שלומי רייסקין 220 ייסקין ר ייס שלומי מלאכוי" "זרע באמצעו הפרייה ראשי פרקים: א. זרע מלאכוי ב. שיקולים הלכיים קביע אבהו מצוו פרו ורבו ייצור זרע ממח עצמו של נפטר וקדשו פדיון בכור וירושו ממזרו קרב משפחה בין ורם למופרי הכשר ממזרים ופסולי חיון ייבום עילה לגירושין ג. סיכום מ ל אכוּ י ז ר ע א. 1 חוקרים מהמכון לגנטיקה אנושי באוניברסיט גטינגן שבגרמניה 2 פירסמו השנה מחקר, לפיו הצליחו לייצר באופן מלאכוי אי זרע ראשוניים (לא-בוגרים) ממ ח ע צ מוֹ אנושי. אם וכאשר הטכנולוגיה פוח, וההערכה היא שהדבר ייקח לכל הפחו חמש שנים, אפשר יהיה להפיק באופן מלאכוי אי זרע עבור גברים שאי הזרע שלהם נפגמו מסיבו שונו, ביניהן כימורפיה. צוו המדענים נטל אי מ ח ע צ מוֹ ממנדבים (גברים), ובודדו מהם אי גזע, המסוגלים להמיין ולהפח למגוון סוגי רקמו שונים. החוקרים הצליחו לגדל מהם אי זרע ראשוניים ספרמטוגוניים (spermatagonial) אים שנוצרים באשך של העובר ובגיל ההבגרו מרבים לאי זרע. 1. Institute of Human Genetics, University of Göttingen. 2. N. Drusenheimer et al. Putative human male germ cells from bone marrow stem cells. Society of Reproduction and Fertility supplement. 2007;63:69-76.
221 אי זרע מלאכויים אי נבט ראשוניים Cells) (Germ צריכים להפח לאורך מסלול נקבי או זכרי מובחן כדי ליצור אי זרע ראשוניים (spermatozoa) הנוצרים באשך של העובר ובגיל ההבגרו מרבים לאי זרע, או אי ביצי בלי-בשלה (Male germline stem cells) הנדרשים לר ב יּ ה. אי גזע מיניים זכריים (oocyte) (spermatogenesis) בא שׁ ך האנושי שומרים על הליך יציר אי הזרע לפיו חוקרים מגטינגן שבגרמניה פירסמו השנה מחקר, הבּ ר-ל ד י. כאמור, (transdifferentiate) אוכלוסיה קטנה של אי מ ח ע צ מוֹ יכולה להמיין לאים דמויי אי-נבט זכריים. הממצאים הראשוניים סיפקו עדו ישירה לכך שאי מח-עצמו אנושיים יכולים להמיין לאי-נבט זכריים משוערים, ומזהים א מח העצמו כמקור פוטנציאלי לאי-נבט זכריים לצורך יציר זרע אפשרי. בניסוי הנוכחי לא נוצרו אי זרע בוגרים שמסוגלים לפקד, אך בניסוי שהושלו באשכי נוצרו אים דומים, 2006 3 שנערך בעכברים בשנ עכברים בוגרים, והחלו לעבור הליך יציר אי זרע, ואף הצליחו לייצר אי זרע מאי גזע עובריים של עכברים ולהפרו באמצעום בהצלחה ביציו עכבר. במסגר הניסוי, נלקחו אי גזע עובריים מרחם של עכברה ימים ספורים לאחר שנולדה וגידלו א האים במעבדה. אי הגזע הם אים ייחודים היכולים להפח לכל סוג של רקמה, והחוקרים הצליחו לנווט א הליך הפחו כך שיווצר מהם זרע, שבעזרו היפרו ביציו של עכברה העכברה אמנם ילדה שבעה והשילו א הביציו המופרו ברחמהּ. צאצאים, אשר שישה מהם שרדו, אך הללו סבלו מבעיו שונו, כדוגמ הבעיו האיו והמשפטיו בסוגיה זו אינן פשוטו, 4 בעיו נשימה. 5 והדבר עלול ליצור סערה של ממש אם וכאשר ההליך יפוח במלואו. 3. K. Nayernia et al. Derivation of male germ cells from bone marrow stem cells. Laboratory investigation. 