של"ס פר' וישב תשס"ט של"ס פר' וישב תשס"ט ג דא"ח רעוא דרעוין פרשת וישב תשס"ט בּלדדדדתּהּ בכזיב והיה אתתתת שׁמוֹ שׁלהההה ותּקרא Ÿ ותּסףףףף עוֹד ותּלדדדד בּן Ÿ אתתתתוֹ: (בראשית ל"ז, ה') א. הדרך לזכות לקדושה בחי' יוסף, הוא ע"י יעקב בחי' משפט, לשפוט את עצמו בכל דרו כתיב אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית ל"ז, ב'), והעניין בדרך עבודה שבכדי לזכות לקדושה בחי' יוסף צריך לשפוט את עצמו, בחי' יעקב שהו"ע המשפט. יסוד הקדושה הוא כשהאדם שופט את עצמו בכל עת האם מתנהג כראוי. ולזה צריך להרבות בעסק התורה שהיא ג"כ בחי' משפט, ע"י לימוד התורה ידע לנכון איך לשפוט את עצמו וליישר את דרו לדרך האמת. וכדי לשפוט עצמו כראוי צריך עזות דקדושה כנגד הסט"א, ככתוב 'אנ אשלח גדי עזים מן הצאן' (בראשית לח יז), עיקר המלחמה בסט"א הוא ע"י כח העזות דקדושה, ללחום בתוקף נגד הבלבולים והדמיונות שמרחקים את האדם מקדושת יוסף. וכמ"ש (תהלים כ"א, ב') ה' בעזך ישמח מלך, ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, (שמואל א' ב', י') עיקר הגאולה תלוי בעזות דקדושה כנגד הסט"א. ובזה נבין מה שפרש"י וימצאהו איש זה מלאך גבריאל, לקדושת יוסף צרים התגברות ועזות דקדושה בגבורות קדושות בחי' גבריאל. וכל זה כשיהא נזהר שלא להשתמש עם העזות לעצמו, היינו שישמור עצמו מכעס וקפידות, וישתמש עם מדת הגבורה רק בקדושה, בזה יזכה לראיות קדושות, ולדעת ההלכה והפסק לאמיתה של תורה שלא לנטות ימין ושמאל. שלזה גם צריך עזות דקדושה כדי לזכות להלכה לאמיתה של תורה. והוא גם בחי' 'ויתן עוז למלכו', שעיקר המלוכה הוא לפסוק הלכות התוה"ק כראוי, להזהר מאד שלא לנטות ימין ושמאל. והוא ענין אחד עם המשפט שהאדם צריך לשפוט עצמו ולפסוק ולהחליט בכל עת איך להתנהג לימין או לשמאל, בזה הוא זוכה להרים את המלכות דקדושה, בחי' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. וזה עיקר השמחה למעלה כמ"ש 'ה' בעזך ישמח מלך'. וכמו כן בענין פסקי הלכה, שע"י ששופט עצמו כראוי יזכה לפסוק ההלכה בדרך האמת.
ד דעה חכמה לנפשך וזה מש"כ אנו אשלח גדי עזים מן הצאן, לתקן את שעיר עזים דמרת יוסף הצדיק. ע"י מרת יוסף זה איבדו דר ההלכה והמשפט האמת, ונחסר מהם עזות דקדושה עד שאין יודעים הליכות עולם ודר אמת שיש בתורה ובעבודת ה'. באמת דר העבודה נתחדשים בכל רגע לפי המקום ולפי הזמן, וצריך האדם להתדבק בו ית' בכל עת ובכל מצב. ולזה צרים לדעת היטב את ההלכות והליכות איך לעבוד את ה' בזה המצב. ובין בדר ההלכה ובין בדר העבודה צרים בירור אמיתי לדעת בכל רגע ושעה מהי דרך העבודה עכשיו, ולזה צריך עזות נגד הסט"א שמונע לדעת האמת בכל רגע ובכל פרט. ותיקון מרת יוסף הוא ע"י שתיקן יהודה סוד היבום, ואמר אנו אשלח גדי עזים, היינו לחזור לכח העזות דקדושה. עד יבא שילה, דא משה משיח, בכח העזות דקדושה נזכה לגאולת עולם. והיה בכזיב בלדתה אותו. (בראשית ל"ח, ה') אי' בזה"ק (ח"ג רסג.) עד יבא שילה דא משה. שילה בגי' משה. ונודע שקץ הימין שכתוב בדניאל, הוא של"ה, שהוא ענין עד יבא שלה דא משה, ושנת של"ה הוא סוד קץ הימין, כמובא בשעה"ג (ל"ו) שאם היו זום היה מתגלה משיח ע"י האריז"ל בשנת של"ה. אלא שהיה בחי' והיה בכזיב בלדתה אותו, וכמ"ש כל האדם כוזב. וכ' האריז"ל (שער הפסוקים וישב) "ולא תבא עד יגדל שלה, שעדיין הוא קטן. ר"ל, עד שיתמלא מהיו"ד שהוא האור העליון, כמ"ש (עובדיה א', ב') הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, אז ישאר שלה בגלות, עד יבא שילה מלא, שהוא המשיח, והוא משה". עיקר הגאולה שיתמלא של"ה עם הי', מקטנות לגדלות. ואז יהא בגי' משה. והנה כשתחבר שיל"ה עם אח"ד, הוא בגי' משיח. שזהו עיקר כח משה רבינו והצדיקים המופלגים, לגלות אחדותו ית' בעולם, ובזה יתגלה משיח צדקנו. להבין אלו העניינים לעובדא וכדי ולמעשה, נקדים תחילה מש"כ רבינו האריז"ל בכונת חנוכה: (שעה"כ חנוכה דרוש א') " שלשה בחי' של יחוד יש לזו"ן א' הוא בבחי' הוי"ה אהי"ה ומספרו מ"ז, הב' הוא בבחי' הוי"ה אלהים ומספרו יב"ק. הג' הוא בבחי' הוי"ה אדני ומספרו צ"א. ולפעמים מתייחדים בבחי' א' ולפעמים בשתיהם ולפעמים בשלשתם ואז הוא היחוד הגמור ואז הנוק' נקרא נ"ר כמספר ו' שמות הנז'. וכו'. בברכה א' של להדליק כשיאמר ברוך אתה ה' יכוין שזו ההוי"ה היא דע"ב דיודין ותכוין לחבר עמו גם אהיה דיודין ושניהם בגימט' רג"ל וז"ס עד שתכלה רגל מן השוק. ובברכת שעשה נסים יכוין באות' הוי"ה למילוי ס"ג ויחבר עמו שם אלהים ולכן גם ההויה דס"ג יכוין שהוא בניקו' אלהים. ובברכת שהחיינו יכוין באותה ההויה שהוא במילוי מ"ה דאלפין ויחבר עמה שם אדני".
