בס"ד קונטרס הערות על מסורת יהודי בבל בקריאת התורה ובו הערות על המסורת כפי שלמדתי מהרה"ג יוסף עזרא זליכה שליט"א רב ומו"צ בשכונת פרדס-כץ ע"פ תשובות לשאל

בס"ד קונטרס הערות על ובו הערות על המסורת כפי שלמדתי מהרה"ג יוסף עזרא זליכה שליט"א רב ומו"צ בשכונת פרדס-כץ ע"פ תשובות לשאלות ששאלתיו כד הוינא טליא בעוברי על המ"ש לחה"ב סלת למנחה ועוד. הערותיו משקפות בעיקר את מסורת יהודי בבל ונלוו עליו אופן ההגיה של יהודי בבל לוח הטעמים לפי מנהג יהודי בבל רשימת ההפסקים בקה "ת לפי מסורת יהודי בבל הפטרות לפי מנהג יהודי בבל ועוד קהילות ממני הצעיר י. א. ידידיה. - מהדורת טיוטא מנחם אב ה'תשס"ט - זא שנת ת ב ת ז ר ן פ ר ו ים ז נ י י ה ע לפ"ק.

הקדמה אמן. ידוע שהרה"ג הר' יוסף עזרא זליכה שליט"א. היה בקיא בחכמת הדקדוק ופעל בכל כוחו להנחיל את כללי הקריאה וכללי הקריאה והדקדוק לציבור הרחב ע"י שיעורים באין ספור מקומות. זכיתי ולמדתי חכמה זו אצל הרב שליט"א ועוד שאלתיו שאלות רבות במסורה כפי עוברי על המנחת-שי ועוד חיבורים בזמן שהייתי אברך בכולל שלו בפרדס-כץ. נתבקשתי ע"י הרב א. מועלם להעלות עלי-ספר את אשר נמצא כתוב איתי מהערותיו של הרב. הערותיו משקפות בעיקר את המסורת של יהודי בבל בקריאת התורה ובהרבה פעמים מסורתם של רוב ככל הספרדים. מכיוון שמסורות אלו הולכות ונשכחות ואת מקומם תופסים מסורות אחרות, ו"תיקונים" חדשים מרחוק באו, נראה לענ"ד שיהיה תועלת בהוצאת רשימות אלו מבחינת "תכתב זאת לדור אחרון" תהלים קב,יט). וזאת למיודעי שהנכתב הוא בקיצור נמרץ וכדי להבין את ההערות לאשורן יש לעיין היטב בהפניות בראש הדבור המתחיל. ואסיים בברכת רפואה שלימה למו"ר, שישלח לו הקב"ה רפואה שלימה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ונזכה להנות שוב מזיו תורתו. י.א. ידידיה הרב פרדו 8 בני-ברק 51544 yedidya@macs.biu.ac.il כל הזכויות שמורות המחבר מרשה להדפיס עותקים בודדים בלבד לזיכוי הרבים ובתנאי שיהיה ללא תשלום. לוח מקצת ר"ת או"ת - אור תורה חלק ראשון מספר שתי ידות לר' מנחם די לונזאנו). בא"ח - בן איש חי במ"א - במקום אחר הו"ד - הובא דבריו הנאמ"ן - הרב מאיר מאזוז שליט"א לחה"ב - לחם הבכורים מ"ש - מנחת שי ס"ס - ספרי ספרדים עמ"ש - עיין במנחת שי ע"ז - על זה ע"ע - עוד עיין רמד "ל - ר' מנחם די לונזאנו בעל או "ת ר "פ - רב פעלים שפ"ח - שפתי חכמים ש"ר - שנה ראשונה מספר בא"ח)

ב א א ב ב ה ג ד ח י ) " וּ" ב * פרשת בראשית "תדשא הארץ דּ שׁ א",יא) עמ"ש, מנהגינו לאומרו בזקף-קטן ולא ברביע. "וּ ל ה ב דּ יל",יח) עמ"ש, מנהגינו לאומרו בשוא לבדו ואינו דומה ל"וּז הב",יב) שעליו יש מסורת שהוא בחטף- פתח. "הוא פרת",יד) - מנהגינו שהעולה השני גומר פה ואין מפסיקים בפסוק "כי לקח אותו אלהים",כד) שנחשב לפורענות לחנוך משום שהיה קל בדעתו לשוב ולהרשיע. "ל ע ב ד הּ וּל שׁ מ ר הּ",טו) - עמ"ש, ואנחנו קוראים אותה במפיק הא, כמו בכל הספרים. "בעצבון תּ אכ ל נּ ה ",יז) - בספר לוית חן כתב שהכף בחטף פתח, הו"ד במ"ש. כל לשון אכילה וברכה וכפולים יש להשמיט את הפתח לכן יש לקרוא תאכלנה בשוא נע בכף. "ה א ז נּ ה",כג) - עמ"ש וסלת למנחה, אנחנו קוראים אותה האלף בחטף-פתח והנון דגושה. פרשת נח "ויסר נ ח ",יג) עמ"ש, ומנהגנו בשני פשטין משום שצריך להחשיב את הואו של הפתח הגנובה כאילו כתוב "נ -וח". "שבא וּד ד ן",ז) - ואו שורוק בראש מילה והשוא שאחריה נח וגם בדומות כמו "וללוי" דברים לג,ח), "וללבן" בראשית כט,טז), למרות הקושי. פרשת לך לך שלא כדינו כגון "וּז הב" שדה",יב), ויקרא כה,לד) "יצ חק לי" כא,ו) ודומיהם הוא בחטף-פתח ולא בשוא נע. הכורדים והתוניסאים למשל אומרים בחטף-פתח בדומות ולשון ברכה ואכילה. ור' אהרן בן אשר כתב בכולם חטף-פתח והם הבינו שכתב כך כי כך צריך לבטא. פרשת וירא סלת עיין יט,ב) "הנה נ א אדני" לר' לחה"ב. ומנהגנו "נא" רפה למנחה למרות המקף ואין דין דחיק, שהוא רק אם המילה הראשונה מן המוקפות היא לח,כט). "מה פרצת" כגון זעירא מלרע ולא "הנה" ומ"ש בתנ"ך קורן למה - קשה דגושה, "נא" מוקפת ונון הרי אין פה לא דחיק ולא תדגש הנון אתי-מרחיק. עמ"ש יט,כד) "ולוט בא צ ע רה" לחה"ב דף ס"א וסלת למנחה. ומנהגנו כמו המ"ש שהוא מלעיל ללא העמדה ומימלא לחה"ב. כהרב דלא בריש "הא ה לה " חייבים לומר גם במילת המוטעמת בתרי פשטין שהיא כד,סז) לכו"ע מלעיל גמור ללא העמדה נוספת למילה דומה ולא החטף, למרות "פד נה". ולא קשה מדוע נחטפה העין שי"ל כדי להקל על הלשון. "י צ ח ק ל י" כא,ו) הצדי בחטף-פתח שרק בלשון אכילה ולא בשוא לבדו וברכה ובשתי אותיות הדומות הוא בשוא לבדו. פרשת חיי-שרה "נשיא אלהים אתה" כג,ו) עמ"ש בשם הרמד"ל, ומנהגנו לשים פסק לאחר מילת אלקים. פרשת תולדות מסורת בידינו - כה,ל) "ק ר א שׁ מ " במעמיד הקוף. בדברי עיין בשפ"ח כו,י) "ו ה ב את " הנחלת יעקב שא"א לפרשו לשון עתיד. " מ ב ר כ י " יב,ג) עמ"ש. כוונתו שברוב הספרים הוא בשוא לבדו שכן צריך לקרותן כשוא נע ולא בחטף, וכן נהגו רוב הספרדים. אולם יש לציין שהמ"ש מדבר על לשון אכילה ולשון ברכה ועל שתי אותיות הדומות שסימנם "אבד ושבר בריחיה" איכה ב,ט) חטףאולם במקומות אחרים כשמופיע -פתח % ' "+", $ -. & / " " 0 " & 0 3 4 # "" $% & ' " 1 2

ל ל 1 2 כט, אש" ב נ א ג ג ד ה מ"מ היות ומשמעות המילה עצמה בלשון עתיד נקרא שמשנה משמעות אם קרא אותה מלעיל, שאז הוא פועל עבר וצריך לחזור גם עם ואו החיבור, בדיעבד. עמ"ש וסלת כז,כו) "וּשׁ ק ה לּ י" למנחה. והמסורת שבידינו שהוא בחטף- פתח כמו שכתב המנחת שי. עמ"ש. כז,לח) אחת" "ה ב ר כ ה ומנהגנו בשוא-פתח למרות שבמ"ש לא משמע כך. ארם" כח,ב) ובודאי שהוא "פּ דּ נ ה אלא וצריך להאריך בדלת, מלעיל שצריך גם לעמוד קצת בנון. פרשת ויצא "כי לא א ע ז ב " כח,טו) - עמ"ש וסלת למנחה ובהערות הנאמ"ן, כי בכל הספרים הוא בחטף-סגול וכן עמא ד ר. וכן "א ע ב ד " כט,יח) - בחטף-סגול. עמ"ש. - כט,יג) שׁ מ ע " "ויהי והמסורת בידינו שהיא רפויה כדינה. טז) - השוא "וּל ל ב ן שתי בנות" בלמד נקרא כשוא נח.,לח) - עמ ש. בחטף פתח, "בּ שׁ ק ת ת" כך קבלנו מסורה. המסורת בידינו -,מא) "ל י ח מ נּ ה" שהחית נחה. "וּל ל א ה" לא,ד) - למד ראשונה בשוא המבוטאת כשוא נח. פרשת מקץ " ו נּ ס פּ ר ל " מא,יב) - יש עומדים על הואו ויש בנון וכאן מנהגנו לעמוד בסמך. "ו יּ ב יאּוּ לו" מג,כו) - העידו בפני שהרב זליכה היה מדגיש את האלף. פרשת ויגש "בנימן אחיו" מה,יד) - עמ"ש שהיוד במאריך. ולא ברור אצלי אם מנהג יהודי בבל לעמוד ביוד. ואמרו לי שהרב זליכה הורה שלא לעמוד ביוד. פרשת ויחי "י ה י ה ל ע ם" מח,יט) - עמ"ש. ואנו לא שכתב בגלל מה את הלמד מדגישים ע"פ הכלל מן יוצא והוא המ"ש המסורה. עמ"ש - מט,ט) בני עלית" "מ טּ ר ף ובדיעבד שהפסיק במילת שפ"ח. וע"ע "בני" ולא חזר יצא משום שיש אומרים שעל יוסף קאי ולא שינה משמעות. "ויקרא" כיוצא בו אם הפסיק במילת שבפסוק "ויקרא בשם יי" שמות לד,ה) שינה לא ז"ל רש"י פירוש שלפי משמעות. - מט,יח) "לישועתך קויתי יי" בניגון זה הבבלים נוהגים לנגן בפסוק מיוחד גם אם לא מפסיקים בו לחמישי, "ויפל הקודם בפסוק ויש המנגנים רכבו אחור" החלבים), וכל הנגינות המיוחדות תלויות במנהג. " א נּ א שא נא",יז) - "מילת אנא" בשני טעמים. פרשת שמות הדגש -,כא) בּ תּ ים" "ויעש להם בתיו הוא קל. מסורת בידינו -,ב) "ו תּ צ פּ נ הוּ" שלא כמו בואו, לקרוא ללא מעמיד בתנ"ך קורן.,יח) וכן "א ל כ ה נ ל כ ה נּא" "ועתה שבמקצת חומשים הלמד - ד,יח) נּא" באה בחטף-פתח הוא טעות.,כ) - יש מנקדים את "בכל נפלאתי" התיו בפתח ויש בקמץ בגלל הזקף-קטן, וא"א להכריע ביניהם. ר א עשׂ ה" - מנהגנו לנקד את העין בשוא והוא נח), ויש טעם מדוע פעמים בא בשוא ופעמים בחטף-סגול ולנו אין כלל ברור בדבר.,ב) כתיב, וקרי מ ה זּ ה "מזה בידך" ויאריך מעט במם כדי שלא ישמע כמילה אחת מחמת הדחיק. עיין בסלת,טז) עמך" "ו ח ט את בקמץ ורפה ומשנה הטית למנחה, משמעות. # "" $% & ' "+" # "" $% & ' "+" 5 6

