51 פרשת צו תשע"א מאמר השבוע עוסק באחת ממצוות היום, שלפי הרמב"ם ראוי להשקיע בה את רוב מאמצנו וכספנו. מהי מהות מצוות מתנות לאביונים? מתי זמנה, ומה שיעור המתנה? האם נשים וילדים חייבים במצווה, ולמי ראוי לתת את המתנות? בשאלות אלו, ועוד, נדון במאמר השבוע. דיני מתנות לאביונים במגילת אסתר מפורשות תקנות ימי הפורים )אסתר ט, כב(: "כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". ישנם ארבע מצוות לימי הפורים: מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. הגמרא מדייקת מפסוקי המגילה את מהות חיובי המצוות. תקנת קריאת המגילה נדרשת במסכת מגילה )ב, ב( מדברי הכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים" )אסתר ט, כח(. כיצד נזכרים? בקריאת המגילה. משלוח מנות ומתנות לאביונים מנין? "תני רב יוסף: 'ומשלוח מנות איש לרעהו' שתי מנות לאיש אחד; 'ומתנות לאביונים' שתי מתנות לשני בני אדם" )מגילה ז, א(. במאמר זה נתמקד באחת ממצוות היום: מתנות לאביונים. מהות המצווה הפסוק קובע שלרעהו שולחים "מנות", ואילו לאביונים נותנים "מתנות". "מנה" הוא דבר מאכל, ואילו "מתנה" הוא שם כללי לכל דבר שנותנים לעניים. מכאן, שכדי לקיים את מצוות משלוח מנות יש לתת דבר מאכל כלשהו, ואילו מתנות לאביונים ניתן לצאת בכל דבר. וכבר דקדק את לשון הכתוב ב'תרומת הדשן' )סימן קיא(. כך משמע מדברי הרמב"ם )הל' מגילה פ"ב, הלכה טו-טז(: "וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר, או שני מיני תבשיל, או שני מיני אוכלין לחבירו... וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין". לחבירו שולח מנות של בשר, מיני תבשיל או שאר מאכלים, ואילו לעניים אפשר לבחור בין מתנה, מעות או מיני תבשיל. מכאן נראה שמתנות לאביונים אינן נגזרת של דיני הסעודה, אלא מצווה בפני עצמה: לשמח את העניים בפורים. כך גם עולה מדברי הריטב"א )מגילה ז, א(, שכותב "שאין נתינה זו מדין צדקה גרידתא, אלא מדין שמחה". וממשיך: "ולית הלכתא כוותיה בחד מהני, אלא רשאי העני לעשות מהם כל צרכו". וכן פסק )בנוגע למעות פורים( ב'שולחן ערוך' )סי' תרצד, סעיף א-ב(. ואם כי יש מי שכתב ששיעור נתינת מתנות לאביונים הוא שיעור סעודה )ראה להלן בעניין זה(, ולפי שיטה זו נראה שעניין המתנות הוא לספק לעניים צורכי סעודתם, הרי שמדברי קוראים יקרים! לא צריך להיות מומחה לכלכלה כדי לדעת ש"הכסף יענה את הכל". בעל האמצעים הרי הוא בעל השליטה, והכסף הוא המשמן את גלגלי ההסטוריה, מוציא עמים למלחמה ומפיל ממשלות. אכן, הכסף וכוח הקניין משחקים תפקיד מרכזי אף בסיפור השתלשלות האירועים של מגילת אסתר ונס פורים. המדרש מכנה את המן "ראש לקונים", ואת אחשורוש "ראש למוכרים". בבקשתו לקנות את גורלם של היהודים מאת המלך, זמם המן לשנות את סדרי הבריאה. לא רק את יהודי ממלכת אחשורוש ביקש המן לקנות העסקה כללה אף את