מפר ד"ס התורה ומ דה החסי דות ע ל התורה אמרות טהורות אמירה appleעימה ע לי יח מות appleערך ויצא לאור בסייעתא ד מיא ע"י מערכת "ע לים לתרופה" אappleטווערפען טבת ת ע"ט לפ"

תרומה - אמרות טהורות פרשת תרומה úåøåäè úåøîà הקב"ה שלח ברכה לפי תאוות ונדבת הלב של המתנדב - שנעשה כשותף למעשה בראשית Baì epácé ølà Léà ìk úàî äîeøz éì eç éå ìàøné éða ìà øac.(á,äë)'åâå "הנה 'ealepacixy`yi`lkz`n'dacpitlrdzidokyndziiyrzevn,dyecwayxac lkledwcvdzpizpzlrnaal zacpoiprn -izazkxake.'ebe jxevoi`,dacpamlerdz``xaik,ziy`xadyrnad"awdlszeyn`edf`e óúåùîä"á ääéäáåè áìááãðúäùéîå,aehd ezacpa e`xa `l`,enlera el øùà ùéà ìë úàî äîåøú éì åç éå' :weqtd df lr yexit aezk izi`xe.åîò enk,epiny lr dnexzd `xew dligzn dywc,'éúîåøú úà åç ú åáì åðáãé enk,jxazi eny lr dnexzd `xew jk xg`,'yi` lk z`n dnexz' :xn`py.'iznexz z` egwz' :xn`py אלא adfd ik,`vnpdn xzei,ce`n ax did okynd zk`lnl jxevd,oiprd df lk mre,miaeygd mipiipr x`y oke,daxd `vnpa epi`y xedh adf did ú"éùä ïúðù äëøáä ãöî äéä øáãä äæå.jxevd ickn xzei dacpd zrbn dzid,xnel dvx,ald zacp cvn dzid dkxad zaiqe.áø äùòð èòîä ïîù,äáãðá,xzei ecia did `ly lr xrhvn dide,aeh ala adf dkizg `iad cg` yi` sxiv zeaygn rceid d"awd,ecia dzid `ly wx miltka ozil de`zn dide jqk epiidc,ìôëá äùòðù ïúðù äîá äëøáä çìùå,dyrnl daehd ezaygn `edd"awd-xzfnddfy`vnp.lretadid`lys`ealzacpade`zndidy.ely `id ef dnexze,ozepd זהו.'åáì åðáãé øùà ùéà ìë úàî' d`a `ide,'éúîåøú z` egwz' :xn`y.d`ixad `ed okyndy,ziy`xa dyrna d"awdl szey dyrp acpznd df `vnp תלה

תרומה - עלי שיח והנה, באותם ימים קשים, הגיעה אליו צרת אחינו בני ישראל שהוגלו לסיביר על ידי הרוסים, מה שנחשב באותם ימים לצרה צרורה, אך אלקים חשבה לטובה כי על ידי כך ניצלו לחיים, ואילו הנשארים על אדמת פולין וגאליציא נהרגו על קידוש השם על ידי הגרמנים ימ "ש. היהודים ברוסיה סבלו רעב ומחסור, מחלות ומגפות, והרה"ק מאוסטילא זצ "ל התגייס לעזרתם, ועל אף היותו נתון בצרה ובשביה, ערך בעיר סאמבור מגבית מיוחדת לפני חג הפסח של שנת תש"א, כדי לשלוח לסיביר חבילות של מצות וצימוקים לעשיית יין לארבע כוסות. במסיבה מיוחדת שנערכה בכדי להתרים את הציבור עבור היהודים בסיביר, דרש הרה "ק רבי פיניע 'לע זצ "ל, ובין היתר אמר במתק לשונו : כתיב: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ולכאורה מהו הלשון 'ויקחו לי', וכן יש להבין דברי רש"י ז"ל: "לי לשמי"; עוד יש להבין מה הכוונה 'כל איש'. אלא, ישנם שני סוגי נדיבים, יש עניים שאין להם לחם לאכול כלל, ואי אפשר לקחת מהם כסף, שהרי גם פת לחם אין להם, ולכאורה אפשר לחשוב שמא אכן אין לקחת מהם את נדבתם, גם אם הם רוצים בכך. ויש עשירים שיש להם כסף וזהב ועושר רב, אך אין הם חפצים להרבות כל כך בתרומות ונדבות. לכן אמרה תורה: 'ויקחו לי ' - כשאתם לוקחים כסף מאנשים, תתכוונו לקחת 'לי לשמי', ואז לא יהיה שום הבדל בין עני לעשיר, ותקחו את תרומתם של כל אחד ואחד - 'מאת כל איש'. בכך ביטא את צורך השעה, שכיון שהצדקה הנדרשת כעת הינה לשם שמים, אי אפשר להבדיל בין עני לעשיר, אלא גם בעת הזאת, כאשר כל אחד ואחד נמצא במצב קשה, חובה מוטלת על כל אחד ואחד לראות בסבלם של היהודים בסיביר ולסייע להם בכל מאודם. בקרובי אקדש - תולדות בניו וחתניו של כ"ק מרן מהרי "ד מבעלזא זי"ע אשר נהרגו עקה"ש (עמ' צט. הוצאת מכון 'אור הצפון') "ועשית שנים כרובים זהב" דרש פעם הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל פרשת בשבת רב קהל בפני מלובלין (סו"פ תרומה, וכה אמר : שנינו במכילתא משפטים): כל כלי השרת במשכן ובמקדש מתכות, מיני מכל לעשותם היה מותר בזמן שלא היה זהב, מלבד הכרובים שעל הארון, שהיו צריכים תמיד להעשות רק טהור, ואסור לעשותם מכל מתכת מזהב אחרת. ונשאלת השאלה : מה טעם נשתנו חלקי שאר מכל זה בענין הכרובים המשכן? אלא - המשיך רבי מאיר בהרמת קול - הכרובים מסמלים את התינוקות הרכים, כדברי רש"י (כה, יח ): "כרובים - דמות פרצוף תינוק להם ", ומשום כך היה מקומם על ארון הלוחות, כדי ללמדנו שמוטלת עלינו חובה קדושה לחנך את הילדים שלנו לתורה ולחיי תורה. וכאשר מדובר בתפקיד תצג

