משלי כח

משלי פרק כח ו צ דּ יק ים, כּ כ פ יר י ב ט ח. נ סוּ ו א ין-ר ד ף ר שׁ ע; א וּב אָד ם מ ב ין י ד ע, כּ ן י א ר י. ב בּ פ שׁ ע א ר ץ, ר בּ ים שׂ ר יה ; מ ט ר ס ח ף, ו א ין ל ח ם. ג גּ ב ר-ר שׁ, ו ע שׁ ק דּ לּ ים-- ו שׁ מ ר י תו ר ה, י ת גּ רוּ ב ם. ד ע ז ב י תו ר ה, י ה ל לוּ ר שׁ ע; וּמ ב ק שׁ י ה', י ב ינוּ כ ל. ה אַנ שׁ י-ר ע, א-י ב ינוּ מ שׁ פּ ט; ו טו ב-ר שׁ, הו ל בּ ת מּו - מ ע קּ שׁ דּ ר כ י ם, ו הוּא ע שׁ יר. ז נו צ ר תּו ר ה, בּ ן מ ב ין; ו ר ע ה זו ל ל ים, י כ ל ים אָב יו. ל חו נ ן דּ לּ ים י ק בּ צ נּוּ. מ ר בּ ה הו נו, בּ נ שׁ ובתרבית (ו ת ר בּ ית)-- ח ט מ ס יר אָז נו, מ שּׁ מ ע תּו ר ה- גּ ם תּ פ לּ תו, תּו ע ב ה. וּת מ ימ ים, י נ ח לוּ-טו ב. י מ שׁ גּ ה י שׁ ר ים, בּ ד ר ר ע--בּ שׁ חוּתו הוּא-י פּו ל; ו ד ל מ ב ין י ח ק ר נּוּ. יא ח כ ם בּ ע ינ יו, א ישׁ ע שׁ יר; יב בּ ע ץ צ דּ יק ים, ר בּ ה ת פ אָר ת; וּב קוּם ר שׁ ע ים, י ח פּ שׂ אָד ם. יג מ כסּ ה פ שׁ ע יו, א י צ ל יח ; וּמו ד ה ו ע ז ב י ר ח ם. יד א שׁ ר י אָד ם, מ פ ח ד תּ מ יד; וּמ ק שׁ ה ל בּו, י פּו ל בּ ר ע ה. טו א ר י-נ ה ם, ו ד ב שׁו ק ק- מו שׁ ל ר שׁ ע, ע ל ע ם-דּ ל. שנאי (שׂ נ א) ב צ ע, י א ר י י מ ים. נ ג יד--ח ס ר תּ בוּנו ת, ו ר ב מ ע שׁ קּו ת; טז ע ד-בּו ר י נוּס, אַל-י ת מ כוּ-בו. אָד ם, ע שׁ ק בּ ד ם-נ פ שׁ-- יז ו נ ע ק שׁ דּ ר כ י ם, י פּו ל בּ א ח ת. יח הו ל תּ מ ים, י וּ שׁ ע ; וּמ ר דּ ף ר יק ים, י שׂ בּ ע-ר ישׁ. יט ע ב ד אַד מ תו, י שׂ בּ ע-ל ח ם; ו אָץ ל ה ע שׁ יר, א י נּ ק ה. א ישׁ א מוּנו ת, ר ב-בּ ר כו ת; כ ו ע ל-פּ ת-ל ח ם, י פ שׁ ע-גּ ב ר. ה כּ ר-פּ נ ים א-טו ב; כא ו א-י ד ע, כּ י-ח ס ר י ב א נּוּ. כב נ ב ה ל ל הו ן--א ישׁ, ר ע ע י ן; מ מּ ח ל יק ל שׁו ן. כג מו כ יח אָד ם אַח ר י, ח ן י מ צ א-- ח ב ר הוּא, ל א ישׁ מ שׁ ח ית. כד גּו ז ל, אָב יו ו א מּו --ו א מ ר א ין-פּ שׁ ע: וּב ט ח ע ל-ה' י ד שּׁ ן. כה ר ח ב-נ פ שׁ, י ג ר ה מ דו ן; ו הו ל בּ ח כ מ ה, הוּא י מּ ל ט. כו בּו ט ח בּ ל בּו, הוּא כ ס יל; וּמ ע ל ים ע ינ יו, ר ב-מ א רו ת. כז נו ת ן ל ר שׁ, א ין מ ח סו ר; וּב אָב ד ם, י ר בּוּ צ דּ יק ים. בּ קוּם ר שׁ ע ים, י סּ ת ר אָד ם; כח פס' א': "נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח" - הרשע נמצא במנוסה תמידית משום שאין לו הגנות של מלאכי קדושה, ולכן הוא חי בפחד תמידי, אך לצדיק, לעומתו, הגנות חזקות של מלאכי קדושה השומרים עליו, ולכן הוא ככפיר יבטח, וכמו הפרט כך גם הכלל שאינו שומר את מצוות התורה, ולכן אין לו הגנות של מלאכי קדושה, כנאמר בספר דברים פרק כח פס' סה- סז: כאשר יגלה ה' את בני ישראל : "וּב גּו י ם ה ה ם א ת ר גּ יע, ו א-י ה י ה מ נו ח ל כ ף-ר ג ל ; ו נ ת ן ה' ל שׁ ם ל ב ר גּ ז, ו כ ל יו ן ע ינ י ם ו ד א בו ן נ פ שׁ. סו ו ה יוּ ח יּ י, תּ ל א ים ל מ נּ ג ד; וּפ ח ד תּ ל י ל ה ו יו מ ם, ו א ת א מ ין בּ ח יּ י... מ פּ ח ד ל ב ב א שׁ ר תּ פ ח ד, וּמ מּ ר א ה ע ינ י א שׁ ר תּ ר א ה. " 199