ו ו ז ז י 5 4 3 < : כ ל פרשת וארא "ו א ל תּ י אתכם" -,ו) הגימל רפה כדינו ואינו דומה ל"עם זו גּאלת" טו,יג), ע"ע בתשובה של הרב במדור שואל ומשיב בעלון "שמרו שבת" מספר 26, ויפורסם בשו"ת שלו שעומד לצאת לאור בע"ה. "ל ק ח ל ",כה) - נסוג אחור, "אתה ד בּ ר",ב) - עמ"ש, אנחנו מבטאים את התיו כאן רפה. "וּב ב ית עבדיך",כח) - בית ראשונה בשוא הנהגה כשוא נח לספרדים. כל אותיות בית בפסוק זה רפות חוץ מבית ראשונה במילת "בּ ב ית " מפני שהיא פותחת בשתי אותיות בג"ד כפ"ת מאותו מוצא. פרשת בא 7 "ימה סּוף",יט) - עיין בסלת למנחה, והסמך דגושה. "ע ל ה בּ תּ ים " יב,יג) -... יש העמדה בבית והיא גורמת שהדגש יהיה כבד. "תשביתוּ שׂ א ר " יב,טו) - ישנם שבעה מקומות ע"פ המסורת שיש דגש לאחר שורוק כגון "ותחסרהוּ מּ עט מאלקים" תהלים ח,ו), ולאחר חיריק כגון " י סּ ר י סּ ר נּ י יּ הּ " תהלים קיח,יח), וזה לא אחד מהם לכן איננו מדגישים כאן את השין. "מ שׁ כוּ וקחו לכם" יב,כא) - עמ"ש, המנהג ברור אצל הספרדים לקרוא "משכו" בשוא נע וכ"כ במכלול, והמ"ש במאמר המאריך 687 ובעל לוית חן ועוד. והטעם שזה בציווי. פרשת בשלח "ל ח ר ב ה" יד,כא) - הלמד בסגול לא בשוא. ותנועה קטנה 6S6 שלא במקום הטעם קצרה יותר משוא נע. "אשירה ליי" טו,א) - וכן "אשירה ליי כי גמל עלי" ו"אשירה ליי בחיי" תהלים) יש ביניהם שהלמד בדגש ויש בהם שהלמד רפה, ואין מסורת ברורה. "בּ מ י ם אדירים" טו,י) - ערש"י שופטים ה,כה, מנחות נג. ובא"ח ש"ר פרשת ויגש סעיף יד. ונראה שגם בדיעבד אם לא הפסיק בין "במים" ל"אדירים" אין לסמוך על רש"י שמלבד שהוא 6E נגד המסורה שבידינו הוא גם נגד הגמרא. "מי כמכה בּ א ל ם " טו,יא) - עמ"ש, מסורת היא בידינו להדגיש את הבית כאן, והדגש הוא דגש חזק. "י ר גּ ז וּן" טו,יד) - מלרע. פרשת יתרו " ו יּ נ ח " פרשת משפטים,יא) - נון רפה לשון מנוחה. "י ע שׂ ה ל " כא,לא) - יש מסורת על זה שהלמד רפה והרי כבר פסקו התוספות שהולכים אחרי המסורת אפילו נגד גמרא. לכן אין להדגיש כמו שעשו בתנ"ך קורן. פרשת כי תשא " א ל ה מּ ז בּ ח ",כ) - עמ"ש שהוא בפשט אחד לפי ס"ס. וקשה היכן יבוא הטעם פשטא הרי לא יכול לבוא בחית או ליתר דיוק ביוד של הפתח הגנובה שהרי לא מצאנו "מזבח" מלרע, ואם יבוא 6S מלעיל בבית צריך לבוא בשני פשטין. T: $ "VU H " ' GQ # U A U D " H 0 W X " -; "W U 0 " R " :%M 0Q 0Z - YR U M, " 0 " & G & >[9= & 11 12 13 ; <=?>; =% - @ A - 9 " # "" $% & ' "+" ; " D% ; - "+" % @ "," '& 0 # " @:8 =:E9 <= " " H, I "+"F% G ","?/ P 0Q J =% K L - M N " O R% 8 9 10

ל מ מ א ט י ד עמ"ש, R "מ ח צ ית ",כג) - עפרש"י ושפ"ח, בודאי משנה ההפסקה את המשמעות ומשנה-ברורה על הלכות קריאת התורה הורה שעל מאריך ומפסיק צריך לחזור. " ה א ה ל ה " לג,ח) - נלע"ד שהוא מלעיל כמו "ולוט בא צ ע ר ה " בראשית יט,כג) והטעם באלף לא בהא והוא מחלוקת. "ו יּ אמ ר פני ילכו" לג,יד) - עמ"ש בעניין הסחפא, ואנחנו איננו בקיאים בזה לכן עושים כאתנח רגיל וכן איננו רגילים בכרבלא ומאיילא. "ו יּ ק ר א ב שׁ ם י י " לד,ה) - עמ"ש, ובדיעבד אם עשה טרחא במילת " ויקרא" *68 יצא שלפי פרש"י לא שינה המשמעות. פרשת ויקהל "בּ תּ ים " לז,יד) - הבית של המילה "בתים" במעמיד. והיא בדפוסים ישנים מדוייקים כמו תיקון סופרים "המסורה" ותנ"ך קורן, ומהצעירים נשכחה. ודומה לה "ע ל ה בּ תּ ים " יב,יג) והיא יוצאת מן הכלל שאע"פ שהיא מלרע 1 6 העמדת הבית גורמת שהדגש יהיה כבד. פרשת פקודי כתב המ"ש -,י) ק ד שׁ ים" "קדש והמנהג מעמיד). שהקוף בלא מאריך ואפשר לסמוך על לקרותו עם מאריך המנהג. הבית -,לח) ל י ל ה בּ " "תהיה דגושה בדגש קל מדין מפסיק ואין לומר בדגש כבד מדין אתי מרחיק מפני שדין המפסיק קודם לדין דחיק ואתי מרחיק ש הם שייכים רק כשהמילה הראשונה מן השניים באה בטעם משרת או במקף. פרשת ויקרא 14 " ע ל ה מּ ז בּ ח ",ה) - עמ"ש, והמנהג לקרותו בתרי-פשטין. "הוּ ס ר ח ל ב ",לא) - עמ"ש, ובקורן הטעם בסמך, אבל מנהגינו בנסוג אחור. פרשת שמיני " ל ז בּ ח ",ד) - עמ"ש וחלק הדקדוק למהרי"ץ, אבל המנהג בכל אלה הוא בתרי פשטין כי הוא מלעיל. 6 2 " ק ר 6 3 ב וּ ",ד) - הריש בשוא נח, שאינו צווי אלא היתר 6E4 להם להכנס לקודש וגם אין דין מחצורא ששני הטעמים בבית. פרשת תזריע "וּמ ח י ת בשר חי" יג,י) - הנה בחיריק ישנם מנהגים שונים. ישנם המניעים אפילו אותיות ה' וח' מהגרוניות כמו "תהיה", "יהיה", 6E5 ברם רוב הספרדים אינם מניעים אותם. "וטמא טמא יקרא" יג,מה) אע"פ שצריך להיות הפרש בין הפסק לבין הלגרמיה, אין לנו הפרש ביניהם כי נעלם ממנו באורך הגלות. "א ב שׁ ת י " יג,מח) ואעפ"כ השוא איננו נע גם למי שיש לו דין מחצורא משום שגם מחצורא לא מניע שוא שלאחר תנועה קטנה. פרשת מצורע "ל ט מ א ה ב הּ" טו,לב) - עיין בסלת למנחה מ"ש בשם ר"י לומברוזו שהבית דגושה ובקורן היא רפה. וכן אנו סוברים לא כר"י לומברוזו. וע"ע לקמן בהערות על "ולדבקה-בו". פרשת אחרי "או אשר י שׁ ח ט " יז,ג) - עמ"ש, וכוונת המ"ש שצריכה החית להיות בקמץ וטעות הוא בספרים שעושים בפתח, ומי M 0 " AM 0 &; I 9 ","T R I& ' =A # " ` " a <= " M ' $% am & $ & " '> " _ " & " a =9>b &% # U @& F "` " = U? 9 - R ;:9 & c d>; & " R% '>b " X, >; &% R " >b<$<= U " 0<Y U e R " &f>[ 0 U ih U # % U "" % ' "+" 16 17 18 19 &% A&M U " - U Q ", <=\ A / " Y " R]R " 9M =; R " " G - M < "," % & ^ "," " 0 " & 0 # " @:8 =:EA < " _ 15