של"ס פר' וישב תשס"ט ה ויש להבין מדוע בהיחוד הראשון בין בשם הוי"ה בין בשם אקיה, שניהם במילוי, ע"ב וקס"א. משא"כ בשני היחודים של ברכה שניה ושלישית, ההוי"ה במילוי, אבל אלקים ואדני אינן במילוי. ב. תכלית העבודה להתענג בשעשועי הדביקות בו ית' הנה נודע מה שגילו צדיקי אמת שעיקר עבודת האדם בעולם הוא להתדבק בבורא ית"ש, להתמיד במחשבת אחדותו ית', ולהדבק בשמותיו הק'. וענין המחשבה משמותיו ית' אינו מחשבה חיצונית בעלמא, אלא לבא לבחי' אז תתענג על ה', כל אחד מישראל יכול בודאי לזכות לזה להתענג במחשבתו בדביקות בשמותיו הק'.ואזי יזכה לבחי'והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיה נ"ח, י"א), שיתענג בדביקותו בא"ס ית' בבחי' נחלה בלי מצרים. וזהו דרך האדם להתקדש ולהתרחק מתאוות עוה"ז, כשיזכור התענוגים האמיתיים שיש בעבודת ה', שהם רבבות אלפים פעמים יותר מכל תענוגי הבלי עוה"ז, יוכל בקל לצאת ממקום הנסיון. באמת זה עיקר הסיבה לכל מה שאין האדם זוכה לבא לעבודה האמיתית, חסר לו התענוג בתוה"ק ובעבודת האל וביחודי שמותיו ית', וממילא אינו מתקן שורש הראשון, רצון ה' שישתעשע האדם בהתדבקו בו ית'. וזהו עיקר תאוות ורצון השי"ת כביכול, לא רק שיהיה האדם ממליך אותו בעולם, אלא שיתענג מאלקותו ית"ש. לבא לבחי' שעשועי עוה"ב להתענג בתענוגים אמיתיים, על התוה"ק, על האמונה הטהורה, ועל הדביקות באלקותו ית"ש. ג. עיקר הכנעת גוג ומגוג הוא ע"י התלהבות אש דקדושה אמרו חז"ל שלעתיד לבא תהיה מלחמה גדולה עם גוג ומגוג. וצדיקי הדורות מעוררים רחמיו ית'ופועלים שזאת המלחמה לא תהיה בגשמיות ח"ו. וכמ"ש ברמח"ל (תיקון י"ב מתיקונים חדשים להרמח"ל) שעיקר הדרך ללחום עם גוג ומגוג הוא ע"י קדושת חשמל, כמה שהאדם מתלהב לבו באש שלהבת בדביקות בו ית', בזה הוא זוכה להכניעאת קליפת גוגומגוג.ויש כו"כ דרגות בענין החשמל, כמ"ש בראב"ד בס"י, יש התלהבות חיצוני ויש התלהבות פנימי, ותכלית העבודה לזכות להתלהבות פנימי. וזה מה שפרש"י על מה שאמרו חז"ל (שבת כ"א) פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בהן בשבת, מפני שהאור מסכסכת בהם. ופרש"י "מסכסכת בהן אינה נכנסת תוך הפתילה, אלא סביב מבחוץ", מסכסכת מבחוץ היינו שיש רק התלהבות חיצונית. שהאדם מתלהב בתורה ואמונה אבל זה התלהבות חיצוני, רק אש חיצונית. ואין לו תענוג אמיתי באלקות. כדי לזכות לתענוג אמיתי והתלהבות אמת באלקות, זוהי נקודה שצרים הרבה להתייגע על זה. בבחי' יגעת ו'מצאת' תאמין, מה שיש למצוא ע"י היגיעה הוא בחי' 'מצאת' בבחי' 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט', ח') מי שיש לו לב אמת עם הבורא כל עולמים ויודע
ו דעה חכמה לנפשך איך לעלות מדרגא לדרגא הוא זוכה להנקודה של אז תתענג על ה', פי ה' דיבר, נחלה בלי מצרים, תענוג האמיתי השרשי באלקות, שעשועים עצמיים של עוה"ב, שזה התכלית של רצון ה' כמובא בלקו"מ ששעשועי עוה"ב הוא התכלית (תו' י"ח) רק זוהי התכלית להשתעשע בשעשועים של אמת. להתענג על ה'. אך לא מיד כשמתחיל ללמוד תוה"ק או לחשוב מהשמות הק', זום לשעשועי עוה"ב כמ"ש ברעיא מהימנא מנשמת משה רבינו שאמר לרמח"ל, וכמ"ש באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר (ישעיה ט"ו, ט"ז), האש דא חשמל, כשבאים גוג ומגוג ללחוםעלה'ועלמשיחו, דרךהיחידה לנצחו הוא ע"י החשמל. כמ"ש החידושי הרי"ם שמלחמת גוג ומגוג הוא מה שיש בלבולים לאדם בעת ק"ש, וכמה בלבולים בעבדות ה'. והדרך ללחום בהם הוא ע"י התלהבות דקדושה כנ"ל. ד. משיח בן יוסף אחוז בהוד. ובזה שורף הקלי' כשבאים ימי החנוכה הק', חנוכה הוא גמר הימים הנוראים ר"ה ויוה"כ, צריך לחתום העבודה, חותם אות ברית קודש, חותמך ופתילך. ימי חנוכה הק'. באים גוג ומגוג הסט"א לבלבל על ה' ועל משיחו, שלא נוכל לפעול העבודה הק' של ימי החנוכה הק'. והעצה היא באש ה' נשפט, שצריך אור החשמל, אור לבת אש, לזכות להתלהבות אמת. בחי' אש האמיתי. כשזום לשבת ליד הנרות חנוכה, כשמעיינים בשמות הק', בדביקות בנר חנוכה, וכן בעת לימוד התורה בחנוכה, צריך לזכות לבחי' באש ה' נשפט ובחרבי את כל בשר. לקחת נקמה לנקום בסט"א בכח האש והחשמל דקדושה. כמ"ש פורה דרכתי לבדי (ישעיה ס"ג, ג'), ואומר ישמח צדיק וחזה נקם (תהלים נ"ח, י"א), הצדיק משיח בן יוסף שאחוז בהוד לוחם בגוג ומגוג, בכח שהוא דבוק בהוד, ועיקר זמן תיקון ההוד הוא בימי חנוכה, ואז צריך שיהיה בבחי' ישמח צדיק חזה נקם, לנקום