נ- תרומה - עלי שיח קדוש זה, חינוך הדור הצעיר, אי אפשר לצאת ידי חובה בקטנות, בפרוטות של כסף או של נחושת, אלא כאן מוטלת החובה לתת זהב דווקא! רבי מאיר אומר (תשנ "ז, עמ ' 2) "נר ה' נשמת אדם" "פעם נסע אדמו"ר כ"ק [רבי שלמה חנוך מראדומסק] זצ "ל על הילולא - בח"י חשון - של אביו הגה "ק בעל 'כנסת יחזקאל' מראדאמסק זצ "ל, ומפני מחלתו נסע לראדאמסק ביום שאחר היאהרצייט, ובדרך אמר לאנשי שלומו, דהנה ידוע מספה "ק שביום היאהרצייט ישנה התאחדות נר "ן ) פש רוח נשמה) עם גופו של צדיק, וכדברי הזוהר הק' (שמות דף קמא) וז"ל: וכד איצטריך לבני עלמא כד אינון בצערא ואזלי לבי קברי האי נפש אתערת ואיהי אזלא ומשטטא ואתערת לרוח, וההוא רוח אתער לגבי אבהן וסליק ואתער לגבי נשמה, וכדין קוב"ה חייס על עלמא, ע "כ. והיינו, שעל ידי השתטחות על קברי הצדיקים מתאחדים נר"ן עם הגוף ועולים ומבקשים רחמים לפני האבות ומביאים ישועות ונחמות בעולם. אבל אפשר לבוא ולהשתטח לא רק ביום היאהרצייט, כי אם גם שלשה ימים לפני זה וג' ימים אחר זה. ודבר זה מרומז בפסוק: 'ועשית מנורת זהב טהור וגו'. וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה האחד ושלשה קני מנורה מצדה השני '. דהנה, ידוע שנרות רומזים לנשמת האדם, כדכתיב (משלי כ, כז ): 'נר ה ' נשמת אדם' וכאמרם ז"ל : נשמתו של אדם קרויה נר, ואיתא בפסחים ק"ו (ע"א): 'מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך בכל השבת כולו, ועד כמה: אמר ר ' זירא, עד רביעי בשבת'. וגם אמרינן שם: 'חדא בשבתא תרי ותלתא - בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא '. כן הוא לענין יאהרצייט ג' ימים מקודם וג' ימים אחריו הוי כמו היאהרצייט, ואם משתטחים בימים הללו על קברם אז מתאחדים הגוף עם נר "ן, דהוא נר ה' נשמת אדם, כמו ביום היאהרצייט. וזהו שנאמר : 'שלשה קני מנורה מצדה האחד' - זה ג' ימים לפני הילולא, 'ושלשה קני מנורה מצדה השני ' - זה ג' ימים אחר יום הילולא, אז אפשר להמשיך השפעות טובות וישועות על ידי השתטחות על קברי צדיקים. זי"ע, אמן". שבחי כהן "מקבילות הללאות " פעם אחת ישב הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע בבוקר קודם התפילה, והאריך לספר סיפורי צדיקים. עד שהרגיש כי נתאחר וכבר הגיע זמן תפלה, או אז הפסיק ואמר : הנה כבר הגיע זמן תפלה ואנכי עדיין לא התפללתי, אכן מה הפרש וחילוק יש בין תפילה לסיפורי צדיקים, הלא התפילה היא בחינת "הללו את שם ה'", ואנו עסקנו ב"הללו עבדי ה'", ומצינו פעמים שהכתוב מקדים לומר "הללו את שם ה '" ואח"כ "הללו עבדי ה '" (תהלים קלה, א), ופעמים תצד

תצוה - אמרות טהורות פרשת תצוה úåøåäè úåøîà לימוד התורה ביגיעה - מקרב את הגאולה 'åâåøbànìúéúkc æúéæïîleéìàeç éåìàønééðaúàäeözäzàå.(ë,æë) "בדרך 'c ik,(.g) ycg xdef xtqa `aed,xn`n jxc lr aezkd x`azi fnx el`bp oey`xd zelb :cg` zekfa epnn el`bp mdn cg` lk l`xyi ly zeilb ielz 'cde ;awri zekfa - 'b,wgvi zekfa el`bp 'a,d"r epia` mdxa` zekfa ïéà úåöîáå äøåúá íé ñåò ïéàù ãåò ìë éë,zelbd jx`zp dfle,dyn zekfa.äøåúäïîíéðìèá íòìåàâìõôçäùî וזה jxc lr - 'l`xyi ipa z` äåöú dz`e' :exne`a o`k aezkd fnxy `ed åç éå' ;(ml`bl mdilr xagziy,xnelk.`zeev oeyln) 'eke "(`i,`v mildz) 'äåöé eik`ln ik' jk mlerl xi`n onyd dn,onyl dlynpy dxezd l` fenxi,'êæúéæïîùêéìà mixny ila,dnyl dxeza weqrl oikixvy,'jf' xnel wcwce...(b,f x"ac) dxezd,'úéúë' cer xn`e.dixny md dl`,dnecke lcbzdl e`,e"g xzpwl mdy - (ci,hi xacna) exne` jxc lr,mgeke mteb zzkle dxeza weqrl oikixvy yexit."('eke "dxez ixac lr mknvr ezzk" :bq zekxa 'ir) 'zeni ik mc` dxezd z`f' ' ÌÈÈÁ Â זכּות המצוות - תלויה במהות המוכיח Cæ úéæ ïîl Eéìà eç éå ìàøné éða úà äeöz äzàå.(ë,æë) "התורה.exiagz`mc`gikeiji`,dgkezexqenikxcepze`zcnlndyecwd,eizepiga lka xedhe yecw zeidl jixv,mc` ipa gikedl dvexd mc`d,dpdc תצט

תצוה - אמרות טהורות jzinr z` gikez gked' :f`e,xedh etebe xedh `ed,dnyp gex ytp epiidc dyecwaeipte`lkmrogapdidiyikde`li`c,(fi,hi`xwie) '`hgeilr`yi`le íãà éðáì áåèá äåöé íà óà,ïâåäë äìòé åúçëåúù éøùôà éúìá éæà,dxdhae ;maal dptie zenilya mdiyrn didiy mileki mpi` mdipy mb.åéô ìò åùòéå exiagz`dkifydlecbezlrnji`ealax`tzdl,eaalaxn`idma (gikend-) df zex`tzda ok mb eala xn`i dfe.al dab lk 'd zareze,mzeyrl 'd zevna el`aiywx,z"iydceaklzenilyadevnddyri`lemc`ipaiptax`tzdl lka å ãöáíìùïéà,áåèáåìäåöîääæùúîçîàåääæìëå,eaala zeax zeipt s` ezevnk dyerde,gikedl oebde ie`x el,mlyd wicvd la`.l"pk eizepiga mdipywx,miyerd`le`ed`l,zxg`diptmeyleaxwaeaaldabi`l,eipta."z"iyd ceakl eyri miaeh cg`k didz,epiaxdyn,dz`m`-"l`xyiipaz`devzäúàå" זהו :aezkd fnxy,zenilya zeevnd eniiwiy-"êæúéæïîùêéìàåç éå" :didi f`,gikende devnd.jf zif onyk,zeipt mey ila ÍÏÓÈÏ ÌÚÂ הנאות עולם הזה - כשהן לצורך קיום הגוף שיוכל לעשות רצון קונו נחשבות כהנאת מצוה øbànì úéúk C æ úéæ ïîl Eéìà eç éå ìàøné éða úà äeöz äzàå àìå "øåàîì úéúë" :(.åô úåçðî) ì"æç åùøãå.(ë,æë) ãéîz øð úgòäì.úåçðîì úéúë יש yecwd epiaxy (.cw zeaezk) l"fgexn`yjxclr,oldlibfnxjxca,xnel rav`a elit` dfd mlerd on dpdp `ly xn`e dlrnl eizerav` xyr swf zeigdl ick wx eid,mdn dpdp m`,dfd mler ze`pd lky,dpeekde.dphw enk,devn z`pd zeyx z`pdn dyrp f`e,'d cearl ick eytpe eteb wfgle,dlrnl eizerav` xyr swfy edfe.(c"t miwl`d zcear xry) 'úåááìä úåáåç'äazky oeik f`e,"äìòîì" od eize`pd mbe zeaygne eizeiyr lky zexedl,epiid `linn,epew oevx zeyrle miiwzdl lkeiy ick,ilk wx od dfd mler ze`pdy eidiy wx,epnn dpdp xzeid ote`a `wec eize`pd eidiy mdilr citwn epi`.lirend zilkza תק

