דורקהיים פיתח מודל סוציולוגי הקושר בין התנהגויות אובדניות למידת השליטה של החברה באדם ולאיכות יחסיו של האדם עם סביבתו. הוא הניח את הבסיס לתיאוריה סוציולוגית על התאבדות את תופעת ההתאבדות כחלק ממערך תופעות חברתיות, המבטאות את עוצמת השליטה של החברה על היחיד ושל איכות הקשר שבין היחיד לסביבה בה הוא חי. ומסביר לטענתו, שיעורי ההתאבדות בחברה מסוימת מושפעים משני משתנים עיקריים: הראשון מתייחס לתרבות של החברה והערכים עליהם היא מושתת, והשני הינו משתנה חברתי השם דגש על מבנה היחסים והקשרים בן הפרט לסביבתו. הפניה להתאבדות קשורה למידת האינטגרציה של הפרט בחברה הן מבחינת הפנמה של ערכיה והן מבחינת הקשרים החברתיים שיצר. דורקהיים תירגם משתנים אלו למושגים של חברה עם בקרה ושליטת יתר על הפרט אל מול חברה אינדיבידואלית וחברה 5
מלוכדת אל מול חברה מנוכרת ויצר שילובים של ארבעה סוגי שליטה ויחסים היכולים להוביל להתנהגות אובדנית: התאבדות אגואיסטית: התאבדות המתרחשת בתרבות בה שליטת החברה בפרט מועטה מדי ומאופיינת בקשרים דלים של האדם עם סביבתו. מצב זה מביא לבדידות והיעדר תמיכה המביאים לאובדנות. התאבדות כזאת נובעת מרצונות נרקיסיסטים שלא מומשו. האדם מרגיש שהוא חייב להצליח בכוחות עצמו, שכן אין לו את החברה כמשענת תומכת. כשהוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד לבדו, הוא פונה להתאבדות. התאבדות פטאליסטית: התאבדות הנגרמת ממצב של בקרת יתר של הסביבה הקרובה והחברה על הפרט. חופש הפעולה והבחירה של האדם נשלל עקב הדיכוי והמוצא היחיד הנותר לו הוא ההתאבדות. האדם נמצא בקשר חזק ביותר עם החברה, והיא שולטת בו לחלוטין. הקשר עם החברה חזק כל כך עד כי האדם מרגיש שהוא נעלם בתוכה הוא מרגיש חוסר זהות אינדיווידואלית, ומבקש להימלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטריות. התאבדות אלטרואיסטית: התאבדות הנובעת משליטת יתר של החברה בפרט באמצעות טקסים, נורמות וערכים המותירים לאדם מעט מאוד חופש בחירה. בתרבויות אלו ישנה ציפייה מהפרט להתאבד במצבים מסוימים, כדוגמת החרקירי ( ההתאבדות הטקסית ביפן (. סוג התאבדות זה כמעט ואינו מתקיים בחברה המערבית. התאבדות אנומית: התאבדות המתרחשת בהיעדר בקרה חברתית, כאשר משבר פתאומי מביא להרס הקשרים של האדם עם החברה או יחסיו עמה )אובדן עבודה, סטאטוס וכד'(. גם כאן האדם נמצא בקשר חלש עם הסביבה והשליטה של הסביבה היא חלשה, אך סיבת ההתאבדות כאן שונה. האדם האובדני מרגיש חוסר זהות חברתית. הוא מרגיש בודד ומנוכר. הרגשה זו היא שמביאה אותו להתאבדות. סוג זה של התאבדות נפוץ בעיקר אצל מהגרים שחשים לרוב כנפרדים מהחברה בה הם חיים, או בתקופה של אנומיה חברתית, דהיינו בלבול ערכים ונורמות. זה קורה, למשל, ברגעי שפל וגאות כלכליים. אנומיה חברתית מאפיינת במיוחד את החברה המודרנית שהיא תעשייתית, דינאמית ורוויית שינויים )דורקהיים, 2000( אובדנות בראי הגישה האקזיסטנציאליסטית "אני הופך את ההזמנה למות לחוק החיים, ואני מסרב להתאבד." )אלבר קאמי( תורת האקזיסטנציאליזם היא תורה פילוסופית העוסקת בשאלת תכלית קיומו של האדם ובמשמעות החיים. היא נולדה בתחילת המאה ה- 20, בשנים שבין מלחמות עולם, אך קיבלה את מעמדה כדיסציפלינה נפרדת בפילוסופיה רק לאחר מלחמת העולם השנייה. שניים מנציגיה הבולטים ביותר של תורה זו הם אלבר קאמי וז'אן פול סארטר. זרם זה נבע מהתנגדות בסיסית להגות של הפילוסוף הקלאסי אפלטון וטען לעליונותו של הקיום על פני המהות. בהתאם לגישה האקזיסטנציאליסטית אין מהות אחת שמשותפת לכל בני האדם. האדם נזרק לתוך הקיום ללא תכלית וחייב למצוא את מהותו ולהגדיר אותה בעצמו. המהות אינה מולדת והאדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו, במילים אחרות האדם בוחר את מהותו. 6
הגישה האקזיסטנציאליסטית נשאה על דגלה את עקרון הבחירה החופשית. עפ"י סארטר " אדם חייב לבחור את עצמו", אנו יוצרים את אישיותנו ולא נולדים איתה חיינו מורכבים מאינספור בחירות בלתי פוסקות, כל ולכן נוכל לשנותה. מכאן כל אקט בחירה קובע אותנו ומעצב את אישיותנו. האקזיסטנציאליזם מגנה בתוקף עדריות והטמעות בתוך מגדר, גזע או לאום. אנושי פירושו להיות חופשי! לאדם אין אפשרות להתחמק לאורך זמן מן החופש של עצמו או מעצמיותו, כפי שאין לו אפשרות לברוח מקיומו )רק על ידי התאבדות( )גולומב, 1990 (. להיות גישה זו מבטלת את רעיון האלוהות. היא מ ציבה את האדם במרכז והוא משול לאלוהים. רעיון זה מדגיש את חירותו של האדם, אומנם האדם אינו בורא את העולם, אך הוא יוצר את משמעותו של העולם לגביו. האדם למעשה מעניק משמעות לדברים לפי מידת שימושם לתועלתו מכירים בקיום האל, מגיעים למסקנה שאין כל דבר שהיה יכול לתת לאדם את מהותו.. ברגע שאין ביטול האלוהות מותיר את האדם נטוש ללא כל סט ערכים שיוכל לחיות על פיהם. האדם נידון להיות חופשי ועליו להתמודד ולקחת אחריות על החופש שלו. אנו אחראיים תמיד לאישיותנו ולכל מעשינו משפיעות ומעצבות גם את החברה בה אנו חיים )גולומב, 1990(. מאידך, בגלל חירות הבחירה המלאה שלנו,. מעבר לכך, בהיותינו חלק מחברה בחירותינו האחריות הרבה הנובעת מעצם הבחירה החופשית וכוח ההשפעה מעוררים בנו חרדה ופחד. בהיעדר הנחייה והכוונה אלוהית נולדו המצפון והמוסר שינחו את בחירותינו )גולומב, 1990 (. ניתן לומר כי לפי התיאוריה האקזיסטנציאליסטית הפילוסופית ההתאבדות הינה טעות איומה, כיוון שהאדם הבוחר להתאבד, בהכרח רואה עצמו ואת חייו כסטטיים ובלתי ניתנים לשינוי. האדם אינו מאמין בחירותו ובכוח הבחירה שלו. מצבו, הוא למעשה רואה את חייו כחפץ עליהם בשום אופן, לכן פתרונו היחידי הוא המוות. שבקיומו ויאבק בה ולא יבטל את קיומו כליל. האדם האובדני המנותק מעצמיותו, ש אין בכוחו אינו מאמין שניתן לשנות את לשנותם או להשפיע האדם הבוחר ישלים עם האבסורדיות אובדנות בראי הגישה הפנומנולוגית "אנשים שחושבים שלמות זה הדבר הגרוע ביותר, לא יודעים דבר על החיים.." )מתוך הספר "החיים הסודיים של הדבורים" מאת סו מונק קיד( פנומנולוגיה היא זרם פילוסופי שתחילתו במאה ה- 19 ומשמעותו חקר תהליך הגעת התופעה phenomena( ) להכרתנו. אחד המרכיבים הבסיסיים של הפנומנולוגיה הוא "ההתכווננות",)intentionality( כלומר, להכרה יש תמיד כיוון, היא מכוונת תמיד לעבר סובייקט מסוים. בשנות ה- 60 אומצה הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה והיוותה אבן בסיס למחקרים איכותניים. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תיאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים. הראייה הפנומנולוגית שמה דגש על החוויות האישיות של האדם. הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם. האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם. יש להתמקד בניסיון להבין את בהתאם לגישה הפנומנולוגית, המפתח להבנה פסיכולוגית של תופעת האובדנות הוא הסובייקטיבית הפנימית של האדם הרוצה למות, בחוויה קרי חווית הכאב הנפשי. המעשה האובדני נועד 7