פס' ב': "בפשע ארץ, רבים שריה ובאדם מבין יודע כן יאריך" - כאשר במלכות של ארץ אין עבודת ה' רבים הם מלאכי הטומאה, שנאמר: "בפשע ארץ", "רבים שריה", הם שרים רבים הרוצים את השלטון ויש מחלוקות ומריבות במלכות, כמו מלכות שומרון, כולם מחפשים את השלטון. אך כאשר בראש המדינה יושב אדם ירא ה', שהצליח לחבור לעולמות עליונים, בעולמות הפה, תורה שבעל פה, ששם נמסרים לו רזי התורה ורזי השלטון, כיצד למשול, שנאמר: "אדם יבין", הוא יצליח לשלוט בארץ לאורך ימים שנאמר: "כן יאריך", משום שהוא מחבר שמים וארץ. פס' ג': "גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם" - גבר יהודי רש במצוות ובשמירת תורה הוא גבר שירד מעולם תפארת לעולמות מלכות, ובמקום לפתוח שערי שמים הוא חוסם שערי שמים כתוצאה מעושק דלים, וגורם להשחתת המלכות. כלומר מסיבת היותו יהודי בעולם תפארת שבעולם עשייה הוא צריך לפתוח שערי שמים, ע"י תפילתו, לקבלת השפע מעולמות החסד, הנקראים מים, ולהורידו לעולמות המלכות. אך משום שהוא עושק דלים ואינו שומר את התורה הוא מוריד מים עכורים ולא ברכה אלא קללה, שנאמר מטר סוחף ואין לחם, מטר של שיטפון הסוחף את הזרעים והורסם, ולכן אין לחם. המים המשקפים חסד יורדים ומשחיתים, ובמקרים אחרים הוא עושה גם בצורת. פס' ד': "עוזבי תורה יהללו רשע- ושומרי תורה יתגרו בם" כפשוטו, עוזבי תורה משמשים ככלי למלאכי טומאה המתעברים בהם, ולכן הם "יהללו רשע", ואילו שומרי התורה משמשים ככלי למלאכי הקדושה, ולכן הם יתגרו ברשע שעזב את דרכי ה' כדי להחזירו למוטב. והיה אם לא ישמע להם יעזבוהו כדי שלא יפגעו ע"י מלאכי טומאה המעוברים בו כי יכול להיות שהכלי של הרשע הוא מלאך טומאה גבוה מאוד. ונשאלת השאלה מדוע בצדיק באותו זמן לא יתעבר מלאך קדושה גבוה מאוד כדי שיוכל להילחם בכל מלאך טומאה? התשובה היא שבכל אדם, לפי שורש נשמתו, יתעבר מלאך קדושה גבוה עליון, כל אחד בהתאם לגובהו הרוחני. אם יתעבר בו מלאך הגבוה מכפי גובה נשמתו הוא לא יוכל לעמוד באנרגיות גבוהות אלה והוא יכול להיהרג, כמו שקרה לכהנים שקנו את הכהונה הגדולה בתקופת בית שני, ולא היה להם כלי קיבול לקבל אנרגיות גבוהות, ולכן הם לא סיימו את שנתם בכהונה והלכו לעולמם, כי בהקרבה של כל בוקר, בהדלקת הנרות או בהקטרת הקטורת, התעבר בהם מלאך גבוה ביותר, כמו המלאך גבריאל או המלאך מיכאל, והכהן הפשוט אינו יכול לעמוד באנרגיות אלה, למרות שגם הוא כלי למלאך עליון, אבל לא בסדר גודל כזה, ובמשך הזמן האנרגיות האלו שרפו את הכלי, ובעיקר אם נכנס לקודש הקודשים והתעברו בו שני מלאכי עליון, המלאכים מיכאל וגבריאל במלוא הדרם, ללא צמצום, כדי לקבל פני מלך מלכי המלכים. גופם של כהנים אלה לא החזיק מעמד, והם מתו תוך מס' חודשים. לכן מתעבר בצדיק מלאך גבוה לפי קיבולת הכלי וטהרתו, ואותו צדיק אינו יכול להילחם במלאך טומאה בדרגה גבוהה מזה, אבל הוא יכול לקרוא לעזרה מלאך גבוה יותר כדי לעזור לצדיק, ויש מספר מלאכי עליון ממונים שאינם צריכים כלים לבצע את משימתם. פס' ה': "אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי ה' יבינו כל" - אדם שמשמש כלי למלאך טומאה ואינו הולך בדרך הקדושה לא יבין את משפטי ה'. לעומתו המבקש את ה' ולומד את תורתו הקדושה משמש ככלי למלאך קדושה ויכול להבין את התורה לפי קיבולו ולפי טהרתו (קיבולו = כמות הנשמות שהוא אחראי להן, כגון שר חמישים או שר מאות וכו). אם הוא טהור יורד מלאך ומתעבר בו. 200