בסט"א, בכח האש דקדושה, התלהבות האמת. שעי"ז זום להדליק נר חנוכה, בזה נשרף הרע ע"י אור האלקי, שהאדם עוסק להנות משמות הק', להתלהבות מהאש האמת של הנר חנוכה, לשרוף את גוג ומגוג, בבחי' בית יוסף להבה, להבה הוא בגי' שם מ"ב, להבה של יוסף עומד לעומת הסט"א שעומדת לפתח חטאת רובץ, שע"ז כתיב שהעצה היא אבא בם אודהי"ה,שם מ"ב, כשבניישראל מתדבקים בנרות בית המקדש ע"י ח' ימי חנוכה, כנגד שם מ"ב, מ"ב הוא סוד האש והחשמל דקדושה, שע"י שבני ישראל קבלו התורה בהר סיניבאש, כן צריך לזכות לל"ו מסכתות באש האמת, לבת אש, לא רק להנות מפנימיות התוה"ק, אלא מתענוג השרשי של התורה בלבת אש, שיתאחדו בכל אברים, שיהיו האברים אברי אש, כל הגוף יבער באש התוה"ק. כמו בני ישראל בהר סיני, שהיה שם הסוד של אש, להבה, שם מ"ב, לשרוף בזה את גוג ומגוג, לשרוף הסט"א. צריך להנות מפנימיות התוה"ק מפנימיות אלקות, ולהוריד האור
של"ס פר' וישב תשס"ט ז יותר ויותר, למעלה הוא אור דק, צריך להורידו עוד ועוד עד שיהיה להבה דיוסף לקדש כל הגוף, ובזה לשרוף כל הקלי' של חיצוניות הגוף, שהגוף יהנה באמת מאש התלהבות התוה"ק דייקא אז זוכה לבטל כל הקלי'. בכח הקדושה. הקלי' עומדים סמוך לההוד, ומשיח בן יוסף שעומד בהוד, הוא שורף עם האש של חנוכה את כל הקלי', וכן כל אחד מישראל ע"י שעוסק לקדש אברי הגוף. וכ' האריז"ל בשער הכללים שמשה רבינו יש בו כמה וכמה דרגות בנבואה. בתחילה עליה לדעת וכו' עד עליה לאבא עילאה. כשאדם מתדבק במשה רבינו וחושב מהשי"ת הוא מרגיש אור יסוד דאבא שבדעת. אבל כשמתבונן יותר ויותר זוכה לשליש ת"ת ומדות אהוי"ר, ועדיין יש סוד ויסתר משה פניו. ששליש ת"ת מכוסה. ומשה רבינו זכה לגלות נבואת האמת. עין בעין יראו בשוב את ציון, תמונת ה' יביט, משה רבינו עלה לבחי' 'לבת אש', כמ"ש האריז"ל, שזכה לנבואה בתחילה רק ויסתר משה פניו, אח"כ המשיך הנבואה ביתר שאת עד ותמונת ה' יביט, שהרגיש גילוי אלקות בגילוי, עד שנעשה התלהבות באופן של אש, וגילה האור עד היסוד. והוריד הערלה מהיסוד, עד שהוציא ההבל מהיסוד, שהרי משה רבינו היה גלגול שת והבל, מש"ה ר"ת משה שת הבל, שעיקרו חכמה, להרגיש אור אלקי בפנימיות, אבל אור אלקי צריך שירד עד בחוץ, עד שנעשה חשמל, שמרגיש אש אלקי מהשמות הק' ואלקות על הגוף, בחוץ ומקיף, עד שכל הגוף בוער באור אלקי. מרגיש אש תתענג על ה', ודייקא אז מוריד השמות הק' עד שענשה חשמל, כשיש חשמל, נולד חשמל פנימי יותר, יש חשמל למעלה מחשמל, להבה תלהט רשעים, כמה שמגלים אלקות בחוץ, כמה שמעיין בתוה"ק ובשמות הק' עד שזוכה להתלהב ולהרגיש התענוג בחוץ, כמה שזום לאור עצמות אלקי, בזה שורף הרע. ה. העצה כשיש יבשות בתורה ובתפילה יש סוד הנחש שענינו תענוג, אחר שאכלו מעץ הדעת, התחבר עם הנחש הקדמוני שהוא כח התענוג שיש באדם, הנ' שבנחש הוא מ' וי'. נחש ומשיח אותם אותיות, הנ' הוא מ' וי'. והנה אי' בספר יצירה 'הבן בחכמה וחכם בבינה'. ונבאר שתי הדרגות בעבודת ה'. כשאדם מתבונן באלקות הוא סוד תבונה, התבוננות, שיהודי מתבונן באלקותו ית"ש, ויש בחינה כשאדם מתבונן אפי' שרוצה להארה והתלהבות מתוך ההתבוננות, ויסוד דתבונה נקראת כשנכנסת לז"א, מפתחא דכליל שית, היינו כשמתבונן באלקות וזוכה ללמוד ולהתפלל, ולפעמים יש ברק מחכמה, אבל אח"כ כשמתבונן ולומד תורה ולהתפלל, ועדיין הכל יבש. בחי' איתי יבש, בראשי"ת אותיות אית"י יב"ש, שלא מרגיש התלהבותהאששלאלקות, מרגיש יבשות בתורה, זה עיקר הגלות שאדם מרגיש יבשות בתורה ותפילה. ושוטה אינו מרגיש, פעם יבשות פעם לא,
ח דעה חכמה לנפשך ואינו מאמין שהכל אלקות, ונדמה שהכל מקרה, הצדיק יודע שהכל לכל אלקות, הכל לכל רק מאיתו ית'. ויבשות שיש בעת התורהוהתפילה,יש בזה עבודה, לשברכל היבשות, ולפתוח ולהוריד אור האלקי בעת הלימוד הגמ', שיבער בעת לימוד הגמ' כגחלת ממש. להוריד ולגלות התלהבות אלקי בעת הלימוד, ובעת התפילה לזכות להכלל למעלה, אי"ז מקרה ח"ו, רק הכל מלמעלה. וזה עיקר עבודת ה' לשבר המחיצות של היבשות והקרירות, ולהוריד התבוננות אלקות למטה, בסוד יסוד דבינה שנכנסת לז"א אזי מאבד היחוד דאו"א, שהוא האור, בשעה שהיסוד דאי' יורד לז"א, היינו שמתחיל ללמודו להתפלל, אפי' שהיה לו רגע טוב והיה יחוד או"א, אור והתבוננות, אבא ואימא. אבל כשהמפתחא דכליל שית, הז"א לוקח יסוד דבינה, ואז חסר היחוד או"א, ואז מאבד ההתעוררות ונעשה יבשות, ומרגיש בבחי' 'אתי יבש', והתורה והתפילה ביבשות. הבעש"ט