להפסיק את הכאב הנפשי הפסקת רצף המודעות המייסרת הטיפוס האובדני על ידי שלושה מרכיבים בסיסיים:, זהו אינו מעשה מקרי, אימפולסיבי, אלא סופו של תהליך שמטרתו ( 2001,.)Shneidman שניידמן ( )2001 ניסה לאפיין את.1 מרכיב רגשי.2 סערה תקווה, עצב, דיכאון וכו'. והצפה של רגשות שליליים שונים כמו: פחד, בושה, חוסר מרכיב קוגניטיבי צמצום טווח התפיסה, נוקשות, חשיבה דיכוטומית בעיוותי חשיבה כגון: "הכל או כלום", המלווים.3 ; ייחוסים פנימיים שליליים, הכללות ועוד. ככל שמצבו של היחיד מחריף החשיבה הופכת נוקשה וחד ממדית יותר. מרכיב התנהגותי עוינות כלפי העצמי והעולם, גישה שלילית, חוסר יכולת לחוות הנאה. ההתנהגות מאופיינת במעשים של הכשלה עצמית והרס עצמי. כחלק מעיסוקו בתחום בנה שניידמן מודל תיאורטי/מחקרי למדידת רמת הסיכון לאובדנות. המודל כלל שלושה סולמות שכל אחד מהם מקבל ציון בטווח של 1 )נמוך( עד 5 )גבוה(: כאב פסיכולוגי הנגרם כתוצאה מהצרכים הפסיכולוגיים הלא מסופקים. נסערות פנימית ומופרעות מתחלקת לשני מימדים: 1( צמצום תפיסתי ומחשבתי והיכולת לשאת אמביוולנטיות ועמימות, 2( נטייה לנזק עצמי. לחץ האופן בו האינדיבידואל מפרש אירועים חיצוניים ופנימיים, מציאותיים ומדומים בחייו ומגיב אליהם. אדם המדורג בדרגה הגבוהה ביותר בשלושת המשתנים הללו נמצא בסיכון להתאבדות. חוקר נוסף שעסק רבות בנושא האובדנות, ואובדנות אצל ילדים בפרט, הינו פרופ' ישראל אור-בך מאוניברסיטת בר-אילן. אור-בך הסביר את תופעת ההתאבדות על ידי מודל המבוסס על כוחות משיכה ודחייה מהחיים ו/או המוות. התאבדות, לטענתו, נובעת מקונפליקטים בין הכוחות הללו, המניעים או מונעים הרס עצמי: המשיכה לחיים מבטאת את מידת ההנאה והסיפוק של האדם בחייו ועד כמה הפרט חש שלחייו יש משמעות ועתיד. הדחייה מהחיים מבטאת את מידת הסבל והכאב שהפרט חווה. המשיכה למוות מבטאת את האמונה כי המוות הוא מצב עדיף על החיים. מתבגרים נוטים לראות במוות מצב רוחני עדיף על החיים. הדחייה מהמוות - תפיסה של המוות כמצב בלתי הפיך של חידלון וסופיות, ההתייחסות לצדדים המציאותיים והמפחידים של המוות. לאדם האובדני, על פי גישה זו, יהיה מערך כוחות המאופיין במשיכה נמוכה לחיים ודחייה גבוהה מהחיים, משיכה גבוהה למוות ודחייה נמוכה מהמוות. אור- בך )2000( התמקד בחמש תבניות אישיות בסיסיות, היוצרות כאב להתאבד. הראשונה שבהן הינה תבנית ה הזדהות עם התאבדות ומאפיינות את הנוטים המאפיינת אנשים הנ משכים למוות ומרגישים שנועדו למות בטרם עת. פעמים רבות תחושה זו מלווה ברצון להתאחד עם אדם קרוב שמת. השנייה מדברת על תחושה של מיותרות וחוסר התאמה בינם לבין הסביבה )"לכולם יהיה טוב בלעדי"(. התבנית השלישית היא תבנית המלכוד הפנימי. אמונה למצוא פתרונות מסתגלים לקונפליקטים מלבד כיליון עצמי. כי אין מוצא, קושי האדם מוביל את עצמו במדרון של הרס עצמי המעצים את חווית הכאב ומוביל לפתרון האולטימטיבי של הרס עצמי. הרביעית הינה 8
תבנית הקטסטרופה הפנימית המתייחסת לאימה המתמדת מפני קטסטרופה והתפוררות. זוהי תבנית אישיותית המ אפיינת אנשים פרפקציוניסטים שעבורם כל סטייה קטנה מן המושלמות נחווית כקטסטרופה ומובילה לפירוק העצמי. התבנית החמישית והאחרונה היא תבנית השנאה הפנימית ועוינות המופנות כלפי העצמי והעולם. 9
המתבגר האובדני "ואין מה לעשות הכל מתפורר, עשרה חודשים דיכאון ועוד לא מתעורר" מתבגרים הינם אוכלוסיית סיכון להתנהגות אובדנית. מרכיבים מרכזיים החשובים להבנת התנהגות אובדנית במתבגרים : )מתוך השיר 'הכל מתפורר' מאת אביב גפן( אורבך ( 1998( מציע להתייחס לשלושה 1. תהליכים ומשברי התפתחות נורמטיביים, 2. המסגרת המשפחתית ו- 3. החוויה הסובייקטיבית של המתבגר בתפיסת מימד הזמן והעיסוק במוות. מורכבים בין שלושת מרכיבים אלו. נראה שהתנהגות אובדנית במתבגרים היא תוצאה של יחסי גומלין תהליכים ומשברי התפתחות נורמטיביים בגיל ההתבגרות גיל ההתבגרות הינו גיל של שינויים ותמורות רבות בחייו של המתבגר. מתבגרים רבים עסוקים בחיפוש פעיל אחרי הגדרה עצמית ובידול עצמם מסביבת ם מתוך ניסיון ליצור זהות נפרדת ועצמאית. בתהליך יצירת הזהות נדרש המתבגר למאמץ עקבי של חיפוש פנימי ואישי כדי להצמיח את עצמו, את ייחודיותו, מתוך אין ספור אפשרויות. תהליך התפתחות זהות-האני מאפשר ליחיד לקיים עצמו כאישיות מלוכדת תוך אחידות ( )Sameness ורציפות ( )Continuity של חווייתו העצמית. תהליך זה מאפשר לפרט לענות על השאלה "מי אני" ו"מה אני" כמו גם "מי אני לא?" ו"מה אני לא?", מהיכן בא ומה רצונו להיות, להעריך את כוחותיו ואת חולשותיו, להתייחס למערך ערכיו והשקפת עולמו וכיצד ברצונו לפעול בהתאם להם. פתרון מוצלח של המשבר יביא Identity ( ליצירת זהות-אני יציבה ומגובשת Identity),)Ego בעוד שכשלון יתבטא בזהות פזורה.)Diffusion מתבגר בעל זהות אני מגובשת ייהנה מהרגשה של י יחודיות והגדרה עצמית ברורה, יקבל את שינוייו הגופניים וצרכיו המיניים, יגבש לעצמו מערכת של מטרות, ערכ ים ואמונות, וינסה לפעול למימושם. לעומתו, המתבגר הסובל מזהות פזורה יסבול מבלבול בזהותו וחוסר תחושה יציבה של העצמי. הוא יתקשה להגיע לתחושת המשכיות בין מה שהיה בעבר ומה שהוא בהווה, וכן לגבש לעצמו את דרכו בעתיד. הוא עלול להחליף את מקצועו, השקפותיו וגישותיו ללא הרף, ולה יסחף אחר יצריו ללא שליטה. מצב זה מעורר במתבגר רגשות של חוסר בטחון, חוסר אונים, חרדה ובדידות. זהות אני מגובשת תקל על המתבגר להתמודד עם תהליכים המאפיינים את גיל ההתבגרות כגון משבר הספרציה האינדיבידואציה השני, התפתחות המיניות ושינויי הגוף וכו'. קבוצות התקשרות אל מעבר מהתקשרות אל המשפחה ל המסגרת המשפחתית תקופת גיל ההתבגרות מאופיינת ב השווים. השתייכותו של הנער אל קבוצת השווים מחייבת אותו במידה רבה לקבל על עצמו את. מתבגרים רבים נוטים להיסחף אחר הנורמות המוכתבות על ידה כתנאי לתחושת שייכות רצון זה עלול להוביל את המתבגר לאובדן. מנהיגי הקבוצה מתוך הרצון להשתייך לקבוצה החשיבה העצמאית. למען המטרה של השתייכות לקבוצת השווים המתבגר מוכן לעבור על )זיו, 1984(. כמו כן, שינויים אלו באיכות הקשר עם ההורים ועם נורמות ערכיות ומוסריות פרדוקס התלות פרדות. עד גיל ההתבגרות קבוצת השווים מובילים את המתבגר להתמודד עם 0
המשפחה הי תה המסגרת המעניקה תמיכה רגשית והתורמת העיקרית לחינוכו של הילד. בגיל ההתבגרות מערכת היחסים של המתבגר עם הוריו עוברת שינוי מאחר והמתבגר חותר לכינון של מערכת יחסים שוויונית יותר שבה הוא עומד על זכויותיו לעצב את מהלך חייו. הנער שואף לכונן חיים יותר עצמאיים אולם הוא עדיין תלוי בתמיכה הרגשית והכלכלית של ההורים, עובדה שמעוררת רגשות של תסכול רב )זיו, 1984(. החוויה הסובייקטיבית של המתבגר בתפיסת מימד הזמן והעיסוק במוות מתבגרים מאופיינים בתפיסה נוקשה של מימד הזמן. בגיל ההתבגרות יש נטייה לתפוס את ממד הזמן בהווה, תוך התייחסות מועטה לעבר ולעתיד. תפיסת זמן מעוותת זו מביאה לכך שהמתבגר הסובל ממצוקות פנימיות וחיצוניות מתקשה לבחון את המצב בפרספקטיבה של זמן. כלומר, נדמה לו שהמצב לא ישתנה, הבעיות יישארו לנצח והכאב לא יעבור לעולם. תפיסה נוקשה זו מגבירה את תחושת חוסר האונים, ייאוש, חוסר תקווה ודיכאון ויכולה להוביל לרצון לשלוט בזמן האנושי ולמשאלה לא להיות קיים )טיאנו, 1997(. בנוסף, בגיל ההתבגרות מתפתח עיסוק נורמטיבי ושכיח ברמה פילוסופית ומופשטת במוות ואף במחשבות על אובדנות. במקרים קיצוניים זה הופך לפתולוגיה ויכול להוביל להתנהגות אובדנית. 1