תצוה - אמרות טהורות והנה,.f"dernsebdikxvx`ylfnxn-zegpne,dxepndxe`afnexn-dxez x`yl - "úåçðîì úéúë àìå",dxezd "øåàîì úéúë êæ úéæ ïîù" :fnxd edfe.dfd mler ze`pde ikxv Â Ó להחת"ס צדקה - מצוה שמגינה לעולם ãéîz øð úgòäì øbànì úéúkcæ úéæ ïîl Eéìà eç éå.(ë,æë) dlynp dxezd- (bk,eilyn)"xe`dxezedevnxpik" מבואר (.`kdheq) `xnba,dry itl `l` dpibn dpi`y xpl dlynp devne,mlerl dpibn `idy xe`l,dwcv zevn `ide,mlerl dpibne dxezd zlebqk dzlebqy devn yi mxa.y"ir el yi jka ik,cenll lkeiy mkg cinlzd ly eikxv wtqne jnez xiyrdy."mlerl dpibne dxi`ny `inc dxezk z`fd devnde",ezxeza wlg " È" Ó - Ï"ˆÊ È ËÓ הובא בתוספת ביאור ב'בני יששכר' (כסלו טבת מאמר ד סימן צו ( כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לצדיק תקא 'åâå ìàøné éða úà äeöz äzàå.(ë,æë) וזהו epwiy,xnelk,(.a oiyeciw) sqkaoipwoeyl'egwie' -"êéìà åç éå" :fnxd zeize`f"kmd-"êæ",(b,fx"ac'ir) recik,dxezl fnex-"úéæ ïîù",mtqk oipwa icka xgqna mdilbx mizzknd mixiyrd lr fnex - "øåàîì úéúë",dxezd devndy mbd,xnel dvx,"ãéîú øð úåìòäì" dficilre,dxezdxe`nlwitqdl oibiy - ãéîú xp didi xpd eze` df lk mr,dry itl `l` dpibn dpi` - øð -.dxezd enk,mlerl יש zeevl`l``xap`lelekmlerdlk" (:ezekxa) l"fmxn`jxclryxtl `eddz`-"äåölke,l`xyi liaya `l` `xap `l mlerd lk ik,l`xyi ipa lk ly zeevd dz`e":dynl z"iyd xn`y o`k fnxe.wicvdl epiidc,"dfl.xen`k,jl zeevl `l` e`xap `l l`xyi ÌÈ Ù ÁÓ Ï

תצוה - אמירה נעימה הוא אשר דיבר הכתוב: "ועשו בגדי קודש וגו ' לכהנו לי" - לשמי, דייקא (כמו שפירש "י בריש פרשת תרומה ), ומפרש הטעם למה צריך דוקא לשמה, יען כי "והם יקחו את התכלת ואת השש " וגו' - שהוא שעטנז, כאמור, וההיתר ללובשו הוא רק משום 'עשה דוחה לא תעשה' ולכן צריך שיהא לשמה דוקא. תורת אמת להגה"ק רבי נתן אדלר זצ"ל (נדפס בס' 'דרך הנשר' ח"ב. ועי' מה שציין שם בהע' ט ( וע את Ÿ האפד וגו' מע ה ח ב (כח, ו). בכולם נאמר "ועשית" וכאן נאמר "ועשו". לפי שאמרו רז "ל (ערכין טז.) שהאפוד בא לכפר על עבודה זרה, וכאן עברו ישראל ועשו את העגל, על כן יתעסקו כולם באפוד, להיות לכולם לכפרה. כי למשה לא היה חלק במעשה ההוא, על כן תלה בישראל ולא במשה. ואמר שיהיה "מעשה חשב" - כדי לכפר על עבודה זרה, שהמחשבה בה כמעשה דמי (קידושין לט:). כלי יקר (ועעו "ש) וח ב ª אפ ת א ר עליו מע ה מ יהיה וגו' (כח, ח). מבואר בגמרא (קידושין לט:): שמחשבה רעה אין הקב "ה מצרפה למעשה חוץ ממחשבת יד, ה ): "למען תפוש את בית ישראל בלבם". והנה, ידוע (יחזקאל עבודה זרה, דכתיב - מחשבת "וחשב אפודתו" (ערכין טז.). וזהו הרמז : שהאפוד מכפר על עון עבודה זרה - בזו נחשבת המחשבה כמעשה. דברי ברוך, גארליץ "כמעשהו" עבודה זרה, שעליה מכפר האפוד - האחת וגו' (כח, י). ה Ÿ מ מתם על האבן איתא בירושלמי (סוטה פ "ז סוף הלכה ד ): שמו של 'בנימן' היה מחולק וחקוק על שתי האבנים, על האחת היה כתוב 'בן', ועל השניה 'ימן'. ויליף ליה מלשון הכתוב - "ששה משמותם", מי כתיב 'ששה שמותם', 'משמותם' כתיב, ולא כל שמותם. וכן תרגם יונתן: "שיתא מן קצת שמהתהון", והיינו ששה מקצת השמות, אבל לא כל השמות בשלימות. ובזה יש לפרש כוונת הכתוב אצל ברכת בנימין (דברים לג, יב): "ובין כתפיו שכן", דהיינו שהשם של בנימין היה בין שני כתפיו של כהן גדול, חלק באבן האחת וחלק באבן משך חכמה השנית. תקלח

תצוה - אמירה נעימה האבנים על Ÿ מת מע ה חר אבן חי Ÿ חתם פ ח את י ני י ראל וגו' (כח, יא ). לכאורה היה לו לכתוב 'תפתח את שתי האבנים בשמות בני ישראל ', ומאי היא 'על'. אלא נראה, דתניא (סוטה מח :): "אבנים הללו (-'שבאפוד וחשן'. רש "י ( אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר: 'פתוחי חותם' (-'חקק משמע') ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר (פסוק כ ): 'במלואותם' (-'שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום'), אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר (-בריה מששת ימי בראשית, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו ( מבחוץ ('על פני הדיו, כחריץ האות') והן נבקעות מאליהן, כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום, וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום". ולפי זה, כיון שמתחילה היו כותבים שמות בני ישראל בדיו, ועל רושם הדיו היו מניחים את השמיר כדי שיתבקע, לכן שפיר אמר "תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל", שעל שמותם הכתובים כבר בדיו היה מפתח את האבנים על ידי השמיר. מדרש תלפיות (אות א ריש ענף אפוד) בשם החכם רבי מרדכי הלוי זצ "ל (ועי' גם ב'פני דוד' להחיד"א אות ו ( וע ית ח ן מ ט (כח, טו). "חשן משפט " עם מנין האותיות והכולל [795] בגימטריא: "היה מכפר על קלקול הדין" [795] (עי' זבחים פח :), ובלא האותיות והכולל [77] עולה בגימטריא: "מכפר הוא על ברית אברם קלקול הדין" [77]. י ראל ים ע רה על Ÿ מתם וגו' היין על Ÿ מת ני והאבנים (כח, כא ). מבואר בגמרא (יומא עג :) שכל אותיות האל"ף בי"ת היו על אבני החושן, וכששאלו באורים ותומים היו האותיות מאירות על ידי כתב שם המפורש, הוא האורים ותומים. והקשו בגמרא: "והא לא כתיב בהו אות צד "י (-בכל שמות השבטים), אמר רב שמואל בר יצחק: אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. והא לא כתיב טי"ת, אמר רב אחא בר יעקב: שבטי ישורון כתיב שם". ולכאורה תמוה, למה לא הקשו בתחילה על אות טי "ת, שהיא קודמת לאות צדי"ק. תקלט