עצם הנהגת העולם. אכן היה המן ראש לקונים: הוא ביקש לקנות עולם ומלואו. עם ישראל, שמציאותו מהווה את מרכז הנהגת העולם מיום היווסדו, היה הופך, לפי זממת המן, למשולל המציאות. לא בכדי מכנים את 'טבע' העולם בלשון 'מטבע'. אותם מטבעות של המן ביקשו לטבוע טבע חדש בעולם: טבע שפולט מתוכו את עם ישראל, ומעמיד במקומו את זרע עמלק. כדי לבלום את מזימתו, הקדים הקב"ה את שקלי ישראל לשקלי המן: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים
על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". מי שברא את העולם, וייסד את הנהגת העולם סביב עמו ישראל, ידע את מזימת המן להפוך את קערת ההנהגה על פיה, ולכך הקדים את שקלי ישראל את המטבעות של עם ישראל לשקלי המן. המן אמנם היה ראש לקונים. הוא ביקש בכספו לשודד את מערכות העולם, להסית את ה'ערך' את הציר המרכזי של העולם מעם ישראל לעמלק. אכן, לפי חשבון התוספות )מגילה טז, א( ככרי הכסף ששקל המן היו שווים כנגד שקלי ששים ריבוא מישראל שנתרמו בתרומת מחצית השקל. אך, הקב"ה הפר את עצתו, וגילה ש"לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבקות" )חגי ב, ח(. גם בזמן של הסתר פנים, בתקופה שעל פני השטח "נמכרנו אני ועמי, להשמיד, להרוג, ולאבד", ממשיך העולם לסוב סביב עם ישראל, עם ה'. חרף ניסיונו של המן, טבע העולם טבוע עדיין בשקלי ישראל. בשבוע שחלף היינו עדים לעוצמת הטבע. הן בארץ, והן במרחקים, שוטפים אותנו גלי תהפוכות הזמן, מבלי שנדע את פשרם. נס פורים, בימים ההם בזמן הזה, מזכיר לנו שחרף ההסתר, ועם כל הקושי, טבע העולם לא משתנה. הקב"ה עדיין מנהיג את העולם לפי התוכנית המקורית. העולם סב על צירו ועדיין עם ישראל במרכז. ימים יחלפו, וכל חלקי הפזל יושלמו לכדי תמונה אחת, הרמונית ומושלמת. לעת עתה, נישא תפילתנו לבורא העולם ומנהיגו שישים קץ לצרותנו, יחיש גאולתנו, ותתמיד שמחת הפורים בלבנו לאורך ימים. הראשונים )וכן מדקדוק לשון הכתוב( נראה שעיקר עניין מתנות לאביונים הוא לשמח את האביונים, ואין המצווה שייכת לסעודת פורים. אולם מוסיף בעל ה'פרי מגדים' )הו"ד במשנה ברורה סי' תרצ"ד, ס"ק ב( שלכתחילה צריך ליתן מתנות מאכל או כסף, כדי שהעני יוכל ליהנות מהם ביום הפורים. אך בדיעבד, אפשר לתת גם בגדים ומוצרים שונים )גם אם אין הנאה ישירה מהמתנות בפורים(, ויוצא בזה ידי חובתו. זמן נתינת מתנות לאביונים מבואר בגמרא )מגילה ד, ב( שבני הכפרים המקדימים ליום הכניסה ]כלומר, מקדימים את קריאת המגילה לפני יום י"ד, וקוראים ביום שיש בו מושב בית דין[, אוכלים סעודת פורים ושולחים מנות ביום י"ד, ונותנים מתנות לאביונים ביום הכניסה ]ביום של מושב בית דין שבו נקראת המגילה[, "מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה". לאור מהות המצווה כמוזכר לעיל, מובן היטב השינוי בין מתנות לאביונים לבין משלוח מנות. מצוות