עקרונות הטיפול באובדניים עמידה מול אדם אובדני מעוררת תגובות לחץ וחוסר אונים הן בקרב הקרובים לו והן בקרב אנשי הטיפול. הקושי להבין ולקבל את משאלת המוות והפחד מהאובדן האישי שילווה את מותו של אותו אדם יכולים לשתק את האדם התומך ולמנוע ממנו לתמוך ולסייע לאדם האובדני. חסך זה בהנחיות ברורות להתמודדות עם אנשים אובדניים הוביל את אליצור ועומר ( 1999( ליצור מערכת כללים פשוטה שתנחה את המטפל בהתמודדותו עם המטופל האובדני. מערכת כללים זו מתבססת על שני עקרונות יסוד. הראשון הוא להביע הזדהות, הבנה והערכה כלפי עוצמת הכאב שחש המטופל. אחד המאפיינים הבולטים ביותר של אנשים אובדניים הוא תחושת הבדידות וניתוק, הרגשה שאין אדם בעולם שיכול להבין אותם או לעזור להם. ככל שכוונת ההתאבדות היא רצינית יותר כך גוברים תחושת הבדידות ודחיית ניסיונות העזרה של הזולת. במצב זה על המטפל לעמוד לצידו של המטופל ולכבד את רצף הרגשות והמחשבות שהובילו אותו לרצון למות. מתוך עמדה זו המטפל יוכל לחבור למטופל למסמס במעט את תחושת הבדידות שלו. העיקרון השני נותן מענה לתופעה של צמצום המרחב הנפשי בקרב אנשים אובדניים. משאלת המוות נובעת לרוב מקושי לראות אלטרנטיבות, מצב בו הכאב מציף ולא ניתן לראות דבר מלבדו. כנגד זה המטפל צריך לנקוט בעמדה מתעמתת ולהציג את התכנים נוגדי ההתאבדות. אליצור ועומר ( 1999( יצרו "טקסט מניא" שיעמוד לרשות אנשי טיפול ויהווה עבור מקור השראה בשיחותיהם עם אנשים אובדניים בשלב אקוטי. אור בך ( 1999( מסכים עם העקרונות שהציגו אליצור ועומר ( שערכו מחטיא את המטרה. 1999( אך לדידו ה"טקסט המניא" הגישה הטיפולית של אור-בך מתבססת על הבעת אמפתיה למשאלת המוות של האדם האובדני וביצירת יחסי כבוד ואמון הדדיים שיאפשרו למטפל לסייע לאותו אדם להתעמת עם חוויות הכאב ולעבד אותן. במהלך הטיפול יהיה ניסיון לבחון את אופיין ההרסני של התבניות הנפשיות יוצרות הכאב ומקורותיהן. אור -בך מאמין כי היכרות אינטימית וחוו ייתית של התבניות הנפשיות הללו, עשויה להביא להפחתת הכאב הנפשי, לארגון מחדש ולשינוי בנטייה להרס עצמי )אור בך, 2001 (. אור בך מציע שישה עקרונות טיפול ומציג אותם בשלבים בהתאם לתהליך ההתפתחות הטיפולית. עם זאת, חשוב לציין כי סדר השלבים במציאות שלב א' יצירת מגע ראשוני: עבודה עצמית של המטפל לא בהכרח חופף את הסדר התיאורטי. הכרת חרדותיו האישיות מהמוות והתמודדות עימן. המטפל צריך לבדוק בתהליך א ינטרוספקטיבי את תבנית האובדנות שלו, באילו תנאים משאלת המוות תהייה נגישה ואפשרית עבורו. על המטפל להכיר בדיכאון שלו, בכאב הנפשי שבו, ברגעים שחשב היכרות עם תהומות הנפש של עצמו מטופל אובדני ומעלה את היכולת להביע אמפטיה כלפיו. שיתוף המטופל בידע הקיים על מצבו שהחיים לא שווים ואין טעם יותר לחיות. משחררת את המטפל מהחרדה שבמפגש עם נירמול התפיסה של המטופל לגבי עצמו. שיתוף המטופל בידע הקיים על מצבו ושכיחות התופעה באוכלוסיה יכולים לספק הקלה ולתת תקווה לשינוי. שלב ב' חיזוק הקשר בין המטפל למטופל: אמפתיה טיפולית עם משאלת המוות על המטפל לנוע באופן דיאלקטי בין 2
שלב ג' עיבוד הכאב: עמדה חד-משמעית השוללת מעשה אובדני לבין עמדה אמפטית המבינה ומכבדת את המחשבה שבודקת את האפשרות לא להיות יותר. המטפל צריך להתחבר להלך המחשבה של המטופל מבלי לנסות ולתקן אלא לכבד את הבחירה במוות כאחת מדרכי ההתמודדות. גישה שכזו מקלה על תחושת הבדידות של המטופל ויוצרת ברית טיפולית שתהווה בסיס להתערבות. ביסוס קשר בין אישי בין המטפל למטופל תקווה ואופטימיות. על המטפל במטופל האובדני לאמץ לעצמו, לאתר במטופל משהו אנושי שמדבר לאבד במידה והמטופל יתאבד. המטפל צריך להוות דמות המספקת למצוא במטופל משהו ש אליו במטופל שימוש בתהליכי העברה להבנת מניעי ההתאבדות של המטופל יוכל ושיהיה חבל לו המטפל צריך להתייחס ולהיות קשוב לתחושות ולרגשות שהמטופל מעורר בו ולהשתמש בהם לצורך הבנה טובה יותר של עולמו הפנימי של המטופל וכתוכן טיפולי. התייחסות לכאב הסובייקטיבי של המטופל שיקוף החוויה הפנומנולוגית כוח המטפל צריך לחבור לנואשות של המטופל ולשמוע את דבריו הקשים: "אין לי אני פשוט לא יכול לסבול אני הולך לגמור עם המטפל להכיל זאת, לשקף, לכאוב באופן זמני את כאב המטופ עד ראייה לסבלו של המטופל עצמי " וכו'. על. ל. המטפל משמש וישנה חשיבות טיפולית רבה להדהוד שהוא מספק לכאבו של המטופל ושישנו מישהו שאכפת לו ושמסוגל לשאת זאת. התמודדות עם הכאב לאחר השלב האקוטי, חלק בלתי נפרד מהטיפול יהיה עימות ישיר וחסר פשרות עם הכאב הפנימי. נוכחותו ומעורבותו האמפטית של המטפל תאפשר למטופל לגעת בכאב במלוא עוצמתו ולאפשר ארגון מחדש, מסתגל יותר, של נבכי הנפש. שלב ד' עיבוד הנטיות להרס עצמי: מציאת שורש ההרס העצמי - שיחזור היסטוריית החיים באמצעות התבוננות פנימית והתמקדות בשאלות כיצד ומדוע פנתה הנפש כנגד עצמה יסייע לתהליך. על המטפל לברר עם המטופל מה איבד בחייו שבלעדי זה חייו אפשריים? מה כל-כך כואב שגורם לחייו להיות בלתי נסבלים? הכרת פנטזיית המוות הם בלתי יש להתמודד עם פנטזיות המוות של המטופל. המפגש הטיפולי עם פנטזיית המוות ועימות עם ההשלכות של המוות, יכול להצמיח שוב את חרדת המוות ועל ידי כך לעכב את המעשה ההרסני. עיבוד תחושת האובדן של אובדן ממשי או רגשי. פעמים רבות מחשבות אובדניות עולות בעקבות חוויה לקראת השלמה וקבלה של החיים גם לאחר האובדן. שלב ה' שינוי עולמו הפנימי של המטופל: עיבוד תחושת האובדן ומשמעותו הוא שלב הכרחי שיקום האובדן על ידי הבנת משמעותו הסובייקטיבית ומשמעותו הסובייקטיבית של האובדן תובנה לגבי מהות יכולה להוביל לפיתוח האמונה ו ו הבנה 3
שניתן ל השתקם מאובדן זה. ניסיון להביט על עולמו, הפנימי והחיצוני, של המטופל ולמצוא את נקודות האור שיכולות למלא או לפצות על החלל שנפער. פיתוח המרחב הפנימי הרפלקטיבי את המרחב הפנימי תפקידו של המטפל לעזור למטופל ליצור שלב ו' שיאפשר לו למצוא ולהכיר באפשרויות שונות להתמודדות מלבד כיליון עצמי. שחרור המוצפות הרגשית וההקלה בכאב הנפשי בעקבות הטיפול מפנים מקום במרחב הפנימי ובכך פותחים פתח להתמודדות עם מעוררי הרצון להתאבדות בעתיד. מציאת ה"מתנה" שבסבל מתן משמעות והארה של הרווחים מהחוויה הקשה שהמטופל עבר. המתנה שבסבל יכולה להיות נקודת מבט חדשה על החיים, בשלות, תעוזה חדשה, חווית עצם העמידה בסבל וההישרדות או היכולת ללמד אנשים אחרים משהו מתוך הניסיון הקשה. שלב זה יכול להתקיים רק לאחר הקלה בסערה הרגשית, בשלבים האקוטיים של הכאב המטופל אינו פנוי רגשית לבחון גם את הצדדים החיוביים של החוויה. סיום טיפול: הכנה לקראת העתיד הכנת המטופל ל אפשרות שה וא עלול לפגוש שנית את אותן חוויות חיצוניות ופנימיות שהעצימו את המשבר האובדני להתמודדות מסתגלת עם המשבר, ומתן כלים. על המטפל לסייע למטופל להכין עצמו להתמודדות עם הקשיים בעתיד, והפעם ביתר גמישות ובכוח עמידה איתן יותר. 4