תצוה - אמירה נעימה ונראה לפי המובא במדרש, לחד מאן דאמר היו כתובים גם שמות האבנים, דהיינו, על אבן 'אודם' היה כתוב אודם ראובן, על אבן 'פטדה ' - פטדה שמעון וכו ', ודרש כן מקרא : "והאבנים תהיין" - שמות האבנים תהיינה "על" - נוסף ל"שמות בני ישראל". ולחד מאן דאמר היו כתובים שמות האבות הקדושים, ודרש ליה "אבנים" מלשון אב ובן, דהיינו: אברהם, יצחק, יעקב ובניהם י"ב שבטי י-ה. ולפי זה לא היה יכול תחילה להקשות על אות טי "ת, דאפשר סבירא ליה כמאן דאמר שהיו כתובים שמות האבנים, ואם כן היתה בו אות טי"ת, באבן 'פטדה', ולפיכך מקשה מאות צדי"ק. ומתרץ : "אברהם יצחק ויעקב כתיב שם", ואם כן על כרחך דריש ליה "אבנים" - אב ובן, ולא היו כתובים שמות האבנים, ואם כן הרי חסרה האות טי"ת, ומשני: "שבטי ישורון" כתיב שם. הגה "ק רבי יעקב כ"ץ זי"ע בעל ה'שב יעקב' (מובא ב'תורת משה' להחת"ס) Ÿ ולא י ח הח ן מעל האפ ד (כח, כח). נחלקו הראשונים בפירוש לאו זה: הרמב"ם כותב (הל' כלי המקדש פ "ט ה "י ): "וכל המזיח חושן מעל האפוד ומפרק חבורן דרך קלקול, לוקה". משמע שאינו חייב, רק דרך קלקול, אבל מזיח סתם ואינו מתכוין לקלקל אינו לוקה. אבל הסמ"ג (מצות ל"ת רצט ( כתב: "שלא יפרק החשן מעל האפוד בשעת עבודה", וכן כתב הרא"ה ב'ספר החינוך ' (פרשתנו מצוה ק): "והמפרק חבורו בשעת עבודה לוקה ", ולא הזכירו בדבריהם תנאי זה שרק דרך קלקול חייב, משמע שהם סוברים שאפילו מפרק את החשן סתם ואינו מקלקל גם כן חייב מלקות (עוד נחלקו, אם רק בשעת עבודה או בכל עת, ואכמ "ל ). וי"ל שמחלוקתם תלויה בפירוש הכתוב "ולא יזח החשן מעל האפוד". דהנה, רש "י ז"ל פירש : "ולא יזח - לשון ניתוק, ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לברט ", אבל הרמב "ן ז"ל פירש: "יזח - הוא כמו יסח, מן: 'בית גאים יסח ה'' (משלי טו, כה ), ענין נתיצה וניתוק בחילוף הסמ"ך והזיי"ן, כמו 'יעלזו חסידים בכבוד' (תהלים קמט, ה ( 'נתעלסה באהבים' (משלי ז, יח)". ואם כן, החינוך והסמ "ג פירשו כפירש "י, שהוא לשון ניתוק, ולכן כל המנתק חייב אף שאינו דרך קלקול. אבל הרמב"ם פירש כהרמב"ן שהוא מלשון 'יסח' שהוא מורה על נתיצה וניתוק, לכן פסק שרק אם מזיח וגם מקלקל חייב מלקות אבל ניתוק סתם לא. ברם ב 'ספר המצוות' כתב הרמב "ם : "הזהרנו מהסיר החשן מעל האפוד" ולא הזכיר שרק דרך קלקול אסור, והוא לכאורה סתירה למה שפסק בהלכות כלי המקדש. תקמ

כי תשא - אמרות טהורות skl mlerd lk z`e eze` rixkny eixy` zg` devn dyr,i`kf eivg aiig daeg skl mlerd lk z`e envr z` rixkdy el ie`,zg` dxiar xar,zekf.'eke ולפי.ipepiakenvrwifgdl,`le"gm`odewicv`edm`od,mc`lklrdf devnd ziiyra ielz mlerd lke `edy,devnd ziiyr zrya eal lr ezelrdae" gxaioke.ce`ncrlecbwygaelecbzewiacadevnddyrieealadlzi,z`fd."dxiard on וזה zbixcna `edy in oia,xnel dvx,"ìë epzi df" :aezkd o`k fnxy "íéãå ôä ìò øáåòä" ryxd oiae,(:clw dnexz w"def"lk ixwzi`c wicv") 'lk' `xwpd wicv ì ùá ì ùä úéöçî" :eal lr ozi cg` lk,(h,hi mildz) mixyi 'd icewt - e` o`kl mlerd z` rixkdl eciae,dvgn lr dvgn,ipepiak `edy,"ùãå ä.o`kl ÌÈÈÁÏ Á Â מטבע של אש - שורף ומחמם.(âé,ì) Lãwä Ÿ ì La ì Mä úéöçî íéã tä ª ìò øáòä Ÿ ìk eðzé äæ איתא d"awd el d`xd y` ly rahn oink (c"d `"t milwy inlyexi) `xnba.epzi dfk el xn`e ceakd `qk zgzn dynl הנה, [mc`d]m`",epiidc,"mc`dznypxe`dakn`idrahndlydxevd" 'åðúé äæë' :aehdmydxn` dfl.epnn lkyd xe` dakp,rahnd lr ezrcozep ceakd `qk zgzn y` `edy - 'dfk' mditqk mr [l`xyi ipa] ebdpziy epiidc,eztxey f` obedk `ly etqka bdpzn e"g m` epiidc,mngn y`e sxey y`c zrbn z`fd devnd if`,micqg zelinbe mly ala dwcva dxeyk bdpzn m`e."on` `aae dfa ax bperl ribn ezngne,ceakd `qk cr ÍÏÓÈÏ ÌÚÂ "צדקה" - יותר מכפי יכולתו - "תציל ממות".(âé,ì) Lãwä Ÿ ì La ì Mä úéöçî íéã tä ª ìò øáòä Ÿ ìk eðzé äæ יבואר miaeh" :(zay zixgy xvei zkxaa) mixne` ep`y dn izyxity dn it lr תקס

