<4D F736F F D20FAF9F2E420F4F8F9FA20E1F8E0F9E9FA2DF0E72E646F6378>

תמליל

1 ב" עמוד 1 ב ה'תשע"ה 18/9/2014 דפים אלו מכילים אוצרות בלומים של חוכמה יהודית, בגישה נשית-עדכנית. הם פרי עמל מאומץ, ונשלחים באופן קבוע למנויים דרך המייל. המנוי אישי-משפחתי בלבד. לתיאום מנוי וקבלת השיעורים בדוא"ל נא שלחו הודעה לכתובת info@parasha.org בנוסף - בקרו באתר והירשמו לע דכונים ותכנים במתנה! חדש - שיעורי הרבנית מתורגמים לאנגלית! כנסו לכאן - ב"ה כ"ט שלום לך אורחת, שלום לך שבת פרשת השבוע צורך מצורכי הגוף... 1 האם את אישה מדבקת?... 2 בלי ההתלהבות שלך אין עולם... 3 לכל טיפה יש טיפ. בשבחי הצימאון... 4 הבשורה הניו-אייג'ית: מותר להביא ילד נוסף... 5 אישה, הקשיבי לגשם! גשם, הקשב לנשים!... 6 על מה שקרה בנפאל... 7 שבת. כמה טוב שבאת... 8 את לא לבד בשבת בזכותך, אישה בודדה. בזכותך פרשת השבוע צורך מצורכי הגוף ברוכות הקוראות! אנו מתחילות מבראשית. בּ ר אשׁ ית 1 בּ ר א א קים א ת ה שּׁ מ י ם ו א ת ה אָר ץ. רוב הפירושים מדברים על המילה "ב-ראשית" במשמעות של באמצעות / בעזרת / בּ שביל. בפירוש אחד אומרים חז"ל שה' ברא את העולם בשביל התורה, שהיא הראשית: הסתכל בתורה וברא את העולם. "פירוש אחר ה' ברא את העולם בשביל 2 הפרשת חלה: ר אשׁ ית ע ר ס ת כ ם ח לּ ה תּ ר ימוּ ת רוּמ ה. רק בשביל הפרשת חלה ה' ברא את העולם. לפי פירוש שלישי, "ראשית" זה עם ישראל קודש ישראל ראשית תרומתו. ה' ברא את העולם בשביל ישראל. אז הרשיתי לעצמי את הפשט הכי הכי פשוט: בּ-ר אשׁ ית בּ ר א א קים א ת ה שּׁ מ י ם ו א ת ה אָר ץ -ראשית"! ה' ברא את העולם באמצעות הכוח שקוראים לו "ראשית" ומשמעותו: התחלה וה תרגשוּת. מי שמסוגל להרגיש בכל דבר שהוא עושה בפעם המאה, שזו התחלה חדשה הוא בורא לו עולם. הוא שותף לקב"ה במעשה בראשית. במילים אחרות, הבריאה נבראת מכוח התחדשות. מכוח ההתרגשות. לכן הקב"ה מחדש בטובו בכל יום, תמיד, 3 מעשה בראשית כי בכל יום הוא מזריח בהתרגשות את השמש ומשיב את הרוח ומוריד את הגשם וזה שמו, "בורא עולם". הוא לא "ברא עולם". כל יום הוא בורא! מחדש! זה מה שתרגישי כשתלמדי את פרשת השבוע בפעם המאה. אני רואה בשיעורים שלי בנות שמתחילות איתי בפעם העשירית ובפעם האחת עשרה את חומש בראשית. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. עקילס, האחיין של אדריאנוס קיסר רומי, בא לדודו הקיסר ואמר לו "דו ד, אני רוצה למול". "בשביל מה?" 3 "כי אצל היהודים אין אחד שלא יודע מה נברא בכל יום. כבר בגן הם שרים 'מה ברא ה' ביום הראשון'". מתוך תפילת שחרית. ירושלים תשע"ה (2014) כל הזכויות שמורות לרבנית ימימה מזרחי וליקרת פרידמן, "פרשה ואישה". 1 בראשית א', א. 2 במדבר ט"ו, כ.

2 2 "טיפש", אמר אדריאנוס. "תפתח את התורה ותלמד מה ברא ה'. אין צורך למול בשביל זה!" "אבל אני לא מבין כלום. כתוב שכשלומדים תורה כיהודים, 4 נ ת תּ י א ת תּו ר ת י בּ ק ר בּ ם ו ע ל ל בּ ם א כ תּ ב נּ ה. זאת אומרת שהתינוקות נבראים שם בכל יום מחדש, כשהם קוראים על בריאת אותו יום. במילים אחרות, גם המבוגרים שלומדים הם תינוקות, כל יום. הם חדשים כל יום. הגוף משתנה 5 והחיוּת שלהם משתנה". למה זה מקסים? כי עקילס (או אכילס), מלך הגופניות ומלך השרירים, מבין שהוא רוצה לשכלל את הגופניות הזו יעילות ועקב האכילס שלו הוא היותו לא-מהול. הוא מבין שמכון הכושר הזה שהוא חייב לגוף שלו הוא התורה. ללמוד פרשת שבוע משמעו להיות בכושר. במילים אחרות, פרשת השבוע את חייבת את זה לגוף שלך. בא אבא אחד עם ילד מצונן לרבי מבעלז ואמר לו "רבי, אני לא יודע מה לעשות. עכשיו קיץ וכל הזמן הילד מקורר!" אמר לו הרבי: "איזה חומש הם לומדים בחיידר?" "בראשית", ענה לו. "נו, בטח", ענה. "בראשית תמיד מביא איתו אל החורף. זה 6 חומש של חורף". אז בנות, אם אתן לומדות איתי, זה עם נזלת, אפצ'י ושיעולים בשיעור. וזו לא את; זו פרשת השבוע. תביאו טישו. האם את אישה מדבקת? איך נרגיש את תחושת התינוקוּת הזאת, את תחושת ההתחלה הזאת? יש ספר מפעים, "תיקוני הזוהר", שמכיל 70 פירושים שאפשר להוציא מהמילה "בראשית". למשל: "אשת ריב" (אותה אנו פוגשות כבר בפרשה הראשונה). למשל: ברא שית (הכוונה לשיטין של המזבח). למשל: שיר תאב. ה' ברא את העולם כדי לשמוע אותו שר. ו"בראשית" הוא גם המילים "ראש בית" וזו את. את אחראית על תחושת הראשית בעולם. במילה אחת, את אחראית על התשוקה. "תשוקתך" זו המילה שנאמרה לחוה. מהי תשוקה? תשוקה היא חשק לעשות דברים מוּכּרים מתוך היכרות חדשה, מתוך הכרת הטוב. זה מאד מיוחד. לגברים יכול להיות חשק, אבל לא תשוקה. מה ההבדל? "חשק" רצון למשהו חדש. "תשוקה" רצון להוציא ממשהו ישן, מוּכּר, תחושה של היכרות חדשה. ואת אחראית לזה שהבית יהיה גן עדן. מקום שיש בו תקווה ואמון. כי "תשוקה", אנו למדות תמיד, היא שתי מילים: "תשה-מ ק ו וה". משהו שתשת (התעייפת) ממנו, את מתחילה שוב להיות מקווה אליו. הותשת משידוכים ואת מקווה להם. הותשת מתפילה, לפעמים? ואת מקווה לה. הותשת מילדייך ואת הרה. את אחראית לכך שהבית יהיה גן עדן אלה שיעורי הבית שלך: להיות "ראש בית". זו האישה! אז אישה, תקשיבי. אם את לא תקומי כל בוקר מתלהבת מחייך, כולם סביבך י בּלו ויירדמו. את כל הזמן צריכה להזרים לכולם תחושת "וואו, איזה עולם נפלא, איזה יום נהדר, איזה חודש מדהים". לאימהות שלנו, שרה, רבקה, רחל ולאה, היו שלושה סימני היכר, שלושה סודות: ענן. דולק, כל הזמן. מערב שבת לערב שבת בצק. תפוח, מערב שבת לערב שבת. נר. דולק. מערב שבת לערב שבת. ענן, בצק ונר שלושה דברים שחולפים. הענן חולף ברוח, הנר כבה והבצק מחמיץ. אז איך אצלן זה נשאר? כי היה להן כוח חידוש והתלהבות. להתלהב מדברים עוברים, מדברים יומיומיים. אנו נדבר בהמשך עוד על הנר, הבצק והענן, שהם מרכיבים חשובים בחיי אישה. הנר הוא השבתות. הבצק זה האוכל והענן זה זוגיות וילודה. אלה דברים שחוזרים על עצמם ואת צריכה לעשות אותם מתוך חיבור, מתוך תחושה חדשה. זו מטלה מתישה, זו למעשה קללה! קללת 7 חוה היא א ל א ישׁ - תּ שׁוּק ת. כל חייך, כל היום, את תהיי מוקפת יצורים רדומים שצריך לעורר. מנין לי? כי ברגע שחווה התחייתה, נעשתה חיה, האיש שלה היה רדום; ו יּ פּ ל 8 ה' א קים תּ ר דּ מ ה ע ל ה אָד ם. את נבראת כשהוא ישן, התחי ית כשהוא ישן ותצטרכי כל הזמן להזרים בו ערות, ובילדייך ובעצמך ובעולם. כולנו מכירות את זה. הילדים רדומים: "קום לתפילה!" הבעל רדום: "קום קום, עבר סוכות!" החמות רדומה. החברה שלך רדומה. והתפקיד שלך? כל היום להזרים אליהם את תשוקתך, את תחושת ההתחלה ירמיהו ל"א, לב. מדרש תומא, פרשת בראשית. מתוך עיתון "משפחה", בסוכות. בראשית ג', טז. בראשית ב', כא.