לדוגמה, תפקיד נשמתו של אמוראי בשם רבינו אביי, שחי בבבל, והוא נשמה כוללת (נשמה = מלאך), להדריך את חלקי נשמתה ואת הנשמות הכפופות לו, 201 שירדו לעולם הזה כדי להיתקן. אותה נשמה בעולם הזה, שהיא חלק מנשמתו של אביי או נשמה כפופה לו, שהיא אדם, מקבלת הדרכה מנשמתו הגבוהה של אביי, שתקנה חלק מעצמה בגלגולים קודמים, ועכשיו היא מתעברת באותו כלי של עצמו, שירד להמשך התיקון. לדוגמא, אביי תיקן חלק מנשמתו ועכשיו הוא צריך להשלים את החלקים הנוספים בנשמתו, התעברותו באותם כלים ובהדרכתם, חלקים אלה ירדו לתיקון, או שהוא מדריך חלקים מנשמתו, והוא עוזר להם על ידי כי הוא מלאך (נשמה כוללת) ממונה על אלפי נשמות. לכן, הוא מדריך חלק מנשמתו, שהיא אדם הנמצא בעולם הזה, ואותו אדם הצליח להזדכך, ועלה בעולמות כלפי עולמות עליונים. במקביל, אותה נשמה של אמוראי אביי, שהוא המלאך המדריך, עולה גם היא במקביל בעולמות, ועל ידי כך העברת הידע בעולמות אלה עולה ככל שאנו מזדככים והמלאך המדריך עולה בהתאם. כתוצאה מההזדככות והעלייה בעולמות יש למלאך המדריך רשות למסור מידע נוסף מסודות התורה כדי שאותה נשמה, הנמצאת למטה, תוכל להזדככך ולתקן את עצמה טוב יותר עד להגעתה לשורש נשמתה, שהוא גם נשמת המלאך המדריך. פס' ו': "טוב רש הולך בתומו מעיקש דרכים והוא עשיר" (ראה גם פרק י"ט פס' א') - אדם עני חומרית שהולך בתמימות עם ה', שנאמר: "היה תמים עם ה' אלוקיך", טוב מאדם בעל עורלות, המכונה "עיקש דרכים", בעל נכסים חומריים שצברם שלא ביושר, המוסיפים לעורלותיו. כלומר, אדם בעל רכוש וכסף שהשיג את הונו ביושר ואינו נותן לצדקה מוסיף חטא כי הכסף ניתן לו על מנת שיתן צדקה לשאר בניו של הקב"ה ולא רק לעצמו, כי לא יחדל אביון מן הארץ ו"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", משום שהצדקה נותנת כפרת עוונות ונפש תחת נפש, אריכות ימים ועלייה בזיכוך וטהרה כדי להגיע לעולמות עליונים. פס' ז': "נוצר תורה בן מבין ורועה זוללים יכלים אביו" לעולמות עליונים בעולמות הבינה שבעולמות התולדות, - שנאמר: אדם ששומר את התורה חובר "בן מבין", לעומתו המתחבר לבעלי התאווה, שנאמר: "רועה זוללים", מכלים את אביו שבשמים. לא רק תאוות האוכל אלא כל תאוות אדם שלא בקדושה. פס' ח': "מרבה הונו בנשך ובתרבית ) = ריבית ( לחונן דלים יקבצנו" - אדם שעובר על מצוות התורה ומרבה את הונו בדרכים בלתי כשרות, שהן נשך וריבית, סופו שכסף זה יעבור לאדם שעוזר לעניים, וזאת משום שהקב"ה ימסור את הכספים לאדם אשר יודע מה לעשות עם הכספים בדרך של קדושה. פס' הקדושה, ט': "מסיר אוזנו משמוע תורה את מצוותיה, גם תפילתו תועבה" אדם שאינו לומד את התורה חוקיה ומשפטיה אינו יכול להתפלל בצורה נכונה כי יש עליו קטרוג ומשום שאין הוא מכיר את הדרכים לעליית