כי תשא - אמרות טהורות zaize,'z'n zeize` - 'zøåàn' zaiz seqe y`x dpd,"epiwl` `xay zexe`n mze`jetdlel`dzeize`doiacixtdlwicvdgk okik",odipia wiqtn'xe`'.(`yz ik d"c milwy 'xt lirl eixac 'ir) "daehl והנה,,eteqe ey`xay'z'n zeize` oia wiqtn'ivg' zaiz'zéöçn' zaiza mb dzr mb okl.miigl zenn mlivdl l`xyi ipa zxtkl did lwyd zivgnd ik" icknxzeidwcvdzpizp[`id]dfldpwzd,z`fddevndeploi`yzelbdonfa m` - 'oevgi znd z` mbe etqk z` evge' :(dl,`k zeny) izyxity enk ezleki 'úivgî' - 'oevgi úîd z`' mb if` exyr ivga s` dwcv ozep eal zacpn."mikex` miigl dkfie eytp zenn livdl - l"pk 'úexe`î'e ÓÏ Ù "מחצית השקל" - לכפר על שנמנעו מהתחלת העבודה úéöçî'åâålãwäì Laì Mäúéöçîíéã täìòøáòäìkeðzéäæ Ÿ ª Ÿ.(âé,ì) 'äì äîeøz ì Mä ענין zeaygn caryl,`ed mc`d zcear xwir ik fnxl,`ed lwyd zivgn la`,dceard zlgzd zeyrl eilre,z"iydl eizerepze eizegke eiyeg lke eal `lnl`e eilr xabzn mc` ly exvi mei lka" jxc lr,z"iyd icia `ed Dxnb xdhil `ad" :(.cw zay) l"f exn` oke,(:ap dkeq) "el leki did `l exfr d"awd llkligzd`lydnlrm`ikdxtkljixvoi`mc`dy,`vnp."eze`oiriiqn xnebd"awddidif`,xdhil `aeligzn didilnl`ik,dceardxcbaqpkidl.dk`lnd z` הרי qpkp`lydn,dfzivgnlrxtklicke,dvgnwx`idmc`dzecary "ì ùäúéöçîíéãå ôäìòøáåòäìëåðúéäæ":xn`jklr,llk'zivgn'zpigal xnelk-"ì ùä úéöçî" ik,zivgndlrwxdxtkjixvdnlaezkdyxtne.'åâå iyep` gka xyt` i` ik,"'äì äîåøú" - `id,xnbd epiidc,dipyd zivgnd.(.`t oiyeciw t"r) `xep `ede `xya `p` ik,llk exnbl ולכן mzeid xeara,xnelk - "eytp xtek ùéà epzpe" :xn`e aezkd yibcd.xen`k,lwyd zivgna ice,eytp xtek ozil mikixv ok lr,j`ln `le yi` Ï ËÈÈ (פר ' ויקהל ( תקסא

כי תשא - אמרות טהורות כח הצדקה - בכמות ובאיכות äøbíéønòlãwäì Laì Mäúéöçîíéã täìòøáòäìkeðzéäæ Ÿ ª Ÿ.(âé,ì) ì Mä "הענין mixyr"-) lwyay zephwd zerahnd mekq dxikfn dyecwd dxezdy ik,dphw rahna `ed dwcvd gk xwir minrtly epze` xirdl ick,("lwyd dxb minrtle.dxenbd dwcvd idef,epevxe ezlki itkn xzei dwcvl ozep mc`dy dn icilrminrtle,efdpizpaeytpagkdyerepi`edwcvllecbmekqozepmc`.lecb gk `iven `ed dphw rahn ולזה `ed dwcvd zpizp gk lceby,lwyay zephwd zerahnd mekq dxikfn dwcvl dpn d`n ozepdy (e"hn b"t zea`) l"fí"áîøä azky enk,zeki`ae zenka gk dyer `ed mrt lkay meyn,zg` mrta ozepn lecb egk,minrt d`na."daehl eytpa È,Ï È גראדזיסק "מחצית השקל" - לרמז על שבירת העצלות äøbíéønòlãwäì Laì Mäúéöçîíéã täìòøáòäìkeðzéäæ Ÿ ª Ÿ.(ãé âé,ì)'åâåäìòîåäðlíéønòïaîíéã täìòøáòäìk.'åâåì Mä ª Ÿ Ÿ úéöçî' xn`e.sebd zelvr jynp epnny - øôò ãåñé `ixhniba dler ì ù" xypklwzeidlezelvrdxiqdl,xtrdceqiz`xaylezevgljixvy-'ì ùä dxiayoeylokmb'dxb'-'ì ùä äøâ íéøùò' :fnxd edfe.zeevnd xg` secxl,dpy mixyrl oiribnyk zelvrd xeayl oikixv xwire.['xbnze xayze' oeyln] 'secxl mixyr oa' ik Â Ú ÔÂ."oade,(`k,d zea`) דרכי הצדקה לעשיר ולעני.(åè,ì) èéòîé àg ìcäå äaøé àg øélòä "ישנם melkl aygp `l sqke,zepxfta mibdpzn dnd mzia zlklkay mixiyr c`n daeyg dhext lk dwcvl rbepa j`,leab lk erci `le,mdikxvl rbepa תקסב

כי תשא - אמרות טהורות mekql zn`a dler did eli`k mipzepy dphw dacpa mb mix`tzne mdipira itl el epzp `ly ezrca ayege dxizi znerxz el yiy ipr yi,mznerl.lecb.el ozil oikixv eid xzei daxde,eceak jxr וזה ik,daxd ozepy xiyrd xn`i `ly - 'äáøé àì øéùòä' :aezkd xn`y :(ci,hk `"dc) d"r jlnd cec xn`y enk,d"awd lyn wx ozep `ed elyn `l hrn ik aeygi `l `ed mb - 'èéòîé àì ìãäå' ;'el epzp jcine lkd jnn ik'."ecvn znerxz ila zeti mipt xaqa lawiy `l`,el mipzepy dn `ed Ú"ÈÊ Ô Ï ÈÓÈ ÙÓ È Ó ' È Ì - È Ú Ô בחינת "לא " - העשיר בדעת ירבה והדל ימעיט èéòîé àg ìcäå äaøé àg øélòä.(åè,ì) יש xiyrd dpeki 'xiyr'y (.gq zeaezk) l"fg ixaca epivny dn it lr yxtl une` siqen mc`dy dn lkc,reci z`f,dpde".zrca lcd dpeki 'lc'e,zrca mc`le.uegan cner epcere,ligzd `l oiicr xy` el dnci,dceare dxeza xqg epi` xy` el dnci,dceard xe` zewizn mrh `le ligzd `l cer xy`.dceare dxeza zenilyd zilkza xak `ede,melk eytpl וזהו : epiid,'øéùòä','`l'zpigaddaxn`edyepiid,'äáøé àì',zrca xiyr ribdxaky ezrca `ed,zrcaipre lcd epiid,'ìãäå'.llk ligzd `l oiicr ik el dncpe,'`l' zpigad hrnn `ed,'èéòîé àì',zn`d zenilyle zilkzl."dceard zilkz biyd xaky ÂÁÓ Ú Â על האדם לפלס דרכו ì Mä úéöçnî èéòîé àg ìcäå äaøé àg øélòä.(åè,ì) "האדם mc`yk minrtl ik,bdpzi jxc dfi`a ekxc z` qltl cinz jixv,obedk`lyjkejkdyryeizeperelxikfnerxdxvid`a,daeyzzeyrlutg `ly dyry dn gekyl mc`d jixv f`e,daeyza xxerzdln eze` xxwl ick תקסג