3 3 9 שלך. א ל א ישׁ תּ שׁוּק ת ו הוּא י מ שׁ ל בּ מסביר ה"בני 10 יששכר": "והוא ימשל בך" הוא יקח ממך משל ודוגמא: "רגע, היא מתלהבת אז כנראה זה מלהיב". הוא יתלהב גם, לאחר שיראה אותך מתלהבת. מכירה את זה שהוא עושה מה שאת עושה? את אומרת "תפסיקו!!! איזה בלגן ורעש!!!" ובן זוגך נכנס וצועק גם. ואילו את אומרת במתיקות "בואו ילדים מתוקים, תסדרו" פתאום גם הוא כולו נוטף דבש. זו את שמזרימה את החשק לחיים בבית. והאמת היא... שזה עונש נורא. כי זה מחייב אותך להיפר- רצון, להתלהבות כל הזמן, להתרגשות כל הזמן כי כולם תלויים בך. בלי ההתלהבות שלך, כל מי שסביבך נבול יבול. את צריכה להיות מדבקת כמו... אבולה. איך כתוב? 11 ו ד ב ק בּ א שׁ תּו. השמחה שלך, ההתרגשות שלך, מדבקות. אז היי מדבקת היי אבולה! רק מלראות אותך, הוא יעשה גם את הדברים בחידוש (הם מנסים, הגברים. הם מנסים). זה תפקיד האישה בעולם, לגרום לילד בן שלושים לשמוח בגשם הראשון. כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן. זה פשוט התיקון של חטא חוה כי איך, איך זה קרה? איך היא הצליחה לרגש אותו מהפרי האסור? הרי אדם שמע במו אוזניו את ה' אוסר עליו לאכול מפרי עץ הדעת אז איך יתכן שהוא ישמע לקול אשתו ולא לקול אלוקים? מסתבר שלאישה, כשהיא מתרגשת, יש כזה כוח שכנוע. אז איך את לא עושה בזה שימוש לטובה? זה ה-סיפור של חטא חוה. אומר רבי קלונימוס קלמן שפירא, בעל ה"אש קודש": מדוע חשוב שאישה תלמד תורה? למה חשוב שתלמדי רש"י אחד בשבת? כי את לא חייבת. האישה לא מצוּ וית ללמוד תורה. אז כשהבן שלך / אחותך / בעלך רואים אותך לומדת, הם אומרים "רגע רגע. למה היא עושה את זה, הרי היא לא חייבת? סימן שהיא אוהבת". כשרואים אותך לומדת תורה מבינים שאת באה מאהבה. לכן, רק מאישה אפשר לקבל אהבת תורה. כשרואים גבר לומד יודעים שזה ציווּי. מקבלים ממנו את כוח הציווי: "אבא לומד תורה חייבים ללמוד תורה". וזה המון! אבל איך ילדים בוכים: אין לי חשק לגמרא. יודע למה? כי חשק מקבלים מאמא. בלי ההתלהבות שלך אין עולם אל אישך תשוקתך זו קללה איומה. את כל הזמן תצטרכי לעשות דברים בהתרגשות. ולמה קיבלנו את המשימה הקשה הזו? תשמעי, אישה. את עברת על הציווי הראשון, האחד והיחיד שקיבלת בגן עדן: לא לאכול מעץ הדעת. ציווי אחד וגם עליו עברת. אשר על כן, העונש שלך יהיה לעשות דברים בלי ציווי, בהתרגשות, בהתלהבות, בהתנדבות. כל הזמן לעשות מ ע בר. כל היום משננים לנו שאישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן. איזה "פטורה" את כל הזמן "חייבת", מעצמך, לעשות דברים שלא חוּייבת לעשות. כל הזמן גואה בך התשוקה, גואה בך הרצון. בלי שליטה את תעשי מעל ומעבר. רגע, איפה זה כתוב? איפה כתוב שאני צריכה לבשל לשבת בשמחה? איפה כתוב שאני צריכה לחבק את הילדים? להאיר פנים לאישי? זו תורה לא כתובה. זה לא כתוב בשומקום. למה הכל אני? ואם אני לא עושה? הדחתי כלים-בישלתי- הלכתי לעבודה וחזרתי בפנים חשוכות. זו עבירה? לא. גרוע בהרבה. יודעים איך קוראים לזה בפרשת ""? 12 ח מ ס. חמסת מהילדים שלך שמחה, חמסת מעצמך זכויות, חמסת מהעולם את מאור הפנים שלך. למה חמס? כי הגדרת החמס היא שלא כתוב שזה אסור. המדרש מספר שבזמן נוח אנשים היו עושים דברים שהם אסורים, אך הם לא בגדר "עבירה". למשל, אנשים היו עוברים בשוק וטועמים מהבוטנים. "מממ, טעים". וטועמים מהחרובים: "מממ, טעים". וזה לא שווה פרוטה עדין, לא משהו שצריך לשלם עליו אבל כל אחד עובר ועושה את זה. זה לא ביג דיל, זה נכון. פספוס קטן פה ופספוס קטן שם, לא מגיעים על זה לבית משפט. טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ובסוף נהיה מבול של רוע. למשל, את לא חייבת לחייך. איפה זה כתוב, שחובה להאיר פנים? זה לא כתוב. באותו אופן, אינך חייבת להתרגש מהשבת. אבל כשאת לא עושה את זה, את חומסת מילדייך את אהבת העולם, את הראשית, את התשוקה. כי האישה ממונה על החשק של העולם בראשית ג', טז. 10 "בני יששכר", פרשת בראשית. 11 בראשית ב', כד. הדבר אמור גם לבנות שיוצאות לשידוכים. זה תפקיד! את צריכה לבוא ולגרום לו להתרגש (מעצמו, בדרך כלל ). דייט הוא סוג של אירוע חגיגי. מהשחיקה את שוכחת את זה ומגיעה חצי מתה, אבל זה חדש. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. בראשית ו', יא.

4 4 לכל טיפה יש טיפ. בשבחי הצימאון גם חודש כמו... חשוון, שאין בו כלום, אבל כלום. מר- חשוון. אין בו חג אחד. איך אמרה נועה תלמידתי: "הרבנית, אם יבוא חתן, אני אומר לו 'כל הלוח שלי פנוי בחשוון. מתי שאתה רוצה, אין לי שום בעיה: שבת / ערב שבת / מה של שבת..." זה חשוון. לאחר תּ פצוצת החגים של, אין בו, בחשוון, אפילו חג אחד. אם החגים זה מה שהפריע לך, הרי שעכשיו את יכולה להתארס. הקב"ה לא עשה ממנו שום דבר, מהחודש הזה, והיום נתלהב בגדול מחודש חשוון. בנות, בלי התלהבות אין גן עדן. יודעות מהו עדן התחדשות. איך אומרת שרה בהריונה בגיל תשעים: אַח ר י 13 ב ת י ה י ת ה לּ י ע ד נ ה. כלומר, אחרי הבּ ל י יה הגיעה ההתחדשות. אין דבר כזה, "זיקנה". לא תהיי זקנה אף פעם. הייתי צריכה להעביר שיעור על גיל המעבר אז הבת שלי צחקה: "אמא, 'גיל הבּלוּת' נשמע כמו 'גיל הבלהות'". היא עמדה ונשאה דרשה: "בגיל הבלהות סוף סוף את מוצאת את עצמך כי אף אחד כבר לא חיפש אותך. סוף סוף את אוהבת את עצמך כי אף אחד כבר לא אוהב אותך. סוף סוף את מוצאת את תחומי העניין שלך, כי את כבר לא מעניינת אף אחד". כך דרשה בתי. וזה לא נכון. גם אישה בת 96 יכולה כל הזמן להתניע מחדש את המנגנון הזה. "ימימה, ניסיתי את כל הסגולות והחתן לא בא מציעה לי לעשות עכשיו?" מה את קין המציא את הסגולה הראשונה. אף אחד לא ידע שיש דבר כזה, "קורבן". אבל, אומר ה"אור החיים", נפלו פניו עוד לפני שהוא הביא את הקורבן. לכן ה' שואל אותו " ו ל מּ ה 14 נ פ לוּ פ נ י?" הסגולה צריכה להיעשות בתשוקה ובחשק. ואין מצב שעשייה שלה בתשוקה ובחשק ובתחושת 15 בראשית לא תחדש בך משהו. וּת ח דּ שׁ פּ נ י א ד מ ה משהו התחדש בך, בוודאי. ואם כלום לא זז, אל תאשימי את הגשם. האשימי את הרוח, כי רוחך היתה שפלה. זה רק בגלל הרוח. ואני לא מאשימה אותך שרוחך שפלה כי כמה אפשר להתניע את מנוע התקווה והחשק, כמה? כמה אפשר להיות תשה ומקווה? זו אחת הקללות, שגברים לא יחשבו ששיעור פמיניסטי, שאת מניעה את העולם. זה שיעור כל כך לא פשוט. זו מטלה כל כך קשה. כל כך מצער לפעמים להצטרך להיות שמחה כל הזמן. זה מעייף, כל פעם לבוא בעיניים של חידוש והתחדשות. נדמה לך שאלה מעשים שלא שווים פרוטה, שלא יכולים לשנות דבר בעולם. חייכתי או לא חייכתי מה זה משנה? לא נכון. זו תורה לא כתובה ובלי זה לא יהיה לך בית, נשמה. לא יהיה לך איש. לא תהיה שבת. לא יהיה גשם. לא יהיו ילדים. לא יהיה לך עולם כי הצמא של אישה בורא את העולם. ל"אור