2006 Jul;86(7):654-63. ראה גם א הכבו הבאו: marrow, Sperm made from human bone חדשו ;http://news.bbc.co.uk/go/pr/fr/-/2/hi/health/6547675.stm,(13.4.07) BBC "חוקרים מקדמים לקרא הפיכ אי גזע לאי זוויג", Ynet מדע וטבע, ;http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,l-3102437,00.html "מדענים ייצרו אי זרע באופן מלאכוי" (15.4.07), ;http://cars.walla.co.il/?w=/2/1091900 טל אין, סובלים מבעיו פוריו? הפרון (אולי) באי הגזע, (18.4.07) Ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,l-3389179,00.html לאחרונה פרסמה ממשל בריטניה מסמך מדיניו חדש paper),(white המציע לאסור שימוש באי זרע או ביצי שנוצרו באופן מלאכוי..4.5
שלומי רייסקין 222 הלכיים שיקולים ב. הפק זרע מלאכוי, הפריי ביצי על ידו והולד ו ל ד, מציבים בפנינו שאלו הלכיו שונו. בשאלה הכללי האם מור להערב 6 במעשי הבריאה בענייני הפרייה כבר עסקו במקומו שונים. מכל מקום, ישנן השלכו מוסריו כבדו-משקל דווקא בטכנולוגיה זו, העלולה לפוח פח להשחה מוסרי רחב-היקף, ונינ "עידוד" ליציר משפחו בניגוד לדרך הטבע, והמבין יבין, וגם דבר זה צריך להכנס למכלול השיקולים. מכל מקום, ברגע שטכנולוגיה קיימ אין ועל פוטנציאלי בהעלמו ממנה, כי ממילא ישמשו בה החפצים בכך לצרכים פחו חיוביים. 7 ההשלכו ההלכיו עלולו לגע בנקודו הכלליו הבאו: 8 1) מצוו "פּ רוּ וּר בוּ" ומצוו "ל שׁ ב י צ ר הּ" 2) ייחוס הוולד לאביו ושאלו הלכיו נלוו; 3) מעמד מחודש, או אינו מחודש, בהולד ולד בדרך זו 4) השפע ההזרעה על מצוו הנוגעו לקרב משפחה. להלן שאלו ספציפיו בנוגע לענייננו. בכל השאלו דלהלן יש נפקא מינה בין השל אי זרע מלאכויים ראשוניים באשכי נרם, לבין יציר אי זרע בוגרים במעבדה ושימושם להזרעה מלאכוי. עובד היו אי-הזרע הראשוניים באשכי האב עלולה ל לנרם משקל יר כאב לוולד, מאשר אי-זרע מלאכויים בוגרים שמעולם לא היו באשכי אדם כלל. אַבּ הוּ קביע מקורו רבים עסקו בה בּ ט ההלכי של רומ זרע, השל עוברים, 9 פונדקאו, וקביע הורו, ואף דנו בנושא השאלה העקרוני האם מור, כג פרופ' אברהם שטינברג, אי גזע היבטים רפואיים, איים והלכיים, (שס"ג), עמ' 241-254 ; הנ"ל, יכפול/שיבוט בני אדם: היבטים מדעיים, מוסריים חמד, 3 (שנ"ז), עמ' 21-38; פרופ' נחום רקובר, שבוט גנטי חרו בשדה ויהודיים, (שס"ב), עמ' 105-118; ר' ישראל יעקב כהן, אדם הנוצר ע"י בשנה שנה במעשה ה'?, משפט, ו (ש"ס) עמ' נ-נח. דברי שיבוט, ה עמ' ספר גם הגר"א נבנצל בשאל הפריי המבחנה השמש בטיעון דומה. ראה -- העורך. 92-93 בפסקה ה. על פי ישעיהו מה, יח: "כּ י כ ה אָמ ר ה'... י צ ר ה אָר ץ ו ע שׂ הּ הוּא כוֹנ נ הּ ל א הוּ ב ר אָהּ ל שׁ ב י צ ר הּ...". ה (שד"מ), ראה: הרב ז"נ גולדברג, "יחס אמהו בהשל עובר מאם אחר", ה (שד"מ), עמ' 260; קביע עמ' 248; הרב א"י כלאב, "מיהי אימו של היילוד", ה (שד"מ), עמ' 268; הרב ע' ביק, "יחס אמהו בהשל עוברים", אמהו, ז (שמ"ו), עמ' 266; הרב זלמן נחמיה גולדברג, "קלו העלולו לצמוח י (שמ"ט) עמ' 278; הרב י' אריאל, "הפריה מלאכוי מהשל עוברים", טז (שנ"ו) עמ' 171; אימר ורהפטיג, "וקפו של הסכם להפריה ופונדקאו", טז (שנ"ו) עמ' 181; הרב י' בן מאיר, "הורו משפטי וגנטי חוץ גופי", הלכי רפואי, אנצקלופדיה ח, עמ' 73;. פרופ' אברהם שטיינברג, ח"ב, בהלכה", ירושלים: מכון שלזינגר, שנ"ד, ערך הפרייה מלאכוי..6.7.8.9