א, ש, י. ביבליוגרפיה אובדנות בישראל 2009, דו"ח משרד הבריאות על אובדנות בישראל בין השנים 1981-2006. אור בך, י. )2001(. אמפטיה טיפולית למשאלת ההתאבדות עקרונות טיפול באובדניים. שיחות, טו' )105-114(. אור בך,י. )1987 ) לדים שאינם רוצים לחיות.ר"ג: אוניברסיטת בר אילן. אור בך,י. ( אור בך, י. אליצור, א. ועומר, ח. (. 2000 כאב עד כלות. ירושלים: שוקן. )1999( איך תקשיב לאדם שעל הגג? נפש, )20-22(. 1 )1999( מה תאמר לאדם שעל הגג? נפש, )11-19(. 1 אפטר. ופרוידנשטיין, א. (2001). נער על סף תהום. דיונון, תל-אביב. גולומב,י.(1990). מבוא לפילוסופית הקיום :אקזיסטנציאליזם.משרד הביטחון ההוצאה לאור דורקהיים, א. )2000(. התאבדות. תל אביב:נמרוד טיאנו פרויד,.(1997).פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון אוניברסיטת ת"א ז. )2002(. אבל ומלנכוליה. אבל ומלנכוליה; פעולות כפייתיות וטקסים דתיים. הוצאת רסלינג. Adler, A. (1979). Superiority and Social Interest A Collection of Later Writings. New York: Norton Orbach, I., Mikulincer, M., Stein, D., & Cohen, D. (1998). Self-representations of suicidal adolescents. Journal of Abnormal Psychology, 107, 435-446. Shneidman, E.S. (1985). Definition of suicide. N.Y.: Wiley. Shneidman, E.S. (2001). Comprehending suicide : landmarks in 20th-century suicidology. Washington, DC : American Psychological Association. 5
עבודה בקורס - פסיכותרפיה של הילד מנחה: פרופ' שמשון רובין מגישים: רועי אגמי ודפנה בר השפעת הגירושין על הסתגלות ילדים, גורמי סיכון ותיאור מקרה עבודה זו מחולקת ל- 4 חלקים עיקריים: א.( השפעות הגירושין על הסתגלות הילד לטווח הקצר והארוך, ב.( גורמי סיכון ומניעה להיווצרות בעיות הסתגלות לאחר גירושין, ג.( מודל הסתגלות ללחץ בעקבות גירושין. כמו כן, בסוף העבודה יובאו שלושה נספחים הרלוונטיים לטיפול בהורים הנמצאים בהליכי גירושין ובילדיהם: 1.( תפיסת הגירושין והמשגתם לפי מאמר של סמילנסקי )1990(, 2.( הדרכה להורים גרושים ופרודים עפ"י מאמר של - NBP- New Beginning Program ).3,)1981( Gardner.(Wolchik et al., 2000) א.( השפעות הגירושין על הסתגלות הילד לטווח הקצר והארוך בני זוג שחווים גירושין עוברים תהליכים נפרדים של עיבוד האובדן. התהליכים הופכים להיות מסובכים עוד יותר כאשר האובדן איננו רק של המערכת הזוגית, אלא גם של התא המשפחתי כולו. על בני הזוג להמשיך ולתפקד כדמויות הוריות על אף המשבר האישי. ב- 90% ממקרי הגירושין הילדים נשארים במשמורת האם )קליין בארט, 1992(. על היחידה החדשה המורכבת מאם וילדיה להתמודד עם תוצאות הגירושין במישורים שונים: אישיים, משפחתיים וחברתיים. ישנן שתי גישות עיקריות להגדרת המושג הסתגלות: האחת, מתייחסת לתגובות הילדים לגירושין - תגובות אלו מוערכות על פי משתנים ספציפיים של הילד - ערך עצמי, רמת חרדה, תפקידי מגדר, ועוד. השנייה, מעריכה את הסתגלות הילד עפ"י התנהגותו הכללית, הישגיו בבית הספר והתנהגותו בבית ובחברה.)Guttman,1993( א. 1 - השפעות על הילדים בטווח הקצר ישנם הבדלים בתגובה ובתהליך ההסתגלות בין ילדים. קיימים מס' מודלים שניסו להסביר את דרך ההתמודדות של ילדים עם גירושין. אחד מהם הינו המודל של Hozman & Froiland )מתוך.)Guttman,1993 מודל זה מתאר את הסתגלות הילד בדרך פונקציונאלית והוא דומה למודל האבל של קובלר-רוס. המודל בנוי מ- 5 שלבים: שלב - 1 הכחשת הגירושין - הילד מנסה לדחות את המציאות הקשה או לבטלה, לעיתים מתנהג כאילו הוא אינו מושפע כלל מן הגירושין. הכאב והחרדה מוכחשים ומודחקים. 6
שלב - 2 אשמה - תחושת אשמה של ילדים התופסים עצמם כאחראים לגירושין בגלל הרעה". "התנהגותם שלב - 3 כעס - הגירושין מאיימים על הילד באובדן אהבה, הוא חש כי הוריו נטשו אותו והזניחו אותו, ומשום כך ילדים רבים חשים עוינות וכעס כלפי הוריהם. שלב - 4 דיכאון וייאוש - להתבטא בהפרעות גופניות כגון: להתבודדות. הילד מבין את מציאות הגירושין, נוטה לרגשות דיכאון ואבל. שלב זה עלול אובדן ה תיאבון, נדודי שינה, בכי שלב - 5 השלמה - קבלת המציאות החדשה והסתגלות למצב. תגובות אלו נצפות אצל מרבית הילדים, אך עוצמתן משתנה עפ"י גיל. תוארו מספר תגובות אפשריות, א ובדן עניין בסביבה, נטייה המבטאות מצבי סיכון, בקרב אוכלוסיית הילדים של הורים גרושים: הסיכון הראשון טמון בכך שהילד עלול ללקות בהפרעה פסיכיאטרית מהגירושין, הסיכון השני הינו בכך שהילד יירתע מנישואין המהווים בינאישיים לא מספקת, או שהילד יחזור על דפוס הנישואין הכושל של הוריו ש בתקופת הילדות כתוצאה לתפיסתו צורת יחסים הסתיים בגירושין. הסיכון השלישי הוא שילדים להורים גרושים יפתחו הפרעות פסיכיאטריות בחייהם הבוגרים. השפעות בטווח הקצר: מחקרים שונים זיהו כמה קבוצות עיקריות של דרכי תגובה מיידיות לתהליך הגירושין: - ילדים המגיבים בצורה תוקפנית תגובה זו מבטאת את הכעס וחוסר האונים של הילד הקאות, עוויתות בפנים, ירידה או עליה במשקל. ביטוייה עשויים להיות בתגובות גופניות כגון:, כיב קיבה ועוד. מטרות ההתנהגויות הללו הם למשוך את תשומת הלב של ההורים, מתוך מחשבה מודעת או לא מודעת שהסטת תשומת ליבם אולי תביא להתפשרות ביניהם. יש אחרים הסבורים שלילדים אין שליטה על חרדתם ותגובתם זו היא ביטוי לכך. - ילדים הנעשים מתווכים בין ההורים מצב המביא את הילד למקום בו הוא נמצא בין שני ההורים ו לתיווך. - ילדים המזוהים עם אחד ההורים הופכים לצד במאבק ועלולים אף לנתק קשר עם אחד ההורים. - ילדים בורחים ילדים אשר בורחים מן הבית אל קרובי מתחת לגיל ההתבגרות. ישנם או משפחה מעורבים בנעשה בבית, מתוך תחושה של חוסר אונים. - בריחה לדמיון אל ה רחוב, הופך רמת החרדה שלהם מוקד להאשמות הדדיות התופעה נפוצה יותר או אצל ילדים ילדים הבורחים מן הבית אל פעולות חברתיות, על מנת לא להיות מתוך רצון להתעלם ולברוח מהעובדות המכאיבות שבהן הילד מעורב, עולם הדמיון משמש מפלט בזמני מצוקה.(Gottman,1993( - ירידה בהישגים לימודיים - במחקרים רבים נמצא כי הישגיהם של ילדים להורים גרושים נמו מאלו של ילדים ממשפחות שלמות, במיוחד בגיל החביון )סמילנסקי, 1990(. - דחייה חברתית - מחקרים הראו כי ילדים להורים גרושים דחויים באופן משמעותי יותר מאשר ילדים למשפחות שלמות )סמילנסקי, 1990(. כים 7