א ה ו ז י u v " ו ה ב את י מ ר " כו,לו) - עיין לרב אור תורה בשתי ידות. בקורן נוסף מאריך בתיו. ודבר פלא הוא כי צריך להיות נסוג אחור ממש. שמבדיל E7 במבטא בין קמץ לפתח צריך לשים לב כאן. פרשת קדושים "ו י ר את מּ א ה " י בדגש. פרשת אמור - יט,יד) המם "ל ה ח לּ " כא,ד) - הטעם הוא מאיילה שנשכח מאיתנו. מ"מ הוא מלרע עם העמדה בהא וא "א לומר שהטעם העיקרי בהא, שלא יתכן שיבוא שלוש הברות לפני סוף המילה. "ממושבתיכם תּ ב יאּוּ " כג,יז) - עמ"ש בשם המסורת שהאלף דגושה. והוא בספרים מדויקים ומשתי סיבות יוצא מן הכללj6 א' אותיות הגרון ב' אחרי תנועה גדולה. פרשת בהר " בּ ה ר ס ינ י ל אמ ר " כה,א) - עמ"ש שהלמד בדגש. והוא תמוה, כי משני טעמים לא יהיה S אתי מרחיק, מטעם מפיק ומטעם מפסיק. "וּ שׂ ד ה" כה,לד) - עמ"ש בראשית ב,יב שואו בשורוק ולאחריו חטף-פתח. ויש תיקוני קוראים שבהם הואו "ושדה" בשוא אמנם הואו במעמיד, והוא לא מובן. פרשת בחקתי 20 "ו שׁ לּ ח תּ י ד ב ר " כו,כה) - מילת "ושלחתי" מלעיל ואין מאריך בסופו כמו שעשו בתנ"ך קורן. והטעם היה ראוי לבוא מלרע בגלל ואו המהפכת את הזמן מעבר לעתיד ובא מלעיל מפני שהוא נסוג-אחור ואין פה מבטל של הברה מורכבת. פרשת במדבר "פּ ק ד יה ם",כא) - עמ"ש שאין בקוף מאריך בס"ס וכן כולם וכו'. "וכן כולם" כוונתו גם על "פקדיהם" שבפרק ב פסוק ד) ופרק ג פסוק כב). ו"הפקדים" ג"כ בא לאפוקי מספרים ששמו מעמיד בקוף לא בהא, כך מסתבר. פרשת נשא "ו נ ז ר ע ה זרע",כח) - עמ"ש, ומנהגינו לומר את הריש בשוא נע לא בחטף-קמץ, j ואין אנו חוששים לגרסא של חטף-קמץ. וטוב לקרוא פעמיים פעם ראשונה בשוא שהוא העיקר והשניה בחטף-קמץ וכן "ו נ ק ר א ה בשם" אסתר ב,יד). "י ב ר כ יי",כד) ה- כף בשוא נע לרוב הספרדים, ובשוא נח לדעת *E הבבלים והחלבים ויש להם על מי לסמוך, וצריך שמיעה ממומחה כדי שלא תבלע כף אחת כי אין כלל זה של כפולים, שאינו מופיע בראשונים. " וּב ב א משה",פט) 1- הבית ראשונה בשוא נח גם אם דומות. פרשת בהעלותך 23 "ר ב ב ת",לו) - עמ"ש ומנהגנו להניע את הבית של "רבבות" גם כאן וגם בזאת-הברכה שאנחנו סוברים שיש בריש מעמיד. והגם שמחצורא אין כוחה יפה להניע השוא לאחר תנועה קטנה, וגם אין לנו את הכלל של הדומות. אעפ"כ בצירוף של שניהם אנחנו נוהגים להניע את השוא. "שׁ טוּ " יא,ח) - עאו"ת ובמ"ש, ומנהגנו מלרע כמו המ"ש. & & Z% U " M G r U fm,s& " Z s 0 " ", P# R eq Q N>;Q c l &t " # U " >[ 0 Q; ' U " `>b,qa M " # "" % ' "+" 24 25 m " k= " l> U M >b QM + R, @ U @- R%, D U A " U&" & 0Q,n " R # RM T " & " ; Q; 0+ " U M. # U b<& opvq " M% 21 22

כ h v u ו u " מ ן ה נּ שׁ ים " לא,לה) - עמ"ש, מן הזקנים שמענו שמעמידים בהא. "ו א ת שׂ ב מ ה" לב,לח) - בקורן יש מעמיד בשין ובאיזה תיקוני קוראים אין. וכך קראו הזקנים בחיריק חסר ומבוטא בחטיפה כמנהג יהודי בבל. " א ם י ה י ה נ ב יא כ ם " יב,ו) - ערש"י ושפ"ח אות צ. יפסיק מעט, ו" י י " נמשך ל"במראה אליו אתודע" כמו שפירש רש"י. וגם בתרגום יש לאמר כן ש"אנא יי" נמשך ל"בחזון אנא מתגלי להון". פרשת קרח "נ סוּ" טז,לד) - מלעיל. " א ל מ שׁ ה ל אמ ר " יז,כז) - הלמד של "לאמר" רפויה שמילת "משה" בטרחא. מדברי הרד"ק במכלול ע"ח ע"ב משמע שכלל 2 זה שייך לדחיק לכן הטרחא מפסיק. פרשת חקת "בּ מ ס לּ ה נעלה",יט) - כתב 3 המ"ש "כן כתיב" ר, "ל על המם שהיא רפה. " ל ס בּ ב " S4 כא,ד) - עמ"ש, ואנחנו עושים אותה דגושה. "ו י שׂ מ הוּ על הנס" כא,ט) - מם רפויה כי החיריק בשין הוא חיריק מלא שהיה צריך להיות כתוב "וישימהו" רק שנחסרה היוד S5 שהיא עין הפועל של שורש "שים". פרשת פנחס " פּ ינ ח ס " כה,יא) - נון בשוא נע גם כשחסר יוד כמו 87 כל מילה שפעמים עם יוד ופעמים בלי. פרשת מטות פרשת מסעי "ו יּ ח נ וּ ב מ ד בּ ר צ ן" לג,לו) - מכיוון שהמנחת שי לא כתב מאומה נראה שהבית הראשונה רפה. פרשת ואתחנן " וּב תּ ים ",יא) - התיו בדגש קל, כדי כמו )S6 שלא ישמע מלשון שממה " ו א שׁ ית הוּ בֿ ת ה " ישעיהו ה,ו). פרשת עקב "וּל ד ב ק ה בֿ " יא,כב) עמ"ש בסוף פרשת נצבים, ובלחם הבכורים דף מ"ב ע"ב ובסלת למנחה כאן. ומנהגנו בבית רפה במילה "בו" למרות המקף שגם למ"ש יש מקף ולא חולק בזה אלא שאעפ"כ קבלה בידינו שאינו דגוש ולא אומרים פה דין דחיק. פרשת ראה 31 "א שׁ ר תּ דּ ר וּ" יב,יא) - עמ"ש וסלת למנחה, צריך להיות דגש לתשלום הנון שנפלה מלפני האות דלת וכן מנהגנו גם ב"ו תּ תּ צוּ הבתים" ישעיהו כב,י). "כּ ל תועבת יי" יב,לא) - עמ"ש שהכף בדגש ובקורן רפה, שבא אחרי אהו"י ללא מבטל. ומנהגנו בדגש שהוא E יוצא מן הכלל ומסורה בידו לכן כתב כן., " ~ M P Q - <= "+" P 0Q@% A "," # " @:E =:E> < " R U ^ " M R &^ @M% - QMx " P Q; G>; " :Rx = -:@ " /, ] \ F &\ @> U :;<8 0? - 0Q@ " \ & =:M F h % " 9 " # :%>; # ; ~ 32 :E =:Sy <x " M M w "+" #9P 0,Q # " >b " Y, a& Q` D Y / + A r_ " # U f & " U ; =% - A& & / U t U z s;<= { [ + G>b @;\ & # '>;G rmm:; " &? >;% U D U &R ` " " G;<= I>; &; <= >M ~ U -% $a - >; ",} & " M 0 % N& 0 " " > r & " M\>[f ' - 0Qr >b = # - " >b<8, D% =\ &9 I;<=?; <=I ;<=D ] 0 F U R% ; &, " \;<=?%, `M "}" / M ƒ " = " "," % ] "+" "," ' "+" 26 27 28 29 30

ל א ב ה ו ח ט h פרשת כי תבוא פרשת וזאת הברכה " ע ל י גּ י מרחק" כח,מט) - הגימל דגושה בדגש כבד מדין אתי מרחיק. פרשת נצבים "וּל ד ב ק ה בֿ ",כ) - עמ"ש והגהה, לא חולק הרמד"ל על המ"ש לגבי המקף אלא דס"ל שאע"פ שיש מקף אין כאן דחיק שהוא יוצא מן הכלל. ועיין לעיל בדברינו בפרשת עקב. פרשת וילך " ו ה י ה " לא,כא) - כתב המ"ש שאין ביוד תלשא וכן " ו ע נ ת ה " - כתב שאין בתיו תלשא. ושניהם ודאי מלרע ולא ר"ל שהם מלעיל שאם כן היה כותב בפשטות שהם מלעיל אלא ר"ל על הטעמים תרסא ותלשא שמבחינים ביניהם ע"פ מקומם אם הטעם בא בתחילת התיבה או בסופה. ובא לומר שהם בטעם המפסיק שמשניהם שנהוג לשים אותו בראש התיבה ולא בטעם המשרת שנהוג להניח אותו בסוף התיבה. פרשת האזינו "שחת ל לּ א בניו מומם" לב,ה) - כתב הרמד"ל באו"ת שהלמד של "לא" דגושה, וכן מנהגינו אע"פ שהוא לאחר טעם מפסיק. " א ב י קּ נ " לב,ו) - עמ"ש, וכן לדידן הקוף דגושה מדין אתי מרחיק. ודומה לו "ע ב ית כּ שׂ ית " פסוק טו) שהכף בדגש כבד מדין אתי מרחיק. "א שׁ בּ ית ה מ א נ שׁ" לב,כו) - יש שבידם מסורת להדגיש את המם כמו שיש מסורת בפסוק " ו ע שׂ ית קּ ע ר ת יו " שמות כה,כט) ודומיהם, אולם מנהגינו לא להדגישה שאין לנו מסורת לדגש בפסוק זה ומשפטה ע"פ הדקדוק להיות רפה שמכלל אתי מרחיק יבוא דגש במילה השניה רק אם יהיה ממש טעם בתחילת המילה אולם פה יש רק מעמיד ואינו עושה דגש מלבד מקומות ספורים ע "פ המסורת. "ר ב ב ת אפרים" לג,יז) - כתב המ"ש שהבית בשוא לבדו בכל הספרים. וכתב הרד"ק ז"ל במכלול שקריאת הבית כשוא נח. ואנחנו קוראים אותה בשוא נע שיש בידינו מסורת שיש מעמיד בריש, וכגון זה מניעים גם את השוא של הדומות. מגילת אסתר 33 "ל ה ב ז ת בּ ע ל יה ן",יז) - עמ"ש שהעין בשוא לבד כאן ובפסוק כ', אבל המנהג לא כמו המ"ש. "ושמו מ ר דּ כ י ",ה) - עמ"ש וסלת למנחה. ומנהגינו לומר את כולם בשוא. "ו נ ק ר א ה בשם" - עמ"ש. ומנהגינו לומר את הריש בשוא שזו הגירסא העיקרית ואם רוצים אפשר לאומרו פעם שניה בחטף-קמץ. "ויהי כראות",ב) - עמ"ש שבס"ס הכף דגושה. והוא מבטל נוסף על מפיק, מפסיק, דחיק ואתי מרחיק. כל הזמן נהגנו לקרות עם כף רפה אולם לפי המ"ש צריך להדגישה. "נדדה שנת ה מּ ל ",א) - צריך להאריך במילת "המלך" הראשונה וגם בשניה. "ולהרג ולאבד",יא) - עמ"ש. יש לומר את הנוסחא העיקרית בתחילה ואח " S כ לקרוא את הפסוק שנית בלי ואו. "לא עמד לפניהם",ב) - עמ"ש. גם כאן צריך לקרוא בתחילה את הנוסחא העיקרית עם למד ואח"כ את הנוסחא עם בית שחוששים לה. את עשרת בני המן צריך לקוראם בנשימה אחת אמנם יש חשש שיקראם בחטף שלא כראוי לכן הרב ניסה להתקין שיקראום פעם נוספת בנחת בכמה נשימות. לאחר מקרא המגילה נוהגים לומר ארורים כל הרשעים. ומנהג רבינו שליט"א היה לומר ארורים כל הרשעים של אומות העולם. M 0 ˆ " - f%, H% a % = M % ; # \ T R; = ƒ &