223 אי זרע מלאכויים להפרו בזרע של אדם מ אשה פנויה או נשואה. 10 ברם, בנושא הפק זרע מלאכוי הזרע אינו נלקח מאיברי ההולדה של ה"ורם", אלא ממ ח ע צ מוֹ שעבר עיבוד במעבדה. השאלה היא, האם יש לורם זה דין אבהו לולד? בעקבו שאלה זו גם עולו שאלו הקשורו לעניין ייחוס, כדוגמ ירוש 11 אב, שיוך לשבט האב, ועוד. לענ"ד קשה לפוס מושג של אבהו לוולד שלא נהווה מאיבר ההולדה של האיש, אלא עובד ממח עצמויו. ייכן כי אמנם עובר זה יכול להיו "יוצא ירכו" כפשוטו, יוצא מח עצמויו, אך הוא לא יצא "ממעיו", מכלי ההולדה של האב, ואיך נקרא לולד זה "זרעו" של 12 אביו כאשר הוא באופן חד-משמעי אינו "זרעו" אלא "מח-עצמויו"?! (ברם, אם הושלו אי זרע מלאכויים ראשוניים באשכיו, עאכ"ו אם מדובר באים שפוחו ממח עצמויו הוא, יש יור מקום לומר שהוא "זרעו", שכן זרע זה עובד ונהיה לזרע בר-קיימא באשכיו). כהן שהוליד בדרך זו לכאורה לא יוכל להעביר א הכהונה לבנו, לפי שאין בנו מזרעו של אהרן הכהן. כך, גם בנוגע לזרע בי דוד לכאורה הנולד בדרך זו לא יוכל להחשב כזרע דוד המלך. מכל מקום, הסברא אולי אומר שהוולד הזה אינו של האדם, שכן עצמו ובשרו הוא, ונוצר מגופו שלא כדרך קרובו יוצא מכלל הטבע, ועל כן לכאורה שייך בו "ומבשרך לא עלם", וכל האיסורים והחובו הקשורים לקרוביו, בהם איסורי עריו (כלומר: אם נולדה לו ב, היא אסורה עליו אף אם אינה מיוחס אליו להיו מוגדר בו לכל דבר). פּ רוּ וּר בוּ מצוו לעניין מצוו "פּ רוּ וּר בוּ", ישנן דעו שונו בפוסקים: יש הסוברים כי 13 מצוו "פּ רוּ וּר בוּ" לויה במעשה ומקיימ במעשה הביאה, יש הסוברים שאין הכרח בביצוע מעשה לשם קיום המצווה, אלא המצווה היא שיהיו לו 14 בנים. לדעה הראשונה אין כאן מעשה ביאה, ולכאורה אין קיום מצוו 10. הרב מרדכי הלפרין, "הזרעה מלאכוי לאחר מיה", לעיל עמ' 153-166, וראה עוד להלן בהע' 12. 11. ראה: הרב ד"ר מרדכי הלפרין, "רומ חומר גנטי וטיפולים חדישים בעקרו", מוך ויילודים לאור פוריו גינקולוגיה, השני הראשון לרבנים ולרופאים בנושא: הכינוס ההלכה, פסח שנ"ב אפריל 1992, סעיף ח' "השל שחלו", המייחס לשאל הייחוס בהשל שחלו. 12. יירה מכך, הרב ד"ר מרדכי הלפרין במאמרו "הזרעה מלאכוי לאחר מיה איסור עז-עח (טב שס"ו), עמ' 120, לעיל עמ' 126. כוב שבהזרעה "שהוצא והיר", הזרע נעשה לשם הזרעה ולא להפקרה, רבו הפוסקים המחשיבים א הנולד כבנו לכל דבר", אך הנה בענייננו אין הוצא זרע להזרעה, ואף אין הוצא זרע כלל אלא מח-עצמו, והדבר לכאורה גרוע מהוצאה לשם הפקרה שאז לפחו הייה הוצא זרע בר-הולדה. 13. ראה באריכו במאמרו של הרב מרדכי הלפרין, "הזרעה מלאכוי לאחר מיה", לעיל עמ' 153-166, המביא בעניין זה א הרמב"ם הל' אישו פט"ו הל"א, ר"י בוס' ב"ב יג ע"א, יביע אומר ח"א או"ח סי' לז או המגיה על הט"ז בריש אבה"ע סי' א ס"ק ח, ואף שווו""""ו אגרו משה, חלק אבן העזר ב, סוף סי' יח. יד, ואף שווו""""ו צפנ פענח סי' קפה. 14. שם, עמ' נו-נז, בשם הגאון הרוגוצ'ובר, שווו""""ו