משלוח מנות הרי היא מדיני הסעודה, ולכן זמנה ביום י"ד, כאשר מקיימים סעודת הפורים. ואילו מצוות מתנות לאביונים אינה שייכת לסעודת פורים, אלא דין בפני עצמו הוא, וזמנו אינו תלוי בזמן סעודה. במקום שקוראים את המגילה ביום י"ד, דעת כמה הפוסקים שאין לקיים מצות מתנות לאביונים אלא ביום י"ד )וכן במקום שקוראים ביום ט"ו, אין מקיימים אלא ביום ט"ו(, כמבואר ברמ"א )סימן תרצה, סעיף ד( וב'מגן אברהם' )ס"ק יג, וכן ב'משנה ברורה' ס"ק כב(. בביאור הגר"א מפרש שלשון 'ימים' שבפסוק מייחסת את כל המצוות ליום י"ד, וזהו זמן הנתינה. הכוונה בכך היא שיש להעביר את המתנות לעניים ביום הפורים בלבד, אך בודאי מותר למסור את המתנות לגבאי לפני פורים, והוא ימסור לאביונים בו ביום. ה'מגן אברהם' )סימן תרצד, ס"ק א( הביא בשם בעל המאור שאין מקיימים מצות מתנת לאביונים קודם הפורים, מחשש שמא יאכל העני את המתנה קודם הפורים. מדבריו משמע, שמעיקר הדין אפשר לתת מתנות לאביונים קודם יום י"ד, אלא שקיים חשש שמא יאכל העני את המתנות קודם יום הפורים. כך גם כתבו כמה פוסקים )ראה פרי מגדים, סימן תרצד, אשל אברהם ס"ק א( שניתן לתת את המעות לעני קודם יום הפורים על מנת לאפשר לו להכין את צורכי היום. ואכן, ב'מחצית השקל' כותב שהמנהג הוא לתת מתנות לאביונים קודם פורים )אבל מוסיף שסומכים על כך שגם בפורים ייתן שתי מתנות לאביונים(. אך כאמור, ישנם פוסקים שהקפידו שתהא הנתינה דווקא ביום הפורים, וכתב בערך ש"י )סימן תרצד( שאין להקדים ולתת מתנות לאביונים קודם יום הפורים, וכך כתבו פוסקים נוספים )ראה גם בברכי יוסף ובערוך השולחן(. לכן, המנהג הוא שמוסרים הגבאים את מעות מתנות לאביונים ביום הפורים. המחויבים במתנות לאביונים מצוות מתנות לאביונים מחייבת גברים ונשים כאחד )סימן תרצה, ס"ד, שלא כדעת הפרי חדש שאין נשים חייבות(. מסתימת הדברים משמע, שחיוב זה נאמר אפילו על אשה נשואה. אולם כתב במגן אברהם )ס"ק יד, בנוגע למשלוח מנות(: "לא ראיתי נזהרין בזה. ואפשר דדוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה בני אדם". אמנם סיים: "ומ"מ יש להחמיר" כלומר, יש להחמיר שתשלח היא בעצמה משלוח מנות, ולא תסמוך על מה שבעלה נותן עבורה ללא שליחותה. גם ה'ערוך השולחן' )סימן תרצה, סעיף יח( כותב שאשה חייבת בכל מצוות הפורים. אפילו אם 2 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה: Din.org.il
יש לה בעל, אינה נפטרת בנתינת בעלה. אבל בסימן תרצד )סעיף ב( סתר משנתו, וכתב )בנוגע למתנות לאביונים(: "ויראה לי דאיש ואשתו שניהם יוצאים בשני מתנות, דכגוף אחד הם". ואולי יש ליישב, שבסימן תרצד מדובר בבעל שאומר בפירוש שהוא נותן גם עבורה ומודיע לה על כך, ובזה מקיימת האשה את המצווה בנתינת הבעל, וצ"ע. הפוסקים הוסיפו שלמרות שאשה נשואה חייבת במתנות לאביונים, יכול הבעל לתת את המתנות עבורה, ואין צורך