/ / " # Ž " " h v " # R < v h v אופן ההגייה של יהודי בבל הגיית האותיות מנהג יהודי בבל להגות את האות בית הרפה כמו הדגושה בדגש קל, וכשבכל זאת רצו להגות אותה רפה היו הוגים אותה כמו פה רפה, למשל היו אומרים "ר פקה" במקום ר בקה. שיבושים אלו מקורם מחסרון של הבית הרפה בשפה הערבית. וכבר *8 הורו גדולי העדה שיש לתקן את הדבר. יהודי בבל היו מבטאים את האות גימל הרפה כדינה כמו הריש הנהוגה היום בטעות. ויש גם לעדות אחרות ללמוד את ההגיה הנכונה של האות גימל הרפה. גימל רפה בלשון גאולה כמו ומביא גואל, ומהר לגאלנו) חלק מחכמי בבל היו הוגים אותה רפה כתיקנה וחלק היו הוגים אותה כדגושה בדגש קל כדי להבחין בין לשון גאולה ללשון גיאול וטינוף, וגם הם היו עושים זאת רק ) 1 בתפילה ובמקום שאין פסוק משולב בה. את הדלת הרפה הגו כדבעי בדיבור היום יומי בערבית שהוא קרוב מעט למבטא האות ז', אבל בתפילה ובכתבי הקודש בטאו את הדלת הרפה כמו הדגושה בדגש קל חוץ ממילת "אחד" שבק"ש ובשם אדנות קודש - במקום שם הויה) שבטאו בהם את הדלת הרפה כדינה. ויש הבדל קל בין הדלת הרפה לבין הצדי הרפה של הערבית, והיו מקפידים על כך בביטוי של שם אדנות. ואו - מזרחית כמו W באנגלית) ולא כמו בית רפה בדיבור היום יומי שלנו. חית - מזרחית - גרונית, ולא כמו כף רפה שמבטאה מן החיך. טית - קשה יותר מתיו. עין - מזרחית. צדי - 2 מזרחית, קרובה לסמך אך יותר עמוקה ממנה. קוף - מזרחית, יותר עמוקה מכף דגושה. ריש - מזרחית כשהלשון מתנענעת ונוגעת בחיך, ולא גרונית כמו שמבטאים היום בטעות בארץ ישראל. תיו רפה - מזרחית. ויש הבדל ברור בין דלת רפה לתיו רפה, וכמובן שאינה נהגית כסמך. 3 ) כאשר תבוא אלף גנובה לפני שוא כמו למשל במילת " ב E4 כל", היתה נהגית בואו, כמו ו ב כל. אמנם לפי דעת המדקדקים צריך לבטא "א בכל" באלף, שכן כתבו המדקדקים הקדמונים הרד"ק, הראב"ע, ר' מנחם בן סרוק ודונש בן לברט. ואמר על זה הרב יוסף זליכה שליט"א שיש E5 לזקנים שקראו בואו על מה שיסמוכו, אבל יותר נכון לבטא באלף. פתח גנובה - כמו אצל שאר הספרדים מבוטאת כיוד או ואו מזרחית) ולא באלף. למשל מז ב ח קוראים מז ב יח, ר ח - ר וח. ; Y U R% Q " MG% =c # "`" ^ R%] 0 & W U ={ ;% U P " 0 & >b =% "," R k # " % " : P QM >;,Qe " Z; " M >; - 36 37 38 39 ; ^ # & { ; QX U s 0 "'" ` M " : f& " Qe ^ U b 0 R R R :8' 0 "a<8 U % & 0, a T # % >b : UbH W & 0, A # H ; - " " = &% X& & & z # x G% = " MA- % # QMM9 Q` & :8 RM " Š. ;^M:ER " b &n n " :$ >[ # em^>; " M " = " #, \, & " 9 U - 0 H% M r # " s " :I <n: @ =9 Œ+ +Q; 0 \& ", T =b " M = :8 P QM ` %,x x +Q >;Q, " T ", H - " U 0- " " # U & cr U -: <& "+" ~M % W% &, &? U " < " >b% Md d>; d " & 0 e U d R & M " " % & 0 = &; <& T U&" < " ƒ = " : &9 << Q # U T>b; R P QM & _-. - 0 Q Q, U ; <= " <T :~> @M Q+ >; Z & " G " " 0 & N D>;R 0 " ;: e & U " 0 " ;M : 0 ~ =< RA " QG< % - " 8:S " < >;R " = " MM " " m:8o U / " A A% ~ 0Q+ T " ' U " ' 0` " ",A " AM G U % & 0, <= I " &<8 " % ; " " be Q ; &M s 0 \ \ " >b< = 0Q+ e # ;{ e 0 - & " / ", U WM 0Q " n U P U ` - 0 - U z =m>; # " / ", Q " a =R "T " / " a>; >; U 0 R : U = " Q W< c =% =M:I R " { & & 0+ <& k U&" < " & " :H " I `& :Mb U RA F< % G U " # " `% " : <= ", ih = & 34 35

u œ ª h : " : µ µ œ Ÿ v œ ª # Ž h h h š v h h u h v š התנועות הקמץ הרחב - דומה בהיגויו לפתח, כפי ביניהם שההבדל רוב הספרדים. מנהג מורגש רק באורך התנועה. סגול במילה "אל" S7* שאינה מוטעמת - היה מבוטא בחטיפה וכן היו עושים למשל במילת "אל" הראשונה 6 * של "אל- א ל לא יושיע" שבעלינו לשבח. בשאר מקומות שבהם בא הסגול בהברה סגורה לפני שוא נח או דגש) כמו "ויראו אותו כל אפסי רץ" לא בטאו בחטיפה. לפני שוא או לא מוטעם, חיריק חסר היה מבוטא פ א רת, דגש, כמו פ ה, בחטיפה כנ"ל. בטאו בכל מקום כעין השוא הנע את הסגול. מ"מ את השוא הנע לפני האות היו יוד למשל במם של j* י ר מיהו) מבטאים כעין החיריק. כמו לחלבים גם ליהודי בבל יש את שהיו שוא כלוא), מחצורא הכלל של מניעים שוא לאחר תנועה גדולה רק אם היה כלוא בין שני טעמים או מעמידים. אמנם היו מניעים גם לאחר תנועה קטנה אם * התקיים תנאי המחצורא אבל אין הדין כן. כלל זה של מחצורא לא מקובל היום, אבל הוא היה מנהג ברור בכללי הקריאה ונמצא לו מקור נאמן לרב מנשה "פה אליהו" בסוף הספר אר"צ, רבני מגדולי זצ"ל סיתהון שהודפס בשנת התרע"ד והיה מצוי אצל יהודי חלב. כ"כ מופיע כלל זה ב"שלושה ספרים נפתחים" של הרב יונה אבן ג'נאח מן המדקדקים הראשונים. גם שוא שבא לאחר תנועה גדולה במילה "וק ראו לו" כמו שטעמה נסוג אחור דברים כה,ח) מבוטא בשוא נח שלא כמו שאר העדות, מהטעם שאין מחצורא. וכן שוא *S* לאחר ואו שורוק בראש מילה הוא שוא נח אפילו אם יבוא מעמיד בשורוק חוץ ממילים שיש לנו עליהם מסורת שהם בחטף פתח כמו "וּז ה ב" בראשית וכמו ב,יב) "הטה אלהי אזנך וּש מע" דניאל ט,יח - תחינות לשני וחמישי) ועוד. וכן שוא שבא באות רפויה * 1 לאחר הא הידיעה פתוחה מבוטא כשוא נח ולא רק אם תהיה זאת האות יוד) ואפילו אם יבוא שם מעמיד. לדוגמא: "ה צ פ ר דּ ע ים" שמות ח), " ה מ א ר שׂ ה " דברים כב). את המילים י ה יה, א ה יה, י ח יה - בטאו בשוא נח. שוא באות הראשונה באותיות הדומות מבוטאת כשוא נע רק אם יבוא בה 46 מעמיד אבל בלא מעמיד יהיה שוא נח. הטעמים שמות הטעמים תרסא ותלשא הפוכים משאר הספרדים. התירסא היא הימנית המפסיקה, והתלשא היא השמאלית המחברת. כמו כן אין ניגונה תלוי באם יש אזלא גריש אחריה או אין, כפי שיש * 3 מנהג אצל יוצאי חאלב. הנגינה שונה לתירסא ולתלשא. כשהתירסא שהיא הימנית בניגון j4* יורד, והתלשא שהיא השמאלית בניגון עולה. יש מנהג מתוך חוסר ידיעה לעשות את הקדמא והפשטא שווים, שניהם מפסיקים אבל לפי האמת צריך להבחין ביניהם שהקדמא שבא על האות המוטעמת ולא אחרי סוף התיבה) משרת הוא ולא מפסיק. s "+" / & U U % <=%m " : " a>; &[ T ~ M U % %R & & R\R & >[ ",F 9 H>[ \=H " R " :%>; &R P Q ƒ & " Y& Q & ~ # " Y;` 0~ & =A & _>['>b< ± E²[³[ T # «} I M ; h % # >b h < >b R U ;G & ". ;9 U ; " & ` "," # &F M $ U " " b k <8 &Rz -w- % N, % " c # =; &M 0 ". R " >b<a = 0 X; U <& - "+" R % # 9 " U # % U >;% U a b " ; U ; & " ; 0 >; +Q M 0 " 44 45 46 47 48 >b " & \ " b R P Q; ~ ; _ U [ " ; " Q # U # / % " M c U M M c P # R " H P F D " - 0 Q F> U %M% 9 0 ; $M 0Q, P# R M &W & QMR R P# R@>[<;% G, ' " <=Q P # R RM U # ' 0 U " -R " U &f " & @ 0% > U "? = " =% % ;F& " " @ - " M " 0<%. U 9 " >b 0 _ R% & & M QR 0 & G- M QR W " 0<[ R k 9œ ž Ry &b% rœ GžŸ œ : # >[ œ ]œ ž 40 bird 41 42 43