שלומי רייסקין 224 "פּ רוּ וּר בוּ". לשיטה השניה הרי יש לו בנים (אם הם מיוחסים אליו). אך גם לדעה הראשונה יקיים שיש כאן קיום המצוה, זא מן הטעם הבא: לגבי הזרעה מלאכוי לאחר מיה הועלה האפשרו כי גם לדעה הראשונה (שמצוו "פּ רוּ וּר בוּ" לויה במעשה) יש אולי מקום לומר שלא רק מעשה ביאה נחשב למעשה במצווה זו אלא גם הוצא זרע לשם המצווה נחשב כמעשה, ואם קיום המצווה מונה בהולד הבנים, יחשב זה שהוציא א 15 זרעו בחייו למקיים המצווה אף אם יוולדו לאחר מוו. אם כן, אולי גם יציר זרע ממח-עצמויו בחייו חשב אף היא כמעשה לעניין מצוו "פּ רוּ וּר בוּ". ברם, יש לשקול א העובדה שכאשר מדובר ביציר זרע מלאכוי הזרע לא נוצר מאיברי ההולדה (ואמנם אם השילו א אי הזרע המלאכויים הראשוניים באשכיו, יש לאיברי ההולדה חלק ביצירו אך לא מחילה ועד סוף) ועל כן לא שייך שהורה צווה אדם להוליד בנים ממח עצמויו. מכל מקום, בין כה וכה ייכן כי יש בכך קיום מצוו "ל שׁ ב י צ ר הּ", שכן ורם זה וגופו אכן גרמו לכך שהעולם יהיה מיושב ומאוכלס ע"י רומ מח עצמויו להליך זה. נפטר של זרע ממ ח ע צ מוֹ ייצור האם מור לקח אים מגוף של מ ולהפיק מכך אי זרע שיופרו לאחר מכן באלמנו? האם יש איסור הנאה מן המ כאשר אין מדובר 16 בורם חי? בעניין דומה שאיב זרע מן המ לצורך הפריי אלמנו 17 הדעו היו חלוקו, ונראה כי און דעו חלוקנה בעניין זה גם כן. שם, עמ' נז. הרב זלמן נחמיה גולדברג. "על רומ ביצי, פונדקאו, הקפא זרעו של רווק, ונטיל, סה-סו, ש"ס, 45-49, לעי עמ' 109-113. לביבליוגרפיה כללי ומקיפה זרע מהמ". וספר י,ג (שמ"ה), עמ' 54-89; לנושא נוחי מים בהלכה, ראה: קלמן כהנא, ג, עמ' 343 (בעניין הסיכון ספר ו (שמ"ט) עמ' 303-331. מקורו נוספים לעיון: ציץ אליעזר, ח"ט, סי' מה; שם, ד (שמ"ג), עמ' 257-259; שווו""""ו ספר שבדבר); יחוה דע, ישראל, ז, עמ' כה ; שווו""""ו דיני מנח יצחק, ח"ו, סי' קג; חי"ג, סי' צא; שווו""""ו ורפואה, ב (שמ"א), עמ' קיד ועמ' קכב; הלכה מאורו, 2, ש"מ, עמ' 18; ח"ג, סי' פד; הפרדס, סיון ש"ך, עמ' 15-16; שם, סיון ש"מ, עמ' 11-13. שם, ג', עמ' סא; על נושאים סקירו ראה: פרופ' אברהם שטינברג, הזרעה מלאכוי "אשה כי זריע", בזיקם למקרא, גיליון מס' 162 (פרש זריע-מצורע, שס"ד), בקישורי משפטיים.http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/162-2.htm הגרז"נ גולדברג כב שיש מקום להיר אם הבעל הסכים למעשה הלקיחה שלאחר מוו, או שיש אמדן ברור להסכמו (הרב זלמן נחמיה גולדברג, "על רומ ביצי, פונדקאו, הקפא זרעו של רווק,, סה-סו [ש"ס] עמ' 45-49, לעיל עמ' 109-113); הרב יעקב ונטיל זרע מהמ", אריאל כב שלמרו שאין איסור הלכי בכך הפעולה לא רצויה מסיבו שונו, ולכן יש להיר זא רק במצבים חריגים ולאחר חלוף זמן סביר מפטירו, כדי שיהיה שיקול דע הגיוני (הרב י' אריאל ואחרים, "הפרייה לאחר המוו היבטים משפטיים והלכיים", קלט [2000] עמ' 331); והרב יגאל שפרן כב שאסור לשאוב זרע ממ בגלל הרפואה איסור ניוול המ ובגלל איסור הנאה מן המ, וגם אם בדיעבד היפרו מזרע זה, אין הצאצא.15.16.17