שהיא תזכה בכסף. מוכיחים זאת מדיני הקרבנות, שיכול האיש להביא את קרבן אשתו משום שאשתו כגופו )ראה רמב"ם, הלכות שגגות פרק י, הלכה ו(, וכן הדין במתנות לאביונים )אגרת הפורים, פרק ד, בשם הרב ניסים קרליץ שליט"א; שערי ימי הפורים, עמ' קל(. בנוגע לבנים גדולים הסמוכים על שולחן אביהם, כותב ה'מגן אברהם' )ס"ק יב( שפטורים מנתינה משום שאין להם כסף משלהם אך טוב להחמיר בדבר, ולהורות להם שיתנו. על דרך זה מבואר ב'לקט יושר' )מנהגי תרומת הדשן(: "וזכורני שהיה מחנך בניו לשלוח מנות לרעיהם בפורים, ולא ידוע לי בודאי ימי שנותם, וכמדומה לי שהיו לכל היותר בני ט"ו שנה". בניגוד לאשה נשואה, כדי שיוכל הבן לקיים את מצוות מתנות לאביונים מכספו, יש לזכות לו את המעות קודם קיום המצווה. ה'פרי מגדים' )סי' תרצה, אשל אברהם סקי"ד( כותב שיש חובה לחנך את הקטנים למצות מתנות לאביונים, כבכל מצוות הפורים. אבל ב'אשל אברהם' )מבוטשטש, סוף סי' תרצה( כותב שאין חובת חינוך במתנות לאביונים. בתשובה לרב שמואל גנוט השיב הרב חיים קנייבסקי שליט"א ש"לא נהוג לחנך קטנים לזה". אפילו עני בישראל חייב בנתינת מתנות לאביונים )ב"ח וטו"ז, סימן תרצד, ס"א(, משום שאין דין זה כשאר צדקה, אלא מצוות פורים היא )וראה למטה בשם הריטב"א שאין זו מצות צדקה בלבד(. עוד פוסקים נקטו כדבריהם )ראה מחזיק ברכה שם, ובשו"ת חוות יאיר סימן ט(, וכן הורה ב'משנה ברורה' 1. למי ראוי לתת מתנות לאביונים התואר 'אביון' ניתן למי שמצבו הכלכלי פחות מעמיתו ה'עני' )כמבואר ברש"י, שמות כג, ו(. לכן, יש לדקדק לתת את כספי המתנות לעניים מרודים, וכלשון מקור חיים )סימן תרצד, ס"ג(: "ידקדק לשלוח לעניים מרודים ומופלגים הנקראים אביונים". אולם, מקיים אדם את חובתו בנתינה למי שמוגדר כעני )ערוך השולחן סימן תרצד, ס"ג(. ומיהו עני? עני הינו מי שאין לו כדי פרנסתו )תשובות הרשב"א סי' תתעב(. ובספר נטעי גבריאל )פורים, פרק סז, הערה ב( והביא שם בשם החזו"א ו'חכמי ארץ ישראל' שכל שאינו מסודר 1 אולם ה'פרי חדש' חולק על דברי הב"ח, וכותב שאין טעם בכך, "אלא מסתברא ודאי דפטורי". ודעת יחיד היא. בפרנסתו כדי חייו )לו ולבני ביתו( הוא בכלל אביון, ויש לתת לו מתנות לאביונים 2. והוסיף בערוך השולחן )סימן תרצד, סעיף ד( שאין מקיימים מתנות לאביונים בנתינה מסורתית לרב, שמש, וכד', והחמיר עוד שאפילו אם הם אביונים אין בכך קיום מצווה, כיון שנותנים בתור חובה ומנהג ולא בתור מתנות לאביונים. בעל ואשה, הורים וילדים הסמוכים על שולחנם כמה אביונים הם? האם ייחשבו לאביונים כמספר נפשותיהם, או שמא אינם אלא אביון אחד? ב'ערוך השולחן' )סימן תרצד, ס"ב( מובא שכולם נחשבים לאביון אחד, וכן מבואר בשו"ת התעוררות תשובה )ח"ג, סימן מז(. אבל יש שחולקים בדבר, וסוברים שיש להחשיבם לשני )או כמה( אביונים )ראה שו"ת בנין עולם, או"ח סימן לו, הו"ד בכף החיים סימן תרצד, ס"ק