- קשיים בהסתגלות הרגשית - נמצא כי ילדים להורים גרושים נוטים יותר למצבי רוח, תוקפנות והתפרצויות כעס ובכי. )סמילנסקי, 1990(. - דימוי עצמי נמוך הדימוי העצמי אצל ילדים להורים גרושים ילדים בקבוצת הביקורת )סמילנסקי, 1990(. נמצא כי האפקט החזק ביותר של הגירושין אגרסיביות, התנהגות אנטי חברתית ובלתי מצייתת, ירידה באחריות נמצא נמוך בצורה מובהקת לעומת על הסתגלות הילד נוגע להפרעות מוחצנות )1995,.)Morrison נראה כי לאחר הגירושין חלים שינויים בתגובות הרגשיות כגון: האישית ובהישגים אקדמיים של כל בני המשפחה, חברי המשפחה מביעים באופן יחסי יותר כעסים, השינוי במבנה המשפחתי משפיע על הסתגלות הילד ועלול לה וביל להתפתחות רגשית בעי ובאישיות. א. 2 - השפעות על ילדים לטווח הארוך: בספרות המחקרית נמצא כי לילדים להורים גרושים יש נטייה יתית. אחרי הגירושין נמצאו יותר בעיות בחברות, באקדמיה גבוהה יותר לפגיעה פסיכולוגית, כגון: תגובות חרדה, דיכאון, פוביות, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, פיתוח גישה שלילית לנישואין ולמערכת זוגית, נטייה מינית שונה, הערכה עצמית נמוכה ובעיות הסתגלות ( Reid &.)Crisafulli,1995 השפעה על התנהגות מינית ותפקיד המגדר מחקרים מראים כי שינוי במבנה המשפחה משפיע על התנהגות מינית אצל מתבגרים. נמצא כי במשפחות חד הוריות כתוצאה מגירושין, ההתנהגות המינית מתחילה מוקדם יותר, ביחס לחבריהם במשפחות שלמות.)Ozen-Sirvanli, 2005 ( מצב זה נגרם בעיקר בגלל חוסר משמעת, היעדר תמיכה רגשית והדרכה מתאימה בנושא. ביחס להתפתחות תפקיד המגדר נראה כי קיימת סטייה אצל ילדים שחוו גירושין מתחת לגיל היפרדותם מאביהם והם מתיקים את הכעס כלפי האם, 4, בעיקר בקרב בנים ( 1985,.)Sack הבנים כועסים בעקבות תוך הכחשת תפקיד המגדר הזכרי ואימוץ התנהגות נשית. בנוסף, צמצום התפקיד הגברי בסביבתו של הילד, מגבילה את סגנון ההתפתחות הקוגניטיבית בעיקר אצל בנים, וגורמת להם לאמץ מודל נגיש יותר המודל הנשי. השפעות על ההתקשרות ממחקר שהשווה בין ילדים שחיים עם הורה אחד לעומת ילדים שחיים עם שני הורים, נמצא כי ילדים לזוג הורים מראים יכולות קוגניטיביות וחברתיות טובות יותר, פחות בעיות התנהגות, סגנון התקשרות בטוח ויחס חיובי לאם. אך נמצא בנוסף שכאשר השכלת האם גבוהה והכנסתה יציבה אין הבדל בין הקבוצות )2005.)Ozen-Sirvanli, דיכאון וחרדה אצל ילדים ומתבגרים בעקבות חווית הגירושין וולרשטין וקלי )1984(, טוענים כי משימת ההתמודדות עם האובדן שהגירושין גורמים, היא המשימה הקשה ביותר להתמודדות בקרב ילדים. אנרגיות רגשיות רבות מופנות לגעגועים של מצב הילד מראה כי ילדי ם להורים לכן ילדים רבים חשים דחויים, בודדים וחסרי אונים, להורה שלא נמצא ו תקוות לפיוס בין ההורים. תמונה כוללת גרושים רגישים וחשופים יותר לדיכאון, בעיקר אם הוריהם סובלים מדיכאון בעקבות הגירושין ואז הם משמשים לילדים מודל להתמודדות לקויה. חרדת הפרידה גורמת למחשבות של הילד ביחס לעתיד, מי ידאג ויטפל בו. מחקרים על בני נוער הראו, שכאשר האב אינו מעורב בחיי הילד לאחר הגירושין או כאשר האם חסרת יכולת לטפל גובר 8
הסיכון לאסטרטגיית הסתגלות שלילית בגיל ההתבגרות. בנוסף, חוסר יציבות בגירושין מגדילה את הסבירות להתנהגות בעייתית בגיל ההתבגרות, ל הישגים אקדמיים נמוכים והערכה עצמית נמוכה.(Pedro-Carroll,1991) ב.( גורמי סיכון ומניעה להיווצרות בעיות הסתגלות לאחר גירושין גורמי ההשפעה על הילד נעים במספר מעגלים שהילד במרכזם: ב. 1 - גורמים אישיותיים אינדיבידואלים של הילד. ב. 2 - הסביבה הקרובה של הילד: משפחה מצומצמת, ב. 3 - התרבות המקומית של הילד: קהילה, דת, טקסים וכו'. ב. 1 - ההקשר האישי האינדיבידואלי: חברים, משפחה מורחבת. פרידה בין ההורים וגירושין הינם גורמי לחץ, המביאים למשבר קצר טווח אצל רוב הילדים. החריפות פוחתות משמעותית תוך חצי שנה עד שנה לאחר הפרידה ( התגובות.)Kelly,1988 חווית הגירושין מלווה בתחושת מועקה אצל ילדים בעקבות הצורך להתמודד עם נסיבות כמו שינוי מקום מגורים, התרחקות מחברים וקרובים, משאבים כלכליים מוגבלים וקונפליקטים בין ההורים. משתנים המשפיעים על הסתגלות הילד לאחר הגירושין. ב. 1.1 - גיל בעת הגירושין חוקרים רבים הצביעו על גיל הילד בעת הגירושין, כבעל השפעה על הסתגלותו לגירושי הוריו. ישנם מספר )1999( Kot & Shoemaker חילקו את תקופת הילדות לשלוש קבוצות: גיל הגן, גיל בית הספר וגיל ההתבגרות: גיל הגן לפי )1999) Kot & Shoemaker בשל משאביהם הקוגניטיביים המוגבלים, ילדים אלה הופכים להיות רגישים מאד לסיטואציות טראומטיות, הם חשים חסרי ישע ופ הסכנה וזקוקים למ ירב העזרה האפשרית מן החוץ על מנת להגיע לתחושת איזון מחודשת. אסיביים אל מול תגובותיהם של ילדים בגיל טרום בית הספר, מתווכות ע"י יכולות קוגניטיביות וחברתיות מוגבלות, ע"י תלות בהורים וע"י היותן מוגבלות עפ"י רוב לסביבה חברתית, לכן, עלולים הילדים להאשים את עצמם בגירושין, לחשוש מנטישה מצד ההורים ולטפח תקוות שווא לפישור בין ההורים. חוקרים מצאו שילדים מתחת לגיל.)Hetherington,1989( גיל ביה"ס היסודי 6 מגלים הסתגלות נמוכה יותר מילדים בוגרים יותר - לילד בגיל זה יש רפרטואר גדול יותר של תגובות אמוציונאליות, התנהגותיות וקוגניטיביות בניסיונו להתמודד עם הטראומה, בשל תהליכי שליטה ותיווך קוגניטיביים מפותחים יותר )1991, Keith.)Amato & בשל התפתחות כישורי מטה קוגניציה, הילד מסוגל להתמודד טוב יותר עם אירוע לחץ, אך בו זמנית חשוף לפגיע ות חדשה: הוא מודע יותר לחולשותיו ולמגבלותיו.)Maccoby,1988) בגילאי 6-8 הילדים עסוקים בעיקר במעבר הרגשי והקוגניטיבי בין העולם הצר של המשפחה אל העולם הרחב יותר של בית -הספר ומגרש המשחקים. יכולתם לתפוס יחסי סיבה ותוצאה בקשרים בין אישיים, עדיין מוגבלת וכמו כן, גם ההבנה שצורכי ההורים נפרדים משלהם תחושות חוסר הביטחון מעמיקות עקב הקרע המשפחתי ובמיוחד בעיקר בלטה עצבות עמוקה עד דיכאון., בכי והתייפחות כתוצאה מ עזיבת האב. בגיל זה היו תופעה שכיחה Amato & Keith ( 9
1991,(. על פי המחקרים, בגילאי 8-9 חל ציון דרך התפתחותי משמעותי, שכן עמדתו של הילד כלפי הוריו והצורך שלו במשפחה עוברים שינוי משמעותי. תקופה זו מאופיינת בצמיחה והתחזקות ה"אני", המוכחת באמצעי התמודדות חדשים ומגוונים ועלייה משמעותית ביכולת להבין מציאות מורכבת ולעמוד בלחצים ללא רגרסיה. גיל ההתבגרות - עם ההתקרבות לגיל ההתבגרות, מתרחש מעבר הדרגתי ממצב בו הילד נזקק פחות להישענות על הוריו ועובר להישען במידה רבה יותר על עצמו. הסיכון הטמון בטראומה בעקבות לחץ עבור מתבגרים, נעוץ בכניסתם הלא בשלה אל עולם המבוגרים או לחילופין בסיום לא בשל של תהליך גיבוש זהותם, כתוצאה מגורם המפריע להתפתחותם הפסיכו-סוציאלית בהן הפרט אמור ליצור לעצמו זהות קבועה ויציבה ההתפתחותית גבוהה אמנם, כמו מתבגרים חווים כעס, במהלך השנים הקריטיות ( וולרשטיין וקלי, 1984(. למעשה, בגיל הזה הרמה וכאב, אך בה בעת יש להם גם בגרות קוגניטיבית להבין את הסיבות לגירושין ולהבין כי המניעים של ההורים להתגרש הינם בלתי תלויים בהתנהגותם. בנוסף, ההתפתחות החברתית קוגניטיבית שלהם מאפשרת להם להתמודד עם שינויים חברתיים פגיעה במצב הכלכלי משפחתיות. עם זאת, או שינוי מקום מגורים ו יש להם יכולת לנצל מערכות תמיכה חוץ התמוטטות המסגרת המשפחתית מכבידה על תהליך ההתבגרות, כיוון שהמשפחה לא מהווה עוד