225 אי זרע מלאכויים ק דּ שׁ תּוֹ ו האם יש איסור על כהן לעבור הליך זה, 18 משום מצוו "ו ק דּ שׁ תּוֹ" 19 (ויקרא כא, ח), בשל זילו מסוימ שיש בחריגה מדרך הטבע בעניינים שבצנעה? מצווה זו גם מייחס לשאר עם ישראל, המצווים לדאוג על שמיר כשירוו של הכהן לעבוד במקדש. בכור וירושו פדיון כאשר נולד לאדם בן בכור, יש לפדוו לאחר שלושים יום, על ידי נינ שווי חמישה שקלים בשקל הקודש לכהן. דבר זה נלמד מן הפסוקים הבאים: "ק דּ שׁ ל י כ ל בּ כוֹר פּ ט ר כּ ל ר ח ם בּ ב נ י י שׂ ר א ל בּ אָד ם וּב בּ ה מ ה ל י הוּא", (שמו יג, ב) "...ו כ ל בּ כוֹר אָד ם בּ ב נ יך תּ פ דּ ה", (שם, פס' ג) "ו י ה י כּ י ה ק שׁ ה פ ר ע ה ל שׁ לּ ח נוּ ו יּ ה ר ג ה' כּ ל בּ כוֹר בּ א ר ץ מ צ ר י ם מ בּ כ ר אָד ם ו ע ד בּ כוֹר בּ ה מ ה ע ל כּ ן א נ י ז ב ח ל ה' כּ ל פּ ט ר ר ח ם ה זּ כ ר ים ו כ ל בּ כוֹר בּ נ י א פ דּ ה", (שם, פס' טו). "כּ ל פּ ט ר ר ח ם ל כ ל בּ שׂ ר... בּ אָד ם וּב בּ ה מ ה י ה י ה לּ ך אַך פּ ד ה פ דּ ה א בּ כוֹר ה אָד ם... וּפ דוּי ו מ בּ ן ח ד שׁ תּ פ דּ ה בּ ע ר כּ ך כּ ס ף ח מ שׁ שׁ ק ל ים בּ שׁ ק ל ה קּ ד שׁ ע שׂ ר ים גּ ר ה הוּא" (במדבר יח, טו-טז). בכור זה שיש לפדוו הוא בכור לאמו, כלומר: אם הוא הבן הראשון 20 של האם יש לפדוו, אחר אין צורך לפדוו. וכך כוב הרמב"ם : "מצוו עשה לפדו כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלי, שנאמר 'כל פטר רחם לי', [שמו לד, יט] ונאמר 'אך פדה פדה א בכור האדם' [במדבר יח, טו] ". עד כאן לעניין בכור לאמו. אם הולד הוא בן ראשון לאביו הוא יורש כפליים מאחיו בנכסי אביו, כדברי הכוב: "...כי א הבכ ר... יכיר ל לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשי א נו לו משפט הבכ רה" (דברים כא, יז). דין ירוש בכור עלול להעלו בפנינו א השאלה הבאה: האם בכור הנולד מעיבוד זרע מלאכוי נחשב כבכור לאביו, אף אם היו לאביו ילדים אחרים שנולדו 21 לפניו, משום ש"פנים חדשו באו לכאן", או שמא אין בכך לגרום לדין בכור מחודש? כמו כן, אם אדם הוליד בן בכור בזרע מלאכוי, ואחר כך, כ [ש"ס], מייחס לבעל הזרע (ר' יגאל בצלאל שפרן, "אבהו לאחר מיה", עמ' 347-352). 18. אם יוכרע שהצאצא לא מייחס לאביו הכהן ואין עליו דיני כהונה, הבעיה החברי שיווצר בהגיעו של הבן למצוו איננה פשוטה. אם כי היא הרבה פחו מביכה מאשר -- העורך. מבוכ הבר מצוה מצאצא של אש כהן מהזרעה מלאכוי מגוי. 19. "ו ק דּ שׁ תּוֹ כּ י א ל ח ם א ל ה יך הוּא מ ק ר יב ק ד שׁ י ה י ה לּ ך כּ י ק דוֹשׁ א נ י ה' מ ק דּ שׁ כ ם". 20. משנה ורה לרמב"ם, הלכו ביכורים, יא, א. 21. פנים חדשו באו לכאן, שכן יש פה פריון מחודש, וביחוד במקרה בו ההשלה היה מאדם אחר הפריון עה הוא אף מסוג חדש פריון זר או משולב בין שני בני אדם שונים.