החיים" הקדוש יש המון פירושים למילים "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". בפירוש ה- 22 שלו הוא אומר שבמבט של פשט נראה לנו שהשמים הם החשובים, כי רק אחרי בריאתם ה' ברא גם את הארץ אולם מבט מעמיק יראה לנו, שה"ואת הארץ" הזה בא להוסיף 16 ולרבות; שבזכות הארץ נבראים שמים. בזכות ה"רוצה" של הארץ נבראים שמים, נברא עולם. "ארץ" זה לומר לעצמך "א רצ ה, א רצ ה!" האישה היא קרקע העולם והצמא שלה מוריד גשם. אם לא תשתוקקי ולא תרצי, לא יהיה! פּ ק ד תּ ה אָר ץ ו תּ שׁ ק ק ה 17 בּ ר ב יב ים תּ מ ג ג נּ ה. ה' משקה רק לפי התשוקה ומוריד רביבים רבים רק כשאת מתמוגגת. בלי שתתרגשי, לא יהיה איש. נראה לך שגשם יורד מהשמיים? נראה לך שחתן מגיע משומקום? טעות אופטית! בגשם, נראה שהשמים מורידים גשם אבל למעשה, זו האדמה שמורידה גשם. אין לך טפח מלמעלה, שאין תהום 18 יוצא לקראתו שלשה טפחים. אין דבר כזה שיורדת טיפת גשם מלמעלה ולפני כן לא עלה התהום למעלה וקרא לה. ניקח את תחום השידוכים. בנות, אישה לא צריכה למצוא חתן. היא צריכה לצמוא חתן! אישה לא צריכה למצוא את אלוקים; היא צריכה לצמוא אלוקים כּ א יּ ל תּ ע ר ג ע ל 19 א פ יק י מ י ם... צ מ אָה נ פ שׁ י. והשנה הזאת היא שנת שמיטה. אין לך ברירה, אף אחד לא יעזור לך, לא יעבד 20 אותך, לא יחפור לך בצרות. נ פ שׁ י כּ א ר ץ ע י פ ה ל סלה כל מה שיש לך לעשות בשנת שמיטה זה לשמוט את כל הסגולות והעזרות, ופשוט לצמוא אלוקים, להיות צמאה- צמאה. כותבת הגמרא: מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן 21 לקראת כלה. מסבירה הגמרא: משעה שיש מלא טיפות מים קבוצות על הארץ, וכשהגשם יורד, הטיפה מלמטה עולה ונדבקת בראשית י"ח, יב. 14 בראשית ד', ו. 15 תהלים ק"ד, ל. או"ח, בראשית א', א. תהילים ס"ה, י-יא. תענית כ"ה, עב. תהילים מ"ב, ב-ג. תהילים קמ"ג, ו. תענית ו', עב.

5 5 לטיפה שיורדת מלמעלה. מה הדבר הזה? נראה לנו שהחתן יוצא לקר את הכלה אבל למעשה הוא יוצא, כמאמר רש"י, לקר יאת הכלה. כולכן מחכות-מחכות-מחכות ופתאום את בכזה צמא נורא ואומרת "די די די, אני לא יכולה". או-אז הוא יבוא. והוא יבוא, הטיפה שלך. זה הטיפ הכי חשוב לכל טיפה יש טיפ משלה. הוא יבוא, כפרה. הוא יבוא (ונראה לי שכיום החתנים הם כבדי שמיעה, וגם הבנות לא יודעות ק רו א). ניקח את השבת. שבת לא תגיע מבלי שתחכי לה כי היא מלכה, כי היא כלה וכלה שלא מחכים לה לא באה. אי-התרגשות? זה ה-חטא! לא תהיה שבת! בשיעורים שלי אני אומרת את המילה "שבת" ונשים מתחילות לבכות. לבכות מהמילה "שבת"! אפשר להתרגש עוד פעם משבת! 22 כתוב כך: וי כ לּוּ ה שּׁ מ י ם ו ה אָר ץ ו כ ל צ ב אָם וי כ ל א קים... רגע, שואל הזוה"ק. "ויכוּלוּ" "ויכל"? אם הם כבר נגמרו, מה פירוש שאלוקים סיים? ועונה הזוה"ק: רק אחרי "ויכוּלו", כשהבריאה כלתה נפשה בואי שבת, בואי כבר אז השבת מגיעה. זו שוב האשליה האופטית. נראה לך שאלוקים ברא את השבת אבל היתה זו הבריאה, בכיליון הנפש שלה, שבראה את השבת. היום אתן ואני נשמור שבת. למה היום? כי שמירת שבת היא בכלל לא בשבת. כלומר היא בשבת, כמובן אבל היא גם המון בתוך ימי החול כי "שמירת שבת" משמעה לחכות לה, לשבת. כשיוסף הצדיק חלם את חלומותיו, הוא סיפר עליהם לאביו וכתוב "ו אָב יו שׁ מ ר את ה דּ ב ר ". חיכה 23 שיתקיים, כותב רש"י. שמירת שבת זו ההמתנה לה, החיכּ יון. לומר "בואי כלה, בואי כלה, בואי כבר". לא כמוך: "יאללה, אוי, זה כבר מגיע, והשעון שבת ועוד לא התקלחתי ואני אשתמש בכמה דקות ספייר שיש עד לשקיעה..." ובמוצאי שבת לספור את השניות עד לצאת השבת כדי ללחוץ על הכפתור של מכונת הכביסה. בואו נדבר על שמירת שבת. השבוע אני ממריאה ללונדון ליום אחד כדי לעשות הפרשת חלה ענקית עם כל היהודיות שם (וגם עם המוסלמיות כנראה ). בכל העולם יש "שבת עולמית" שמירת שבת אחת. שומרים בדרום אפריקה ובבלגיה ובצרפת. בכל העולם יהודים מתאגדים כדי לשמור שבת וכל מיני שחקניות אני לא יודעת מאיפה אמרו I'm."keeping Shabbos ורק איפה לא הסכימו? בארץ ישראל. הרבנים הראשיים לא רצו שיאמרו שיש פה כפייה דתית. אם לא תשמרי את השבת ותחכי לה, היא לא תגיע. הבשורה הניו-אייג'ית: מותר להביא ילד נוסף גם ילדים. מי שלא רוצה ילדים, לא יהיו לה. וחס ושלום וחס שלום, לא יישארו לה. חז"ל אומרים על חוה אימנו שכשנולד קין היא אמרה "יואו, איך רציתי אותו. ק נ ית י 24 א ישׁ א ת ה' ". כשנולד שת היא אומרת תודה ה'. שׁ ת ל י 25 א קים ז ר ע אַח ר תּ ח ת ה ב ל כּ י ה ר גו ק י ן. ואילו כשהבל נולד, היא לא אמרה "תודה" (אולי כי זה היה ילד סנדביץ'? אולי כי היא היתה עייפה?) אז על הבל אף אחד לא אמר תודה, כתוב בזוהר, אז הוא התאדה מהעולם. אם אינך רוצה ילדים, לא יהיו לך "ילדים". יהיו לך בביתך זקנים. מה פירוש "ילד"? זה שם עצם שהוא למעשה שם פועל עתידי: הוא עתיד ללדת! "ילד" הוא מישהו שמאמין שאפשר לחדש דברים. אני רואה לפעמים באיזה שטויות אני מצליחה לרתק את ילדיי. בדברים הישנים והשגורים שאני אומרת. "בואו נעשה תחרות ונצייר", אני מציעה ואיזו התלהבות. לכשעצמי, אני יצירתית בערך כמו שולחן וקניתי לילדים לפני סוכות את הרצועות המשמימות, שגם איתן אני צריכה להיאבק כדי שתצא מזה שלשלת ישרה ועשינו כל כך יפה. ישבתי איתם בהתרגשות ומכוח ההתרגשות שלי הילדים הוציאו מהרצועות האלה כזה יופי, נברשות ופרחים שלא חלמתי שאפשרי. לילד צריך להשתוקק בכל יום מחדש. אני רוצה לדבר על ילוּדה, אם אתן מסכימות. אגב, נמאס לי שקוראים לי "הרבנית", כי זה לאישה שעושה הפרשות חלה ומברכת. אני רוצה להיות "אשת הלכה". יש כל מיני פסקים: זה בסדר לא-להביא עוד ילד, ובטח שיש פוסקים שמתירים ובטח שזה לפי התורה. אני לא מזלזלת חלילה אבל זו לא בשורה. זו בשורה של שנות ה- 70 בעצם הרבה יותר מוקדם. המניעה היא הבשורה של למך בחומש בראשית, שהשקה את אשתו צילה בכוס של עקרין כדי למנוע ילודה. ואילו אני רוצה להיות אשת הלכה ניו אייג'ית, מודרנית, פורצת דרך: בנות, זה בסדר להביא עוד ילד! זה בסדר! את לא פושעת ובחתונה שלו הוא לא יגיד "אמא, את זקנה מדי". כמו שהבנות שלי אומרות לי "אמא, בושות. אל תבואי לחתונה של משה" (הוא בן שנתיים). ואומרים לך "זה חוסר אחריות בגילך וזה כינים (וזה ערוב וזה דּ ב ר ) ומאיפה בכלל יש לך כוח לעוד אחד?" ואומר ה"שפת אמת": זה בסדר להביא עוד ילד והילדים הכי מושלמים באים לעולם דווקא כשאת גמורה ועייפה. וככל שיודע אדם שאין בכוחו להעמיד תולדות אלו הם 26 תולדותיו. אלה הילדים הכי מוצלחים, הילדים שנולדו להורים קשישים ו/או תשושים. הבכור האומלל! עם בני בכורי גרנו אצל הרופא, המאבחנת והפסיכולוגית ואילו הקטנים ישנים בבגדים, עצמאים, מרגיעים אותך, מאכילים בראשית ב', א. בראשית ל"ז, יא. רש"י, שם. בראשית ד', א. בראשית ד', כה. "שפת אמת", פרשת.