בסיס בטוח למילוי מצברים. המתבגר מרגיש כי הזמן להתבגרות קצר ועליו "למהר" להגיע לעצמאות לעכבה. ב. 2.1 - מגדר, לכן השפעת הגירושין עשויה להמריץ את התפתחות המתבגר או בנים חשופים יותר לעימותים בין הורים ( 1989,,)Hetherington נוטים יותר לחקות עימותים אלו ומושפעים מעימותים אלה בצורה שלילית יותר בהשוואה לבנות הפרידה, ונוטה להיעלם לקראת גיל ההתבגרות. ההסבר לכך. הבדל זה ניכר ביותר מיד לאחר הוא שרמת הקונפליקט חזקה ביותר בתקופה שמיד לאחר הגירושין, מצבו של הבן מורע עוד יותר בגלל הקושי שלו להביע רגשות ולבקש תמיכה מאחרים ובגלל העובדה שמשמורת מוענקת בדרך כלל לאם ובנים מגיבים באופן שלילי יותר מבנות לאובדן הקשר היומיומי עם האב )1983 Wallerstein, (. בעיה נוספת נוצרת כאשר האימהות המשמורניות מזהות את בניהן פעמים רבות עם בן זוגן לשעבר, ובכך יוצרות אינטראקציה בע שעלולה לגרום לבעיות התנהגות בקרב בנים גם שנים רבות לאחר הגירושין ( ייתית Hetherington,.)1989 בהשפעתם על גם הם כמרכיבים משמעותיים אשר אינם פחותים ב. 3.1 טמפרמנט אופי הילד והטמפרמנט שלו נמצאו ההתמודדות עם הגירושין מסגנון ההורות ומאיכותו. הטמפרמנט עשוי להיות משאב מרכזי של הילד מחקרים רבים הציעו אפשרות לנ יבוי הסתגלות הילדים לגירושי בהתמודדותו עם תהליך הגירושין. סגנון ההורות. ה טמפרמנט של הורים באמצעות בחינת האינטראקציה שבין טמפרמנט הילד לבין הסיכון להסתגלות מהווים גורמי הילד, בעיות התפתחותיות והפרעות בהסתגלות לפני הגירושין תקינה של הילד. במחקר של )2000(, Lengua נמצא כי ככל שהילד אינטליגנטי יותר ובעל טמפרמנט נוח יותר, בעל ערך עצמי גבוה, מוקד שליטה פנימי וראי ית עולם אופטימית, כך הוא יהיה עמיד יותר 0
נוכח ההשלכות של גירושי הוריו. כמו כן, קשרים משמעותיים עם אחרים יהווה עבורו מסגרת מגינה מול תחושת הדחק המציפה של גירושי הוריו הסתגלות נמוכה יותר הטבעית., ב. 2 ההקשר המשפחתי: משום ש ידוע כי גירושין תובעים. לעומת זאת, ילד בעל טמפרמנט קשה פעמים רבות מן הילד שינוי של יגלה יכולת סביבתו קיימים מספר משתנים הנוגעים למעגל המשפחתי ומשפיעים על התמודדותו של הילד עם הגירושין: ב. 1.2 - תקשורת במשפחה יכולתם של ההורים לתקשר, לשתף פעולה, לספק תמיכה רגשית, להעביר לילדים מסרים של גבולות, היא בעלת חשיבות מכרעת בהסתגלות ילדים לגירושין. הורים גרושים אפקטיבי ביניהם יפעלו גם בצורה שמסוגלים לתקשר באופן יעילה יותר בתחומים אחרים של הורות כמו עקביות, חוקים. נמצא כי יכולת שיתוף פעולה בין ההורים מפחיתה את רמת הקונפליקט )דרימן, 1999(. ב. 2.2 - יחסים בין ההורים קונפליקטים בין הורים ידועים כאחד מגורמי הסיכון לבעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים מחקר בנושא בהפרעות מוחצנות הראה שעימותים בחיי הנישואין עלולים להגביר את תוקפנותם של ילדים, בעיקר הצבת. )1994 Cummings,.)Davies & ילדים החשופים לקונפליקטים סביר שי יותר בעיות רגשיות והתנהגותיות מאשר ילדים שלא חשופים לקונפליקטים, גלו שכן לילדים רבים התועלת הגדולה ביותר בגירושין של הוריהם היא הפוגה בעוינות שבין ההורים. גם קונפליקטים בין ההורים לאחר הגירושין אינ ם תופעה פשוטה. נמצא כי ומתמשכים בין הוריה, קיים קשר בין ה קונפליקט בין ההורים ועוינות עצמי נמוך, אי ציות, אגרסיביות ונסיגה חברתית ( אצל ילדים שחשופים לקונפליקטים חריפים לבין דיכאון, חרדה, דימוי al, 1999.(Zubernis et העימות יוצר אוירה מתוחה בבית והילד עלול להפוך למרכז ה מריבה של הוריו. בנוסף לכך, ההורים מספקים מודל שלילי להתמודדות עם קונפליקטים ופתרונם, לכ ך עשויה להיות השפעה שלילית מצטברת על מיומנויות ההתמודדות של הילד. ילדים בזמן העימותים הראו התחברות מעוררת דאגה עם אחד ההורים וביטאו חרדות מוגזמות של נטישה שנעשה, נבדקו ילדים שהוריהם עברו גירושין אלה הציגו מאוחר יותר מגוון תסמינים פסיכוסומאטיות וירידה בהישגים אקדמיים., אם יודו ברגשות חיוביים כלפי ההורה האחר. במחקר אחר אך הסתירו את הקונפליקט והמתח מהילדים. ילדים : תוקפנות, בעיות חברתיות, דיכאון, חרדה, הפרעות למעשה נמצא כי ההזדמנות לעבד ולהבין את הרגשות ואת המחלוקות המשפחתיות ו הגירושין. כמו כן, בילדים אלו נמצא שיעור גבוה של פנטזיות איחוד. ב. 3.2 - יחסי הורה - ילד בגירושין מסוג זה מתעורר חוסר הבנה נמנעת מהילד יחסי הורה ילד עשויים להשתנות באופן ממשי בעקבות גירושין בגלל המציאות החדשה שהגירושין מביאים עמם. הורים מתגרשים מאופיינים בשינוי מצב רוח ממצב של אופוריה ואופטימיות, למצב חרדה, בדידות ודיכאון.)Hetherington, 1989 ( לסיבת הילדים מגיבים לעיתים קרובות בדרשנות או כעס, החצנה או נסיגה. מאידך, יהיו ילדים שיהפכו למסייעים, ואז למעשה גבולות הורה ילד מיטשטשים (1999.)Linker, מחקר זה מצא גם כי הגורם עם הקורלציה הגבוהה ביותר לחוסר הסתגלות. ביחסי הורה ילד הינה תופעה של "סרבנות קשר" עם אחד ההורים יחסים בעיתיים בין ילד הורה משמורן, ה השפעה נוספת על ילדים כתוצאה מגירושין ם. משבר גירושין מאופיין לעיתים 1
בעימותים בהם שני בני הזוג נאבקים זה בזה בעיקר סביב נושא ההורות ואחד הילדים עשוי לרצות לספק פתרון על ידי נקיטת עמדה החלטית, ואף קונפליקטים. המאפיינים במצב זה לנתק את ה קשר עם אחד ההורים, על מנת למנוע הינם: טשטוש גבולות במערכת הורה ילד, טשטוש גבולות בין צורכי הילד לצורכי ההורה, תפיסת ההורה כנוטש פוטנציאלי, קונפליקט נאמנות בין ההורים, לאחד הצדדים כהגנה מהקונפליקט, שימוש בילד כנגד ההורה שני, במערכת. ב. 4.2 - שינוי במבנה המשפחה נוכחות בן /בת זוג חדש שנאה מבנה משפחה של שני הורים עדיף לסוציאליזציה של הילד, ועל כן להעדר אב יש השפעות קשות על /ה הילד בעיקר לבנים ( 1989.(Hetherington, ירידה ב זמן שהייה עם שני ההורים מפחיתה למעשה את התמיכה בילד, דבר זה עלול להתבטא בירידה בהישגים דחייה ובעיות בהתנהגות. יתרה מזאת, היעדרות הורה מהווה למידה של מיומנויות חברתיות, דבר שעשוי להשפיע לימודיים, הערכה עצמית נמוכה, תחושת חסר במודל גברי/נשי בבית, ומקטינה על רווחת הילד בצורה ישירה Amato & (.)Keith,1991 הנמצאות נמצא כי אבות משמורנים לבנותיהם מתקשים במתן מענה במשמורת אביהן ובנים הנמצאים לצורכיהן. אצל בנות במשמורת אמם, נמצאו הרמות הנמוכות ביותר של התנהגות פרו חברתית והערכה עצמית, והרמה הגבוהה ביותר של התנהגות תוקפנית )דרימן, 1999(. מתצפיות עולה שהסתגלות בריאה של הורה משמורן עשויה לשמש "בולם זעזועים" לקשיים הקיימים ביחסים בין הילד לבין ההורה השני שאינו משמורן, ובין הילד לסביבה שלאחר הגירושין )2001,)Pedro-Carroll, ילדים במשמורתו של הורה מדוכא, חרד, או בעל קושי רגשי יחוו חסכים והדבר עלול להשפיע עליהם ברמה החברתית, הלימודית ו הנפשית )וולרשטיין וקלי,.)1984 להורים שאינם משמורנים, נמצא שמעורבות מתמשכת של אב שאינו משמורן מביאה להסתגלותו טובה של הילד..)Hetherington, 1989( ב. 3 - ההקשר החברתי הרחב: אווירה של העדר עימות בין ההורים תור באשר מת להסתגלות הילדים, בעיקר של הבנים