אומר, אבר חי מוליד, כשהתוה"ק יבש איך יוליד אהוי"ר. ו. סוד ם' בתבונה ומ' באי' עילאה ואיך זום ללמוד תורה בהתלבות אש, להרגיש אלקות בתורה ותפילה, ונפשו תכלה לה', לא לחיות ביבשות ח"ו, זהו סוד יחוד אלקנה וחנה. אלקנה סוד אבא, וחנה סוד בינה, הבן בחכם וחכם בבינה, יוד, וד הוא מילוי היוד, סוד חכם בבינה. לעולם החכמה והבינה הם בבחינה של מים, ואין מים אלא תורה, התוה"ק נקראת מים, מ' י' ם', הם' סופית הוא ענין התבונה, שמקבלת מהי', בסוד עיגולא גו ריבועא, עיגולא הוא סוד החכמה, ובתוך הם' יש נקודת הי', כמובא בזה"ק, יש עיגולא בסוד הי' שהוא תוך הם' שהוא חכמה תוך בינה. היינו כשאדם מתבונן באלקות, מקבל הארה לרגע אחד, שהוא נקודה ' שנכנס בתוך הם'. והאדם שכבר זכה להרגיש לפעמים את ה'. וממילא מהם' יוצא ט' נקודות מכל צד. אלו הם כל העבודות שעובד את ה', מזרח מערב צפון דרום, חו"ב חו"ג, כל עבודותיו לה', כל הט' נקודות מצטרפים להנקודה הפנימית שזכה להרגיש ע"י התבוננות באלקות, ובזה נעשה מקוה, מ' סאה מכל צד, והכל ע"י הארה שזכה להרגיש קצת אלקות, בזה הכח הוא עובד כל העבודות שבעולם ע"י התבונה, שהיא מקוה ישראל, שישראל מטהרים עצמם ע"י עבודת הבורא. כשמרגישים את ה' רק לרגע אחד, אח"כ כשנכנס לתורה ועבודה אינו מרגיש האור, היסוד דבינה כשנכנס לז"א נפסק היחוד דאו"א, והוא בחי' ם' סגורה, שכביכול הי' והמ', שהי' משפיע למ' אבל אין רואים הי', העיגולא נעלם בריבועא. ואין ה נמי, מי שמתבונן באלקות לפעמים מרגיש רגע טוב, אבל שאר הזמן מרגיש יבשות ח"ו בתורה ותפילה, רק לפעמים התנוצצות אלקות, אבל זה הרגע התנוצצות זה מקוה שמטהר כל העבודות, שהכל יהיה בדרגת מקוה, הם' שיש ט' נקודות סביבו, באמת הכל נשרש ביו"ד הנעלם בפנים, אפי' שהוא נעלם, אבל הי' לרגע אחד הוא
של"ס פר' וישב תשס"ט ט שורש חיות הכל, וזהו הים, התנוצצות אלקות לרגע אחד, זה גורם שיהיה ם' סאה. וכל זה רק התחלה בבחי' תבונה, בחי' חכם בבינה. ז. סוד שמן המנורה חיבור חכמה ובינה אבל צריך להמשיך הבן בחכמה, בינה שבתוך החכמה, שזה עיקר שמן של המנורה, שיש בזה כו"כ בחינות, מצד אחד שמן זה חכמה, כמ"ש באריז"ל, אבל ברמ"ק כתיב שהוא בינה, הוא סוד חכמה דבינה. סוד וד דיוד, הוא סוד המ' דמים, יש מקום שהי' מתחבר, במ' פתוחה, שהי' מתחבר עם המ' בדרך פתוח, היינו שיהודי כשהוא דורש אלקות ומחפש חשמל העליון, לבת אש, שיתגלה אלקות עד החוץ, ובודאי מרגיש אלקות, אבל לא מסתפק בהרגשה לשעה אחת, אלא בכל לבבו נאמן לפניך, אינו מסם שתישאר הבריאה ביבשות, שהתורה והתפילה לא תהיה ביבשה, אלא ויבואו ביבשה בתוך הים, ע"י קריע"ס משבר המחיצות בעולמות התחתונים ובעולמות עליונים, הצדיק שדורש את אלהיו, אינו מסם ליבשות הזאת, רוצה להרגיש את ה' בתורה ותפילה, לא רק התנוצצות לשעה ולרגע, אלא רוצה לשבר המחיצות, עין בעין יראו, שיהיה ים בתוך היבשה, שהתנוצצות אלקות תהיה בקיום בתענוג אמת, לבת אש, בבחי' להבה תלהט רשעים שהוא סוד שם מ"ב. ובסוד החשמל. וכשנכנס לאלקות בסוד המ' דמים שהוא גם מ' י', המ' עצמו הוא מ' וי', ששם הנקודה היא בהתבוננות אלקות באופן שאין הי' נעלם מהמ', בשעה שמתבונן באלקות עוד ועוד בעמקות ע"ג עמקות, לא להתבונן לרגע ולהתלבש בתורה ותפילה ומעשים, שמרגיש לרגע אלקות ואח"כ התו"ת יבש, שזה התחלה בסוד תבונה. אלא 'ועלה האיש ההוא' שעולה לסוד הבינה וחכמה שיש בבינה עילאה סוד ע"ב קס"א, שהוא הרגל של יו"ט וחנוכה, ומאלו המוחין דאבא ע"ב קס"א, שהו"ס חב"ד עליונים, חו"ב עליונים של או"א עילאין שהוא סוד הבן בחכמה, שם הוא סוד שהעיגולא וריבועא נשארים כאחד בגילוי, ואין העיגולא נעלם תוך הריבועא אלא שהם מתחברים באופן של התגלות, ע"י שמתעמק באלקות יתר עמוק, ממילא נשאר קיום לאור בעת התורה ותפילה, ועלה האיש ההוא, למעלה למעלה, ואזי אין גוג ומגוג לוחמים כלל, גוגו ומגוג מחלישים דעת האדם, שאין מרגיש האור, ומפתה בתענוגים גשמיים, אבל הצדיק שאינו מתפעל וזוכה ללמוד ולהתפלל במסירות נפש יום אחר יום, ומחפש את ה' בלי סוף, ומאמין באמונה שלימה שיש כל התענוגים שבעולם בתורה ואלקות, יותר בכל תענוגי הבריאה שאינו רק נהורא דקיק בערך האור האמיתי שיש ב'אז תתענג על ה'', הצדיק שמוסר נפשו על תורה ועבודת ה', הוא זוכה ללהבה תלהט רשעים, וזוכה לא רק להכנס ליחוד של 'חכם בבינה' ששם יש אור קצת ונעלם בעת התו"ת, אלא ועלה האיש ההוא בסוד 'הבן בחכמה', בסוד מ' פתוח.