שלומי רייסקין 226 בס"ד ילדו הוא ואשו ילדים נוספים בדרך הטבע האם הבן השני, שהוא הראשון שנולד בדרך הטבע, הוא-הוא הבכור לאביו (לעניין ירושה) ולאמו (לעניין פדיון)? או שמא יש כאן שני בכורו? על פי מה שכבנו לעיל בקביע אבהו, נראה שלא יהיה לו דין בכור לירוש אביו, שכן הוא רק "בכור מח-עצמויו". 22 לעניין פדיון הבכור לאמו אף אם מדובר על יציר ביצי ממח עצמו הרי שהוא פטר רחם לאמו זו שנשאה אוו ברחמה והיא יולדו, ועניין זה דומה לכאורה להפרייה מלאכוי רגילה. משפחה בין ורם למופרי קרב ממזרו מה יהיה דין הולד שנוצר מעיבוד זרע והפרייה מא קרובים זה לזה לעניין ממזרו? ומה לגבי רומה מא אוו אדם עצמו? כגון: עיבוד זרע 23 והפריי ביצי של אוה אשה עצמה. השאלה היא נקבה ממח עצמו של האם כאשר אין ביא איסור הולד יהיה ממזר, או שמא רק ביא איסור 24 גורמ לממזרו? יש מי שסבר שאם אש איש נעברה באמבטי מזרע של אדם שאינו בעלה הולד ממזר, אף שאין כאן ביא איסור. זא, משום שלשיטו הורה לא יצרה ממזרו משום הנא הביאה, אלא אף ללא ביאה כלל הולד ממזר. לשיטה זו, גם בנולד מזרע מלאכוי יכן כי הולד ממזר אף שאין ביא איסור. ברם, דברים אלו נפסלו על ידי אחרים בטענה ש"אין בהם ממש מחמ שהם נגד הראשונים ונגד הפוסקים המפורסמים אשר 25 עליהם אנו נשענים וגם נגד השכל". מכל מקום, יש לבחון האם הורה מחילה ממזרו ביציר ולד באמצעו רומ חומר שלא נועד במקורו לההוו לזרע בדרך הטבע אלא רק במעבדה יכול אינו להיו זרע, ואף בלבד, או שמא רומה זו אינה יכולה ליצור איסורים. יירה מכך, בהריון באמבטי סוף כל סוף יש זרע של פסול קירבה, זרע זה היה יכול להיו וצר של איסור בביאה טבעי, אלא שלא הייה כאן ביאה, קרי: היה נק בין שלב הוצא זרע לבין שלב קליט הזרע, ולא הייה ביא הגוף. לעומ זא, כאן אין זרע כלל אלא מח עצמו, ולו יזריק אדם מח-עצמויו 22. יש לזכור א העובדה שכאשר הושלו אי זרע מלאכויים ראשוניים באשכי האב מונ המצב עלולה להיו שונה, שכן כאן מעורבים כלי הולד האב בשלב כל-שהוא, ואם מדובר בשני אנשים: ורם מח-עצמו ומושל העניין מורכב יור. 23. והרי אם אסור להוליד עם קרוביו של האדם, כך לכאורה אסור לאדם להוליד עם עצמו, שהרי מיהו קרובו יור ממנו? 24. כגון ספר "זכר לחגיגה", חלק זכר למעשה בראשי, חגיגה יד. יחיאל, ח"ג, סטניסלבוב, ה'רצ"ט, סי' מז, או א, מנח 25. כך דברי ר' אלטר יחיאל נבנצל, עמ' 55-56, המפלא על דברי ה"זכר לחגיגה" שחולק על גדולי הראשונים "שהסכימו שדבר פשוט הוא שהולד כשר, ולא אסרו לאשה לרחוץ באמבטי שרחץ בו איש אחר או לשכוב על סדינים ששכב עליהם איש אחר אלא משום דקפדינן על הבחנה... שהולד שנולד מאמבטי מייחס אחר בעל הזרע, ואסור לו לישא אחוו ב האיש הזה דהוא אבי' ממש...", ומסיים "ודברי הספר זכר לחגיגה אין בהם ממש מחמ שהם נגד הראשונים ונגד הפוסקים המפורסמים אשר עליהם אנו נשענים וגם נגד השכל".
227 אי זרע מלאכויים ברחמה של קרובו לא יהיה בכך איסור ביאה, ואם כן יש סברה לומר שעיבוד מח זה לזרע מלאכוי לא יוכל להחיל איסורים, שכן לא הייה דרך אפשרי לקיום איסור ביאה בזרע זה. 26 ממזרים ופסולי חיון הכשר בעקבו שאל קביע אבהו עלה שאלה נוספ שאל הכשר צאצא עידי של הפסול לבוא בקהל על ידי עיבוד זרע מלאכוי ממח עצמויו. למשל: ממזר שיצרו מאיו זרע מלאכוי והפרו אשה כשרה, ואחרי שעה חודשים נולד ילד, האם הולד ממזר או כשר? השיקולים האפשריים להכשר בן זה: 1. מח עצמו של "פסול" זה לא היה יכול להוליד לפני