תגובות ארוכות הטווח לגירושין, מושפעות גם מגורמי לחץ הקיימים מחוץ למשפחה הגרעינית, בהקשר החברתי -תרבותי הרחב. גורמים אלו כוללים: שינוי במערכת התמיכה החברתית, שינוי ביציבות הסביבתית, והתפתחותן של עמדות תרבותיות כלפי גירושין )דרימן, במשפחה החד-הורית משפחה לא נורמאלית ומגיבה לכך. ב. 1.3 - סטיגמה וסטריאוטיפ 1999(. החברה רואה נראה כי משפחות לאחר גירושין, נישואים חוזרים או משפחות חד הוריות מבחירה, נתפסות כשליליות יותר ממשפחות מסורתיות. לסטריאוטיפים ביחס לגירושין יש השלכה ארוכת טווח על המתגרשים וילדיהם, ונראה כי יחס החברה משפיע על התנהגות הילד, הישגיו האקדמיים ואישיותו.) Hoffman & Avila, 1996( סטריאוטיפים של מורים ביחס לילדי גירושין נבדקו במספר מחקרים. ממחקרים אלו עולה כי מורים מדרגים ילדים להורים גרושים כפחות מסתגלים מילדים ממשפחות שלמות. הבדלים נמצאו ביכולות אישיות כמו החרדה, ההתמודדות עם לחצים והיכולות לעבודה עצמאית היכולת להסתדר עם אחרים, המוחצנות גם, רמת המוסריות והנמנעות. ברמת האושר, ההסתגלות הרגשית. כמו כן, ביכולות חברתיות, כגון: רמת מגיבים בצורה שליל ית יותר לבנים להורים גרושים מאשר לבנות להורים גרושים. יתרה מכך, נראה כי מורים לעיתים, הציפיות 2
השליליות של המורים הופכות להיות נבואה המגשימה את עצמה וכך נוצר מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו,1991( Keith.)Amato & ב. 2.3 - תמיכה חברתית להורים על ידי המשפחה המשפחה המורחבת משמשת מקור לתמיכה פסיכולוגית וכלכלית בעת גירושין ( רבע לשליש מן האימהות המשמורניות חיות אצל קרוב משפחה הגרושים, ב דרך כלל אימן. דרימן, 1999(. בין הורי ההורים תומכים כלכלית ועוזרים בטיפול בילדים ובמשק הבית, ובכך מעניקים תמיכה רגשית לנכדיהם ולילדיהם ( 1989.)Hetherington, מחקר מראה שילדים מפגינים הסתגלות טובה יותר בבית שחיה בו סבתא מאשר בבית שחיה בו רק האם הגרושה. בנים במשמורת אימם מגלים פחות בעיות התנהגות, כאשר יש להם סב מעורב ותומך המשמש כתחליף אב )1989.)Hetherington, ב. 3.3. - תמיכה להורים על ידי חברים חברים נשואים עשויים להיות תומכים בתחילה, אך לאחר כמה חודשים בתמיכה, במיוחד לנשים )דרימן,.)1999 לאחר הגירושין, ירידה כלל בדרך חלה הרשת החברתית משתנה מחברים שהם בדרך כלל זוגות נשואים למכרים יחידים מזדמנים, עם תחומי עניין דומים ובעיות דומות. ב. 4.3 - תמיכה חברתית לילדים נעשה מחקר על מערכות תמיכה שנגישות לילדי גרושים. נמצא שיש קושי רב יותר אצל בנים במשפחות גרושות, בהשוואה לבנות, בחשיפה עצמית ובהשגת תמיכה רגשית והבדל זה גדל עם הגיל )1989.(Hetherington, בהתאם לתיאוריה הרואה בתמיכה חברתית בולם זעזועים לגורמי לחץ, נמצא שברמות גבוהות של לחץ, ילדים שדיווחו על תמיכה חברתית רבה יותר בהשוואה לילדים שדיווחו על תמיכה מעטה. חברתית מילדים אחרים לבין רמת ההסתגלות של הילדים., גילו רמת הסתגלות גבוהה באותו מחקר לא נמצא קשר בין רמת תמיכה ההסבר לכך הוא שהמשימה ההסתגלותית המרכזית של ילדים לאחר גירושין היא הגדרה מחדש של היחסים עם מבוגרים טיפול )2000, (Wolchik סביבת בית הספר יכולה לשמש מעניקי כרשת תמיכה חברתית - ילדים להורים גרושים מסתגלים בצורה טובה יותר בבית ספר שיש בו סביבה מובנית אך תומכת. הסביבה חשוב במיוחד עבור הילדים הצעירים )1989.)Hetherington, ב. 5.3 - שינויים באורך החיים הסטינג של לעיתים קרובות ילדים לאחר הגירושין, חשים חסרי שליטה על שינויים הקשורים בגירושין, דבר הגורם ללחץ. למשל - שינויים ברמת ההכנסה, במיקום גיאוגרפי, בתפקיד המשפחתי ו בשגרת משק הבית ( 2001 Amato,.)Booth & עוני הוא גורם לחץ מרכזי והכנסה נמוכה מלווה בהזדקקות לעזרה, שינוי תעסוקה ומקום מגורים, ירידה ברמת החיים, רמת בית הספר ורמת הטיפול הרפואי )1989.)Hetherington, למעשה, כל אלו מציבים את הילד מול אובדן אנשים משמעותיים בחייו כגון - חברים, שכנים, מורים. נוספת, נוסף לכך, בשל השינוי הכלכלי נדרש ההורה לעיתים לעבוד במשרה ובכך מפחית עוד יותר את היכולת לספק לילד את הקשר ואת התמיכה להם הוא זקוק. ג.( מודל הסתגלות ללחץ בעקבות גירושין )2000 )Amato, 3
מודל זה משלב בתוכו ידע רב שנצבר במחקרים שונים שנעשו בתחום בשנות ה- 90. ה למבוגרים והן לילדים. כשהזוג חי יחד ומסתיים למעשה, המודל רואה בגירושין לא מאורע יחידי אלא תהליך זמן רב אחרי עוצמתיים קשים הנחווים כמלחיצים. שהפרידה הרשמית נעשתה. מודל מתאים הן המתחיל עוד תהליך הפרידה מאופיין ברגשות אותם סטרסורים מגדילים למעשה את הסיכון להשפעות או תגובות רגשיות, התנהגותיות ובריאותיות שליליות. התגובות ומשך ההשפעות השליליות אדם לאדם ותלויות ב מגוון גורמי סיכון וגורמי הגנה משתנות בין Moderators (protective factors) &.Mediators (stressors) שונה. כמו כן, ילדים חווים את הגירושין ב עוצמת לחץ שונה וגם אופן הסתגלות ם הגירושים הרשמיים )פרידה פיזית(, אינם בהכרח מביאים לסיומה של תקופת הדחק. למעשה, עם הפרידה מופיעים סטרסורים ואירועים חדשים אשר להם יש פוטנציאל להשפיע על הילדים מבחינה רגשית, התנהגותית ובריאותית ( 2000.(Amato, הגירושין יכולים להביא בתפקוד ההורה המשמורן,.) הפחתה במעורבות של ההורה הלא משמורן, היחשפות לחילוקי דעות, ירידה ברמה הכלכלית ועוד אירועים רבים מעוררי לחץ כמו מעבר דירה, שינוי בית ספר, נישואים לפגיעה שניים וכו'. כל אלו משפיעים על בטחון כלכלי, תזונה טובה לילדים, אפשרויות התפתחות אקדמאיות לעתיד הילד. אך הם בעיקר בעלי השפעה ארוכת טווח על רווחתו של הילד והמתבגר )2000 Amato, תהליך הגירושין Mediators = stressors Adjustment - ירידה בתמיכה ההורית ובשליטה. - בעיות בריאותיות, פסיכולוגיות - איבוד קשר עם אחד ההורים. והתנהגותיות. - קונפליקט הורי מתמשך. - הסתגלות לתפקידים החדשים. - הרעה במצב הכלכלי. - זהות וסגנון חיים משתנה. - אירועי לחץ נוספים. - השפעות לטווח קצר. - השפעות לטווח ארוך. Moderators = Protective factors - גורמים אינדיבידואלים, בינאישיים, מבניים. - המשגת ומשמעות הגירושין. - אפיונים דמוגרפיים. - Moderators גורמים מגנים - גורמי ההגנה מתפקדים כ בולמי זעזוע, הם מחלישים את היקף ההשפעה השלילית שאירועי החיים המלחיצים כמו גירושין גורמים בתחום ההתנהגות, הרגש והבריאות ( 1987.)Rutter, קיימות תכונות מסוימות המפחיתות השפעה שלילית המצויות בתוך האדם, כגון: יעילות עצמית, מיומנות, התמודדות ומיומנות חברתית. ב תחום היחסים הבינאישיים - תמיכה חברתית ותפקידים מבניים, כמו: תעסוקה, שירותי קהילה ועוד. ההתמודדות ונכלל כגורם מגן הוא המשגת הגירושין, גורם נוסף המשפיע על אופן כלומר - ה אופן שבו הילד ומשפחתו תופסים ומתייחסים לגירושין. לאנשים מסוימים זוהי טרגדיה ולאחרים זוהי הזדמנות לצמיחה מחדש. קיימים מספר אפיונים דמוגרפ יים שעשויים אף הם להיות גורמי מגנים, כגון: מגדר, גיל, מוצא, תרבות, מוצא אתני. כל אל ה עשויים למתן את השפעת הגירושין. למעשה, הקומבינציות השונות 4