כי תשא - אמרות טהורות ea qipkdl utge mc`l rxd xvid `a minrte.daeyzl wfgziy ick,obedk f`e,l"gx de`ba eliykdl ezpeke,zeevn jke jk dyry el xikfne,zelcb.obedk `ly dyry dn eipir cbp miyl mc`d jixv daxc` È Ó, Â È ברעזאן תשובה - מתוך ראיית מעשיו הטובים של חבריו ìàøné éða úàî íéøtkä ª óñkúà zç ìå.(æè,ì) "אפשר d`xi mrt lkay,'dl cinz aeyl ji` epl zcnln dxezdc,xnel okmb`edde`zidficilre,mdayiymiaehdmiyrneixagacg`ecg`lk de`z oeyl 'sqk' - 'íéøåôéëä óñë úà úç ìå' :dfe.eixagk zeidl 'dl aeyl úàî',jper lr dxtkl de`zzy epiid,("dztqkp seqkp ik" :l,`l ziy`xa aezkd oeyln)."ok didz dz` mby de`zze miaehd mdiyrn cinz d`xzy,'ìàøùé éðá È Ó, Â È ברעזאן :(:gq migqt) "קודש יהיה לכם " - שה"לכם" יהיה קדוש תקסד íëìäéäé Lã Ÿ àeä Lã.(áì,ì) Ÿ "לכם " fnex `xnba `zi`ck,dizye dlik`k,sebd ipiipr lr.dizye dlik` epiidc,"íëì eivge 'dl eivg" -'äáøé àì',zevna xiyr `edy in -'øéùòä' וזה :dyecwd dxezd dxn`y lc`edyin-'ìãäå'.zelcba leti `ly ick,obedkàìdyrydnxekfldaxi,obedkàìdyrydnxekflnhrni-'èéòîé àì',aeyl xxerzdl utge,zevna daeyz el lirei `ly el xne`y - rxd xvid zvra zeavra leti `ly ick epiid 'ì ùä úéöçîî'.obedk `ly dyry dn xekfln hrni okl,eizeper aexn mexr lke oi`vgl wlgpd xack,jk minrte jk minrt,ekxc cinz lewyiy."rxd xvid zyxn xnydl,zrca dyri וזה :exne`,xnel dvx,"íëìdidiycew"jkle,yecwz"iyd-"àåä ùãå " zencdlep`mikixvikori,ycewokmbeidimklysebdze`pdepiidc'mkl'd

כי תשא - עלי שיח להו, בן נח מהו בשלמים ", משמע שהיה פשוט לו לבעל האיבעיא, דעולה יכול בן נח להקריב, ולמה שאל על השלמים, אם מותר להקריב עולה - מדוע לא יהיה מותר להקריב שלמים. אבל הדבר ניחא, מפני שתכונת בן נח היא תכונה הדיוטית, ורוצה שמכספו לא יהנה שום בן אדם, רק יעלה כולו לשמים, כמו עולה שכולה כליל, אבל משלמים, שגם לכהן חלק בהם, דבר זה הוא נגד רוחו, שמנדבתו יהנה גם איזה כהן בשר ודם, על כן שאל "בן נח - מהו בשלמים", ודפח"ח. דור דעה (גדולי ישראל, עמ ' קלה-ו ( "לדעת כי אני ה' מקדשכם" בעת ששהה הרה "ק בעל 'עקידת יצחק' מאלכסנדר זי"ע במעון קיץ במארינבאד בא הגאון רבי אברהם גרודזינסקי זצ"ל הי "ד - משגיח בישיבת סלבודקא בליטא ומח"ס 'תורת אברהם' - לבקרו. בין השיחים ביקש ממנו הג"ר אברהם שיאמר איזה דבר חסידות, פתח הרבי ואמר : כתיב "אך את שבתותי תשמרו וגו ' לדעת כי אני ה' מקדשכם " (לא, יג) ואיתא בגמרא (שבת י:) "אמר הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם". ומקשה שם, והלא למדנו שהנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו, שנאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו" (לד, כט ). ומתרצת הגמרא דבמילתא דעבידא לגלויי מיהו הנותן אינו צריך להודיעו, אבל במילתא דלא עבידא לגלויי צריך להודיעו. ומקשה : והלא שבת מילתא דעבידא לגלויי ובכל זאת הודיע הקב"ה לישראל על מתנה זו. ומשני : מתן שכרה לא עבידא לגלויי. נמצא שמשה רבינו הודיע לישראל מתן שכרה של שבת (וכן פירש"י שם ד "ה מתן, שהודיעם מתן שכרן בעל פה). וקשה היכן נרמז בפסוק מתן שכרה. וי"ל על פי מעשה שהיה אצל הרה "ק רבי זאב מזבאריז זי"ע (בן הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע), שפעם נכנס אצלו עני וביקש צדקה, פשפש הצדיק בכל הבית ולא מצא אפילו פרוטה אחת... ומשלא מצא מעות, נתן לעני את טבעתה של אשתו. לאחר מכן כשהבחינה הרבנית בנעשה, אמרה לו לבעלה: היודע הנך כי בטבעת שנתת לעני משובצת אבן יקרה מאוד!... כששמע זאת הצדיק אמר : אם כן מוכרח אני לרוץ אחר העני ולהודיעו שוויה האמיתי של הטבעת. ברוך אומר ועושה. לבש את מעילו ויצא לשוק לתור אחר העני... אולם, הלה הבחין בו מרחוק וחשש שמא יתבע ממנו חזרה את הטבעת, נשא את רגליו וברח. הבחין בו הצדיק ורץ אחריו כשהוא צועק: ר' איד, היזהר בטבעת, אל תמכרנה בפרוטות, יש בה פנינה יקרה - - - כמו כן - סיים הצדיק מאלכסנדר - שלח הקב"ה את משה להודיע לישראל כי השבת היא מתנה טובה, אוצר חביב מבית גנזיו, ומטרתה לקדש את בני ישראל, ולכן יזהרו שלא לבזבזה רק על תרי