עיבוד הזרע, ויש כאן הרבה יור מאשר "פנים חדשו באו לכאן", אלא מהו חדשה ממש. 2. ייחוס ההורו לאב יהווה שיקול נוסף בעניין זה אם הולד מיוחס אליו הרי יש פה זיקה שפסול אוו לעניין ביאה בקהל? 3. מדובר בפועל ב"זה וזה גורם", (אי גוף האב מחד, והמעבדה לאידך) והשאלה היה האם כלל זה שייך לאיסורי עריו, והאם יפסק ש"זה וזה גורם" מור. ייבום מצוו ייבום היא שאם אדם נפטר ללא בנים נושא אחד מאחיו א אלמנו ויורש א נכסיו והבן שיוולד להם ימשיך א שושל האח שמ בלי בנים. הורה גם אפשרה לאחי המ לחלוץ לאלמנ אחיו, אם לא יחפוץ לייבמה, ולאחר החליצה מור היבמה להינשא לכל אדם. מצוו הייבום מקיימ כאשר הקיימו הנאים הבאים: "כּ י י שׁ בוּ אַח ים י ח דּ ו, וּמ אַח ד מ ה ם, וּב ן א ין לוֹ" (דברים כה, ה). כאשר יש לאח הנפטר בן בשע מיו אין מצוו ייבום, אך אם בשע מיו לא היה לו זרע חלה חוב הייבום. הרב מרדכי הלפרין, במאמרו בעניין המעמד ההלכי של 27 הנולד מהזרעה מלאכוי לאחר מו אביו, הבדיל בין שלושה מצבים: 1. בע מו האב הייה היבמה בהריון עם ולד זה הייבום לוי ועומד עד יש לציין א מסקנ הרב ד"ר מרדכי הלפרין (במאמרו הזרעה מלאכוי לאחר מיה עז-עח (טב שס"ו), עמ' 121, לעיל עמ' 127), שאין חשש ממזרו איסור והיר", בנושא הזרעה מלאכוי (בייחוד זו הנעשי לאחר מיה), "וכבר הורה זקן, הגר"מ פיינשטיין, שדין ממזרו הוא ולדה של מעשה העבירה ולא של העירוב הזר, ולכן הוולד אומר (ח"ח סי' כא סוף היביע כשר, ואין לחוש כלל לדע החולקים", והביא שם שוב או ד) משנ של"ח: "וזכורני כי זה כעשרים שנה בהיוי יחד בבי הדין הגדול ירושלים, עם עמיי הגרי"ש אלישיב, והגר"ב זולטי, דברנו בזה, והיה פשוט לכולנו שגם אם קבלה האשה זרע מאיש אחר וילדה, שאין הוולד ממזר, מכיון שאין כאן ביא איסור". הרב ד"ר מרדכי הלפרין, "מעמד הלכי של הנולד מהזרעה מלאכוי לאחר מו אביו", ובירורים במצו כיבוד אב ואם, אלון שבו: הוצא עיונים שיש להם שיעור: דברים 'צומ' צווי מדע וורה, שס"ה, עמ' 159-180; לעיל עמ' 130-152..26.27
שלומי רייסקין 228 שיברר אם הוולד חי או נפל. אם הוולד חי מברר למפרע שלא חלה חוב ייבום בזמן מי האב, אחי-היבם; 2. בע מוו עדיין לא הייה היבמה בהריון, אך בגופה היה הזרע שנקלט רק לאחר מיו. ה'נודע 28 ביהודה' חידש שבמצב כזה חלה חוב ייבום גם לאחר ליד הבן, למרו שבן זה נחשב כבן המ לכל דבר, והרב הלפרין דן בנקודה זו באריכו, ובדברי החולקים על ה'נודע ביהודה', ולבסוף מסיק שנראה להלכה כדע החולקים על ה'נודע ביהודה', הסוברים שאם זרע המ היה בגוף האישה לפני מיו, אף שטרם נקלט דינו כאילו כבר נקלט, והביא דברי הגרש"ז אויערבאך בנדון זה שהייחס לעניין הזרעה; 3. בע מו האב לא היה בגופה זרע הבעל, שנשמר קפוא והופשר לאחר מיו, והוזרק לוך גוף האישה, נקלט, ולאחר זמן נולד צאצא מזרע זה. במצב זה נראה שדין 29 ייבום שנקבע בע מי האב אינו מבטל. להלן מעשה: ראובן נשא א רחל לאישה, ויש לו אח ושמו שמעון. ראובן הוליד בן על ידי זרע מלאכוי שעובד מאיו, ומלבד בן זה (או ב 30 זו) אין לו בנים. ראובן נפטר. האם אש ראובן חייב בייבום? שוב, 31 לכאורה הדבר לוי בשאל הייחוס: האם לולד יש ייחוס לאביו. אך גם אם יפר שאל הייחוס, ובהנחה שאכן יש לו ייחוס לאביו, עדיין יש לחלק א המעשה לפי החלוקה דלעיל: 1. אם בע מו האב הייה היבמה בהריון עם ולד זה והוולד אינו נפל אין חוב ייבום; 2. אם בע מוו עדיין לא הייה היבמה בהריון, אך בגופה היה הזרע המלאכוי שנקלט