י דעה חכמה לנפשך ח. סוד שני החלומות יחוד בינה ותבונה. קמה אלומתי, בסוד אלם. ואחד עשר כוכבים משתחווים לי. שהוא שלימות המוחין ובאמת יש עליה יתרה מזאת. לא רק מ' פתוח, אלא יחוד מ'י'ם', שהאור של מ' פתוח ישפיע מהי' הפנימי, היינו שאימא ותבונה יתחברו. בסוד יוסף הצדיק שחלם שני חלומות. מאלמים אלומים בסוד היחוד החיצון, כשהצדיק לומד אפי' כשקשה לו, שזה עיקר העבודה ללמוד תורה כשעדיין אין האור גדול, ולא מרגיש אז תתענג על ה', ראשית העבודה לקבל על עצמו עול תורה באופן של מאלמים אפי' שקשה מאד, בסוד אלם, בלי חיות, החיות בא לרגע ומיד נעלם, והצדיק ממשיך לעמול בתורה, קמה אלומתי וגם ניצבה, כשהצדיק עוסק בתוה"ק אפי' כשהוא בחי' 'אלם', בזהו זוכה בסוף לבחינת י"א כוכבים משתחווים לי, בתחילההיסוד הוא למטה, בסודאלם, מצד היחוד החיצון הוא סוד תבונה שהיא בערן יחוד החיצון, אבל ע"י שהצדיק עוסק בעול תורה במסירות נפש ולא שם לבו שחסר לו התענוג התמידי, רק יש התנוצצות זמנית ואח"כ קשה עם היבשות, התבונה נכנסת בז"א ואין לו חיות בלימוד, רק לפעמים, אבל הצדיק ממשיך באמונה שלימה, קמה אלומתי וגם ניצבה, ויודע שבסוף יזכה בודאי לדרגת 'אז תתענג על ה'' וה' לא יעזבנו. שזוכה לחלום השני, בחי' 'הבן עד בחכמה', מ' הראשונה של מים, וזוכה למים עליונים, והמ' הראשון הוא גם ים אלא בחי' מ' פתוח, וע"י זה זוכה למקוה הגבוה יותר, כמו הי' שבתוך הם', אבל הי' הוא בגילוי, ואז זוכה שממשיך גילוי אלקות ון שעלה למעלה למעלה, זוכה להוריד גילוי אלקות למטה למטה, כמה שעולים יותר, ממשים גילוי אלקות יותר נמוך. וזה עיקר דרכו של משה רבינו להמשיך גילוי אלקות לא רק באופן של תחילת לידתו ונבואתו, ביסוד דאי' שהאור נעלם, שאינו מרגיש אלקות בחיצוניות, אלא ממשיך עד שתוהבל,שהוא מילוישל משה רבינו, לזכות ללמוד תורה ולהתעמק בשמות ולהאמין שצריך לבא לסוד היחוד התמידי, בהתגלות אלקות, שלא יהיה שום יבשות, אלא אדרבה התורה ותפילה יהיה מלא חיות ותענוג בבחי' אז תתענג על ה', והכל תלוי באמונה של האדם שיחפש, ויסם בכל עת למסור נפשו, לייחד בחי' קמה אלומתי הראשון, אל"ם, בסוד התבונה. יודע שה' איתו עמו ואצלו, בסוף יעזרנו ה' להגיע לתענוג אמיתי דאלקות, אז תתענג על ה', ה' רוצה לקרב כל אחד מישראל אליו, ובסוף יזכה להכלל בו ית' באמת. ולא ח"ו שמחשבת העובד על מנת לקבל פרס ח"ו, ולא התענוג לעצמו אלא שזה רצון הבורא, רצונו להטיב לנבראיו שיתגלה זה התענוג. כשבאין ימי חנוכה, ויהודי זוכה ליחוד הראשון לע"ב קס"א, במילוי דייקא. בזה מיושב הנ"ל, היחוד העליון הראשון, רגל, עיקררגלשל משיח,שםהוא סוד חשמל העליון, שיש יחוד ח"ש חכמה עם מ"ל בינה, שזה הכח להבה תלהט רשעים, לגלות אלקות משורש היחוד, הבן
של"ס פר' וישב תשס"ט יא בחכמה, שהאדם דבוק באלקות כ"כ חזק בתוקף, עד שבא למקום התאחדות חו"ב, ושניהם במילוי, ע"ב וקס"א. ועתה נבין מש"כ 'עד יבא שילה' דא משה, יש להתעסק בתוה"ק באופן שלא יהיה בכזיב, בחי' כל האדם כוזב, דהיינו כשחסר בלימוד התורה אור האח"ד ית'. שאז חסר השילה ואינו משיח. רק צריך למלאות שילה ביוד, ולחבר לזה אח"ד, אזי עולה בגי' משיח. ואז יזכה לאמיתת הגדי עזים שזה עזות דקדושה להשיג התוה"ק אלקותו ית"ש עד יבא שילה דא משה, ההתחלה הוא בקטנות, לקבל ע"ע עול תורה, ל"ו מסכתות הש"ס, ללמוד בכל יום בהתמדה, תורה צוה לנו משה, אפי' שאי"ז בשלימות חסר גילוי אלקות, יתחיל בסוד שלה, ואח"כ נעשה שילה בגדלות. גם בנבואת משה רבינו יש כמה וכמה דרגות, יש דרגת משה רבינו בנבואתו בתחילה בבחי' בכזיב, שאין הגילוי בשלימות. אז עדיין הנבואה רק עולה בדעת ושליש ת"ת, אבל במקומות המגולים שת והבל, עדיין לא מתוקן, עד שבא משה רבינו לדרגת לבת אש, שאז העבודה הוא להמשיך גילוי אלקות למטה, ע"י שמתייגע בתוה"ק כ"כ הרבה אפי' כשקשה בחי' מאלמים אלומים, במסירות נפש, לעורר י"א כוכבים משתחוים לי, להעלות יסוד דאבא, להעלות המלכות עד שורש השרשים, שבזה ממשיך מלמעלה מלמטה, עד מקום הגילוי. לגלות אלקות למטה למטה, בכח שזכה להשיג למעלה למעלה, שעלה מהתבונה, עד 'הבן בחכמה', ה'וד' שביו"ד, וזכה למ' שבמים, בינה דחכמה ששם סוד השמן שבמנורה. שזכה להגיע למקום התענוג השרשי שבאלקות, ובזה אין יותר יבשות כלל. ט. הכנעת הנחש - בירור כח התענוג שבאדם שורש הכנעת הנחש והסט"א, הוא ע"י שלוקחים הנ' ועושים מזה מ' י', היינו במקום להנות מגשמיות בחי נחש, יהנה מרוחניות, רק זה משבר הקלי', שיזכה לנחש דקדושה שסוד יוסף, להנות מרוחניות, מ' י' חכמה ובינה, תחילה לזכות לדרך ראשון מאלמים אלומים להתבונן באלקות בבחי' תבונה, עד שיזכה למ' עליון, הבן בחכמה, ונעשה