כי תשא - עלי שיח תענוגות גשמיים. וזה פירוש הכתוב: "אך את שבתותי תשמרו וגו ' לדעת כי אני ה' מקדשכם " שאם תדעו את ערך השבת שמסוגלת לקדשכם, אז תשמרו את שבתותי. [מפי הרה"ג ר ' משה טיקוצינסקי זצ "ל משגיח דישיבת סלבודקא בב"ב שהיה ביחד עם רבו הג"ר אברהם הנ"ל בשעת מעשה]. אורות רבותינו מאלכסנדר (עמ ' עט אות ו ( אם לא ידעו מה היה למשה למה בקשו "עשה לנו אלוהים" וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים - כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו (לב, א). "לכאורה קשה, למה זה אמרו 'עשה לנו אלוהים', הלא משה רבם היה ולא אלקים, וכעת שנחסר להם רבם מבקשים אלוהים. אך יש לומר, כי מדרך החסידים כשרבם אשר נסעו אליו, שבק להם חיי ונלקח מאתם, רח"ל, אין ביכולתם עוד לקבל עליהם מרות מצדיק ולנסוע ולהידבק לצדיק אחר, מחמת שהיצר מסיתם באמור להם שרבם אשר נסעו אליו היה בחינת 'אלקים', ורבי כזה לא יהיה ואין עוד בעולם. אבל באמת זהו עצת היצר בכדי שילכו בחושך בלא מורה ויתעו בתהו לא דרך, אדרבה יש בכל דור ודור צדיקים גדולים, כי לא אלמן ישראל, וכמאמרם ז"ל (ב"ר נח, ב ( 'עד שלא שקעה שמשו של' כו '. ובודאי כשישפיל עצמו ויקבל עליו מרות מצדיק, ידריך אותו בעבדות כמו הצדיק הראשון, ומי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי השם. וזאת נרמז בהפסוקים הנ"ל". לקוטי מהר "א להרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זי"ע חטא העגל - לימוד זכות לדורות הגה"ק רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל בעל ה'חפץ חיים' לימד זכות על כלל ישראל, ואמר : "לפנים, לא רצו להמתין איזה שעות על משה רבינו, שעלה למרום, 'ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו '... ומה אנו רואים בדורות שלאחריהם? אבותינו ואנו ממתינים על משיח אלפים שנה ולא נסוג אחור לבנו ח"ו מאחרי אלקינו - - - אמנם, הסיבה היתה אז על ידי הערב רב"... שיחות החפץ חיים (מרשימות בנו הג"ר אריה ליב זצ"ל. ב "ב תשנ"ח עמ ' קצו ( "חטאה גדולה" - - - אמר הרה"ק רבי יעקב יוסף מאוסטרהא זי"ע: "מה שאמר משה אל ה' 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה', לכאורה מדוע הגדיל משה עוד את החטא. אך נראה, שאם תינוק עולה על הסולם ונופל ממנו, אז רץ אליו אביו בכעס, ומכה אותו עוד ואומר לו: לא היה לך לעלות בסולם, וכדומה. אמנם, אם התינוק נופל מהסולם ושובר ידו או רגלו, ומה גם, אם נתרוצץ גולגלתו, אז אין אביו מכה אותו, ואדרבה, הוא לוקח אותו חיש מהר ורץ עמו אל הרופא לרפאותו. וזה שטען משה לפני תריא

כי תשא - עלי שיח הקב"ה: אין עתה עת להעניש כי הוא חטאה גדולה שנוגע לכלל האמונה כולה. ספרן של צדיקים (לובלין, תרפ"ט. מהדו "ח ב"ב, תשנ"ח, עמ' סח) "ארך אפים ורב חסד ואמת " פעם בא לפני הרבי ר ' מאיר מפרימישלאן זי"ע איש אחד לבוש בגדי לבנים ומתראה כרב וצדיק, אבל הרבי ר' מאיר'ל הכיר בו שתוכו אינו כברו ובפנימיותו הוא איש חוטא ונפגם... ופתח והקשה : כתיב בשלש עשרה מדות של הקב"ה מדת 'ואמת', ולפלא היא - היאך מונה בתוך י"ג מדותיו של רחמים מדת 'אמת', אשר היא אינה מצד הרחמים כי אם מצד הדין הגמור, כי לפי מדת אמת צריכין לעשות כל מצוה באמת ובתמים, וכל עבודתנו צריכה להיות באמת בלי שום פניה, דאם לא כן שקר הוא, ואם יתנהג עמנו הקב"ה במדת האמת, אם כן זו היא מדת הדין גמורה? אלא - הסביר הרבי - כשהקב"ה רואה אדם שעושה את עצמו לצדיק גמור, ולובש בגדי שיראין... עד שכל רואיו סוברין כי איש צדיק תמים הוא, הנה מן היושר היה שהקב"ה ידקדק עמו כחוט השערה כאשר הוא מדקדק עם כל הצדיקים (יבמות קכא:), אולם רחום וחנון הוא השי "ת, על כן מתנהג עמו רק כפי האמת כאשר הוא, כי השי "ת יודע מחשבות בני אדם ורואה בפנימיותו כי באמת איש פשוט הוא, ועל כן מתנהג עמו כפי שמתנהג עם סתם בני אדם, וזו היא מדת הרחמים אם מתנהג במדת האמת... דברי מאיר "ומשה נטה אהלו מחוץ למחנה" - - - מרגליה בפומיה דהרה "ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע לפרש הפסוק בתהלים (קו, טז ): ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' - "כי משה רבינו ע "ה היה מתבודד באהלו, 'ומשה נטה אהלו מחוץ למחנה' (לג, ז ), ולא היה מעורב עם הבריות. ומדתו של אהרן היתה 'רודף שלום ועושה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ' (אבות א, יב ). אבל כך אופיה של אומה זו, כי בכל עת ימצאו מקום להתנגד לאדם גדול מורם מעם. וזה : 'ויקנאו למשה במחנה', פירוש, על אשר נטה אהלו מחוץ למחנה והתבודד באהלו - ולא בא למחנה ישראל להתערב ביניהם; ו 'לאהרן ' התנגדו, על היותו מעורב עם הבריות ומתערב בין אדם לחבירו, ואמרו כי לא נאה לפניו מנהג זה, רק עליו להיות 'קדוש השם' - מובדל ומופרש מכל בני אדם...". עשר צחצחות (מע' ו אות סה) "פסל לך" "פעם הוגש בשלחנו של הרה"ק רבי מרדכי מקאזמיר זצוק"ל בקבוק יין להחסידים שעמדו מסביב, וכמובן שכולם קפצו עליו לזכות ממנו, אולם מחזיק הבקבוק לא רצה למסרו לאחרים בטרם תריב