ע), לוח הטעמים המתוקן "פ מנהג יהודי בבל הטעמים עם מסגרת ירוקה הם משרתים ואלו במסגרת אדומה הם מפסיקים. ז ר ק א ס גוּל תּא פ ר ה ק ר נ י גּ ד ל פּ ז ר תּל ש א א ז ל א ג ר יש תּ יר ס א ש פ ר מ ה פּ פּ ש ט א ק ד מ א ש פ ר ה ל ך ק ט ן ז ק ף ר ב י ע גּ ד ל ז ק ף ג ר יש ין ש נ י י ת יב פ ש ט ין ש נ י ש ל ש ל ת ט ע מ י תּ ר י ר ג א דּ ת ב יר מ א ר יך ט ר ח א א ת נ ח פּ ס ק מ קּ ף מ ע מ יד יומ ו בּן ירח פּס וּק ס ף כל הטעמים קונים מקומם פירוש: הנגינה - מלעיל ומלרע - באה במקום הטעם), מלבד הטעמים: זרקא, סגולתא, תלשא - שבאים תמיד בסוף התיבה תירסא - שבא תמיד בתחילת התיבה. נוהגים להוסיף סימון כפול במקום הטעם. פשטא בא תמיד בסוף התיבה, ומורה על מלרע. במלעיל יבוא במקומו שני פשטין. יתיב בא תמיד לפני תחילת המילה ומורה שהטעם בראשו. פסק - מסומן לאחר התיבה, והטעמתו מסומנת ע"י שופר הולך לגרמיה) או מעמיד. סוף פסוק מסומן כסימן המעמיד, וכדי להקל הוספו נקודתיים לאחר התיבה. צריך לדעת להבחין גם בין יתיב ושופר מהופך ובין פשטא לקדמא. n R " "9" &<= Q^> # c &^ #,e & # `/ ^ " & & c/ e " :E% a & & " " " # &M " '% ]> U R " 0Q`>; U M]&A -; G> # /, 49

h h v נספח הקדמה רשימת ההפסקים בקריאת התורה ע"פ מסורת יהודי בבל. ע"פ רשימות שנמסרו לי באדיבותו הרבה של ר' חיים סלמן הי"ו, כפי שקבל מרבותיו עד חכם יעקב מוצפי זצוק"ל 50 חלוקת ההפסקים בקריאת התורה מופיעה כבר בדברי הקדמונים כדוגמת "תקון יששכר" לר' יששכר בן טוסאן מערבי זצוק"ל מתקופת מרן הבית-יוסף ועוד. רשימה זו עוזרת לקורא בתורה לדעת בקלות היכן כדאי להפסיק בלא שיצטרך לדעת את כללי ההפסקה כפי שנפסקו בשו"ע או"ח קלו-קלז מבבלי מגילה כא-כב). אבל מ"מ אין חיוב להפסיק דווקא שם, ואפשר לשנות אם יש צורך להעלות עולים רבים וכדומה, כפי שלפני שנכתבו רשימות אלו היו הקוראים מפסיקים ע"פ הכללים. ברוב החומשים שהודפסו בזמנינו בארץ ישראל מסומנים ההפסקים ע"פ מנהגי האשכנזים, ונמשכו אחריהם 7 גם 1 הספרדים, כמו הבבלים החלבים והמרוקאים ועוד, למרות שהיו להם מנהגים אחרים בהפסקים, כמו שלצערנו נשכחו ההפטרות המיוחדות של עולי בבל לפרשת שמות ופרשת בא מפני שלא הודפסו בחומשים 1 6 הנפוצים. לקהילות הספרדים יש מנהגים שונים זה מזה לגבי ההפסקות, לדוגמא מנהג החלבים לחלק לקטעים קצרים את הקריאות הראשונות בפרשה, ובאחרונות להאריך, גם הם מקפידים עד מאוד שלא להפסיק בפסוק שמזכיר דבר רע אפילו ברמז. 1 לענ"ד החלוקה לקטעים קצרים לפחות בהתחלת הפרשה מעידה על הרצון להעלות ) 1 הרבה עולים בבתי כנסת בהם יש קהל רב. ומכאן תוכחת מגולה לאלו שמקפידים ע"פ הסוד להעלות רק שבעה עולים ולא נותנים לקהל * 1 הגדול את האפשרות לעלות לס"ת אחת לחודש שכן צריכה להיות ההנהגה), ויצא שכרם בהפסדם. אסיים בדברי הר' חיים סלמן הי"ו: "מורי ורבי חכם יצחק מחלב בן שמחה ע"ה היה נוהג בהרבה מקרים לא להפסיק לעולים במקום המצוין בחומש. הוא 1S1 הסביר לי כי רבו חכם יעקב מוצפי ע"ה בבגדאד הסביר לו כי נפלו טעויות בספרים והעתיקו זה מזה ונמשכו הטעויות עד היום. לכן כדי לזכות את הרבים החלטתי להעלות את ההפסקות לעולים כפי שלמדתי ממנו במשך כארבעים שנה. זיע"א." תודתי הרבה על שהסכים לכלול את רשימתו בקונטרס זה. יה"ר שחפץ ה' בידיו יצליח בכל מילי דקדושא, להחזיר עטרת תפארת מסורת יהדות בבל למקומה הראוי לה. י.א. ידידיה. & " - D> U G \ &GQ U D?? >; &- >; &<= U " =:R " >b F> Q UD ~ 0 ='M 0 " % " 0 " U " & $>b &; R ~>; Q%];]=Q " 0aQ ; R $M &% " M9 >M = / U G R; >; & $ R # " a :R " b` ". " " R% G 0 " P, #`P, $MRD # " ]>[A Q =:R " A% " >b< - QA + I % ] R' # " R >b " $:ErR & " 0<= U f f - R% U M `>b<y>; "+",MeQ; 0Qr 9>; &; ". $, ` " " M Rb "F" - Q U\ ' Rf; &M ]>b< _, " P Q & " " W>b,\- &W " % ] :¹ " ; &% U 0 " A& Q M $ 0a>b " $ ~ P ƒ& 8:= a _, ;] M ƒm " " >[ U U & " ] U - &' &' " >b " ; >; &R] Y,Q " <; " ; " & 0 51 52 53 54 55