6 6 אותך כשאת רעבה, מוצאים לעצמם שידוך באינטרנט. אין כמו הילד השביעי, השמיני, התשיעי ועוד היד נטויה. זה בסדר להביא עוד ילד. אינך עושה שום פשע נגד האנושות. להיפך זה אנושות! וויי וויי, כמה באות אלי בוכיות: "אמאל'ה, אני שוב בהריון. מה אמא שלי תגיד? מה בעלי יגיד? מה יאמר בני הגדול (בן השנה וחצי)? מה יגידו בעבודה?" הולכת כפופת ראש כאילו ביצעה פשע חסר כפרה. אז ברור שיש נשים שלא יכולות להביא כרגע ילד לעולם ואין להן כוח וזה מסכן אותן. אבל לעשות מהן שיעור זה לפספס את כל השיעור. אני רוצה דווקא לחזק את ידייך, כי כי רק הצמא שלך בורא את העולם. אַת! אַת מה שקוראים לו "רוח הדברים". כתוב "משיב הרוח ומוריד הגשם". מי שמביא את הענן למקום כדי שירד ממנו גשם, זו הרוח. היא דוחפת ודוחפת אותו. את לא צריכה להוריד את הגשם, את לא. רק לדחוף את הענן. תראי איך האימהות קיבלו את הענן מעל האוהל שלהן דרך קבע. ברגע שהן נעלמו, נעלם הענן. ברוחן, ברוחן הן החזיקו את הענן מעל ביתן. הן משיבות הרוח. אישה, את לא צריכה למצוא איש; את רק צריכה לצמוא איש! לצמוא גשם! לצמוא אלוקים! התפילה הצמאה הזו היא תפילת חשוון: כּ א יּ ל תּ ע ר ג ע ל 27 א פ יק י מ י ם... צ מ אָה נ פ שׁ י. זו תפילתה של רחל אימנו שהמים עולים לקראתה מהבאר ההיא ישקו כל העדרים. 28 עוד רגע היא מתה מצמא; א ם אַי ן - מ ת ה אָנ כ י. התייבשה כבר, מרוב צמא. השנה בפרט, שנת שמיטה, את אדמה צמאה. זה תפקידך. סדוקה. איש לא יכול לנגוע בך, לעבד אותך, להשקות אותך. רק ה', רק ה'. נ פ שׁ י כּ א ר ץ ע י פ ה ל 29 ס ל ה היי כארץ עייפה והוא יצווה לך את ברכתו. אישה, הקשיבי לגשם! גשם, הקשב לנשים! אז בואו נוריד גשם. אני רוצה היום שנתמלא תשוקה לגשם. הנה זוהר מדהים ונפלא שהתרגשתי ממנו כל כך: יום אחד יומא חד הוה יתיב רבי שמעון אבבא דתרעא דלוד. רבי שמעון הוא ישב בשער הכניסה לעיר לוד, ובא רבי פס ואמר לו: "רבי שמעון מה יומא מהא יומין? תגיד, מה יום מיומיים שאתה שותק ולית פומך מנטף מתקא דדובשא דחכמתא הפה שלך לא נוטף דברי חוכמה?" (כתוב שמתוך שינה רשב"י היה נותן דברי תורה). "ששש", אומר רשב"י. לדבר עכשיו? השתגעתי? עכשיו יורד גשם. ומה כתוב על הגשם כשיחזקאל ראה את מעשה מרכבה הוא כותב על המלאכים: ו א שׁ מ ע א ת קו ל 30 כּ נ פ יה ם כּ קו ל מ י ם ר בּ ים, כּ קו ל שׁ -דּ י. זאת אומרת", אומר רבי שמעון, "שקל ליה למים רבים ושקל ליה לקול ש-די וש"מ כקול מים רבים כקול ש-די הוא! יש השוואה בין הקול של מי הגשם לקול כנפי המלאכים ולקול האלוקים. שקט", הוא אומר לתלמידו, רבי פס. "מלאכים יורדים 31 עכשיו מהשמיים". שמעו את המילים המרגשות של הרב זייצ'יק: הולך אדם ברחוב ובשדה ופתאום נפתחים ארובות השמים ומטר זלעפות יורד עליו, אלפי ומיליוני טיפות של גשם ובמקום שיפרוץ בשמחה וירקוד rain ) (singing in the ויודה על כל טיפה וטיפה בראותו את כל שלוּחי מעלה (המלאכים) נוחתים עליו הוא עוד מתרעם על כך ולא נוח לו. ואדם הולך למצוא לו מחסה ומסתתר מלקבל את האישים הרוחניים העליונים (!!) אשר יוצאים בצורת טיפות גשם. היינו צריכים לצאת מבתינו, לרוץ להתייצב תחת כיפת השמים ולספוג בנפש חפצה כל טיפה וטיפה שמסתתרים בה כמה מאות ואלפים מלאכי מרום, לעמוד ולהסתכל במראה האלוקי הנפלא, 32 איך שגדוּדי מעלה צוים על ראשינו. הילדים רצים לגשם ואילו אנו ממהרים לשים ניילונים על הכובע, כדי להפחיד את הגשם... בנות, רבי שמעון אומר פה דבר מאד עמוק: אישה, תקשיבי. אין יותר אפשרות בעולם הזה, לצערי, עד שהמשיח יבוא, לשמוע את אלוקים. אין יותר קול של אלוקים. התקשורת הישירה היחידה בין השמים לבין הארץ היא הגשם. אז תקשיבי לגשם. כי בזמן כמעט-משיח, אומר רשב"י, אלוקים ידבר אלינו רק במים אז כשיש אסון בנפאל, הוא מדבר אלינו מתוך ערימות השלג האדירות האלה. כשלפני שבועיים יש אסון בפרו ושני ישראלים, שיצאו עם הפּו רט רים (המדריכים) המיומנים ביותר טובעים בנהר, הוא מדבר אלינו במים. כשבפרשת הוא מציף את העולם במקווה גדול כי הטומאה כבר כל כך גועלית, הוא מדבר אלינו במים. הקשת היא דיבור אלוקי והכינרת היא דיבור אלוקי. השבוע נשמע, בעזרת השם, את קולו של הקב"ה מתוך המים. אני רוצה לדבר מילה אחת על צלם אלוקים, על תלמידתנו היקרה שני שושנה בת טוני, ה' ישלח לה רפואה שלמה ומהר. אחרי שחילצה אנשים כל הלילה ועזרה לכולם על ההר, היא בחסד של אמת נשארה עם הגפה של נדב כל הלילה, היא כל כך חששה שיפנו רק את החיים ולאמו של תהילים מ"ב, ב-ג. 28 בראשית ל', א. 29 תהלים קמ"ג, ו. יחזקאל א', כד. 31 זוה"ק פרשת בראשית דף כ"א, עב. 32 הרב חיים זייצ'יק, "אור חדש", פרשת.