כי תשא - עלי שיח שהוא עצמו ישתה. הפנה הרה "ק את ראשו אליו ואמר לו : בלוחות הברית, המסמלות את מקור הקדושה, נאמר למשה (לד, א): 'פסל לך', ואילו בעבודה זרה שהיא מקור הטומאה, גם שם נאמר (כ, ד): 'לא תעשה לך פסל', אותן שלש אותיות פ 'ס'ל ', וכדי להכיר בהבדל שבין הטומאה והטהרה, יש לראות היכן כתוב ה 'לך', בלוחות כתוב ה'לך' אחרי 'פסל', ואילו בעבודה זרה ה'לך' כתוב לפני 'פסל', מכאן אנו למדים שהדאגה בשביל עצמו, בשביל ה 'אני ', הוא סימן בלתי טהור, ויש להתרחק מן האנוכיות כדי להגיע לקדושה". ילקוט מאורי אור "אלוהי מסכה לא תעשה לך - את חג המצות תשמור" אל הרה "ק בעל ה'אוהב ישראל ' מאפטא זי"ע נכנס יהודי חשוב נשוא פנים, ובדמעות שליש שטח דבריו בתחינה ובקשה: רבי, אנא הושיעה נא והצילני כי רעה נגד פני! - - בני מחמד נפשי שיצא לתרבות רעה זה מכבר ופרק מעליו עול תורה ומצוות רוצה עתה להמיר דתו רח"ל, ואני אנא אני בא כי ארד אבל שאולה... אמר לו הרבי : אם יודע הנך שבנך עדיין לא אכל חמץ בפסח מעת שנתפקר, ביכולתי להושיע לו, ומכלל הן אתה שומע לאו... כותב על כך הרה "ק מברעזאן זי "ע בספרו הק' 'שפת אמת', בזו הלשון: "והנה דברי חכמים צריכים לימוד, ונראה כוונתו שהיה לו סמך מסמיכות שני כתובים הללו (לד, יז-יח ): 'אלוהי מסכה לא תעשה לך - את חג המצות תשמור '"... "אלוהי מסכה לא תעשה לך" אף על פי ש "את חג המצות תשמור" אמר הרה "ק רבי מרדכי מליסק זי "ע : "מנהג המון עם בשעת אפיית המצות לכעוס מאוד על העוזרים שאינם מהירין וזריזין, ומורים היתר לכעס הזה באמרם שהוא צורך מצוה" ועל האדם לדעת שאיסור גמור הוא לכעוס גם בשעה זו, כי 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ', וזהו שרמז כאן הכתוב: "אלוהי מסכה" - היינו הכועס, שהוא כאילו עובד עבודה זרה, "לא תעשה לך ", אף על פי ש"את חג המצות תשמור "... שפתי קדושים לבעל ה'צמח ה ' לצבי ' זי"ע תריג

טו) k כי תשא - יתרון דעת j úòã ïåøúé "שני לוחות הברית" "כיצד היו הלוחות כתובים: ר' חנינה בן גמליאל אומר, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, הדא הוא דכתיב (דברים ד, יג): 'ויכתבם על שני לוחות אבנים ' חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, הדא הוא דכתיב (שם): 'ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים', עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב 'כתובים משני עבריהם ', עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אמר, ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב כתובים ' טטרוגא (-מרובע בלשון יון. פי' 'קרבן העדה'). תריד (שמות לב, (שם) 'מזה ומזה הם חנניה בן אחי ר ' יהושע אומר, בין כל דיבור ודיבור (-היו כתובין) דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה, יד) 'ממולאים בתרשיש' כימא רבא (-ששמו תרשיש, והוא הים הגדול, והוא מלא מיני דגים הרבה). רבי שמעון בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה (-לפסוק זה) הוה אמר, יפה לימדני חנניה בן אחי ר ' יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה וכו '. ר' פנחס בשם רבי שמעון בן לקיש, התורה שנתן לו הקב "ה למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה, היא (-התורה) אש מובללת באש, חצובה (-אותיותיה) מאש, ונתונה מאש, שנאמר (דברים לג, ס) מימינו אש דת למו ". ירושלמי שקלים פ"ו ה"א (וע"ש בתקלין חדתין. ועי ' בפירוש 'הכותב' ל 'עין יעקב' שהאריך בזה. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח "ג סי' תקמט שהאריך לבאר הירושלמי הנ"ל, יעו"ש ( "דתניא התם בירושלמי כיצד היו הלוחות כתובות, חנניה בן אחי ר' יהושע אומר חמשה על זה וחמשה על זה, רבנן אמרו עשרה, ר' שמעון בן יוחאי אומר עשרים, ר ' סימאי אומר ארבעים. והיותר קרוב לפשט המאמר ואמתתו הוא, שכל אחד מהתנאים מוסיף על דברי חבירו ולא פליגי, דכוליה עלמא מיהת רוחב ששה על ששה מחזיק עשרת הדברות לא פחות ולא יותר (-מדות הלוחות. עי' ב"ב יד.), והם נקראים בשטח אחד לכל רוח ולכל פנה למען ילמדו להגות בהם כל הקרב הקרב מארבעה דגלים, יהודה ראובן מדרום, וכן כולם, והיה זה 'מעשה אלקים ' (לב, טז) בלתי משוער בשכלנו, לא כמעשה הדיוט שצייר זולתנו לפנינו בבית המדרש ונער יכתבם.

כי תשא - יתרון דעת וברירא דמלתא, דמאן דאמר חמשה חמשה חשיב להו בזמן שעל צד ינשאו על שתי ידיו של משה והיו תואמים ומאירים אל עבר פניו, והוא צופה והוגה בהם את כל הדברות חמשה על זה וחמשה על זה, שהרי עובי כל אחד מהם שלשה טפחים, כנודע. ומאן דאמר עשרה לכל לוח חשיב להו בפתחו אותם לעיני כל ישראל, וכדרך שהם מונחים בארון, כדאיתא בבבא בתרא פרק השותפין (שם), והיו עשרים לכל חדא מנייהו בהחשב שני עבריהם. והאומר ארבעים על זה וארבעים על זה, מוסיף צדי צדדים שהם ארבעה ללוח אחד וחמשה דברות לכל אחד מהם כמו שזכרנו. דוק בקראי דמייתי ראיה מנייהו ותשכח דיאות אמרין". עשרה מאמרות להרמ "ע מפאנו זצ"ל (מאמר חקור דין ח "ב פ "כ, ועעו"ש פט"ז. וליתר ביאור ראה שם בפירוש 'יד יהודה') "דע כי הי' דברות בסוד י' דשם הוי"ה. והנה בתחלה היו שני הלוחות לוח אחד, וזהו כנגד י' פשוטה, ואחר כך בהתחלקם נעשו ו"ד בסוד ו ' דברות ראשונים וד ' אחרים, רומז לד"ו, והם ד "ו של יו "ד. ואחר כך שנכתבו ה' בכל לוח, נגד ב' ההי"ן של שם ". לקוטי תורה למהרח"ו זצ "ל (פר ' יתרו) "שהלוחות קודם החטא לא היו רק לוח אחד, שאז לא היה צריך להמתיק הדינים, ואחר חטא העגל שאותיות עג"ל הוא ע 'ריות ג 'זל ל'שון הרע (עי ' של"ה הק ' בהקדמה ותולדות אדם) נתחלקו הלוחות ונעשו חמשה מול חמשה, דהיינו חמשה דברות הם כולו דביקות אנכי ה ' וכו', וחמשה דברות שהם לא תנאף כו' הם הנוגע לבריות, ומחמת חטא היה כח להסט"א להיות לה אחיזה, לכן צריך להמתיקם. וזה רמז גם כן שני לוחות שנתחלקו, רמז לשני הצדיקים הנ"ל האחד הממשיך חסדים, והשני שקלקל ח"ו ועובד בגבורה להמתיק הדינים כנ"ל " וכו '... נועם אלימלך פר' תרומה (ד"ה וזה רמז) תרטו