י(, וכן כתב המהרש"א )מגילה ז, א, בחידושי אגדות(, ובדרשות חתם סופר )ח"א, עמ' קמ(. מתנות לאביונים והלכות צדקה בנוסף על ההלכות הפרטיות של מתנות לאביונים, נוהגות שאר הלכות צדקה, כך שיש לתת קדימה לאביונים תלמידי חכמים, לעניי העיר, לעניי ארץ ישראל, וכך הלאה, כפי שבארנו במקום אחר בעניין דיני קדימה של מצוות צדקה. עם זאת, יש הבדל חשוב בין מתנות לאביונים לבין צדקה כללית בנוגע לבדיקת העני. בניגוד לחלוקת צדקה רגילה, על מעות פורים נאמר "כל הפושט יד, נותנים לו", כלומר, אין אנו בודקים אם ראוי הוא אם לאו, אלא נותנים לכל הפושט יד. ביערות דבר )ח"ב, דרוש ט( כתב שיש מעלה מיוחדת בנתינת מתנות לאביונים לאביוני תלמידי חכמים: "נא ונא ראו כי בעו"ה ארכה הגלות וישראל נדחו, התעוררו לתורה ולחדול הרע, וכי נשמח בפורים תהיה שמחתם שמחה של מצוה לחזק ידי דלים וברכיים כושלות, ובפרט תלמידי חכמים, כי עיקר התורה וליהודים היתה אורה זו תורה, מה יועיל אם נספר בשבח משה ומרדכי ואסתר זכאים, ולא נלמד ממעשיהם". אין לתת את עיקר שיעור מתנות לאביונים מכספי מעשר, כיון שחובה היא, אבל מה שמוסיפים על עיקר המצווה )כלומר, מה שנותן מעבר לשני עניים כשיעור המבואר למטה( ניתן לתת מכספי מעשר )מגן אברהם, סימן תרצד, ס"ק א(. שיעור מתנות לאביונים לעתים קרובות נשאלת מהו שיעור המתנה המחויבת? שיעור מתנות לאביונים לא נתפרש בגמרא, וכתב הריטב"א )מגילה ז, ב, ד"ה תני רב יוסף( ששיעור מתנה - פרוטה, ודי בנתינת שתי פרוטות, פרוטה 2 והוסיף שם מדברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שבעל פרנסה שיש לו בית, ואיבד את פרנסתו, ראוי לקבל מתנות, שכן אינו מחויב למכור את ביתו. 3 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה: Din.org.il
לכל עני כדי לצאת ידי חובת מתנות לאביונים. כך נפסק בכמה פוסקים )מקור חיים סימן תרצה, סעיף ב; אשל אברהם תרצד; משנה ברורה שם, סק"ב, ועוד(. כיום, לאחר עליית ערך הכסף, עומד שיעור הפרוטה בכ- 13 אגורות בלבד ולכן יש שפקפקו באפשרות לקיים מצות מתנות לאביונים בשיעור כסף כה קטן. אולם, כך הוא עיקר הכרעת ההלכה, כמו שכתב בפקודת אלעזר )סימן תרצד( "שאין לנו אלא דברי הריטב"א, וכמו שבאמת היה המנהג פשוט בעירנו שנותנים פרוטה אחת לכל עני". וכך מבואר גם בצפנת פענח על הרמב"ם )הל' מגילה, פ"ב, הלכה טו(. אולם, ישנם כמה פוסקים שכתבו שיקפיד לתת לעני סכום כסף שיספיק לקנות שיעור פת של ג' ביצים, שהוא שיעור כדי סעודה )כן מבואר בזרע יעקב, הובא בשע"ת סימן תרצד, ולומדים שיעור זה משיעור משלוח מנות; וכן כתב בשו"ת מי יהודה סימן פו, ובקיצור שו"ע )טולידאנו( סימן תקכה, ס"א(. בספר פקודת אלעזר )שם( כתב שלאחר כמה שנים ראה את דברי ה'זרע יעקב', והתחיל לנהוג כמנהג זה. ישנם פוסקים שהתאימו שיטה זו למציאות ימינו, ואמרו ששיעור מתנה הוא כדי סעודה פשוטה )כגון לחמנייה ומשקה( 3. בנוסף לכך, יש שכתבו ששיעור הנתינה היא כשיעור "מתנה חשובה", שיש בה בכדי לשמח את האביון )כן הובא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א(, ושיעור זה הוזכר במהרש"א )מגילה, שם(. מעלת המצווה נסיים בדברי הרמב"ם )הלכות מגילה, פרק ב, הלכה יז(: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר )ישעיהו נז(, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". ויה"ר שנזכה לקיים מצווה זו בהידור, עם כל מצוות הפורים, ונראה ימי שמחה וגאולה קרובה בב"א. 3 וישנם שיטות נוספות בשיעור נתינה: צפנת פענח )הלכות מגילה, עמ' לח( כתב ששיעורו כביצה, ע"פ דברי הר"ש )חלה פ"ב, מ"ו( ששיעור נתינה הוא שיעור כביצה. ובפתחי תשובה )סימן תרצה( כתב ששיעור מתנות לאביונים הוא שיעור גרוגרת לכל אביון, כי מבואר ברמ"א )יו"ד סימן רמט, ס"ד( שזהו שיעור צדקה. c שו"ת הלכתי d שאלות שנשאלו באתר האינטרנט din.org.il מנהג מחצית השקל - הס כום למשפחה מה הסכום שיש לתת, זכר למחצית השקל, עבור משפחה המונה שלושה מבוגרים ושלושה ילדים? יש לתת 6 פעמים 3 מטבעות זכר למחצית השקל. למנהג האשכנזים נותנים 3 חצאי שקל בעבור כל אחד ]סה"כ 18 חצאי שקל[, למנהג הספרדים אם יש ביכולתו לתת שיעור של מחצית השקל ממש ]ששיעורן כ- 10 גרם כסף טהור, שוויו כיום הוא 11.555$ שזה כ- 41 ש"ח[ לכל אחד, עדיף, אך אם אין ביכולתו ייתן בעבורו סכום זה, ובעבור בני ביתו 3 חצאי שקלים בעבור כל אחד. שו"ע או"ח סי' תרצד ס"א ובמשנ"ב שם, כף החיים )סק"כ(, ילקוט יוסף )מועדים עמ' שיא-שיב(. מתנות לאביונים לעני המקבל קיצבה שאינה מספיקה לכלכלתו א. האם בחור חולה אשר אינו עובד ומכלכל גם את אימו החולה נחשב לאביון, על אף שהוא מקבל מביטוח לאומי 4 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה: Din.org.il
קצבה כל שהיא? אמו נזקקה לניתוח שעלותו 10,000 ש"ח והוא קיבל הלוואה מגמ"ח אך מתקשה להשיבה. ב. האם ניתן להעביר אליו את כל המתנות לאביונים או שחייבים לשלוח ל 2 אביונים ולא רק לאחד? וכמה צריך להיות שווין הכספי של המתנות? א. אדם כזה ראוי לתת לו מתנות לאביונים, ונחשב אביון. ב. חובה לתת 2 מתנות ל 2 עניים, ועל כן חוץ מנתינת המתנות לבחור זה, יש לתת לעני נוסף. שיעור מתנה, הוא לפחות 10 ש"ח ]שיעור של קנית אוכל[, ולכתחילה ראוי לתת מתנה מכובדת של 50 ש"ח לפחות לכל עני. א. ערוך השולחן סי' תרצד ס"ג. ב. שו"ע או"ח סי' תרצד ס"א ובמשנ"ב שם ס"ק ב. פתיחת משרד ביום הפורים וחול המועד בבעלותי משרד בסין שבו עובדים כמה עובדים סינים ועובד אחד ישראלי יהודי. האם מותר לי לעבוד ולהעביד את הבחור היהודי ואת העובדים הסינים ביום הפורים או שהדין הוא כמו בחול המועד. האם מלבד הפן ההלכתי ישנו עניין שלא לעבוד בפורים? כמו"כ מה לגבי עבודה בפסח ובחול המועד פסח? המנהג שאין עושים מלאכה ביום