י"א כוכבים משתחווים לי, וזוכה לבינה דחכמה שהוא השמן, מים עליונים נביעה דלא פסיק ולא מים שאובים. אלא נביעא דחכמתא שאור אלקי מאיר בלי הפסק, לבת אש, להמשיך אור אלקי, לא רק למקומות נעלמים, שאז אין הנאה בחיצוניות, אלא להמשיך אור אלקי עד סוד לבת אש. וזהו עיקר התיקון לזכות שהתוה"ק יהיה בסוד לבת אש שהאור אלקי יתפשט בחוץ והוא ע"י שעולה יותר למעלה בשורש המוחין עי"ז יש התפשטות המוחין יותר למטה. כפי עלייתו למעלה כן יש התפשטות המוחין עד למטה בגוף חשמל, ובזה מתלהט אש ששורף החיצונים והקלי' וגוג ומגוג. י. המ' והי' השרשי, הוא הרדל"א והצמצום הראשון למעלה בשורש השרשים, המלכות גנוזה ברדל"א, רדל"א גם נקרא הנה
יב דעה חכמה לנפשך בשם מ'. מ' דצל"ם הוא סוד האות מ', שם מאיר הכתר ששרשו ברדל"א, ושם שורש כל צירופי הבריאה. והכל נמשך מהי' הראשונה שהיה בעת הצמצום, כשצמצם אא"ס היה הכל באות י'. וזה אות הי' בג' קוצין, שהכל תלוי בזה הי', שכל הצדיקים מחפשים מאד לזכות לש"י עולמות, שעתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק ש"י עולמות, שזה היחוד האמיתי עם ה', וזה מתקן כל החטאים שבבריאה, הש"י עולמות בג'י קר"י, לתקן כל פגמי הבריאה הוא רק ע"י שזוכה לש"י עולמות שהוא סוד שזוכה לתענוג ה ראשון, בבחי' ויהי רעב בארץ. שהוא הי' הראשון שגילה ה' בעת הצמצום, שרצונו ית' שישראל ישתעשעו בהתפשטות כזאת, התענוג האמיתי והפנימי ביותר, לא רק לסוד חכמה הפנימית, ולא רק שהמלכות גנוזה ברדל"א, אלא בשורש הראשון, הי' והמ' הראשון שיש בעולם, הי' הוא הצמצום והמ'הוא הרדל"א והי' הוא המלכות דגנוזה ברדל"א. והמלכות, היא הי' הראשון שהיה אחר הצמצום, וכלאחד מחויב להשיגולבא להתבוננות באלקות ובדביקות כזה עד שיהנה באמת משעשועים האשונים שרצה ה' שעשועי עוה"ב, 'ויהי רעב בארץ' שהוא להבה תלהט רשעים שמשבר הקלי' כשיהנו באמת משמות הק' ובתוה"ק, והכל תלוי על החיפוש של הצדיק האמת, שאין שום מדרגה שנגלה לאדם בלי חיפוש, יגעת ומצאת תאמין, אם אין האדם מאמין ויודע שיש בתוה"ק דרגות כאלו בתענוג אלקי, היינו שאינו מחפש אחר צדיק האמת ואינו מאמין באמיתת אלקותו ית"ש תענוג השרשי של קוה אל ה' וחזור וקוה אל ה', שאינו מאמין בלקוות לא"ס ב"ה, שהוא סוד הקו אא"ס. סוד התקוה. שצריך לחפש את הצדיק עומק אחר עומק, לחפש אור אלקי, עמוק מכל עמוק, מיום ליום משעה לשעה מרגע לרגע לחפש אור אלקותו ית"ש יותר ויותר, עד שיזכה להתחדש באור אלקי, ללמוד תוה"ק כל יום יותר בהתלהבות יותר באור אלקי ובדביקות, אפי' כשבר זכה לאיזה מדרגה של השגות אלקות, יחפש יותר עמוק ויותר עמוק, לבטל קליפת הנחש, מ' וי' של הנחש, לבטל כל התענוגים שבבריאה ולגלות תענוגים העצמיים שיש באלקות ולהאמין באמונה שלימה בגודל אמיתת תענוגי אלקותו ית"ש עד שיזכה לבא להיו"ד הראשון הנ"ל. הצדיק זוכה לבא למקום שורש התוה"ק עטרת היסוד שברדל"א, וכשזוכה לשמחת התורה ודביקות התורה הק' במקום כזה גבוה, יכול לדמות בנפשו שכבר השיג את המדרגה, אבל עדיין כתיב ביה 'עד יבא שלה', שבתחילה זה שלה בקטנות ואפי' כשכבר זכה לשילה ביו"ד, עצם הנאה השכליים מאור אלקי שיש בתוה"ק. צריך ללכת יותר עמוק, אפי' הצדיק שנהנה מאור התורה באמת, מקום שנקרא עטרת היסוד שהוא סוד התוה"ק, רחל דרדל"א. אבל יש עוד י"ג, שהוא הי' הראשון שיש בו ג' קוצין, שילה דא משה, עוד אחד, י"ג קוצין, פתח עינים, צריך לראות להסתכל בשמות הק', בגובה ועומק כזה שיוכל להוציא כל הרשעים, לגלות כזה גילוי אלקות בשמות הק' שיזכה לעלות לאומן הראשון, תורה אומנותו של הקב"ה, היוד הראשון שבצמצום, לגלות שורש
של"ס פר' וישב תשס"ט יג התענוג האלקי, שיכול להוציא כל הרשעים מרשעתם, לגלות תענוג השרשי כזה, בפתח עינים, ללכת למקום בדביקות אלקות ית', עד שיעלה מעטרת היסוד שבמ' דרדל"א עד הי' השרשי ששם גנוז הי' בם', מקום היוד הוא בגילוי הצמצום הראשון, הי' והמ' הראשון, שזה הי' הוא סוד אחד, י' בג' קוצין, שילה ואחד הרי משיח, היוד הראשון הוא בחי' משיח, עיקר האור של משיח שהצדיק אינו עוזב מלחפש את ה' עד שיגלה תענוגים של אז תתענג על ה'. הכל לכל תלוי באורות החנוכה, שיהודי מאמין באמונה שלימה של"ו מסכתות הש"ס מלאים עם תענוגים וצחצחות עליונים, לא לחשוב שהתוה"ק היא רק בחי' שחור קבלת עול, אשה כושית, שבאמת משה רבינו מסם לעבוד את ה' בכל המקומת השחורים וללמוד יומם ולילה גם במצב של כושית, אבל צריך לחפש אלקות עמוק יותר ויותר עד שיבא לאז תתענג על ה' תענוג השרשי ממש. ואז להבה תלהט רשעים, שיגלה ל"ו מסכתות אורות צחצחות ל"ו נרות, בגילוי אלקות באופן שיוכל לשרוף הקלי', עד שיגיע לי"ג