הרותה תאירקב לבב ידוהי תרוסמ אטויט - -.א.יל תורומש תויוכזה לכ.קיתעהל תושר ןיא.הידידי תבש החנמ ה"בו תירחש תבש לש תוילע השרפ ןהכ יול לארשי ןהכ יול ישילש יעיבר ישימח ישיש ףיסומ תישארב ה,א ח,א גי,א ה,א ח,א גי,א טי,א גכ,א ג,ב דכ,ג חנ וט,ו חי,ו בכ,ו בכ,ו ה,ז זי,ח כ,ח א,ט ז,ט זי,ט ךל ךל ג,בי ו,בי גי,בי גי,בי ד,גי חי,גי חי,די ה,וט ו,זי ט,זי אריו ה,חי ח,חי די,חי די,חי כ,טי ד,אכ ח,אכ זי,אכ דכ,אכ זכ,אכ הרש ייח ה,גכ י,גכ זט,גכ די,דכ וכ,דכ ול,דכ דמ,דכ אנ,דכ בס,דכ ה,הכ תודלות בכ,הכ וכ,הכ ה,וכ ה,וכ בי,וכ בכ,וכ טכ,וכ גכ,זכ טכ,זכ ד,חכ אציו בי,חכ זי,חכ בכ,חכ בכ,חכ זי,טכ גי,ל זכ,ל אי,אל זט,אל במ,אל חלשיו ו,בל ט,בל גי,בל גי,בל זכ,בל ל,בל ה,גל כ,גל אי,הל דכ,הל בשיו ג,זל ז,זל אי,זל אי,זל בכ,זל ל,חל ג,טל ו,טל גכ,טל ח,מ ץקמ ה,אמ בי,אמ זט,אמ זט,אמ גל,אמ חל,אמ טמ,אמ חי,במ וט,גמ טכ,גמ שגיו כ,דמ דכ,דמ ל,דמ ז,המ חי,המ זכ,המ ב,ומ טי,ומ זכ,ומ גכ,זמ יחיו אל,זמ ג,חמ ט,חמ ג,חמ ט,חמ זט,חמ טי,חמ בי,טמ וכ,טמ כ,נ תבש החנמ ה"בו תירחש תבש לש תוילע השרפ ןהכ יול לארשי ןהכ יול ישילש יעיבר ישימח ישיש ףיסומ תומש ז,א בי,א זי,א זי,א י,ב הכ,ב וט,ג בכ,ג זי,ד אל,ד אראו ה,ו ט,ו גי,ו גי,ו חכ,ו ז,ז ו,ח חי,ח זט,ט טכ,ט אב ג,י ו,י אי,י גכ,י ג,אי זי,בי כ,בי חכ,בי ול,בי אנ,בי חלשב בכ,גי ד,די ח,די בכ,גי ח,די די,די הכ,די וכ,וט ול,זט י,זי ורתי ד,חי ח,חי בי,חי בי,חי גכ,חי ג,טי ו,טי טי,טי גי,כ זי,כ םיטפשמ ג,אכ ו,אכ אי,אכ טי,אכ י,גכ די,גכ טי,גכ בכ,גכ הכ,גכ די,דכ המורת ה,הכ ט,הכ אכ,הכ אכ,הכ ל,הכ מ,הכ ו,וכ די,וכ ל,וכ ח,זכ הוצת ה,חכ ט,חכ בי,חכ בי,חכ ל,חכ חל,חכ חי,טכ הכ,טכ זל,טכ ומ,טכ אשת יכ גי,ל זט,ל אכ,ל אי,אל זי,אל אי,גל טי,גל ד,דל חי,דל וכ,דל להקיו ג,הל ז,הל י,הל כ,הל טכ,הל ז,ול גי,ול טי,ול זט,זל טכ,זל ידוקפ גכ,חל זכ,חל א,טל א,טל אכ,טל בל,טל גמ,טל זט,מ גכ,מ זכ,מ םירבוחמ ג,הל ז,הל י,הל טכ,הל זט,זל טכ,זל א,טל אכ,טל בל,טל גמ,טל תבש החנמ ה"בו תירחש תבש לש תוילע השרפ ןהכ יול לארשי ןהכ יול ישילש יעיבר ישימח ישיש ףיסומ ארקיו ג,א ט,א גי,א ג,א ט,א גי,א ו,ב גי,ב זט,ב גי,ה וצ ג,ו ו,ו אי,ו אי,ו י,ז חל,ז גי,ח זי,ח אכ,ח טכ,ח ינימש ד,ט ז,ט י,ט ד,ט וט,ט גכ,ט אי,י וט,י כ,י בל,אי עירזת ד,בי ח,בי ה,גי ח,בי ה,גי זי,גי גכ,גי חכ,גי טל,גי דנ,גי ערוצמ ה,די ט,די בי,די בי,די כ,די דכ,די טכ,די גנ,די וט,וט חכ,וט םירבוחמ ד,בי ח,בי ה,גי זי,גי טל,גי דנ,גי בי,די דכ,די וט,וט חכ,וט ירחא ג,זט ו,זט זי,זט ג,זט ו,זט זי,זט דכ,זט דל,זט ה,חי וכ,חי םישדק ד,טי י,טי די,טי ד,טי די,טי הכ,טי בל,טי זל,טי ז,כ דכ,כ םירבוחמ ג,זט ו,זט זי,זט ג,זט דל,זט ה,חי די,טי בל,טי זל,טי ז,כ רומא ו,אכ בי,אכ וט,אכ וט,אכ גל,בכ ח,גכ די,גכ בכ,גכ בל,גכ חל,גכ רהב ג,הכ ז,הכ גי,הכ ז,הכ גי,הכ חי,הכ דכ,הכ חכ,הכ חל,הכ דנ,הכ יתקחב ה,וכ ט,וכ גי,וכ ה,וכ ט,וכ ומ,וכ 1 2 ח,זכ וט,זכ אכ,זכ חכ,זכ םירבוחמ ג,הכ ז,הכ גי,הכ זי,הכ חכ,הכ חל,הכ ט,וכ ומ,וכ 1E3 ח,זכ וט,זכ 56 % - 9:R% 57 % - 9:R%

פרשה במדבר נשא בהעלתך שלח לך קורח חוקת בלק מחוברים פינחס מטות מסעי מחוברים מנחה שבת וב"ה ישראל לוי כהן א.יט א,טז א,ד ד,לג ד,כח ד,כד ח,יד ח,ט ח,ד יג,כ יג,טז יג,ג טז,יג טז,ז טז,ג יט,יז יט,י יט,ו כב,יב כב,ז כב,ד יט,יז יט,י יט,ו כו,ד כה,טו כה,יב ל,יג ל,ט ל,ד לג,נג לג,מט לג,ג ל,יג ל,ט ל,ד כהן א.יט ו,כז ה,יד יג,כ טז,ז יט,יז כב,יב כ,ו כח,י ל,יז לג,מט לא,יב לוי א,נד ז,ח ח,כב יג,כז טז,יט כ,ו כב,כ כ,כא כח,טו לא,יב לג,נג לא,נד עליות של שבת שחרית חמישי רביעי שלישי ג,לט ג,יג ב,לד ז,לה ז,יז ז,יא י,י ט,יד ט,ח טו,ז יד,כ יד,ז יז,כד יז,יח יז,ח כא,ט כ,כא כ,יג כג,כו כג,יב כב,לח כב,לח כב,יב כא,כ כט,ו כח,לא כח,כה לא,נד לא,מא לא,כד לה,ח לד,כט לד,טו לד,טו לג,מט לב,יט שישי ג,מג ז,מא י,יט טו,יג יח,יא כא,טז כד,ה כג,כו כט,יא לב,יט לה,לד לד,כט מוסיף ג,נא ז,עא יא,כט טו,טז יח,כ כא,כ כד,יג כד,ה כט,טז לב,כד לו,ז לה,ח פרשה דברים ואתחנן עקב ראה שופטים כי תצא כי תבוא נצבים וילך 2 7 מחוברים האזינו הברכה מנחה שבת וב"ה ישראל לוי כהן א,יא א,ז א,ג ד,ח ד,ד ג,כה ח,י ח,ג ז,כא יב,י יב,ה יא,לא יז,יג יז,י טז,כ כא,כא כא,יז כא,יד כו,יא כו,ח כו,ג כט,כח כט,יד כט,יא לא,י לא,ו לא,ג כט,כח כט,יד כט,יא לב,יח לב,יב לב,ו לג,יז לג,יב לג,ז כהן א,יא ד,ד ז,כא יב,י יז,י כא,יז כו,יא כט,יא לא,ג כט,כח לב,ו לג,ז לוי א,כא ד,ח ח,ג יב,יט יז,כ כב,ז כו,טו כט,יד לא,ו ל,ו לב,יב לג,יב עליות של שבת שחרית חמישי רביעי שלישי ב,ל ב,כה א,לח ה,יז ד,מט ד,מ י,יא ט,כט ח,י יד,כא יג,יט יב,כח יח,יג יח,ח יח,ה כד,ד כג,כד כג,כא כז,י כז,ג כו,יט ל,י ל,ו כט,כח לא,יט לא,יג לא,ט לא,ו לא,ג ל,יד לב,לט לב,כח לב,יח לג,כו לג,כג לג,יז שישי ב,לו ו,ג י,כב יד,כט יח,יז כד,יג כח,ו ל,יד לא,כב לא,יג לב,מג 2 6 לג,כט מוסיף ג,יד ו,כה יא,ט טו,ו כ,ט כד,יח כח,סט - לא,כה לא,יט? - fr 0 W U " # " :Rr A # " U&U = r. Q & =e U W " 0Q' RW Q, " " e ` AM: >b ƒ>b% " ' U & R` Q, ;A>b Q U R% D/ a& ='> U,Q % $M 0Q} R " >; QM 0]&A ", ƒ%r% " QA& U a % <D Y/ " 8:ED>b] U :S%]M + a>; Q% U '&R 58 59 60 61

h 62 תשובת הרב הגאון הרב יוסף זליכה שליט"א בענין «+º הפטרת פרשת שמות שאלה. בשבת פרשת שמות התעורר ויכוח סוער בביה"כ, חלק אמרו להפטיר "דברי ירמיהו" וחלק רצו להפטיר "בן אדם הודע" ומיעוט המצוי הוכיחו מסדר החוק לישראל שצריך להפטיר "הבאים ישרש יעקב", וזאת להבהיר שהמנין שלנו ספרדים מכל העדות ואין בינינו תימנים ואשכנזים מה עלינו לעשות. תשובה. דע שכבר כתבתי על זה באורך לפני כעשרים שנה ונשרף הכל בשריפה הגדולה לתקפ "צ) ועפ"ז הנהגתי במגן הילד ובתפארת משה ששמשתי שם כמשגיח לקרא בפרשת שמות הפטרת דברי ירמיהו וגם הפטרת הודע את ירושלים, וכן בפרשת בא הפטרת הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו וגם הפטרת בעת ההיא יובל שי בכדי לצאת יד"ח גם למנהג הספרדים כמ"ש בחומשים וגם מנהג רוב העם כמ "ש הרמב"ם בסוף ספר אהבה בסדר ההפטרות ע "ש, ולחזור ולכתוב כל המאמר הנזכר קשה עד מאד וגם השכחה מצויה, על כן אכתוב תוכיות המאמר בקצור נמרץ. איתא במגילה כ"ה.) מעשה דוד ואמנון נקראים ולא מתרגמין, ופירש "י מעשה דוד ואמנון נקראים בהפטרה, וכתב ע"ז בכסף משנה ונראה שלא היה להם באותו זמן הפטרות קבועות כמונו היום אלא כל אחד היה מפטיר ענין שנראה לו שהוא מתייחס לפרשה וגם בזמנינו זה יש חילוק מנהגים בהפטרות, עכ"ל, וביאור דבריו נלע"ד משום שלא מצאנו בשום מקום שיש מפטירים במעשה דוד ואמנון, והמשנה מתיחסת למפטיר נראה שלא היה סדר קבוע של הפטרות. ובאמת כן כתב האשכול הוצאת אלבק ח"א עמוד 171) שבימי חכמי התלמוד לא היו ההפטרות סדורות, ובאותם ימים היו מפטירים בכל מקום שהיו רוצים, ולאחר כן הוקבעו ההפטרות והן סדורות אצלנו לכל שבת ושבת, ע"ש. וכ"כ בספר העתים ועוד. ועוד ראיה מביא הכסף משנה לדבריו מזה שיש חילוק מנהגים גם בימינו וברור שזה נבע ממה שהיו מפטירים בכל מקום שנראה להם מתיחס לפרשה וכל מקום נהגו ע"פ מה שהנהיגום רבותיהם, ואף שבמגילה ל:) איתא בחמישית חוזרין לכסדרן וכו' ושאלו בגמ' לסדר מאי..., רבי ירמיה אמר לסדר הפטרות הוא חוזר, ולכאורא משמע שיש סדר להפטרות, ונלענ"ד דלסדר הפטרות ר"ל שעד עכשיו הפטירו מענין ארבע פרשיות וכמ"ש רש"י, מכאן והלאה יפטירו מענין הסדרה והפרשה, ובזה תורצה הערת הרנ"פ באנצקלופדיא תלמודית ערך הפטרה הערה 180 ודו "ק. ומשמע עוד מדבריו שכהיום ההפטרות קבועות לפי המנהגים השונים ומשום אל תטוש תורת אמך צריך כל אחד לנהוג כמנהג קהילתו ואע"פ שהטועה והקורא כמנהג קהילה אחרת יצא יד"ח בהיות וגם זוהי מעין הפרשה עיין ילקוט יוסף ח"ב עמודים קע"ט ק"פ קפ"א) בודאי שלכתחילה צריך לקרוא כמנהג קהלתו, וע"כ ראוי לפרסם ההפטרות של הספרדים שלא מופיעות בחומשים, כגון בפרשת ויצא שהספרדים מפטירים "ועמי תלואים למשובתי" וגם שני פסוקים ראשונים של "ויברח יעקב" כמ"ש ברמב"ם ובאבודרהם ועיין אזני יהושע עמוד כ"ח אות נ') וכן בפרשת קדושים שמפטירים "בן אדם דבר" כמבואר ברמב"ם. והנה מצאנו באבודרהם שבפרשת שמות ישנם שלושה מנהגים, יש מפטירים "דברי ירמיהו" והיא נדפסה בחומשים כהפטרה לספרדים) ויש מפטירים "הודע את ירושלים" ואינה מופיעה ברוב החומשים) ויש ~ ¼¾½,Q ` 0 - & ", a>mq 0