7 7 נדב לא יהיה קבר לעלות אליו. עכשיו חוששים חלילה על קריסת הגפיים שלה, מפני שכל כך הרבה זמן לא עבר שם דם. אז אנו מבקשות מריבונו של עולם, בזכות גילוי צלם האלוקים הזה בטבע הכל כך אכזר, שיגלה גם הוא את רחמיו הנסתרים עליה. שתבריא לגמרי לגמרי. שתהיה בריאה, בריאה זה גם healthy וזה גם.creation שייברא אותה בריאה חדשה. כתוב "על הזיקים ועל הזוועות מברך 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם'". זיקים הם ברקים וזוועות הן זוועות וזה מה שקרה בנפאל כשהר שלג נופל על אנשים. זה מה שקרה בפרו. ומי שהיה שם, צריך לברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". והשאלה: למה אני צריכה לברך על זוועות, סליחה? איך אפשר לברך על סופת השלגים המזעזעת שהיתה בנפאל? מהי "זוועה" מהשורש זו"ע. כשדברים נורא גדולים כמו הר פתאום זזים. כמו אדמה, לא עלינו, שפתאום זזה. זה אלוקים. כי רק הוא, רק הוא יכול לזעזע דברים בעולם, לעשות זוועות ואז את מבינה: "יואו, ה', זה אתה. אתה נמצא בנפאל ואתה נמצא בפרו". אברהם אבינו קרא לבית המקדש "הר" כי הר זה אלוקים. ה' שם, רק הוא מסוגל לזעזע. (לכן כמה התגלגלנו על השיר של החמאס "זעזע את בטחונה של ישראל". על מה צחקנו קודם כל על זה שהם יכולים לזעזע וחוץ מזה, על העברית המדויקת שלהם. הם עברו את בחינות הבגרות בכלא שלנו: "זעזע את בטחונה" זו עברית יפה. רק הם יודעים לדבר. חאלד, המנקה של הבניין שלי, אומר "לא מצאתי המטאטא, אין לי היעה". את רוצה ללמוד עברית רק אצלם... ) בקיצור, למה מברכים על הזוועות, שאני אבין? אומרת הגמרא: כי יש לה' כוח להרעיד את האדמה ככה, כמו שטיח. להפיל עלינו הרים בשנייה. כוחו וגבורתו מלא עולם אבל הוא מתגבר, כל הזמן מתגבר. "כוחו" ראינו בנפאל. "גבורתו" איך הוא גיבור, איך הוא מתגבר על כעסו ועל כוחו ומזרזף עלינו גשם עדין ונעים. החל משמחת תורה, מזכירים גבורות גשמים: אתה גיבור לעולם ה', מחיה מתים אתה רב להושיע, מושיב הרוח ומוריד הגשם. מה פירוש "אתה גיבור" בשנייה אתה יכול להביא עלינו מבול. כמו כלום! בשנייה אתה יכול לזעזע את בטחונה של ישראל. האם אתה עושה זאת? ממש לא. תקשיבי לגשם. מתי מגיע הגשם הראשון? בעשרת הימים האחרונים של ועשרת הימים הראשונים של חשוון. מי שבגשם הזה לא מרימה את העיניים לשמים ומבקשת הכל הכל! מפספסת בגדול כי אם ה' הוריד עלינו גשם נורמלי (לא מבול, לא מפולת שלגים), סימן שהוא התגבר עכשיו על איזשהו כעס גדול נגדנו. הוא הניח בצד איזשהו עיכוב, איזשהו קטרוג שיש עליך. אחרת לא היה יורד גשם. אז תבקשי הכל-הכל. במילים "אתה גיבור לעולם ה' [...] רב להושיע", מסתתרת ישועה רבה. גדול יום הגשמים 33 שאפילו ישועה פרה ורבה בו. גשם הוא רגע של ישועה רבה. מה שאת רוצה יתגשם. "גשם" שתי מילים: גּ ש-שׁ ם. גשי לשם, האוצרות פתוחים, אפשר לבקש שהכל יתגשם כי עכשיו ה' התגבר על כעס גדול. שימו לב. בתפילת שמונה עשרה, ברכת "חונן לאדם דעת" עוסקת בדעת. ברכת "רפאנו" עוסקת ברפואה. ומהי תפילת הגשם? "סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים, מחיה מתים" רגע, על מה הברכה הזאת בדיוק, על החולים? האסורים? הנופלים? על הכל, הכל. כשיורד גשם בקשי הכל. אוצרות פתוחים, החתנים שלך נוחתים עליך עכשיו. תתרגשי מהגשם. תתלהבי מהגשם. על מה שקרה בנפאל יקרת שאלה אותי מה אני אומרת על מה שקרה בנפאל השבוע, והאמת היא שלא רציתי לומר אבל היא חילצה את זה ממני בכוח. אני אוהבת את המטיילים כזאת אהבה גדולה. אני יודעת שכל זה הוא חיפוש של אלוקים וזה גם, גם יש פה נקודה קטנטנה, ואני לא שופטת אף אחד, של הבריחה המבוהלת של כולנו מן השגרה. לא מסוגלים לחזור לשגרה רגילה. אמאל'ה, לשאת בעול החיים. אחרי החגים מה יהיה עכשיו? אחרי הצבא מה יהיה עכשיו? אחרי הריגוש שיודע נוח, כשהוא בתוך התיבה, הוא לא מסוגל להתמודד עם היומיום השגרתי והאפור. ו יש כּר וי ת גל, הוא נכנס לתוך הוויה של שכרות כדי ל גלות לארץ רחוקה. הוא רוצה להיות על איזה הר בפרו כדי לדחות עד כמה שיותר את חוויית היומיום האפרורי, ההתפרנסות, המשפחה, גידול הילדים. אז אולי בגולה וי ש כּר ו ית גל ימשיכו החיים האלה שמחוץ לחיים. לא רוצה עדין לשאת בעול. מעדיף להמשיך לחיות באיזה טיפוס אתגרי. אני מבינה את זה כל כך. לא דנה חס ושלום. אבל אחר כך תמיד חוזרים הביתה, לשגרה. ואולי ה' עושה את כל זה כדי שנבין איזה חסד זו, שגרה אפרורית. רק שנהיה בריאים ושלמים לחוות את זה. אל תברחו, אל תברחו. איזה חסד זה, שגרה. היום אתם מודים על השגרה, אחרי שחוּלצתם. מודים על הישראליות האוהבת הזאת, המעורבת הזאת, לא כמו הפּו רטרים שברחו לכם. פה טסו אליכם. איך את מבקרת את הישראליות הזו בכזו קלות וכי יש לך יותר מעם ישראל? 33 תענית ז', עב.

8 8 אין על עם ישראל, אין. לאן אתם הולכים, לנ פ לים הנ פּ אליים? שבו פה. זו נקודה חשובה וזה כואב כי לא מוכיחים אדם פצוע. זה באמת לא הזמן לתוכחות עכשיו, ממש לא. ותסלחו לי באמת. אני פשוט אישה לא אתגרית. המשימה הכי מאתגרת שלי היא הכותל המערבי ולמסור שיעורים בכל מיני בתי כנסת בעולם ולחזור. אז באמת אני מבקשת סליחה מכל הספורטיביים וחיבוק גדול-גדול לכל הפצועים. שבת. כמה טוב שבאת כמה צמאה נפשי לשמוע את קול ה', שיסביר לי מה קורה איתי ומדוע כך הוא מנהל את חיי. אתן יודעות, בשמחת תורה הבטתי בתורה ואמרתי לה "מה את שמחה, מה? ראי כמה בנות שלך בצער. זאת מחפשת חתן בנרות. זאת מתמודדת עם קשיים ענקיים עם הילדים שלי. אלינור מהשכונה שלנו מורדמת ומונשמת, אין צנועה ואין צדיקה ממנה. אז מה אז איך אפשר לשמוע את הקול שלך? מה קורה, אלוקים? מה קורה בעולם?" אני רוצה לקרוא לכן פירוש מופלא של "בעל הטורים", הפירוש הראשון שלו בחומש. מהמם. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" - בפסוק של בראשית יש ז' תיבות (7 מילים), כנגד ז' ימי השבוע וז' שנים בשמיטה וז' שמיטות ביובל וז' רקיעים וז' יבשות (נכון שאת מכירה רק שש יבשות? אז זהו, שבעל הטורים כבר צפה את דאעש, המדינה האיסלמית...) וז' ימים וזה' כוכבי לכת. ולכן תיקנו לומר זה פעמיים ביום: "יהא שמיא רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא", שיש בו ז' מילים. לכן יש ז' פסוקים שאמר שלמה המלך: "עת ללדת עת למות עת למלחמה ועת שלום" והם כנגד ז' ימי השבוע. מה הוא רוצה? שנים אני שוברת את הראש עד שבשנה ה- ז', שנת השמיטה שזה עכשיו, אני חושבת, נראה לי שאני מבינה, אולי, מה הוא רצה לומר. המספר שבע מייצג את ראיית הפּ נים של התהליך. מה מסתתר בתוך הטבע, מה המילוי שלו כי מה המילה "שבע"? זו נקודת השׂביעה. מה שבעת, מה אכלת. ואילו שמונה, לפי הקבלה, הוא המספר שמעל לטבע. כעת אני רוצה להסביר משהו שאינני מבינה. שבע, אומרת הקבלה, כך הסביר לי בעלי שיחיה, זו האישה. איך מציירים את נקודת השבע? שבע זו האישה, ומציירים את העולם כמשושה בעל שש קצוות, כשהמלכוּת האישה / השכינה זו הנקודה באמצע. זה ציור כזה של חוני המעגל. זה הבּ ת וך של הבריאה. איך מסביר זאת בעל הטורים? הוא פוחד. הוא פוחד שמעשה בראשית כל כך ענק, לטוב ולרע, שהוא עלול להסתיר לנו את הבתוך, את אלוקים. אלוקים ברא את השמים ואת הארץ ולכן את יכולה לשכוח אותו. מצד אחד כשרואים את יפי הטבע אפשר לשכוח את אלוקים (איך את מתלהבת מנפאל ומקטמנדו) ומצד שני גם כיעורו של הטבע (לפעמים הטבע גם מגעיל) יכול להשכיח את אלוקים, (הצרות, המחלות והמחלקות בבית החולים). לכן, אומר בעל הטורים, אני מביא לך את ה- 7. השבע יזכיר לך שני דברים: א. א. ב. זה ה'. זה ה'. הנה אלוקים, הנה הוא. את כל כך אהובה. את כל כך חביבה. או במילים של חז"ל, כל השביעין חביבין. כי אלוקים טוב ולא רק שהוא טוב הוא לטובתך. שבע. זה מה שיזכיר את אלוקים בתהליכים מאד טבעיים כמו שבעת כוכבי לכת, כמו שבעת ימי השבוע, כמו שבע תקופות שעוברות על אדם בחיים: בשבעה פסוקים בחר שלמה לתאר את התהליכים הכי טבעיים בעולם, התהליכים שלכאורה נראים שקורים כביכול בלי שום אלוקות: עת ללדת, עת למות, עת מלחמה ועת שלום. בדברים האלה עלולים לשכוח שזה ה'. המספר שבע הוא הטבע שמגלה: הנה אלוקים, הנה. יהא שמיא רבה מבורך לעלם ולעלמי עלמיא 7 מילים. כל ה- 7 מזכירים את מעשה בראשית, כמו השנה השביעית של השמיטה והיום השביעי בבריאה. ואם יש בראשית, יש גם אחרית ואחרית טובה כי ה' ברא את העולם כדי להיטיב, מי שברא את העולם עם ראשית ועם התחלה, ייתן לעולמו אחרית טובה. או כמו שמתמצת זאת שלמה המלך בפסוק אחד: טוב אחרית דבר מראשיתו. אם ה' הביא אותך לעולם, סימן שיש לך שמחה, תקווה, רפואה, חתן וילדים טובים. חכי חכי, הכל זה מה- 7. כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". אומר ה"אור החיים" הגאון: הערב והבוקר אחד הם, כי אי אפשר שיוּכּר האור כי אם באמצעות החושך. ואם לא כן, אין כאן לא שכר ולא עונש כי יהיה כמלאכי השרת, לכן אמר "יום אחד". ומלאך רע בעל כורחו יענה אמן. אם הכל היה רק טוב בחיים, לא היתה לך בחירה בטוב ובלי בחירה אין אמונה. אז השבת היא זכר למעשה בבראשית, מזכירה לך שהכל מוביל אל הטוב. גם הרע. ואת הרבה יותר ממלאך. המלאך מלווה אותך. מה שאת תבחרי לראות, הוא יענה "אמן". לך, שלא כמו המלאך, יש בחירה לא לענות "אמן" לרוע אלא להאמין שמהרוע הזה יצא טוב. הרע בחיים שלך הוא רק התחלה של טוב. "ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד" הרע והטוב הם יום אחד. ומלאך רע, בעל כורחו בסוף, כשהוא יראה שטוב לך, יענה אמן.