הראשון, י' הראשון, אומן הראשון. שהוא שורש הכל. והכל לכל תלוי באמונה. וכשעולה לאחד, לחכמה, לשער הנ', ליו"ד הראשון, בזה הוא מגלה סוד הנחש דקדושה. כדי לעלות לזה המקום העמוק מאד, אינו פשוט כלל, הנקודה היא שמי שמחפש באמת לגלות באמת תענוג האלקי שיש בשמות הק' שרש השרשים, ון שהוא לוחם עם הנחש הראשון, הסט"א עומדת כנגדו, ולכן אסור להכנס בזה עד הסוף רק בדרך של להכנס בנקודת התוה"ק, משמות לתורה ומתורה לשמות, עד שנהנה מעצם אור התורה שזהו המלכות הגנוזה ברדל"א, וע"י שמתעמק בתוה"ק שהיא המלכות הגנוזה ברדל"א, עי"ז יגלה עוד עומק בשמות הק' שהם במדרגות הצחצחות העליוניות במדרגת הי' הראשון. יא. ולא יסף עוד לדעתה. סוד המשך הדביקות העליון דרגא אחר דרגא יהודה התעסק באורו של עולם, כמ"ש 'ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה'. והביאור הפנימי בזה הוא, שע"י 'ולא', היינו כשזום לבא למקום ולא, שהוא מקום אלב"ם, נר א' של חנוכה, בסוד אל ה' ויאר לנו, אזי מותר להוסיף עוד עומק, בחי' ולא יסף עוד לדעתה, לחפש התענוג האלקי שיש בי' הראשון שבבריאה, כשזוכה לבא למקום שנקרא לבוש העליון, אל בם, וזוכה למ' הראשון, רדל"א ועולם המלבוש, אזי זוכה ל'ולא', שיש לו תענוג מהתוה"ק יותר מכל התענוגים ונהנה בהשעשועים עליונים שבתוה"ק, למעלה מהכל. ולא, אם אתה מתייגע כ"כ, בפרט בימי חנוכה להתייגע על התוה"ק עד שנהנה מתוה"ק, שזה עיקר עבודת לילות וימי חנוכה להתדבק בה' מאד מאד בשעת לימוד התורה, אפי' שקשה, יתעמל על זה, עד שיזכה להתענג באותיות התוה"ק בסוד אלב"ם, ואז זוכה בחי' ולא פסק עוד לדעתה, לא להפסיק
יד דעה חכמה לנפשך אלא להמשיך לעלות לנקודת הי', אימא, להנות מהשמות הק' למעלה מהתוה"ק, באמת יש ללכת מתורה להשמות ומהשמות לתורה, דבחי' השמות גבוה מהתוה"ק. ותענוגי השמות אסור לגלות רק אחר שזכה לבחי' 'ולא', שזכה לבא לתענוג האמיתי בתוה"ק שהוא בחי' לא, שנהנה מהתוה"ק, למעלה מהכל, 'ולא יסף עוד לדעתה', אזי מותר להנות משמות הק', שהוא אור של יהודה שגבוה מיוסף, יוסף הוא שורש התוה"ק למעלה הרדל"א, ויהודה הוא הי' הראשון בשורש הצמצום, שהוא ולא, ל' הוא התורה, וא' הוא אחד, בסוד ג' קוצין של הי' העליון, שילה דא משה עוד י"ג הרי משיח, כשנהנה מהשמות באמת, תענוג אמיתי שלמעלה מהתענוג שבתורה. שאסור באמת לחפש תענוג הזה שמבטל הנחש לגמרי הסט"א לוחמת בו, ויש סכנה בזה, רק יחפש להנות מהתוה"ק, להן עצמו לימי חנוכה לעסוק בתורה בלי סוף להנות מאור התוה"ק, שזה מכניע הקלי', עד שיזכה באופן של אז תתענג על ה' שתרגלנו בתורתך, ואז 'ולא', יסף עוד לדעתה, אזי מותר לחפש יותר, למקום הי' הראשון, אני ה' שוכן, וזה יכניע הקלי' לגמרי, שזה עיקר התכלית שנתאווה ה' שיהיה לו דירה בתחתונים, שישראל יהנו ממציאותו ית' למעלה מהכל. יב. אין דרך לזכות לגילוי אלקות ודביקות בשמות הק' אם ע"י עסק התורה הבל הציץ בשנה ופגם (שער הפס' לך לך), רצה להנות מאלקות בלי והנה התוה"ק, וסוד הענין המלכות גנוזה ברדל"א צריך להמשיך אלקות ליעקב בחי' תוה"ק, ורק אחר כך לרחל, בחי' אמונה ושמות, ההתחלה רק מיעקב בחי' תורה, מי שרוצה גילוי אלקות רק בשמות בלי תוה"ק יכול להישרף ח"ו, להתמוגג מדביקות, לכן צריך ללכת מיעקב לרחל, מתורה לשמות, בלי תורה אי אפשר. ובאלו הימיםהק' עיקרהעבודה לקבל על עצמנו לעסוק בל"ו מסכתות הש"ס יומם ולילה לא ישבותו, אפי' כשקשה, אשה כושית לקח, בחי' שחרות, אוכמא, מוחין דתבונה הם בסוד אלם, ואזי עלינו להאמין באמונה שלימה שזה רצון ה' שנשתדל להדבק בצחצחות אורות שבתוה"ק להכנס יותר עמוק עד שיעשה מהנ' שבנחש מ' י', להכנס יותר עמוק בתענוגי התוה"ק,ולהאמין שהתורה מלאה אור, כולה אלקות ודביקות. זהו רצון ה' שיתגלה, שישראל יחפשוהו ויאמינו בו, ובשמותיו הק'. שזה עיקר עבודת ימי חנוכה להכנס בזה מדרגא לדרגא, ויותר ויותר עמוק עד שיעלה למ' הראשון דרדל"א, מלבוש עליון דאלב"ם, עד שיזכה לי' הראשון, שהוא הים הראשון. העיקר להנות מהתורה והשמות עד אין סוף, שזה עיקר תאות ה', אז תתענג על ה', ואי אפשר לבא לזה, רק כשמאמין בנותן התורה, אשר בחר בנו מכל העמים, היינו שהשי"ת נותן לנו התורה בזה הרגע כמו בהר סיני, וזהו ענין כפה עליהם הר כגיגית, כדפי' המהר"ל שנתבטל כל המציאות שלהם מרוב תענוג התורה, זהו הכפיה, מרוב גילוי אור עצם