מפטירים בישעיה והיא נדפסה בחומשים כהפטרה לאשכנזים ומתחילה הבאים ישרש יעקב). והנה בהפטרת האשכנזים לא נהגה שום קהילה מקהלות ספרד וממה שמסודר בחוק לישראל אין שום ראיה שהרי שם מסודרים פסוקים בפרשיות שלא מופיעים בהפטרות כלל, ואכמ"ל. ולכן אין לחוש לזה כלל. והפטרת דברי ירמיהו הביא האבודרהם בסתמא ומשמע שזה מנהג קהילתו, וכן נראה שנהג החיד"א שעל זה סידר חידושי ההפטרה שבצוארי שלל. וכ"כ האשכול בשם ר"ש הנגיד וכן הוא בסידור איטליא ע"פ קמחא דאבישונא, לעומת זאת הפטרת "הודע את ירושלים" הביא הרמב"ם. וכן הוא מנהג תימן כמבואר בכל התג'ים ובסידור עץ חיים, וכן הוא מנהג אלג'יר כמבואר בספר זה השולחן ובלוחות השנה אלג'יר. וכן הוא מנהג בגדאד כפי הנראה בחידושי הפטרות שבספר אדרת אליהו, וברכת חיים לכמהרי"ח ז"ל ובלוחות השנה בגדאד. וכן הוא מנהג ג'רבא כמבואר בברית כהונה. וכן הוא מנהג טריפולי כמבואר בספר השומר אמת, וכן הוא מנהג סרקוסה כמבואר בהמסורה הוצאת גינזבורג ח"ב, וכן הוא מנהג פאס לפי סידור אהבת הקדמונים ירושלים תרמ"ט, וכן הוא מנהג פרס ובוכרה לפי חומש מקרא מפורש עם תפסיר פרסי ירושלים תרס"ו. וכן הוא מנהג קונסטנטין לפי הלוחות הנדפסים בספר "שם יוסף ומנחת יהודה". וכן הוא מנהג תונס לפי חומש תורה-אור ליוורנו תרפ"ו, וחומש תורת ד' תמימה ליוורנו תרכ"ג. וע"ע באנצקלופדיא הנ"ל כרך י' בנספח שבסופו). ודע שגם בפרשת בא הביא האבודרהם בסתמא הפטרת "הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו", וגם בחומשים הביאו זו בסתמא ומשמע שהיא גם לספרדים וגם החיד"א בצוארי שלל כנ"ל. לעומת זאת הפטרת בעת ההיא שהביא האבודרהם בשם י"א הביאה הרמב"ם והאשכול בשם ר"ש הנגיד ונהגו בה התימנים, ובאטליה ובאלג'יר ובבגדאד וג'רבא וטריפולי וסרקוסא ופאס וקונסטנטין וכמבואר במקורות הנ"ל, ובע"פ שמעתי מזקנים מעוד עדות ספרדיות שנהגו בזה). הנך רואה שרוב הספרדים נהגו בהפטרות אלו, ובמקום שיש רוב קהל מאחת מעדות אלה ינהגו כמנהגם בלי פקפוק, ברם במקום שיש קהל מעורב נלע"ד שיקראו את שתי ההפטרות וכמו שהנהגתי בישיבה, ומצאתי און לי ממ"ש בחוק לישראל דפוס ורשא והוא מצולם ע"י מנצור ולוגאסי ושיח ישראל) בהפטרת פרשת שמות, שיש מוסיפים גם הודע את ירושלים לדברי ירמיהו, ור"ל שאומרים שתיהן, ולהפסק אין לחוש מאחר ושתיהן מעין הפרשה, ועושה כן בכדי לצאת לכתחילה אליבא דכל הדעות, ואף דקיי"ל דאין מדלגין מנביא לנביא, מ"מ נהגינן לסיים הפטרת שבת ור"ח כשלמחרת נמי ר"ח בפסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חודש. וה"ה שבת ר"ח אדר ושבת ר"ח ניסן וכדו' מטעם שבימנו שקוראים מתוך ספר שאינו עשוי בגלילה לא מתעכבים בדילוג וכמ"ש בתרומת הדשן הבאו דבריו בב"י סי' קמ"ד, וע"ש בכף החיים אות י"א) ואכמ"ל. ודע שבשנת התשל"ט ערכתי עיקרי הדברים לפני הגרב "צ אבא שאול שליט"א [זללה"ה] והסכים עמי, ובשנת תשמ"ג שוחחתי בזה עם הרה"ג הנאמ"ן נר"ו וגם הוא הסכים עמי.

À Å Ä Â Ã Á Å À Ä Å Á Æ Ç Â Ã È הפטרת פרשת שמות ביחזקאל פרק ט"ז, למנהג יהודי בבל ורוב קהילות הספרדים, וכדעת הרמב"ם. ו י ה י ד ב ר י י א ל י ל אמ ר בּ ן א ד ם ה ד ע א ת י ר וּשׁ ל ם א ת תּ ע ב ת יה ו א מ ר תּ כּ ה א מ ר א ד נ י י י ל יר וּשׁ ל ם מ כ ר ת י ד ת י וּמ ל מ א ר ץ ה כּ נ ע נ י א ב י ה א מ ר י ו א מּ ח תּ ית וּמ ל ד ת י בּ י ם הוּלּ ד ת א ת ל א כ ת ˠ שׁ ˠ וּב מ י ם ל א ר ח צ תּ ל מ שׁ ע י ו ה מ ל ח ל א ה מ ל ח תּ ו ה ח תּ ל ל א ח תּ ל תּ ל א ח ס ה ע ל י ע י ן ל ע שׂ ת ל א ח ת מ א לּ ה ל ח מ ל ה ע ל י ו תּ שׁ ל כ י א ל פּ נ י ה שּׂ ד ה בּ ג ע ל נ פ שׁ בּ י ם ה לּ ד ת א ת ו א ע ב ר ע ל י ו א ר א מ ת בּ ס ס ת בּ ד מ י ו א מ ר ל בּ ד מ י ח י י ו א מ ר ל בּ ד מ י ח י י ר ב ב ה כּ צ מ ח ה שּׂ ד ה נ ת תּ י ו תּ ר בּ י ו תּ ג דּ ל י ו תּ ב א י בּ ע ד י ע ד י ים שׁ ד י ם נ כ נוּ וּשׂ ע ר ע ר ם ו ע ר י ה צ מּ ח ו א תּ ו א ע ב ר ע ל י ו א ר א ו ה נּ ה ע תּ ע ת דּ ד ים ו א פ ר שׂ כּ נ פ י ע ל י ע ר ו ת ו א שּׁ ב ע ל ב ב ר ית ו תּ ה י י ל י ו א כ סּ ה ו א ב א י י י א ד נ ם נ א א ת ו א ר ח צ בּ מּ י ם ו א שׁ ט ף דּ מ י מ ע ל י ו א ס כ בּ שּׁ מ ן ו א ל בּ ישׁ ר ק מ ה ו א נ ע ל תּ ח שׁ ו א ח בּ שׁ בּ שּׁ שׁ rè ו א כ סּ מ שׁ י ו א ע דּ ע ד י ו א תּ נ ה צ מ יד ים ע ל י ד י ו ר ב יד ע ל גּ ר נ À È ו א תּ ן נ ז ם ע ל א פּ ו ע ג יל ים ע ל א ז נ י Á[È ו ע ט ר ת תּ פ א ר ת בּ ר אשׁ ÉEÊ]Ê ו תּ ע דּ י ז ה ב ו כ ס ף וּמ ל בּוּשׁ שׁ שׁ ו מ שׁ י ו ר ק מ ה ס ל ת וּד ב שׁ ו שׁ מ ן É8Ë]Ì$ÍaÎ א כ ל תּ מ א ד ו תּ צ ל ח י ל מ לוּכ ה ו תּ יפ י בּ מ א ד הפטרת פרשת בא בישעיהו פרק י"ט, למנהג יהודי בבל ורוב קהילות, וכדעת הרמב"ם. בּ ע ת ה ה יא י וּב ל שׁ י ל יי צ ב א ת ע ם מ מ שּׁ וּמ ר ט וּמ ע ם נ ר א מ ן ה וּא ו ה ל א ה גּ י ק ו ק ו וּמ בוּס ה א שׁ ר בּ ז א וּ נ ה ר ים א ר צ א ל מ ק ם שׁ ם י י צ ב א ת ה ר צ יּ ן מ שּׂ א מ צ ר י ם ה נּ ה י י ר כ ב ע ל ע ב ק ל וּב א מ צ ר י ם ו נ ע וּ א ל יל י מ צ ר י ם מ פּ נ יו וּל ב ב מ צ ר י ם י מּ ס בּ ק ר בּ ו ס כ ס כ תּ י מ צ ר י ם בּ מ צ ר י ם ו נ ל ח מ וּ א ישׁ בּ א ח יו ו א ישׁ בּ ר ע הוּ ע יר בּ ע יר מ מ ל כ ה בּ מ מ ל כ ה ו נ ב ק ה ר וּח מ צ ר י ם בּ ק ר בּ ו ע צ ת א ב לּ ע ו ד ר שׁ וּ א ל ה א ל יל ים ו א ל ה א טּ ים ו א ל ה א ב ת ו א ל ה יּ דּ ע נ ים ו ס כּ ר תּ י א ת מ צ ר י ם בּ י ד א ד נ ים ק שׁ ה וּמ ל ע ז י מ שׁ ל בּ ם נ א ם ה א ד ן י י צ ב א ת ו נ שּׁ תוּ מ י ם מ ה יּ ם ו נ ה ר י ח ר ב ו י ב שׁ ו ה א ז נ יחוּ נ ה ר ת דּ ל ל וּ ו ח ר ב וּ י א ר י מ צ ר ק נ ה ו ס וּף ק מ לוּ ע ר ת ע ל י א ר ע ל פּ י י א ר ו כ ל Æ מ ז ר ע י א ר י יב שׁ נ דּ ף ו א ינ נּוּ