התפילה לעולמות עליונים, כי אינו שומר על קדושה וטהרה. כאשר אדם טמא תפילתו נשמעת ממרחקי עולם הטומאה בשאול, עם הרבה מסכים, כפי שאמר דוד המלך בזמן שחטא, בפרק ק"ל בתהילים: "ממעמקים קראתיך ה'". כאשר אדם טמא קשה מאוד לתפילתו לעלות מעלה, במיוחד אם חטאיו נעשו במזיד. דוד המלך לא התכוון לחטוא ותפילתו באה ממעמקים, לעומתו אדם העושה זאת במזיד "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה", כנאמר בספר ישעיהו פרק נ"ט פס' א, ג': " ה ן א-ק צ ר ה י ד-ה', מ הו שׁ יע ; ו א- כ ב ד ה אָז נו, מ שּׁ מו ע. ב כּ י א ם-ע ו נ ת יכ ם, ה יוּ מ ב דּ ל ים, בּ ינ כ ם, ל ב ין א קיכ ם; ו ח טּ אות יכ ם, ה ס תּ ירוּ

פ נ ים מ כּ ם--מ שּׁ מו ע...", כלומר לאדם שחוטא יש כתם בנשמה ועל כן יש רשות למלאכי הטומאה לפגוע בו. אותו מלאך טומאה חוסם גם את תפילותיו, כנאמר בתהילים פרק ק"ל: "ממעמקים קראתיך י-ה". כאשר אדם זה אינו מתקן את חטאיו הוא יענש, ואם חזר בתשובה בודקים אותו בשמים אם לא חזר לכסלו. פס' י': "משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב" - הרוצה להפיל אחרים לעולמות הטומאה, שנאמר: "משגה ישרים בדרך רע", יפול בעצמו, כפי שנאמר: "בור כרה לחברו יפול בתוכו". ובפסוק זה נאמר גם: "בשחותו הוא יפול", מפני שהקב"ה מנהיג עולמו מידה כנגד מידה, וכפי שרצה להכשיל את האחר כך הקב"ה יכשיל את משגה הישרים, אפשר לראות זאת בעדות שקר בספר דברים פרק י"ט פס' ט"ו כ"א: " יח ו ד ר שׁוּ ה שּׁ פ ט ים, ה יט ב; ו ה נּ ה ע ד- שׁ ק ר ה ע ד, שׁ ק ר ע נ ה ב אָח יו. יט ו ע שׂ ית ם ל ו, כּ א שׁ ר ז מ ם ל ע שׂו ת ל אָח יו...", שנאמר בתורה את אשר רצה לעשות לחברו יעשו לו מידה כנגד מידה, ואילו הישרים והתמימים בעבודת ה' "ינחלו כל טוב". פס' י"א: "חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו" - איש עשיר בחומריות אך רחוק ממצוות התורה או ששומר מצוות אך פיו ולבו אינם שווים או אינו עושה צדקות וכו' חושב את עצמו לעשיר רוחנית, כנאמר: "חכם בעיניו", חושב הוא שהוא חכם. לעומתו, אדם עני, שהוא דל חומרית אך עשיר במצוות התורה וירא ה', יבין כי העשיר שלפניו דל ברוחניות ואינו חכם כלל שנאמר: "ודל מבין יחקרנו". פס' י"ב: "בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם" - כאשר צדיקים מקיימים את תפקידיהם ויעודם, הם מחוברים לעולמות עליונים, מעולם תפארת ומעלה, ויש שמחה בעולמות תחתונים כי הם מורידים את השפע ואת הטוב לעולמות תחתונים. אבל כאשר רשעים, המשמשים ככלים למלאכי טומאה, קמים ומתרבים וממלאים את העולמות התחתונים קשה למצוא אנשי אמת כנאמר: "ובקום רשעים יחופש אדם". פס' י"ג: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" - אדם אשר רוצה להסתיר את פשעיו מתעלם מכך שכל מעשיו בספר נכתבים, אך המתוודה על חטאיו לפני אבינו שבשמים ועוזב את החטא מעורר את רחמי אביו שבשמים המתנהג עמו ברחמים ומקבל את תשובתו, שנאמר: "ומודה ועוזב ירוחם". פס' י"ד: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" - שלמה המלך משבח את יראת ה' המונעת מהאדם לחטוא לעומת אדם