של"ס פר' וישב תשס"ט טו התורה לא יכלו לחשוב משהו אחר, וזהו גם עכשיו ביתר שאת, בכל רגע ה' מגלה התורה, וזה תלוי באמונת האדם, כשמאמין יוכל להשיג ולגלות. וזה תלוי כמה אתה מקבל על עצמך אפי' לעסוק בלי חשק, כמה החשק שיש לך, כדכתיב 'כל משחרי ימצאונני', כמה שאתה משחיר עצמך על התורה, בסוד אלם, סוד אשה כושית, לקבל עול תורה בכל המצבים גם בחושך, אזי קמה אלומתי גם נצבה ויעלה מאלם למוחין דגדלות לצחצחות עליונים שה' רוצה לתת בנו. ירחם ה' שתתגלה בחי' 'עד יבא שילה' דא משה ויתגלה תענוג האמת בכל העולמות שזה תאות ה' שנתענג על ה'. שנדליק נרות חנוכה, ולהן נפשינו לזה, וכ"ש בשעת הדלקת הנרות להתדבק לאותיות הברכה והשמות הק', ולעלות מתורה לשמות ומשמות לתורה, יותר ויותר להנות ממציאות ה', עד שעין בעין יראו בשוב ה' את ציון בביאת גוא"צ ברחמים. יג. דעה חכמה לנפשך וזה פירוש 'דעה חכמה לנפשך', נפש הוא בחי' מוחין דתבונה, חכמה הוא בחי' מוחין דאבא. ודרך העבודה לעלות מדרגא לדרגא. בתחילה בסוד מוחין דתבונה שהם ענין יחוד הוי"ה אדנות והוי"ה אלקים שאינם במלוי, כשיש מילוי היינו שהם מתפשטין בז"א, בסוד יסוד דתבונה שנמשכת בז"א אזי נעלם אור העליון.שזהו ענין הנכנס לדר העבודה שבתחילה מתנוצץ לו אור, ואח"כ נעלם האור, בחי' שחסר היחוד. והטעם הי' גנוזה ונעלמת בם', בחי' אשה כושית לקח, שאפי' שבתחילה הרגיש תענוג, מ"מ אח"כ נופל עליו חשכות. זהו עבודת כ"ד ימי כסליו לפני חנוכה וזה בחי' קמה אלומתי וגם נצבה, שהצדיק מתאמץ אפי' כשקשה לו בחי אלם, הוא ממשיך להכנס לדביקות ביגיעה נוראה, הגם אז אין השמות מתגלים במילוי, עד שיזכה לעלות למוחין דאו"א, בסוד הוי"ה אהי"ה, ע"ב קס"א. שהוא שלימות עבודת החנוכה, שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא יחוד ע"ב קס"א, שם הי' מ' בגילוי, ושם אפשר להכניע הנחש באמת. בבחי' ועלה האיש ההוא, אלקנה וחנה עולים בסוד או"א ולכן אין נעלם היחוד או"א, אפי' כששניהם במלוי עדיין מאיר היחוד. וזהו 'דעה חכמה לנפשך' שהוא יחוד פנימי שנהנה מהתוה"ק באמת בפנימיות, וממילא 'והיא כתר לראשך', שמרגיש אור אלקותו ית', כשאדם מאמין שיש אור בתוה"ק בל"ו מסכתות ומשתדל להנות מאור ה', זה נותן לו כחות לעלות עד מדרגות אימא עילאה, ול"ו מסכתות הש"ס ואורות החנוכה הכל מאיר יפה כראוי. 'והיא כתר לראשך', שצריך להנות מאלקותו ית' בעת הלימוד, ע"י אמונה, 'נצור מצות קדשך' שורש המצוות בכתר. תרי"ג מצוות דאורייתא. וז' דרבנן, כתר דאריך שם הרדל"א בפנימיות, ששם סוד אות מ' כנ"ל. וזה 'שמור שבת קדשך' לחזור לי' הראשון שבצמצום הראשון, שורש אורו
טז דעה חכמה לנפשך של משיח, לגלות אלקות לא רק למעלה בחי שילה, אלא להמשיך אחד, גילוי אלקות, לגלות ה' בלבת אש, שזה משבר כל הקלי'. ע"י הדביקות השרשי. שהוא השבת האמיתי. להנות מהשמות הק'. וזהו כח הצדיקים לחזק כל הנפשות, ולהכניע המים הזדונים, הצדיקים נהנים מהשמות הק' יותר מכל התענוגים הגשמיים,ומתייגעים בזה חיפוש אחר חיפוש, וברגע שהצדיק זכה לכך, זוכה להמשיך ישועה לנפשות ישראל. ואי' בזה"ק שמספיק שכנישתא חדא ישובו בתשובה לגלות תענוגים אלקיים, שיש בתורה ובשמות, ועי"ז כל כלל ישראל ירגישו התענוגים אלקיים, ובזה יתבטל הנחש והתענוגים הנפולים שזה עיקר עבודת כל אדם לשבר כל המחיצות, עד שיזכה לקמה אלומתי וגם נצבה. ירחם ה'שיהיה לנו כחהחלומותשל יוסף, חלומות הגאולה, ויאמינו ישראל בקדושת התורה והשמות למעלה מהכל, ולהתייגע מאלם לעלות למעלה, לעבוד את ה' בכל המצבים, להשיג יחוד או"א ששם הוא בגילוי ואפי' אחר התפשטות ז"א נשאר היחוד בסוד 'ועלה האיש ההוא'. ובזה יזכו להתעלות להמקום הראשון, ולהנות ולהשתעשע באור התורה. זהו סוד נצור מצות קדשך, ללבוש טלית מצויצת, ולהנות מתענוג העצמי של סוד טלית מצויצת בעת הדלקת הנרות, ולזכות לי' הראשון, ואפי' שהיום קשה לזכות לזה, עלינו להזהר מאד לקיים 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א' ועיין לקו"מ ק"י), שלא יגשם את התוה"ק בבחי' ממשות. רק להדבק בהשי"ת באופן של 'ולא יסף עוד לדעתה', בזה יתגלה אחדות אלקות בתחתונים. ואפי' כשהמלכות יורדת לבי"ע ויש הסתרות, צריך לשחק בהדריידל, יש זמנים שהאדם עולה ויורד, בבחי' המלכות היורדת לבי"ע, אבל כשנגע במדרגת ע"ב קס"א, שגם בתורה מרגיש אלקות, ובזה יהפך כל ההסתרות, ונתגלה השחוק דלעתיד, ד'אז ימלא שחוק פינו', שכל הסתרות נתהפם לשחוק. מהארת ע"ב קס"א, יורד רשימו עד בי"ע, ואפי' שכבתה עד חצי שעה סגי, שהוא רק בחינת עטרת היסוד, הוא חצי שעה. אבל כשעולים לי' הראשון, נעשה כדעת השערי ג"ע, שצריך שידלוק לא רק חצי שעהאלא כ"דשעות בסוד עדשתכלה רגל, הי' והמ' מתחברים, באופן שהי' נשאר היו"ד בגילוי כלפי המ' ואינו נגנז. וממילא מתבטל הנחש לגמרי. ירחם ה' שנזכה לבטל הנחש ויתגלה משיח צדקנו, ועין בעין נראה בשוב ה' את ציון בביאת גוא"צ ברחמים בב"א. מוקדש לזכות הרה"ח ר' בן ישראל יצחק להצלחה וישועה שליט"א רבקה מאטיל