כ) שנוצרות, מסבירות את השוני באופן ההתמודדות בין קומבינציה לקומבינציה, כלומר בין אדם לאדם זה תלוי ב"מטענו" האישי ובשילוב הדברים יחד. הגורמים המלחיצים בגורמים אלו דנו בהרחבה Mediators הינם גורמים המשפיעים בצורה שלילית ומסכנים את הילד בעבודה זו.. הירידה בתמיכה ההורית ובשליטה, וכן איבוד קשר עם אחד ההורים הינם גורמים בולטים המשפיעים על התמודדות והסתגלות הילד לחוויית הגירושין. מחקרים רבים עסקו בהשפעה זו. למעשה, אותם גורמים מלחיצים עשויים להפוך הן לגורמי סיכון והן לגורמי הגנה: מצד אחד, הם עלולים להשפיע בצורה שלילית ובכך ליצור התמודדות שלילית של הילד עם מצב הלחץ, עניין שיוביל לתגובות שליליות. מצד שני, במידה והרקע של הילד הינו חיובי, הילד עשוי להתמודד ולהסתגל לשינוי בצורה בריאה ולצאת מתוכו עם פגיעה מינימאלית. מודל זה למעשה מניח כי שילוב של תהליך הגירושין כמשבר המגביר לחץ, יחד עם גורמי לחץ נוספים )כמו - גון - ירידה בתמיכה ההורית, איבוד קשר, ירידה ברמת החיים והכלכלה( ורקע אישיותי בעייתי טמפרמנט קשה, גיל צעיר, מין מסוים, נוקשות מחשבתית, מוקד שליטה חיצוני, בעיות התנהגות פסיכולוגיות, וכו'( יוביל להתמודדות והשפעה קשה יותר לטווח הקצר והרחוק. למעשה זהו מודל המכיל בתוכו שילוב של של הילד החשוף למשבר הגירושין. רוב הגורמים האפשריים המשפיעים, שיתבטאו בסופו של דבר בחייו ביבליוגרפיה דרימן, ס. )1999(. התמודדות והסתגלות של ילדי גירושין. מכון הנרייטה סאלד. ירושלים. וולרשטיין, ג., קלי. ג. )1984(. אחרי הגירושין. הוצאת זמורה ביתן. סמילנסקי, ש. )1990(. פסיכולוגיה וחינוך של ילדים להורים גרושים. הוצאת מסדה. חיפה. קליין בארט. ע. )2002(. הסתגלותם האישית והחברתית של ילדים להורים גרושים מרקע חרדי וחילוני. עבודת גמר לתואר מוסמך. אוניברסיטת בר אילן. רמת גן. Amato, P.R, Keith.B. (1991). Parental divorce and the well-being of children: a metaanalysis. Psychlogical Bulletin.1991 Jul;110(1):26-46. Amato, P.R. (2000). The Consequences of Divorce for Adults and Children. JOURNAL OF MARRIAGE AND THE FAMILY. VOL 62; PART 4, pages 1269-1287. Booth. A. Amato, P.R.(2001). Parental Predivorce Relations and Offspring Postdivorce Well- Being. JOURNAL OF MARRIAGE AND THE FAMILY. VOL 63; PART 1, pages 197-212. Davies, P.T. Cummings, E.M. (1994). Marital Conflict and Child Adjustment: An Emotional Security Hypothesis. PSYCHOLOGICAL BULLETIN. VOL 116; NUMBER 3, pages 387. 5
Gardner, R.A. (1981). Guidance for separated and divorced parents. In Eedwin.L., Irwin R. Helping parents help their children. New York: Brunner. Mazel, Inc. 49:604-616. Guttman,(1993).Divorce in Psychosocial Perspective: Theory and Research. Hillsdale, N.J. : L. Erlbaum Associates. Hetherington, E.M (1989). Coping with Family Transitions: Winners, Losers, and Survivors. Child Development, Vol. 60, No. 1 (Feb., 1989), pp. 1-14. Hoffman, C.D. Avila, A.M. (1996). Young Children's Negative Stereotyping of Peers from Divorced Families. JOURNAL OF DIVORCE AND REMARRIAGE. VOL 29; NUMBER 1/2, pages 67-78. Kelly, J.B. (1988). Longer-term adjustment in children of divorce: Converging findings and implications for practice. Journal of Family Psychology.,2,119-140. Kot, L. Shoemaker, H.M. (1999). Children of Divorce: An Investigation of the Developmental Effects from Infancy through Adulthood. JOURNAL OF DIVORCE AND REMARRIAGE. VOL 31; NUMBER 1/2, pages 161-178. Lengua, L.J. Wolchik, S.A. Sandler, I.N. West, S.G (2000). The Additive and Interactive Effects of Parenting and Temperament in Predicting Adjustment Problems of Children of Divorce. JOURNAL OF CLINICAL CHILD PSYCHOLOGY. VOL 29; PART 2, pages 232-244. Linker, J.S. Stolberg, A.L. Green, R.G. (1999). Family Communication as a Mediator of Child Adjustment to Divorce. JOURNAL OF DIVORCE AND REMARRIAGE. VOL 30; NUMBER 1/2, pages 83-98. Maccoby, E.E. Depner,. C.E. Mnookin. R.H. (1988). Coparenting in the Second Year after Divorce. Journal of Marriage and the Family, Vol. 52, No. 1 (Feb., 1990), pp. 141-155. Morrison,D.R., Cherlin. A.J (1995), The Divorce Process and Young Children's Well-Being: A Prospective Analysis.Journal of Marriage and the Family, Vol. 57, No. 3 pp. 800-812. Ozen- Sirvanli.D. (2005). Impact of divorce on thebehavior and adjustment problems, parenting styles, snd attachment style of children: literature review including 6
Turkish studies. JOURNAL OF DIVORCE AND REMARRIAGE.vol 42. ¾. 127-151. Pedro-Carroll, J. (2001). The promotion of wellness in children and families challenges and opportunities. The American Psychology. Nov;56(11):993-1004. Reid, W.J. Crisafulli, A. (1995). Marital discord and child behavior problems: A metaanalysis. Journal of Abnormal Child Psychology. Volume 18, Number 1 / February. 105-117. Rutter M. (1987). Psychosocial resilience and protective mechanisms The American journal of orthopsychiatry. 57(3):316-31. Sack, William H. (1985). Gender Identity Conflict in Young Boys following Divorce. Journal of Divorce, v9 n1 p47-59. Wallerstein, J. (1983). Children of divorce: The psychological tasks of the child. American Journal of Orthopsychiatry,53,. 230-243. Wolchik, S. A., West, S. G., Sandler, I. N., Tein, J.-Y., Coatsworth, D., Lengua, L., et al. (2000). An experimental evaluation of theory-based mother and mother-child programs for children of divorce. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 68, 843 856. Zubernis, L.S. Cassidy, K.W. Gillham, J. E. Reivich, K. J. Jaycox, L. H.(1999). Prevention of Depressive Symptoms in Preadolescent Children of Divorce. JOURNAL OF DIVORCE AND REMARRIAGE. VOL 30; NUMBER 1/2, pages 11-36. נספחים נספח - 1 תפיסת הגירושין והמשגתם לפי מאמר של סמילנסקי )1990( נראה כי המשגה נכונה של הגירושין בקרב ילדים גורמת להסתגלות והתמודדות טובה בתחום הרגשי החברתי והלימודי, אולם על מנת להמשיג את הגירושין, יש לדעת מהי רמת ההמשגה המתאימה לכל ילד בהתאם לגילו. המשגה תלויה בשלב ההתפתחותי הקוגניטיבי והרגשי של הילד. שכן, ככל שהן פחותות כך תפיסתו מעוותת את מושג הגירושין. נראה כי המשגת הגירושין מקטינה את העמימות ומפחיתה את החרדה. נמצא כי התמודדות של כל ילד עם המשבר בגירושי הוריו והסתגלותו למצב החדש, תלויה במידה רבה ביכולתו להמשיג את הגירושין, הסקת מסקנות הנוגעות למניעיהם ולרגשותיהם של ההורים. 7