בעל עורלות בלבו והמקשיח את לבו, ולכן לבסוף הוא יכול ליפול לעולמות הטומאה ולשמש ככלי למלאך טומאה שנאמר: ויפול לרעה. פס' ט"ו: "ארי נוהם ודב שוקק מושל רשע על עם דל" - בספר בראשית פרק א' פס' כ"ח נאמר: "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכיבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים וכל החיה הרומשת על הארץ". אך כאשר העם דל במצוות ואינו שומר את התורה הוא מפחד מנהימות החיות, שנאמר: "ארי נוהם ודב שוקק", כי הוא מחוסר הגנות, והוא אינו מפיל את חיתתו על החיות והחיות אינן יראות מפניו. עם זה יקבל שליט אכזר ואין לו תבונה להדיחו, כי הוא נענש ע"י שמים, כי הוא דל ממצוות ה', והוא ירא, כעלה נידף, מכל אדם או חיה טורפת. 202

פס' ט"ז: "נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שונא בצע יאריך ימים" - המרבה לעשוק את העם הוא אדם אשר אינו חבור לתורה בעולמות עליונים, כנאמר: "חסר תבונות", תבונה נקראת מעולמות בינה ומעלה. לעומתו, שונא בצע יאריך ימים משום שהוא חבור לתורתו של הקב"ה שהיא בגדר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". פס' י"ז: "אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו" הלכה: אסור לתמוך באדם שעושק אחרים גם לאחר נפילתו אין לעזור לו עד אשר ישיב הגזלה ויבקש מחילה וכפרת עוונות. כי מלאך טומאה מעובר בו עד אשר יחזיר את הגזילה כנאמר בספר ויקרא פרק ה פס' כ-כו "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשה או הפיקדון אשר הופקד או את האבידה אשר מצא". פס' י"ח: "הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת" - פסוק זה דומה לפסוק ו', שנאמר: "טוב רש הולך בתומו- מעיקש דרכים והוא עשיר", ולפסוק י': "משגה ישרים הולך בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב". כל ההולכים בתורת ה', יראים והולכים בתמימות עם ה' ינחלו כל טוב. לעומתם, אדם שעיקש בדעתו לעזוב את דרך החיים ולא לדבוק בתורה יפול לעולם הטומאה שמשם מגיעות הצרות בעולם הזה וגם בעולם הבא. פס' י"ט: "עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש" פס' כ': "איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה" - אדם שעובד את עבודת ה' ובמעשיו מחבר שמים וארץ יקבל את הברכות ואת השפע מעולמות עליונים על חלקו בחיבור שמים וארץ. אדם זה ישבע לחם ומזונו יהיה בשפע. ואילו הרודף אחר החומר בלבד ואינו מחובר לעולמות עליונים, הנקרא "מרדף ריקים", אינו מחבר שמים וארץ, הוא לא ישבע לחם משום שאין הוא מצליח למשוך את השפע מעולמות עליונים. רעיון דומה מופיע בפסוק כ', שנאמר: "איש אמונות רב ברכות", כלומר מושך ברכה רבה לעולמות תחתונים, לעומתו המחפש את החומריות, שנאמר: "אץ להעשיר", לא יקבל דבר ולא יצליח בדרך זו, שנאמר: "לא ינקה". פס' כ"א: "הכר פנים לא טוב ועל פת לחם יפשע גבר" - (ראה גם פרק כ"ד פס' כ"ג) - גם אם אדם גונב לחם בשל רעבונו, כנאמר: "על פת לחם יפשע איש", לא טוב לעזור לו במשפט, שנאמר: "הכר פנים לא טוב". העולם עומד על צדק ומשפט ולכן ניתן לעזור לרעב ולחלש לפני הגיעו למשפט, אך לא