9 9 מאיפה זה? משבת. בערב שבת, כותבת הגמרא, מלווין לו לאדם שני מלאכים: מלאך טוב ומלאך רע. הם נכנסים איתו הביתה ואם הבית ברדק, מריבות וטינופת אומר המלאך הרע "יהי רצון שיהיה כך בשנה הבאה", והמלאך הטוב בעל כורחו אומר "אמן". ואם המלאך הטוב אומר "יהי רצון שיהיה לשבת אחרת כך", המלאך הרע בעל כוחו 34 אומר: "אמן". ומהי מסקנת הזוהר מהדיבור הזה? (אל תצעקו עלי) מספיק לשמור שבת אחת. כי אם תעשי שבת אחת, המלאך הטוב יגיע ויגיד שכך יהיה גם בשבת הבאה. ואז יהיה. וגם אחריה, כי הוא אמר. אז מספיק לשמור שבת אחת. לפני שנה השתתפתי ב"שבת עולמי" בדרום אפריקה. הרב גולדשטיין, הרב הראשי של דרא"פ יצא בפרוייקט: I'm.doing a Shabbos project ואני מודה: הייתי צינית. שבת היא לא,project היא!subject זה נושא, זו דרך חיים. שאבעס פרוג'קט זה לנשים משועממות שאין להן מה לעשות אז הן עושות מזה פרויקט חד פעמי. נורא כעסתי על הרעיון הזה אבל הלכתי (בגלל הכסף ). ואז הבנתי: לשמור שבת אחת זה מספיק. למה, אומר הזוהר, שרים במוצאי השבת שירים על אליהו הנביא? אל"ף כי במוצא"ש את כבר מתה ונראה לך שאת בתחיית המתים א ל יותר מכך, כתוב "אם ישמרו ישראל שבת אחת, מיד נגאלים". כך כתוב. אז בסוף השבת הזאת, השאבעס פרוג'קט, everyone will sing in English."Eliyahu HaNavi, welcome" אז בואו נשמור שבת. אני עומדת למסור לכן רעיון מקסים עכשיו כדי שהמלאך הטוב ייכנס ויגיד "יהי רצון שכך יהיה לשבת הבאה", והמלאך הרע יענה "אמן". מה צריך לראות המלאך הטוב? הוא צריך לראות את מי שגר בבית הזה במאור פנים. מחייך, לבוש יפה, לא כועס. קוראים לזה "פני שבת נקבלה" לקבל פנים של שבת. את ובעלך צריכים להיות במאור פנים. אני מסבירה עשיו את הרב יצחק הוטנר זצ"ל. כל השבוע רבתי איתו, הוא כל כך קשה ועמוק. כשמתחתנים, שבעה ימים אחרי החתונה עורכים סעודת שבע ברכות ובכל פעם צריך להזמין אורח חדש שלא היה בחתונה. קוראים לזה "פנים חדשות". אבל, בשבע ברכות שחל בשבת, לא צריך להזמין אורח חדש, כי השבת עצמה היא בחינת "פנים חדשות באו לכאן". 34 שבת קי"ט. ואז הרב הוטנר שואל שאלה: "וישבת אלוקים ביום השביעי ויברך אותו". שואל הרב הוטנר: "וישבות" והפסיק! "ויברך" הוסיף! אז מה הוא עשה, ה'? הפסיק או הוסיף? והוא מצטט את חז"ל: במה בירכ ו? בּ רכ ו ב מן ו קדש ו במאור 35 פניו של אדם, אומרים חז"ל. בערב שבת המתקרב, תוודאי שאת מאירה פנים. מאור פּ נים זה הבּ פ נים של הבן אדם שיוצא החוצה. זה נראה כמו תוספת חדשה ובעצם היה שם כל הזמן. קוראים לזה "ברכה", זו הנקודה הנסתרת, השבע שבתוך השבע. נמצא, שלפי ערך הדעת, ריבויה או מיעוטה, בה במידה יגדל או יקטן זיו הפנים. זיו הפנים נעשה על ידי שהדעת מזריחה בתוקף את קווי אורה עד כדי כך שהם בוקעים את הבשר של הגוף וקורמים על גבי העור ומהפכים על ידי כך את כתונות העור לכותנות אור. עכשיו לעצור ולבכות. 35 מי שלא בוכה מהתרגשות, שתפסיק לקרוא את השיעור עכשיו. המקום היחידי בגוף המוסר את עצמו לבקיעת הדעת, נקרא "פּ נים". הסימן היותר מובהק בגוף האדם לכוח הבקיעה של הדעת הוא מאור פניו. בשבת בוקע פּ נים האור של העולם. וגילוי האור הפנימי שיש בעולם, מגלה את מאור הפנים של האדם עצמו. מה מאיר בשבת את ה פּנים? אומר הרב הוטנר: מהו מאור פנים? משהו שהיה בּ פנים ויצא אל ה פּנ םי. יש לך פה אור גנוז, כמו בבריאה. גנזת אותו עמוק עמוק פנימה, שמרת אותו לצדיקים לעתיד לבוא וכשאת מאירה פנים את מוציאה את הפנים שלך החוצה. זה כל כך יפה. יש בתוכך אור ויש בעולם אור ולא רואים את שניהם, והשבת מוציאה את שניהם לאור. תיכף נבין. ומדוע אין צורך בפנים חדשות בשמחת חתן וכלה בשבת? מפני שעיקר שמחת הנישואין היא ההבנה, שאפשר להצמיח בחיי הזוג כל העת צמיחה של אדם חדש. לצערנו-לצערנו כמה בני זוג מחפשים ב"פייס" פנים חדשות. יש לכם, יש לכם פנים חדשות פנים חדשות באו לכאן! אלא שהשבתות שלכם כל כך עצובות, כל כך בלי מאור פנים אז אתם חושבים שצריכים פנים חדשות כדי לעורר את השבע ברכות שלכם. לא צריך, לא צריך! רק תהיו שמחים בשבת. איזו זוגיות תפרח לכם. אנו ממשיכות למאמר אחר של הרב הוטנר: "מזמור שיר ליום השבת" הוא אחד הפרקים המועטים בספר תהילים אשר גוף הפרק אין בו שום זכר לנושא הפרק. הפסוק הראשון הוא "מזמור שיר ליום השבת" ובכל בראשית ב', ג. וילק"ש, פרשת יתרו רמז רצו.