הפורים ובכלל זה פתיחת משרדים ותפעולם, ונאמר שהעושה מלאכה ביום הפורים אינו רואה סימן ברכה מהממון שהרויח באותו יום. אולם מותר לפתוח את המשרד ובלבד שהפועלים שאינם יהודים בלבד יעשו בו מלאכה. ביום שושן פורים מותר לפתוח את המשרד ולתפעל אותו. בחול המועד אין לעשות מלאכה ובכלל זה פתיחת משרד והפעלתו ]פתיחת המשרד בחול המועד חמורה יותר כיון שלפעמים נכלל במה שאמרו שנחשב כ"מבזה את המועדות"[, ואף על ידי פועלים גויים אין לעשות, בפרט שבכל משרד מתבצעות מלאכות כגון כתיבה ושאר מלאכות האסורות בחול המועד, ואסור לומר אף לאינו יהודי לעשותן בעבורו. במקום הפסד מרובה יש להקל לפי הענין וצריך שאלת רב לגבי כל מקרה לגופו. שו"ע או"ח סי' תרצו ס"א וס"ב, ובמשנ"ב סק"ב וסק"ז, ועי' עולת שבת )סק"א( שהמנהג להקל בשושן פורים, שו"ע או"ח סי' תקמג ופמ"ג א"א סק"א, ומשנ"ב שם. עני אם חייב במצות מתנות לאביונים אדם שאינו עובד מזה מספר שנים וסועד את אביו החולה. האם חלה עליו חובה לתת מתנות לאביונים? גם עני חייב במתנות לאביונים, ולכן אף אם הוא נחשב לעני הוא חייב במתנות לאביונים. משנ"ב ס"ק א. 5 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה: Din.org.il
משלוח מנות שאינן ראויות לאכילה למקבל )כגון ממתק לחולה סכרת( כדי לצאת ידי חובה של משלוח מנות בפורים, האם יש להתאים את המשלוח לאדם המקבל, לדוג' האם יוצאים ידי חובה כאשר שולחים לחולה סכרת משהו מתוק, או לאדם שעושה דיאטה מאכל משמין וכדו'? או שאין צורך להתיחס לאדם המקבל ומספיק לשלוח מאכל הראוי לאכילה? כל דבר מאכל, אפילו אם המקבל אותו לא יאכלנו מחמת סיבות בריאותיות, יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. סעודת פורים במסעדה האם ניתן ללכת לאכול את סעודת פורים במסעדה? מעיקר הדין יוצאים בכל סעודה שעושים ביום הפורים, בין אם זה בבית, במסעדה או בכל מקום אחר, אולם ודאי ראוי והגון לערוך את הסעודה במקום שיכולים לשמוח כראוי ובריבוי משתתפים. עי' משנה ברורה )סי' תרצה ס"ק ט( "וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו דא"א לשמוח כראוי ביחיד". תחפושת של בת - לבן האם מותר לבן להתחפש לבת בפורים? ביום הפורים עצמו יש להקל, אך מה שעושים חגיגה לפני פורים, קשה להקל בזה, ועדיף שלא לחפש את הבן לבת. אם כל המלבושים של בן, ורק לבוש אחד הוא של בת יש להקל גם בחגיגה שלפני פורים. שו"ע או"ח סי' תרצו סעיף ח, ומשנ"ב סק"ל. פאה פורימית לאשה האם מותר לאשה לחבוש פאה ורודה "פורימית" ביום הפורים בלבד? בתוך הבית מותר, מחוץ לבית לא. מאחר וחבישת פאה כזו טיבה למשוך תשומת לב ואסור לאשה ללבוש בגדים שיש בהם משום משיכת תשומת לב יוצאת דופן. הגם שביום הפורים כולם הולכים בצורה משונה, אך אשה שהולכת כך מושכת את העין יתר על המידה, והלכות צניעות חלים גם בפורים. 6 הכתובת שלך לכל שאלה בהלכה: Din.org.il