במשפט כי דרך זו היא של עיוות דין, וכפי שאומר המדרש על משפט דוד המלך ששפט את העני הוא חייבו בדין, ואחר עזר לו לשלם את הקנס שחויב, וזאת כדי שהעבירה לא תחייב את הנשמה בשמים. פס' כ"ב: "נבהל להון איש רע עין לא ידע כי חסר יבואנו" - איש רע, המשמש ככלי למלאך טומאה, הוא איש המחפש בבהילות כיצד להתעשר וחומד כל דבר חומרי, העיקר כדי להתעשר, שנאמר: "נבהל להון איש רע עין". הוא אינו יודע כי בחמדנותו לחומר הוא חוסם את השפע והברכה מעולמות עליונים, כי אינו מחובר לקדושה כי כל מעשיו מועדים כדי להשיג הון כספי, ובחסימת עולמות עליונים אלה "לא ידע כי חסר יבואנו", בגלגול זה ובגלגולים אחרים הוא צריך לחזור ולתקן את חמדנותו. פס' כ"ג: "מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון" - אדם המוכיח את חברו ימצא חן יותר מאדם אשר מחליק לשונו, כי בהוכיחו הוא עוזר לתקן את האדם מחטאיו. 203

פס' כ"ד: "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית" ברמה הרוחנית, אדם אשר אינו הולך בדרך התורה גוזל מאביו הקב"ה ואמו השכינה. ברמה הגשמית, אדם הגוזל מהוריו ואומר אין פשע הוא בן סורר ומורה, כי הוריו החזיקו חלק מכספם לעת זקנתם וכשהוא גוזל אותם הוא גורם שבבוא הזמן הם ירעבו ללחם. במעשיו אלה הוא הולך בניגוד לתורה שאמרה "לא תגנוב" ויצאה כנגד "בן סורר ומורה", כנאמר בספר דברים פרק כא פס' כ-כא. באותו אדם מתעבר מלאך טומאה, כנאמר: "חבר הוא לאיש משחית". פס' כ"ה: "רחב נפש יגרה מדון ובוטח על ה' ידושן" - אדם בעל תאוות למלא את נפשו נקרא "רחב נפש", כי בנפש יש את כל העורלות והתאוות והקנאה והחמדנות, וכדי למלא תאוות אלה הוא הופך עצמו לכלי טמא שמלאך טומאה מתעבר בו, והוא יחפש תמיד מדון להשגת מבוקשו. לעומתו, הבוטח בקב"ה מחבר שמים וארץ ומוריד את השפע לעולם, כנאמר: "ובוטח על ה' ידושן". פס' כ"ו: "בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט". - על האדם לחבור לחכמת התורה ולהכירה היטב משום שהתחברות לתחושות הלב עלולה להטעות את האדם מדרך הישר. פס' כ"ז: "נותן לרש, אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות" - הקב"ה מנהיג עולמו במידה כנגד מידה, הנותן לעני מקבל מהקב"ה תשלום נוסף, כנאמר: "אין מחסור". גם אם הנותן עדיין עני במצוות הוא מקבל מהקב"ה את מחסורו, עקב נתינתו לעני, כי גם הוא נחשב עני אצל הקב"ה. אדם המתעלם מאנשים נזקקים, שנאמר: "מעלים עיניו" יקולל משום שהקב"ה מעלים ממנו את עיניו. פס' כ"ח: "בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים" - ראה גם פסוק י"ב: "בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחפש איש". כאשר יש מלאכי טומאה רבים בעולם הם חוסמים את החיבור בין שמים וארץ, ועלול לקרות שקולו של הצדיק לא ישמע (כמו שקרה במלחמת העולם השנייה שנהרגו מיליונים מהעם והצדיקים לא יכלו להושיע). כאשר אין מלאכי טומאה בעולם, קל יותר לצדיקים להתרבות משום שאין מלאכי הטומאה מטרידים אותם, והם מתרבים ושמחים, כנאמר בפסוק י"ב: "ובעלוץ צדיקים רבה תפארת". וזה יקרה בעלייה לעולם מלכות תפארת, שהוא גאולת בן דוד. 204