Á Ã Â Ä À Ç Ï È ו א נוּ ה דּ יּ ג ים ו א ב ל וּ כּ ל מ שׁ ל יכ י ב י א ר ח כּ ה וּפ ר שׂ י מ כ מ ר ת ע ל פּ נ י מ י ם א מ ל לוּ וּב שׁוּ ע ב ד י פ שׁ תּ ים שׂ ר יק ת ו א ר ג ים ח ר י ו ה י וּ שׁ ת ת יה מ ד כּ א ים È כּ ל ע שׂ י שׂ כ ר א ג מ י נ פ שׁ א א ו ל ים שׂ ר י צ ע ן ח כ מ י י ע צ י פ ר ע ה ע צ ה נ ב ע ר ה א י תּ אמ ר וּ א ל פּ ר ע ה בּ ן ח כ מ ים א נ י À È בּ ן מ ל כ י ק ד ם א יּ ם א פ א ח כ מ י ו י גּ ידוּ נ א ל ו י ד ע וּ מ ה יּ ע ץ י י צ ב א ת ע ל מ צ ר י ם Á[È נ א לוּ שׂ ר י צ ע ן נ שּׁ א וּ שׂ ר י נ ף ה ת ע וּ א ת מ צ ר י ם פּ נּ ת שׁ ב ט יה Â?È י י מ ס בּ ק ר בּ הּ ר וּח ע ו ע ים ו ה ת ע וּ א ת מ צ ר י ם בּ כ ל מ ע שׂ הוּ ÄiÇ כּ ה תּ ע ת שׁ כּ ר בּ ק יא ו ל א י ה י ה ל מ צ ר י ם מ ע שׂ ה א שׁ ר Å&Ç י ע שׂ ה ר אשׁ ו ז נ ב כּ פּ ה ו א ג מ ן בּ יּ ם ה ה וּא י ה י ה מ צ ר י ם כּ נּ שׁ ים ו ח ר ד וּפ ח ד מ פּ נ י תּ נוּפ ת י ד י י Å È צ ב א ת א שׁ ר ה וּא מ נ יף ע ל יו י ם ל מ צ ר ה מ ת י הוּד ו ה י ת ה א ד ל ח גּ א כּ ל א שׁ ר י ז כּ יר א ת הּ א ל יו י פ ח ד מ פּ נ י ע צ ת י י צ ב א ת א שׁ ר ה וּא י ע ץ ע ל יו Æ^È בּ יּ ם ה ה וּא י ה יוּ ח מ שׁ ע ר ים בּ א ר ץ מ צ ר י ם מ ד בּ ר ת שׂ פ ת כּ נ ע ן ו נ שׁ בּ ע ת ל יי צ ב א ת ע יר ה ה ר ס י א מ ר ל א ח ת ÇWÈ בּ יּ ם ה ה וּ א י ה י ה מ ז בּ ח ל יי בּ ת א ר ץ מ צ ר י ם וּמ צּ ב ה א צ ל גּ בוּל הּ ל יי ו ה י ה ל א ת וּל ע ד ל יי צ ב א ת בּ א ר ץ מ צ ר י ם כּ י י צ ע ק וּ א ל י י מ פּ נ י ח צ ים ו י שׁ ל ח ל ה ם מ שׁ יע ו ר ב ¹Ï ו ה צּ יל ם ו נ ד ע י י ל מ צ ר י ם ו י ד ע וּ מ צ ר י ם א ת י י בּ יּ ם ה ה וּא ו ע ב דוּ ז ב ח וּמ נ ח ה ו נ ד רוּ נ ד ר À?Ï ל יי ו שׁ לּ מוּ ו נ ג ף י י א ת מ צ ר י ם נ ג ף ו ר פ א ו שׁ בוּ ע ד י י ו נ ע תּ ר ל ה ם וּר פ א ם ÁÐÏ בּ יּ ם ה ה וּא תּ ה י ה מ ס לּ ה מ מּ צ ר י ם א שּׁ וּר ה וּב א א שּׁ וּר בּ מ צ ר י ם וּמ צ ר י ם בּ א שּׁ וּר ו ע ב ד וּ מ צ ר י ם א ת א שּׁ וּר ÂÏ בּ יּ ם ה ה וּא י ה י ה י שׂ ר א ל שׁ ל ישׁ יּ ה ל מ צ ר י ם וּל א שּׁ וּר Ã~Ï בּ ר כ ה בּ ק ר ב ה א ר ץ א שׁ ר בּ ר כ י י צ ב א ת ל אמ ר בּ ר וּ ע מּ י מ צ ר י ם וּמ ע שׂ ה י ד י א שּׁ וּר ו נ ח ל ת י י שׂ ר א ל הפטרת פרשת קדושים ביחזקאל פרק כ' ו י ה י ד ב ר י י א ל י ל אמ ר בּ ן א ד ם דּ בּ ר א ת ז ק נ י י שׂ ר א ל ו א מ ר תּ א ל ה ם כּ ה א מ ר א ד נ י י י ה ל ד ר שׁ א ת י א תּ ם בּ א ים ח י א נ י א ם א דּ ר שׁ ל כ ם נ א ם א ד נ י י י ה ת שׁ פּ ט א ת ם ה ת שׁ פּ ט בּ ן א ד ם א ת תּ ע ב ת א ב ת ם ה ד יע ם ו א מ ר תּ א ל יה ם כּ ה א מ ר א ד נ י י י בּ י ם בּ ח ר י ב י שׂ ר א ל ו א שּׂ א י ד י ל ז ר ע בּ ית י ע ק ב ו א וּ ד ע ל ה ם בּ א ר ץ מ צ ר י ם ו א שּׂ א י ד י ל ה ם ל אמ ר א נ י י י א ה יכ ם ה ה בּ יּ ם וּא נ שׂ את י י ד י ל ה ם ל ה צ יא ם

Ï Æ È Ç מ א ר ץ מ צ ר י ם א ל א ר ץ א שׁ ר תּ ר תּ י ל ה ם ז ב ת ח ל ב וּד ב שׁ צ ב י ה יא ל כ ל ה א ר צ ת Å ו א מ ר א ל ה ם א ישׁ שׁ קּוּצ י ע ינ יו ה שׁ ל יכוּ וּב ג לּוּל י מ צ ר י ם א ל תּ טּ מּ אוּ א נ י י י א ה יכ ם ו יּ מ רוּ ב י ו ל א א בוּ ל שׁ מ ע א ל י א ישׁ א ת שׁ קּוּצ י ע ינ יה ם ל א ה שׁ ל יכוּ ו א ת גּ לּוּל י מ צ ר י ם ל א ע ז בוּ ו א מ ר ל שׁ פּ ח מ ת י ע ל יה ם ל כ לּ ת א פּ י בּ ה ם בּ ת מ צ ר י ם א ר ץ ו א ע שׂ ל מ ע ן שׁ מ י ל ב ל תּ י ה ח ל ל ע ינ י ה גּ י ם א שׁ ר ה מּ ה ב ת כ ם א שׁ ר נ ד ע תּ י א ל יה ם ל ע ינ יה ם ל ה צ יא ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ו א צ יא ם מ א ר ץ HÈ מ צ ר י ם ו א ב א ם א ל ה מּ ד בּ ר ו א תּ ן ל ה ם א ת ח קּ ת י ו א ת מ שׁ פּ ט י ה ד ע תּ י א ת ם א שׁ ר ÀnÈ י ע שׂ ה א ת ם ה א ד ם ו ח י בּ ה ם ו ג ם א ת שׁ בּ ת ת י נ ת תּ י ל ה ם ל ה י ת ל א ת בּ ינ י וּב ינ יה ם ÁbÈ ל ד ע ת כּ י א נ י י י מ ק דּ שׁ ם ו יּ מ רוּ ב י ב ית י שׂ ר א ל בּ מּ ד בּ ר בּ ח קּ ת י ל א ה ל כוּ ו א ת מ שׁ פּ ט י מ א סוּ א שׁ ר י ע שׂ ה א ת ם ה א ד ם ו ח י בּ ה ם ו א ת שׁ בּ ת ת י ח לּ ל וּ מ א ד ו א מ ר ל שׁ פּ ח מ ת י ע ל יה ם ÂIÈ בּ מּ ד בּ ר ל כ לּ ת ם ו א ע שׂ ה ל מ ע ן שׁ מ י ל ב ל תּ י ה ח ל ל ע ינ י א ל ה א ר ץ א שׁ ר נ ת תּ י ז ב ת ח ל ב וּד ב שׁ צ ב י ה יא ל כ ל ה א ר צ ת Å=Ç י ע ן בּ מ שׁ פּ ט י מ א סוּ ו א ת ח קּ ת י ל א ה ל כ וּ ב ה ם ו א ת שׁ בּ ת ת י ח לּ לוּ כּ י א ח ר י ÅÈ ג לּ וּל יה ם ל בּ ם ה ל ו תּ ח ס ע ינ י ע ל יה ם מ שּׁ ח ת ם ו ל א ע שׂ ית י ÆZÈ בּ מּ ד בּ ר א ת ם כּ ל ה ו א מ ר א ל בּ נ יה ם בּ מּ ד בּ ר בּ חוּקּ י א ב ת יכ ם א ל תּ ל כוּ א ל תּ שׁ מ רוּ א ל תּ טּ מּ אוּ Ç È ו א ת מ שׁ פּ ט יה ם וּב ג לּ וּל יה ם א נ י י י א ה יכ ם בּ ח קּ ת י ל כוּ ו א ת מ שׁ פּ ט י שׁ מ ר וּ ו ע שׂ וּ א ת ם ו א ת שׁ בּ ת ת י ק דּ שׁוּ ו ה י וּ ל א ת בּ ינ י וּב ינ יכ ם ל ד ע ת כּ י א נ י י י א ה יכ ם --- תושלב"ע --- ה גּ י ם א שׁ ר ה צ את ים ל ע ינ יה ם Ä Ç ו ג ם א נ י נ שׂ את י י ד י ל ה ם בּ מּ ד בּ ר ל ב ל תּ י ה ב יא א ת ם