10 רי" המזמור כולו לא נתפרש שום עניין של שבת וכל תוכן הפרשה סובב על עניין הנהגת "רשע וטוב לו". כשיש לך שאלות כמו "למה למלעונה הזאת טוב? למה היא נשואה לפני? למה הבנים שלה תלמידי חכמים ואצלי בבית מה הבריאה נראית חשוכה, הטבע רע הכל ג'יפה?" תעשי? אלא, מהלך הדברים כך הוא: אף על פי שמצוות עונג שבת לא נתפרשה, זה עונג שבת: כתוב בתורה "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד, ויכולו השמים והארץ". עונג שבת וקידוש של שבת חייבים לבוא מתוך ראייה של "טוב מאד" בבריאה. ועכשיו ה-ציטוט: 36 וכל זמן שהנפש לא תופסת בבהירות ששלוות הרשע ופריחתו אינה אלה כדי להישמד עדין אין הנפש נקייה מתרעומת כלפי ההנהגה של רשע וטוב לו, והתרעומת עצמו סותמת אצלו לקדושת שבת. וכשאדם איננו נקי מהרגשה של תרעומת כלפי סדר הנהגת העולם שלו, בה 36 במידה נעדרת ממנו קדושת שבת. אז... תוציאי מהטבע את ה- 7. את האור הגנוז. תגידי "אני מאמינה באמונה שלמה בשבת הזאת, שהרע של החיים שלי יוביל למשהו טוב". זה יעשה לך מאור פנים ויקרב את ישועתך עוד באותו שבוע. זה מדהים כי רבי יצחק הוטנר הוא לא רב של סגולות ושל פטנטים. בנות, עונג שבת זו הסתכלות של "טוב מאד". זה ל היראות (מאור פנים ולבוש חגיגי) ול ראות טוב מאד. וזה מגיע רק מתוך הבנה שאפשר לראות "טוב מאד" בבריאה. אם אינך מצליחה להאמין שמאחורי הצער שלך מסתתר אושר גדול, זה חילול שבת. הרי השבת חלולה, כל הפנים שלה חלול כי ליבך חלל בקרבך. אינך מאמינה שיש טוב בתוך כל זה, שיש שבע בתוך השבע. העמקה אחרונה ואני מבטיחה להרפות. מה גדל מעשיך, מאד מה עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. רגע רגע רגע, שואל הרב הוטנר. בפרק "מזמור שיר ליום השבת", מצד אחד אתה אומר לי "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". אז האם זה עניין לגאונים או לאהבלים? מי מסוגל להבין את העניין של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו? אם בשבת את לא מרגישה את ההרגשה שהכל לטובה, בפשטות, אז את כסילה ובער. במשך השבוע אי אפשר הרב הוטנר, "פחד יצחק" על שבת. לראות שהכל לטובה. אי אפשר. השבע מסתיר את הטוב. בשבת אם את רק רוצה, זה בקלות. ואת צריכה להיות כזאת מטומטמת כדי להיות בדיכאון בשבת. זה משונה כי דווקא השבת מבליטה את הבדידות שלך, את חוסר התקשורת עם ההורים. ולמה ה' עושה את זה? להזכיר את מעשה בראשית. מה, ה' ברא את זה סתם? לעשות לך רע על הלב? כי את גלגול של זרש? חכי, חכי בת. חכי. למה נפלו פניך הלא אם תיטיבי, תוכלי שׂ את! "להיטיב" זה אור. וירא אלוקים את האור כי טוב. שבת זה שב, בת. שקט,.calm down, girl הוא ינצורך כמו בבת. נעים שמך ולא יושבת, ה' לא ישבית אותך. יהיה לך המשך, יהיה לך איש, יהיו לך ילדים צדיקים. שבי ונוחי ביום שבת! כשאת מדליקה נרות עם כניסת השבת את אומרת "רואה, ה'? אני נותנת לך יד ואתה מלווה אותי והכל בוודאי ובוודאי יהיה בסדר. הקושי שבחיי הוא רק שלב בדרך לבריאה מתוקנת". אחת מזמירות השבת הידועות ביותר היא "יונה מצאה בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כוח". בפרשת יוצאת היונה מהתיבה, משוטטת, לא מוצאת מנוח לכף רגלה. ובשבת היא חוזרת ובפיה... ענף של זית. ענף מר. זה כל מה שהבאת? אלא שאמרה היונה לפני הקב"ה: בון כל העולמים! יהיו מזונותיי מרים כזית ובידו של הקב"ה, ואל 37 יהיו מתוקים כדבש ונתונים ביד בשר ודם". מה אומרת היונה עדין לא כּלוּ המים, לא נגמרו הצרות בחיי. אבל ק לוּ המים, נהיה לי יותר קל. יונה מצאה בו מנוח כי בעלה הזית הזה ה' מושיט לי את נוכחותו ואומר לי 'אני כאן, איתך, במרירות של חייך'". לכן, אומר הרב מוצפי, סגולה להדליק נרות שבת בשמן זית, להביט בשמן הזית כשהוא דולק ולומר מה שאמרה היונה: "הנה, אני רואה את הקב"ה בשמן הזית הזה. על אף שטרם כּ לו המים, לא נגמרו, בכל זאת קלוּ המים. יש לי הקלה קטנה משום שהקב"ה הוא עושה מעשה בראשית ועד עכשיו הוא שומר ומשגיח עלי". כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה 38 היא מעין עולם הבא, אומר רבי מן מברסלב. והפיוט "יונה מצאה בו מנוח" ממשיך במילים "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה". כשאת מביטה בנרות השבת את מגרשת את המחשבות הרעות והדאגות הקטנטנות ומקבלת מזור, תרופה לכאבייך. מההבטה הזו בנרות השבת מקבלים את מאור הפנים. מאור פנים זה שכל, הבנה שהרע הזה הוא רק התחלה של פרקי דרבי אליעזר, פרק כג. רבי מן מברסלב, "ליקוטי מוהר"ן", תורה ד.

11 11 טוב ענקי. וממאור הפנים מקבלים את הברכה של המלאך הטוב, והמלאך הרע בעל כורחו יענה "אמן". את לא לבד בשבת ועכשיו הרב מוצפי שבר לי את הלב. הוא אומר כך: "שואלים אותי אנשים בודדים: 'כבוד הרב, בסדר. אבל למי בדיוק אאיר פנים? אין לי אף אחד'". יודעות כמה תלמידות יש לי לבד חמוטל, תלמידתי המתוקה, מראה לי באייפון תמונות. הסוכה שלה קטנטנה, עם שולחן וכיסא והיא האושפיזין היחיד שלה. היא מראה לי תמונה של שולחן השבת שלה בכל שבוע: צלחת אחת. כוס אחת. "הרבנית, הייתי אוכלת בורקס והולכת לישון אבל לכבודו אני מבשלת ואוכלת והולכת לישון. למי אאיר פנים?" אז שמעי את המילים ה מ ב כּי ות של הרב מוצפי: גם אם הוא לבד, יצא מביתו בערב שבת, ייכנס שוב ויאמר לביתו בשמחה יתרה "שבת שלום" גם אם הוא יחידי. ("שבת, שלום!") מפני שליד השולחן שלו יושבת שבת. יושבת השכינה. השכינה נמצאת בבית לכן צריך להתנהג אחרת בשבת ולהיזהר ממה שמדברים בשבת כי היא פה, המלכה. אינך לבד. ממשיך הרב מוצפי: וייזהר מאד שיהיו בגדי שבת החמודות עליו, בזמן הסעודה, אפילו הוא סועד לבד. ויתאמץ להשאירם עליו וישיר זמירות וישיר למלאכים "שלום עלכם מלאכי השרת". את אף פעם לא לבד, אף פעם אף פעם. ומי שמזכיר לך את זה הוא השבת כי אין שבת שלא תיתן לך את הכוח להבין שה' איתך. מה עוד יתן לך את זה? קריאת התורה בשבת. מי שהולכת לשמוע פרשת השבוע בבית הכנסת בשבת, תרגיש ליטוף. מה נותנות פרשיות השבוע? אומר הרב הוטנר הגאון: הסבל הגדול של נשים הוא לא "מתי" "מתי יבוא / מתי הילד יתקבל לישיבה / מתי הילדה תלך". הסבל הגדול של הנשים הוא "למה": למה-למה-למה הוא לא בא? מה עשיתי לא בסדר? וכשתשמעי את פרשת השבוע בבית הכנסת, את אמנם לא תשמעי מתי הוא יבוא, אבל משהו ב"למה" יירגע לך. משהו ב"למה רק אני", כי זה לא רק את. אדם וחוה, הזוג הראשון בבריאה והוא רב איתה תתבייש לך, את מי תיקח עכשיו, את ההיפופוטמית? את מי תיקח עכשיו? גם הקב"ה לא מחנך את הילדים שלו כמו שצריך? כן. רעים הילדים שלו, רוצחים אחד את השני. וזו מה גדולה. הילדים שלי, ברוך ה', עדין (בעזרת ה') אף אחד לא הרג את השני. איזה כיף. אז אני יותר טובה. א שת השבוע אנו קוראים את פרשת "" בבית הכנסת וכולנו נרגיש חנוקות בתיבה: "מתי אני אוכל לצאת?" את תרגישי שבביתך שלך יש קומה אחת רק זבל, וויי כמה זבל. קומה אחת ילדים שקמים בלילה ורעבים כל הזמן ואם את מאחרת הם בועטים בך ואת צולעת. את תרגישי מיטלטלת במים רבים. זה ככה. באות אלי בנות בסוף השיעור ואומרות "הרבנית, איך ידעת שזה מה שאני צריכה לשמוע?" זו לא אני, זה משה רבנו והתורה הקדושה. התורה היא כזאת מה. היא כזה ליטוף. היא גן עדן. למה גן עדן "גן" בגימטריה 53 ויש בדיוק 53 פרשות בתורה. ובכל פעם שתשמעי בשבת את פרשת השבוע בתורה, תרגישי ליטוף מגן עדן. בזכותך, אישה בודדה. בזכותך "בסדר ימימה. אז הטוב מגיע בסוף, אבל למה מתוך הרע? אם אלוקים