רק לאחר מיו. ייכן שלהלכה דינו כדין נקלט בחיי האב; 3. אם בע מו האב לא היה בגופה הזרע המלאכוי, אלא הוזרע בה לאחר מיו. דין ייבום שנקבע במו האב אינו מבטל. שאלה דומה גם עלה בנוגע לוולד מזרע מלאכוי ואחיו מן האב (שנולד בצורה דומה או בדרך הטבע) האם אחיו חייב ליבם א אשו? ביהודה, אבה"ע מהדורא קמא, סוף סי' סט. הנודע ר' יחזקאל לנדא, בהמשך דן שם הרב הלפרין בדין ירוש בן זה לעומ היבם, ובקדימו ירושה זו. פטיר הבעל, ראה דברי הרב יאיר חדאד, "רופאים לאחר ולגבי הפריי מבחנה רגילה יאיר, ח"ב, סי' דבריך שביצעו הפרי מבחנה אחרי מי הבעל ונולד לאשה בן קיימא", לב, עמ' רב-רה, שלפיו האשה פטורה מחליצה ומיבום. ראה גם: אבהו לאחר מיה. הרב א (שי"ח), עמ' קיא נועם, כ (ש"ס), עמ' 347-352. ועיין יגאל בצלאל שפרן. והלאה, שם ישנה רשימה ארוכה של מאמרים בנוגע להזרעה מלאכוי, ייחוס הוולד וכשרוו, מא גדולי ורה רבים (ביניהם הג"ר שלמה-זלמן אויערבאך זצ"ל). מאידך הורה אומר "כי ישבו אחים יחדיו" (דברים כה, ה), ואף אם יש לוולד ייחוס לאביו נין לומר כי זרע מלאכוי זה "לא בא לעולם" באוו זמן כלל, ולא היה בפוטנציה אפילו בפקיד חומר-הולדה, והוא חידוש שלא היה קיים בזמן נישואי ראובן ורחל. לפי זה, הרי זה דומה להולד ילד מזרעו לאחר מי האב, ואולי יש צורך בייבום או חליצה..28.29.30.31
229 אי זרע מלאכויים 32 האם הוא חייב לייבם א אש אחיו? ומה אם מדובר בשני אנשים ש"יצרו" וולד זה: אדם א' ורם מח-עצמויו מנו הופקו אי זרע מלאכויים ראשוניים, אדם ב' מושל שהשילו באשכיו אים אלו שהפכו לבוגרים? לגירושין עילה בעל שאשו הערימה עליו, ולקחה א איו בעורמה (וכל-שכן אי אדם אחר) ליציר זרע מלאכוי, יש לכאורה מקום לדון אם יוכל לחייב א אשו לקבל גט בשל כך. הרעיון של כפי גט עקב פעול פריון של האשה ללא יידוע הבעל כבר הוזכר בדברי ה"ציץ אליעזר" שפסק לעניין הזרעה 33 מלאכוי מורם זר (רגילה, בזרע אמיי) שהבצעה ללא ידיע הבעל, שיש לחייב א האשה לקבל גט פיטורין, ואח מן הסיבו לכך הוא שהיא "עובר על ד משה ויהודי". יכן כי האשה גם איבדה א כובה אף אם לא היה הראה, ויש סברא שנאסרה על ידי כך [על ידי הזרעה מאדם אחר] על בעלה. אמנם לענייננו סברא זו קלושה יור, בשל העובדה שאין מדובר בחומר שהיה זרע מלכחילה, וגם אין מדובר פה בזרע ורם. סיכום ג. בדפים אלו הועלו שאלו המעוררו בעקבו "זרע מלאכוי", העלול לאפשר לכל איש ואשה לפרו ולרבו. יש במאמץ לסייע לחשוכי בנים להוליד ממיד הצדקה, שכן אמר ריב"ל "כל אדם שאין לו בנים חשוב כמ" (נדרים ס"ד, ע"א) ויש כאן הצלה ממיה לחיים; והצדקה היא סימן להיונו "זרע אברהם" (ואוסיף: מלאכוי או שאינו מלאכוי), כדברי הרמב"ם בהל' מנו עניים (י, א): "חייבין אנו להזהר במצו צדקה יור מכל מצו עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעיו למען אשר יצוה א בניו לעשו צדקה [בראשי יח, יט]", וגם הרחמנו היא סימן לכך, שכן "זרעו של אברהם אבינו והם ישראל... רחמנים הם על הכל" (הל' עבדים ט, ח). פא-פב, עמ' (2008) 69-78 מקור: 32. לכאורה יש מקום כאן להיר א האשה בייבום וחליצה ממה נפשך: אם האח שנוצר מזרע מלאכוי נחשב כאח, הרי שיבומו ייבום וחליצו חליצה. ואם איננו נחשב כאח ע"פ ההלכה, אזי אם הוא "אח יחיד", לא חלה כלל חוב ייבום והיבמה מור לשוק. לפי"ז יש מקום להחמיר רק כשיש אחים נוספים, ואז רק עליהם וטל מצו הייבום או החליצה -- העורך. ציץ אליעזר, ח"ט, סי' נא, פרק ד. 33. שווו""""ו