ברא הכל, למה שלא יעשה לי טוב וזהו? אדם וחוה לא התבחבשו בשידוכין עד אין קץ. הוא מצא אותה והיא אותו אז בשביל מה כל ההתלבטויות? למה בראת רע בעולם?" אומר הרב פינקוס זצ"ל: הדבר הקשה ביותר לה' בעולם היה לברוא את הרע. יודעות מה זה בשביל ה' לברוא אין הרי יש לו הכל והוא רק רוצה להרעיף עליך. יודעת מה זה בשבילו לקחת לך את הכסף? החתן שלך פה, פה, והוא לוקח אותו ממך יודעת איך קשה לו? אז למה ה' ברא רע? כדי שתהיה תפילה, אומר הרב פינקוס. עולם בלי תפילה הוא עולם שלא יקרה בו כלום טוב. חייבת להיות תפילה בעולם ותפילה באה רק מתוך אין. לאויב הגדול של התפילה איך קוראים? אויב התפילה. "נוח". נוח הוא בדור של נוח לא היו עונות שנה. כל הזמן היה נעים. מזג האוויר היה אביבי כל הזמן (כמו בברלי הילס). הגשם ירד אחת ל- 40 שנה. לא היה כיעור בעולם. כולם היו יפים ויפות והיפים התחתנו עם היפות וילדו יפים ויפות. ומה קרה? אנשים שכחו את אלוקים, כי הרי הכל היה כל כך נוח. אומר ה': אם יהיה הכל נוח, מי יתפלל אלי? מי יצעק אלי? לא סתם בתפילת מוסף של ראש השנה את מזכירה שני אנשים בסדר מלכויות, זכרונות ושופרות: ורחל אימנו:

12 12 ויזכור אלוקים את נוח / ויזכור אלוקים את רחל. ומה הקשר ביניהם? אומרת לך רחל, האמא של חודש חשוון: "אני הייתי כמו נוח, כל עתידי היה מובטח לי אז לא התפללתי. כמה שנים של תפילה פספסתי! הייתי יפת תואר ויפת מראה וכולם ניבאו לי שאתחתן עם יעקב ואילו אחותי רכת עיניים וכולם מנבאים לה שתתחתן עם עשיו. אז היא לא הפסיקה להתפלל ולשפוך דמעות ואני הייתי שאננה. לא התפללתי". בחשוון רחל אימנו לא בוכה; היא מ ב כּה, מ ב כּה אותך: תבכי עכשיו. תבכי בזמן. תתפללי. תביני שכל האין שה' שולח לך הוא כדי שתוציאי ממך תפילה. רק כך בוראים יש. בנות, יש נטייה לזלזל בתפילות חודש חשוון כי אלול ו/או וואו (איך אמרה לי מישהי "היה לי או בר-דוס, יותר מדי דוסיות ב"...) מזל חודש חשוון עקרב. ואני פוחדת מהעקרב של חשוון יותר משאני מתלהבת מהש של, של בראשית. משום שאדם שמתפלל, "אפילו ש כרוך על עקבו, לא יפסיק בתפילה". את תסתכלי על הש שמטפס על רגלך ותגידי "לא נורא" ותמשיכי להתפלל. אבל אם עקרב כרוך על עקבך את תפסיקי מיד את התפילה, כי הוא מסוכן. מזל חשוון הוא עקרב כי יש לחודש הזה נטייה להפסיק אותך מהתפילה: "די, הכל נקבע בראש השנה וביום כיפור אז למה תפילות?" תביני כל הזרעים של ואלול נובטים מתפילות חשוון. רחל אימנו היא תפילת היומיום. ותפילה אחת נשארה לנו ממנה מוסף ראש חודש. ראשי חודש לעמך נתת. "ראשי חודשים לעמך" ראשי תיבות "רחל". היא חיברה תפילה אחת שנשארה לנו עד היום בסידור: אלוקינו ואלוקי אבותנו, חדש עלינו את החודש הזה לטובה, לברכה, לששון, לשמחה מילים של חידוש כנגד 12 החודשים (בשנה מעוברת מוסיפים גם "ולכפרת פשע"). וכל אחת סגולה. "לטובה". "לברכה" חשוון. "לששון" כסלו. "לשמחה" טבת וכן הלאה. "לטובה" = טוב שרואים אותו: משפחה, סוכה, חגים... "לברכה" משהו שצריך למצוא. משהו שצריך לכרוע ברך כדי לקבל אותו ולהוציא אותו מהבריאה. אז מי שלא תתפלל בחודש הזה, לא תוכל לראות את הטוב שבו. זה יהיה מרחשוון. את חייבת להמתיק אותו עם המים של אמא רחל. למה היא חיברה דווקא את המילים האלה שאנו אומרות בראש חודש? כי בראש חודש הירח אמר שהוא רוצה להיות בגודל של השמש, אז ה' אמר ללבנה "לכי מעטי את עצמך, תקטיני את עצמך". בראש חודש הלבנה בגודל המוקטן ביותר שלה. ורחל אומרת בכל ראש חודש: "ריבונו של עולם, אני בכלל לא רציתי להיות גדולה כמו אחותי. מיעטתי את עצמי מיוזמתי, ויתרתי על השידוך שלי כדי שאחותי הגדולה תצא גדולה. לא תרחם על עמך בזכות זה, ריבונו של עולם?" איזה כוח יש למוסף של ראש חודש מהכוח הזה דווקא. גם אם אינך מתפללת אף פעם מוסף של ראש חודש והלל, החודש הזה תתפללי. איזה מזל שיש לאישה קללות. אומר ה': "אישה, כגודל קללותיך גודל קו ל ותיך! רק בזכות האין שלך, יהיה לך יש בסוף. מה הוא אומר לרחל יש שכר לפעולתך למה? כי איננו. האין שלך כל כך גדול אז יהיה לך יש כל כך גדול. ואילו מי שיש לה " שי " וכל כך נוח לה, לא יהיה לה כלום כי אין בה צימאון ולכן היא לא מתפללת אז זה לא יישאר. ואפילו הקללות הנשיות כבר לא ממש בתוקף. נשים בקושי צועקות בלידה. בקושי משתוקקות לבן זוג. לכל בעיה יש תרופה ויש הסחת דעת. העולם הנשי נהיה נוח בהרבה לעומת פעם. אז מה ה' עשה כדי שיהיו קולות? הביא רווקות והביא נשים בלי ילדים, שרק מייחלות לקללות הבראשיתיות! וה' אומר לך: תביני, שבזכות העיכוב שלך, רק בזכותך, העולם קיים. כי את רחל המאחרת. יש תקווה לאחריתך, ולאיחורך. בזכות מי יורד גשם? כותבת הגמרא בירושלמי: פעמים שגשם יורד רק בזכות ייסורים של אדם אחד. כך הגמרא. אומר הרב זייצ'יק: בזכותו של אדם אלמוני, שאיננו יודעים מיהו ומה טיבו, שמחים אנו ונהנים מגשמי ברכה. היינו נותנים הרבה אילו ידענו מי האיש הזה. היינו מעניקים לו הרבה ברכה וכבוד כי הוא כל כך חשוב בסבלו לפני ה', שבעבורו פותחים לנו את מעיינות השמים בשביל לזון ולהחיות את העולם. בשעה שהבריות שמחים על הגשם, נמצא או נמצאת בעולם מישהו אלמוני שמתפתל בייסורים והוא הגורם, ובשביל ייסוריו שלו נענים מן השמים להיטיב עם הבריות ולהוריד גשם, ובשעה שאנו שמחים ומתענגים בעונג הגשמים, יש מי שגו ונאנק בבדידותו וכל טיפה של גשם נוצרת ונולדת מדמעה שלו. לבכות.

13 13 יש סיפור ידוע בשם "שמלת השבת של חנהל'ה". זה סיפור חולני (שמעתי שהיום כבר לא מספרים אותו). אמא תפרה לחנהל'ה שמלה לשבת והיא רואה איש זקן עם שק של פחמים ורוצה לעזור לו לסחוב את השק. לכתובת ונשמח לעזור! אל"ף מוקצה. בי"ת, לא מדברים עם איש זקן. גימ"ל, האמא הסנילית שלה שמה לב שהוא לא בבית רק במוצא"ש. דל"ת, כל מה שמעניין אותה זו השמלה (האמת, גם לי זה הפרט החשוב ביותר). אבל מהי שמלת השבת של חנהל'ה? ידעו כל הבודדות שיושבות פה, וכל אלה שקשה להן ומתלבשות לכבוד השבת ומשמחות את השבת. אז לחנהל'ה היו מלא כתמי פחם על שמלתה הצחורה אבל כשהיא בכתה, כך כתוב בסיפור הלא-קדוש הזה, כל כתם של פחם הפך לכוכב זוהר. וגם לך זה יקרה. עם כל הכתמים שיש לך בחיים, עוד מעט עוד מעט תרגישי את מי שאומר לך "בואי כלה, בואי כלה". ועכשיו בכוונה אני מצטטת מישהו מאד מאד מאד לא דתי, כי גם השבת הזאת, השאבעס פרוג'קט, היא מאד מאד מאד לא דתית. הבוקר ראיתי איזו מוכרת בקניון ממילא שפתאום ראתה אותי ופרצה בבכי ואמרה "אני רוצה להדליק נרות שבת, איך עושים את זה?" זו השבת של הלא- דתיים. אז אקרא לכן את עמוס עוז (ויהי רצון שה' עוז לעמו יתן): "תפרו לחנה הקטנה שמלת שבת חדשה, לבנה כשלג. נעלים יפות עשו לה, במטפחת יפה של משי קישטו את תלתליה כי לחנהל'ה היו תלתלים בהירים. יצאה לרחוב, והנה פחמי זקן כורע תחת שק שחור. והשבת היתה קרובה. קפצה חנהל'ה לעזור לו, כי לב רגיש היה לחנהל'ה הקטנה. והשמלה היתה מפוחמת. פרצה חנהל'ה בבכי מר כי ילדה טובה היתה. שמע הירח במרומים את קול בכיה, ושלח קרניו לגעת בה להפוך כל כתם לכתם פז וכל לכלוך לזהב". ועכשיו עמוס עוז, בספרו מיכאל שלי, העתיק ממני: "כי אין בעולם צער שאי אפשר להופכו לשמחה גדולה". שבת שלום! רפואה שלמה והחלמה מהירה לנעמה בת יפה! לעילוי נשמת האישה הצדקת אולגה ביה בת רוזין לעילוי נשמת המנוח טל מנשה ז"ל בן חנה, נלב"ע י"ח במרחשוון תשע"ג לעילוי נשמת יוסף חי בן ימימה לבקשת קוראות שמתקשות להסדיר מנוי וחוששות מגזל, אתן מוזמנות לפנות אלינו